השופט אברהם אליקים:
א.
מבוא
הנאשם והמתלוננת נשואים, יש להם ילדים. במהלך שנת 2004 התגלה כי הנאשם נשא HIV ועל רקע זה הודיעה המתלוננת לנאשם כי היא אינה מעוניינת בקיום יחסי מין עימו.
על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם בעל את המתלוננת פעמיים שלא בהסכמתה החופשית, איים עליה וכלא אותה שלא כדין ולכן יוחסו לו שתי עבירות של אינוס- עבירה לפי סעיף 345(א)(1)
לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן-החוק), איומים-עבירות לפי סעיף 192 לחוק וכליאת שווא-עבירה לפי סעיף 377 לחוק.
הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום וטען כי קיום יחסי המין היה בהסכמה כשהוא השתמש בקונדום.
חשוב להדגיש כבר עתה כי ילדתם האחרונה, נולדה בעקבות הריון שלאחר התגלות המחלה ולמשמעות הדבר אתייחס בהמשך. עוד יצוין כי לקראת עדות המתלוננת במשפט, עת זומנה לראיון בפרקליטות ביקשה המתלוננת לחזור בה מתלונתה, ובעקבות כך הופנתה למסור הודעה עדכנית במשטרה, המתלוננת חזרה בה מתלונתה במשטרה, אך יום למחרת שבה למשטרה והודיעה כי היא חוזרת לגרסתה המקורית, בה דבקה במהלך עדותה בפנינו. בפרק הזמן שקדם לפגישה בפרקליטות פנתה המתלוננת לעו"ד דן גלעד לקבלת יעוץ משפטי.
במהלך המשפט העידו מטעם המאשימה: המתלוננת ומספר שוטרים ומטעם ההגנה: הנאשם, עו"ד דן גלעד ודודו של הנאשם, לאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.
ב.
העובדות לפי כתב האישום
1. במועד שאינו ידוע במהלך השנים 2008-2009, בהיותם בבית, בעל הנאשם את המתלוננת שלא בהסכמתה החופשית. בסביבות השעה 3:00 חזר הנאשם מאירוע, העיר את המתלוננת שישנה בחדר השינה, ביקש ממנה לקיים יחסי מין, המתלוננת סירבה. הנאשם אמר לה כי יהרוג אותה, אחז בחוזקה בידיה, הפשיט אותה, התפשט, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. כל אותה עת ניסתה המתלוננת להשתחרר מאחיזת הנאשם בידיה והזיזה את גופה בכוונה להתנגד למעשיו.
2. במועדים שונים במהלך השנים 2012-2011 ועד למעצרו של הנאשם ביום 2.6.2012, בהזדמנויות רבות, איים הנאשם על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה, בכך שאמר לה שיהרוג אותה, יחנוק אותה וכי עדיף שהחיים של שניהם יסתיימו, בנוסף איים עליה בפגיעה שלא כדין בבני משפחתה.
3. בתאריך 1.6.2012 בסביבות השעה 23:15 בסלון הבית, בעל הנאשם את המתלוננת שלא בהסכמתה החופשית. המתלוננת ישנה על הספה בסלון, הנאשם העיר אותה, אמר לה כי הוא רוצה לקיים יחסי מין וכי לא יעזוב אותה עד שיקיימו יחסי מין, אחרת יהרוג אותה. המתלוננת סירבה וביקשה שיעזוב אותה לנפשה.
הנאשם אחז בחוזקה בידיה, הפשיט אותה, התפשט, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. כל אותו זמן ביקשה המתלוננת שיפסיק, ניסתה לקום והזיזה את רגליה וידיה, בכוונה להתנגד.
בעקבות המתואר לעיל, ביקשה המתלוננת לצאת מהבית. הנאשם אמר לה שהלילה היא לא יוצאת ומנע ממנה לצאת בכך שלקח את מפתחות הבית שהיו במנעול דלת הכניסה ולקח מפתחות נוספים שהיו בבית, בנוסף לקח הנאשם את הטלפון הסלולארי של המתלוננת על מנת למנוע ממנה לעשות בו שימוש.
למחרת בבוקר, מסר הנאשם למתלוננת את מפתח הבית ואת הטלפון הסלולארי, רק לאחר שביקשה אותם, ואמר לה להיזהר במעשיה ולחשוב טוב למה היא גורמת ושלא כדאי לה ללכת.
סמוך לפני מעצרו בתאריך 2.6.2012, החזיק הנאשם בסכין חדה, לאחר שעטף את קת הסכין בניילון קשיח כשהיא מוסלקת בארון בגדים בבית.
ג.
השאלות הטעונות הכרעה
ענינו של תיק פלילי זה בעבירות מין במשפחה-גרסת המתלוננת אל מול גרסת הנאשם, ללא עדי ראיה או סימנים חיצוניים ועלינו להכריע גרסת מי מהצדדים להעדיף, כשבלב המחלוקת הסכמה או אי הסכמת המתלוננת לקיום יחסי המין, שעצם קיומם אינו שנוי במחלוקת.
יובהר כי התלונה בדבר האונס הראשון, היא בבחינת עדות כבושה שהועלתה לראשונה ביחד עם התלונה בגין האונס השני, (כשלוש או ארבע שנים לאחר המקרה).
התלונה בגין האונס השני נמסרה באופן מיידי כשהיא משולבת בתלונה בדבר איומים וכליאת שווא שנועדו לכאורה להשפיע על המתלוננת שלא להתלונן.