השופט א. ואגו
:
כתב האישום
עניינו של כתב האישום שלפנינו, הוא בעבירות מין, שנטען כי בוצעו בידי סבה של המתלוננת בנכדתו הקטינה ילידת 2.2.05, כבת 5 בעת ביצוע המעשים.
הנאשם הוא אביה של אם המתלוננת. הקטינה ש.מ. נהגה ללון ולשהות שעות רבות בבית סבה. נטען בכתב האישום כי עת חגגה הילדה את יום הולדתה ה- 5, בתחילת פברואר 2010, בבית הנאשם, ביצע בה הנאשם מעשה מגונה בכך שהסיר את תחתוניה וליקק את איבר מינה, במיטתו, חרף בקשותיה שיחדל מכך, וחרף שצעקה והקיאה. לאחר מכן - ביקש ממנה ללקק את איבר מינו, אך היא סירבה.
כמו כן, נטען, כי במועדים שאינם ידועים במדויק, מחודש פברואר 2010 ואילך, באותו בית, ביצע הנאשם במתלוננת מעשה מגונה בכך שליקק את איבר מינה, על אף בקשותיה שיחדל. בשתי הזדמנויות הוא עשה כן בעת שהמתלוננת ישנה בחדרו של בנו החייל, והיא התעוררה בעקבות המעשים והביעה התנגדותה. בהזדמנויות שונות ביקש הנאשם מהמתלוננת לגעת באיבר מינו, אך היא סירבה.
במועד שאינו ידוע במדויק, לאחר פברואר 2010, בביתו, נטען, שהנאשם בעל את המתלוננת במיטתו, בכך שהחדיר את לשונו אל תוך איבר מינה, עד כי חשה כאב, התהפכה, נחבלה בראשה, ופרצה בבכי שהוגדר "בלחש".
עוד מואשם הנאשם בכך שבמועדים לא ידועים במדויק, אף זה לאחר פברואר 2010 בביתו, ביצע הנאשם מעשה מגונה בגופה של המתלוננת בכך שחיכך את איבר מינו באיבר מינה, חרף התנגדותה ובמספר הזדמנויות כיסה את עצמו ואותה בשמיכה לבל יראוהו.
במועדים שאינם ידועים, מחודש פברואר 2010 ואילך, נכנס הנאשם לחדר האמבטיה שעה שהמתלוננת שהתה בו, וביצע בה מעשה מגונה, בכך שניגש אליה, הרים את תחתוניה וחיכך את אצבעותיו באיבר מינה.
בהמשך לאמור, נהג הנאשם, לפי כתב האישום, לאיים על המתלוננת כי יכה אותה ויקלל אותה אם תספר אודות מעשיו לאחרים, ואם יוודע הדבר, יחנקו אותו.
בשל העובדות שפורטו לעיל, ומתוך שהמתלוננת היתה קטינה שטרם מלאו לה 16 שנה, הואשם הנאשם בעבירות
מין במשפחה (אינוס)לפי סעיף
351 (א)בנסיבות סעיף
345 (ב)(1)בנסיבות סעיף
345 (א)(1)
לחוק העונשין תשל"ז- 1977 וכן בעבירות
מין במשפחה (מעשים מגונים) - עבירות רבות לפי סעיף
351 (ג)(2) בנסיבות סעיף
348 (ב) + 345 (ב)(1) בנסיבות סעיף
345 (א)(1) לחוק הנ"ל, כמו כן,
בהתעללות מינית בקטין- עבירות רבות לפי סעיף
368 ג' סיפא לחוק,
איומים לפי סעיף
192 ו-
שיבוש מהלכי משפט - עבירות לפי סעיף
244 לחוק העונשין.
תשובת הנאשם על כתב האישום ועיקרי הגנתו
הנאשם אישר את העובדות הבסיסיות, בדבר היותו סבה של המתלוננת מצד אמה, ועל כי אכן נהגה ללון ולשהות בביתו, אולם, הכחיש, באמצעות באי כוחו, את כל יתר העובדות המפורטות בכתב האישום.
נרמז, כי אפשר שהרקע לכך שהילדה מייחסת לסבה פגיעה בה נעוץ ביחסים העכורים שבין אביה לבין רעייתו דאז, בתו של הנאשם. במהלך שמיעת הראיות, וביתר שאת - מתוך סיכומי ב"כ הנאשם, למדנו, שלסברתו אכן האב עומד מאחורי העלילה והוא זה שדחף והנחה את בתו לספר שסבה פגע בה מינית.
הגנת הנאשם וטענותיו הצריכות להכרעה בהליך הנוכחי, לנוכח הראיות שהובאו ע"י המאשימה, מתמקדות בכך, שמחד גיסא אין עדותה של הקטינה, כפי שניתנה בפני חוקרת ילדים, מהימנה כלל ועיקר, ומאידך גיסא - גם אין בנמצא כל ראיית סיוע לעדותה זו, דבר שהיעדרו, לפי החוק, חייב להוביל לזיכוי הנאשם. בשני מישורים אלה, מהימנות ומשקל עדות הילדה, ושאלת קיומו של סיוע חיצוני לעדותה, יתמקד דיוננו לאחר סקירת מערך הראיות בתיק.
עדות המתלוננת בפני חוקרת הילדים
לאחר שש.מ. שיתפה את אביה במעשים שלדבריה ביצע בה הנאשם (ועל כך להלן כשנסקור את עדותו של האב), וכאשר הוגשה, בעקבות כך התלונה במשטרה, נגבתה עדות הילדה ע"י חוקרת הילדים גב' רחל נחום, והעדות הוגשה באמצעותה, בהתאם להוראות
החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), תשט"ו - 1955. העדות תועדה חזותית והוגשו הן דיסק החקירה (שני דיסקים -
ת/3 ב ו-
ג) והן התמליל (
ת/3 א) לצד טופס סיכום העדות ע"י גב' נחום (
ת/3).
ניתן להבחין בשני שלבים ברורים בחקירת הילדה. בתחילה, ולאחר שיחת היכרות ושאלות שנועדו לאבחן את יכולותיה והבנתה, היא שללה (בעיקר בתנודות ראש ובשפת גוף) כל שאלה שתכליתה לברר אם נפגעה ע"י אחר. לאחר זמן מה, קמה מהכיסא והחלה לעזוב את החדר ביוזמתה. אביה, שהיה נוכח בחקירה, אם כי היה פסיבי לחלוטין בכל הנוגע לשיחה עם החוקרת, יצא יחד עם הילדה ושוחח איתה בחוץ דקות ספורות. כאשר שבו השניים לחדר, ומקץ דקות ספורות של שתיקה נמשכת, החלה הילדה לספר את אשר חוותה, לדבריה, מידי סבה, הנאשם, ומכאן ואילך, בשלבה השני של החקירה, היא מגוללת את העובדות שעל בסיסן גובש כתב האישום. כמובן, טיעון מרכזי של ההגנה מתמקד באותה הפסקה שבעקבותיה החלה המתלוננת לפתוח את סגור ליבה, לכאורה, ולשיטת ההגנה האב הוא זה שלחץ על הילדה לומר את אשר הוא עצמו חפץ שתגיד.
צפייה בדיסק החקירה והאזנה למתרחש מעלים שעסקינן בילדה קטנה, שמרבה להתנועע על הכיסא, לעתים בחוסר נוחות, משתמשת בשפת גוף ותנועות ידיים, מעת לעת, להמחשת דבריה (בעיקר כאשר היא מצביעה על אברי גופה שאליהם היא מתייחסת בתיאור מגעו של הנאשם בה, ובכלל זה איבר מינה), ושדבריה אינם קולחים בשטף, ולפעמים נמסרים רק לאחר שהחוקרת שואלת וממקדת את הסיפור (אם כי, יוטעם, אין מדובר בשאלות מדריכות המגיעות כדי "הכנסת מילים לפה", שלא כשיטת הסנגור הגורס, בסיכומיו, שחוקרת הילדים "סימנה מראש" את המטרה וחקירתה היתה מכוונת לכך). אולם, אקדים ואומר, ובל נשכח שמדובר בילדה רכה בשנים, בערך בת 5 וחצי בזמן החקירה, שגרעין עדותה ותיאוריה את אשר לדבריה חוותה, הוא גרעין ברור ומובן, שמשמעותו, ככל שנקבע שעדותה מהימנה ורבת משקל, הינה, שהיא עברה פגיעה מינית מצד סבה, בריבוי מקרים ולאורך זמן.
עיקרי עדותה של הילדה יובאו להלן, מתוך התמליל
ת/3 א. יצוין, שפעמים רבות היא מאשרת או שוללת דבר מה בתשובה לשאלות הגב' נחום, כאשר היא עושה כן בתנועות ראש, לחיוב או לשלילה. הגם שאין מדובר באמירה שנקלטה בתיעוד הקולי, צפייה בדיסק מעלה ששפת הגוף בתשובות אלה חד משמעית וברורה.