הרשעה בעבירות של התפרעות וניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות

הרקע וההליך

1.                  הנאשם מואשם בעבירות של התפרעות ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, בכך שביום 1.2.06 לקראת פינוי המאחז הבלתי חוקי "עמונה", הוא התקהל, יחד עם מאות צעירים יהודים אחרים שהתבצרו על גגות ובפתחי בתים  שבמקום, במטרה לסכל את פינוי המאחז והריסת הבתים שבו על ידי כוחות הבטחון.

2.                  נוכח הפינוי הצפוי וכדי למנוע כניסת מפרי סדר למקום, עוד ביום 31.1.06 הוציא מפקד צה"ל ביהודה ושומרון, האלוף יאיר נווה, צו המכריז על המאחז הבלתי חוקי "עמונה" וסביבתו הקרובה כשטח צבאי סגור, האוסר על כניסה או שהייה בו מיום 31.1.06 בשעה 12:00 עד יום 2.2.09 בשעה 12:59 - ת/1.

3.                  ביום 1.2.06 בבוקר, הגיעו לסביבת המאחז כוחות משטרה וצבא גדולים במטרה לפנותו, מפקדי הכוחות קראו למתקהלים וביניהם הנאשם, לפנות את המאחז הבלתי חוקי אך לשווא. בנסיבות אלה החלו כוחות הבטחון לפנות את המאחז בכוח, כשמתקהלים שונים מיידים אבנים בשוטרים ובחיילים, עימותי אלימות נרחבים פרצו בינם לבין השוטרים, והשוטרים נאלצו להשתמש בפרשים ובאמצעים שונים לפיזור ההפגנות וההמון. שוטרים רבים נפגעו מאבנים שהשליך לעברם ההמון, חלקם נפצעו ופונו לקבלת טיפול רפואי, ובעת האירועים הללו, עמד הנאשם ויידה אבנים, בשלב אחד ממרחק של כ-3 מ', לעבר קבוצת שוטרים שחלקם התגוננו במגינים ובשלב אחר ממרחק של מטרים ספורים לעבר פרש משטרתי.

4.                  בתשובתו לכתב האישום הודה הנאשם כי היה באירוע בקבוצת המתקהלים במקום, אך כפר כי יידה אבנים לעבר שוטרים או פרש משטרתי וטען כי בשלב מסוים הוא הוכה על ידי השוטרים ופונה לבית החולים. 

ראיות המאשימה

5.                  תנ"צ מאיר בוקובזה, סגן מפקד מחוז שי, ששימש כמפקד כח הפינוי  לביצוע החלטת בג"צ לפינוי והריסת 9 בתים בעמונה, העיד כי הכרזת צה"ל על המקום כשטח צבאי סגור, נועדה למנוע כניסת תושבים שמחו על הפינוי, ולקראת הפינוי שנקבע ליום 2.1.06, החלה תנועת הכוחות למקום עוד בלילה של 31.1.06, אולם בהגיעם ב-1.2.06 בכניסה לישוב, נתקל הכח במכשולי אבנים ושמן על הכביש, שמנע ממנו פיזית להיכנס, ובזריקת אבנים של מאות מתגודדים שהשליכו אבנים על השוטרים. בוקובזה נמנע מעצירת התקדמות הכוחות, והמשיך בתנועה תוך שהמתקהלים מיידים אבנים לעברו כלהלן:

"אני פיקדתי על כל הפינוי שהיה מבצע משולב בין הצבא והמשטרה. המשטרה הייתה אמורה לפנות 9 בתים שהוחלטו על ידי בג"צ לפנותם ולהרוס אותם והצבא הכריז על השטח כשטח צבאי סגור על המקום והיה אמור למנוע זליגה של תושבים שמחו על הפינוי.  ביום 2.1 לפנות בוקר התחלנו את התנועה לכיוון עמונה כבר בלילה של 31.1, סמוך לחמש בבוקר הגענו לכניסה לעמונה ביום 1.2.06 ואז בכניסה לישוב הכל היה סגור, עם אבנים, שפכו שם שמן על הכביש, ומנעו מאיתנו להיכנס, לא רק על ידי חסימה פיזית, גם זרקו אבנים שם, כשאנחנו הגענו, עדיין לא נכנסנו. הכול היה חסום בכניסה. כשהגיע כוח שהייתי המפקד שלו, כל לבנות הפינוי, כל הכוח שלנו, היינו 3 קבוצות של כוחות, הכוח שלי של הפינוי, תקפו אותנו באבנים, השליכו אבנים, סלעי,  מכול הבא ליד. הודענו להם שזה שטח צבאי סגור והתחלנו בתנועה ממש, פיזית לתוך הישוב, למרות שהיה מחסום, בין השער למחסום היה מעבר, עברנו שם ובכל אותו שלב זרקו עלינו אבנים, היו שם מאות מתגודדים, מאות רבות של אנשים, ילדים, נערים, שהשליכו אבנים עלי. אני באותו שלב החלטתי לא לעצור אף אחד כיוון שלא רציתי שנתפזר על כל הגבעות בישוב שם כדי לחפש, המשכנו בתנועה, אני רק רוצה להגיד, ש באותו שלב כבר נפצעו 11 שוטרים מהשלכת האבנים למרות שהם היו חמושים במגינים, מדובר במגינים פרספקסט מיוחדים עם משקפים מיוחדים, אחרי אירועי אוקטובר הייתה וועדת ערר לגבי הנושא של מיגון שוטרים ולכן הם היו ממוגנים במיוחד. מהעצמה של הסלעים והאבנים שהיו שם, למרות המיגון, כבר באותו שלב נפצעו 11 שוטרים כולל אחד המפקדים תנ"צ גדעון מור, כל האף שלו היה שבור וגם הפנים נשברו".

                                                                              (ההדגשות שלי - א.ז)

ראה: מעמ' 1 ש' 12 עד עמ' 2 ש' 2 לפרו'.

ועוד תיאר, כיצד לאחר שהוכרז שטח צבאי סגור, תקפו אותם ההמון עם אבנים, סלעים, וכן דקרו את הסוסים (ראה עמ' 9 ש' 30 לפרו'):

"במהלך הצגת הצו של בג"צ גם בחלק הזה תקפו אותנו עם אבנים, לאחר שחבר הכנסת אלדד הציג החלטה של בג"צ לפיה יש החלטה להפסיק את הפינוי. גם בשלב זה כשדברנו איתו זרקו עלינו אבנים ולא הפסיקו כל אותו שלב, את מטר האבנים ואני מדבר על טווחים של מטרם ספורים. ביקשתי מחבר כנסת אלדד ומכל אלה שהיו שם שיבקשו מהם להפסיק לזרוק אבנים בלי שום קשר להחלטה. הם ניסו שם, לא הצליחו, המשיכו לזרוק אבנים. הסטתי את הכוח אחור, לאחר שהראו בפני העתק של הצו להפסיק את הפינוי עד שבג"צ יחליט במעמד של 3 שופטים לדון בו בבוקר, גם בכל התנועה הזאת בשלב זה זרקו עלינו אבנים ולא הפסיקו עד שהתרחקנו מהם מרחק של 100 מטר לערך. בסביבות השעה תשע וחצי בערך או עשר קיבלנו הודעה שבג"צ החליט לאשר את הפינוי ולהמשיך בתנועה. התחלנו בתנועה לכיוון הבתים בעמונה. אז ממש בתנועה לשביל הם, המתפרעים, שמו מחסומים, תושבים, אני לא יכול להצביע ספציפית, ביצעו חסימה פיזית של ציר התנועה על ידי כך שלקחו מיכלי אשפה גדולים, ריתכו אותם ביחד, הם היו כבר מרותכים, וכשהגענו לשם גם כן המשיך מטר האבנים וכו'. זה בסופו של דבר מנע מאיתנו להתקדם, כי כדי לפנות את הבתים יש גם שופלים, היה שם ציוד הנדסי כבד כדי להרוס את הבתים. אני המתנתי עד שיגיע שופל, וגם באותו שלב זרקו אבנים, לאחר שפתחנו פתח של מעבר, עברנו רגלי, ובכל אותו שלב זרקו אבנים, התקדמנו למחסום הנוסף, פתחנו פתח נוסף , הגיע השופל והסיט את המחסום, פינה אותו, פירק אותו ושאר הכוחות המשיכו הלאה. האזרחים שהשליכו אבנים, שהם מבחינתי המתפרעים, הם עברו לאחור, נסוגו, הלכו למחסום אחר, בהמשך, שהיה לפני הבתים המיועדים לפינוי, בהמשך, זה היה מין מחסום שעשוי מאבנים של אקרשטיין ברוחב של 2 מטר בערך, שלפניו עמדו מתפרעים רבים, שהחלו להשליך עלינו אבנים, המשיכו השליך אבנים, בשלב הזה קדמתי את הפרשים לפנות את כל ההמון שהיה לפני המחסם כדי לפנות גם את המחסום ולהתקדם עם השופלים וכל האמצעים האחרים להרוס את הבתים.  גם שם היה קטע ארוך מאוד של זמן שבו זרקו אבנים והפרשים שנעו קדימה נסוגו לחור מעצמת זריקת האבנים. רק לאחר מכן, בפעם השלישית, הצליחו לפנות את כל ההמון שהיה לפני המחסום ואני לא אתייחס פה כמו שביקש הסניגור לכל חברי הכנסת, שניסו להפריע, הם מנעו את הטרקטורים להתקדם...".

                                                                                          (ההדגשות שלי א.ז.)

ראה: עמ' 9 ש' 25 - 2 לפרו'.

בהמשך הכח בחלקו המשיך להתעמת עם הפורעים שליד המחסום, וחלקו האחר עקף את המחסום רגלית וחגר חגורה אנושית את כל שטח הפינוי של 9 הבתים שבצו (הצו והמפה הוגש וסומן ת/1). תנ"צ בוקובזה תיאר את ההפגנות באירוע זה  כחסרות תקדים, ואת התחושה הקשה של עלבונות וקללות נאצה, כמו "נאצים", שהוטחו בשוטרים:

" אני הייתי מפקד של הרבה אירועים של זריקות אבנים, של הפגנות, של הפרעות סדר חמורות ביותר ואירוע בסדר גודל כזה לא זכור לי אלא רק מימי האינתיפאדה. ההרגשה מתייחסת לדברים אחרים, עם קללות נאצה של "נאצים" למרות ששם משפחתי בוקובזה גם לנו יש את זה וזה היה הכי חמור, העלבונות שחטפו השוטרים מבחינת אופי ההפרות סדר, הייתי בהמון, גם במגזרים הערבים הייתי מפקד גם בהפגנות נגד בדואים והייתי מפקד גם באירועי אוקטובר, נגד הערבים בצפון ולא זכור לי אירוע בעצמה כזו של עוינות ושנאה אלא זה הזכיר לי אירועים מהאינתיפאדה".

                                                                                          (ההדגשות שלי א.ז.)

ראה: מעמ' 10 ש' 28 עד עמ' 11 ש' 2 לפרו'.

6.                  בחקירתו הנגדית העיד בוקובזה כי היה מדובר בסדר גודל של כמה אלפי אנשים, הכוחות ביצעו כריזה: "היה  שמה מישהו עם מערכת כריזה הודיע על שטח צבאי סגור". אני יכול להעיד גם שלישוב היתה מערכת רמקולים שאמרו שם לא לציית לשטח הצבאי הסגור... שנתנו הנחיות גם לתושבים... להתנגד, ובהמשך טען כי לא ראה שוטרים שתקפו, 87 שוטרים פונו לביה"ח (ראה עמ' 18 ש' 25), אך אישור כי גם אזרחים נפגעו, וחלקם פונו על ידי מקומיים ועל ידי הפרמדיקים של הישוב, חלקם "כתוצאה ממשגה של אנשים שהדליקו צמיגים ושאיפת עשן ואני נתתי להם סולמות כדי שיתפסו על הגג ויפנו אותם וגם נתתי להם מכשירי חמצן  מכיוון שהם נפגעו מעשן". (ראה מעמ' 18 ש' 33 עד עמ' 19 ש' 5 לפרו').

אין חולק כי גם שוטרים וגם אזרחים נפגעו מהאירוע.