הרשעת נאשם ברצח על רקע אי אהדת המנוח את בני העדה האתיופית וגז"ד מאסר עולם

סגן הנשיאה, השופט יוסף אלרון (אב"ד):

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת רצח בכוונה תחילה לפי סעיפים 300(א)(2) + 301 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

א.         עובדות כתב האישום:

כרקע לאמור בכתב האישום, צויין כי מ.ז.פ. יליד 1946 (להלן: "המנוח") התגורר ברח' ... ב... (להלן: "הבניין").

בתאריך 1/4/11 בשעה 07:10 לערך, בחצר הבניין, פנה הנאשם למנוח ששב באותו הזמן מהמכולת השכונתית, וביקש ממנו סיגריה.

על רקע האמור לעיל, התפתח דין ודברים בין הנאשם למנוח, שלאחריו דחף הנאשם את המנוח לרצפה ותקף אותו, באופן שהכה אותו באגרופיו מספר רב של פעמים, בעט בו, דרך ברגליו על ראשו וצווארו וכל זאת בכוונה לגרום למותו ולאחר שהחליט להמיתו.

או אז, לטענת המאשימה, רץ הנאשם לביתו, הצטייד בסכין ושב אל המנוח ששכב עדיין על הרצפה בחצר הבניין, מתבוסס בדמו. הנאשם דקר את המנוח 7 פעמים בבית החזה ובגוו וזאת בכוונה לגרום למותו וגרם למותו.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למנוח מלבד 6 פצעי הדקירה כמצוין לעיל, דימומים תחת קרומי המוח, עם דימומים תת עוריים, פצעי שפשוף וקרע בראש, שברים מרוסקים באף ובלסת התחתונה ושבר בעצם הלשון.

עוד צויין בכתב האישום כי, מות המנוח נגרם מנזק חמור ללב, לותין ולריאות, עם איבוד דם נרחב מחמישה פצעי דקירה בחזה משמאל. החבלות הקהות בראשו של המנוח, מצביעות על חבלה בעוצמה יחסית רבה, שגרמה להחשת מותו של המנוח והייתה יכולה להיות קטלנית בפני עצמה. כמו כן, נקבע שהשבר והדימום בעצם הלשון, גרם אף הוא להחשת המוות והיה יכול להיות קטלני בפני עצמו.

במעשיו כמפורט לעיל, גרם הנאשם, על פי כתב האישום, למותו של המנוח בכוונה תחילה, לאחר שהחליט להמיתו והמיתו בדם קר, מבלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה ובנסיבות שבהן יכול היה לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו, ולאחר שהכין עצמו להמית את המנוח והצטייד לשם כך בסכין.

ב.         תשובת הנאשם לכתב האישום:

תחילה יוצג הנאשם על ידי הסנגוריה הציבורית ובתגובה בכתב לכתב האישום, הנאשם כפר במיוחס לו וכמו כן צוין, כי:

"הנאשם יוסיף ויטען כי בעת שהיה בדרכו לבנין בו התגורר המנוח, נתקל בארנק, שבדיעבד הסתבר כי הוא ארנקו של המנוח, ובקופסת סיגריות, אותם הרים, ואז ראה את גופת המנוח מוטלת על הארץ. בעודו עומד ליד גופת המנוח יצא מהבנין שכן, והנאשם נבהל וברח מן המקום". (תשובת הנאשם לכתב האישום מיום 19.7.2011)

עו"ד  אחמד ותד, שנטל על עצמו מאוחר יותר את ייצוג הנאשם, טען לטענת זוטא המתייחסת לקבילות הודאותיו של הנאשם והשחזור שנעשה על ידו, כפי שיידון בהרחבה בהמשך.

נטען, כי הודאות הנאשם נגבו ממנו שלא מרצונו החופשי, כי חוקריו השתמשו ב"תחבולות אסורות", בין השאר, עת מנעו ממנו, לטענתו, מפגש עם עורך דינו והם אלה שסיפקו לו את "סיפור" המניע לרצח.

בסיכומיו, חזר ב"כ הנאשם על טיעוניו וטען כדלקמן:

"הודאותיו אלו נלקחו ממנו שלא מרצונו החופשי והטוב, תוך הפעלת אמצעים פסולים, דבר אשר שלל ואף כבל את רצונו. הנאשם טען לתחבולות אסורות, מניעת מפגש עם עורך דין, הפעלת לחץ נפשי אדיר, אשר שברו אותו לרסיסים תוך צעקות וטריקות על השולחן, לעג לעורך דין, הצגת מצגי שווא והטעיות משפטיות" (עמ' 2 לסיכומי ב"כ הנאשם).

לטענת הסנגור, התנהלות חוקריו כאמור לעיל, גרמה לנאשם לספר את שרצו חוקריו לשמוע, זאת על מנת לרצותם, מתוך אמונה, כי כאשר העניין יובא בפני בית המשפט, בית המשפט יידע להבחין כי אין מדובר באמת (ר' טענת הזוטא בכתב, מיום 14.9.2011).

ג.          חוות הדעת הפתולוגית בעקבות נתיחת גופת המנוח: