הרשעה בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות ומעשה סדום בנסיבות מחמירות - במשפחה

כב' השופטת שרה דותן - אב"ד:

איסור פרסום

ניתן בזה צו האוסר פרסום של שם הנאשם, המתלוננת והעדים שאינם עובדי ציבור וכן כל פרט שיש בו כדי להביא לזיהויים.

עיקרי עובדות כתב האישום

1. בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם בתאריך 20.05.2008 נטען, כי במהלך השנים 1995 למאי 2000 עת הייתה המתלוננת כבת 8 ועד היותה כבת 12, נהג הנאשם לבצע בה מעשי אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים, בהזדמנויות רבות ושונות בבית המשפחה, והכל לשם גירויו וסיפוקו המיני, כמפורט להלן:

במועד בלתי ידוע, במהלך שנת 1995, הניח הנאשם שקית ניילון על איבר מינו, נשכב על המתלוננת וניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. המתלוננת, כך נטען בכתב האישום, הצליחה להדוף את הנאשם ממנה בכוחותיה האחרונים ובכך מנעה ממנו להשלים את המעשה. סמוך לאחר מכן, איים הנאשם על המתלוננת, כי אם תספר את שאירע להוריה, יפגע בה.

במועד בלתי ידוע, במהלך אותה שנה, הזמין הנאשם את המתלוננת לצפות עמו בסרט ארוטי. במהלך הצפייה התפשט הנאשם וביקש מהמתלוננת שתעשה כן אף היא. לאחר שהתפשטה נגע הנאשם באיבר מינה ודרש שגם היא תיגע באיבר מינו והמתלוננת עשתה כבקשתו.

פרט לשני אירועים אלה, בהזדמנויות רבות ושונות במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום, נהג הנאשם להפשיט את המתלוננת מבגדיה ולהחדיר לאיבר מינה כלי כתיבה שונים. כמו כן, בתקופה זו התפשט הנאשם מבגדיו במספר הזדמנויות, אחז בראשה של המתלוננת והחדיר את איבר מינו לפיה עד שהגיע לסיפוקו המיני.

2. בשל המעשים המפורטים לעיל, יוחסה לנאשם שורה של עבירות: אינוס בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); ניסיון אינוס בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 351(א) יחד עם סעיף 25 לחוק; מעשה סדום בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 351(ב) לחוק; מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 348(ב) לחוק; ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק.

3. בהמשך לבקשות והודעות שונות שהגישו באת כוח המאשימה ובא כוח הנאשם, נקבע על ידינו כי כתב האישום, ככל שהוא נוגע לעבירות המיוחסות לנאשם לתקופה של עד מאי 1998, אינו יכול לעמוד בשל התיישנות ולפיכך תשמענה הראיות בכל הנוגע לאירועים ממועד זה ואילך. התקופה הקודמת למועד זה תכונה להלן: "התקופה שהתיישנה" .

החלטת בית המשפט עוגנה בשני טעמים: הטעם הראשון, מתייחס לתקופה שהחלה בשנת 1995 והסתיימה בינואר 1997. בתקופה זו, טרם מלאו לנאשם 15 שנים ועל כן אינו בגדר "בן משפחה", כהגדרתו בסעיף 351 לחוק, המחיל תקופת התיישנות ארוכה יותר על עבירות מין. משכך, התיישנו העבירות שבוצעו לכאורה בתקופה זו. הטעם השני, מתייחס לתקופה שתחילתה ינואר 1997 (לאחר שמלאו לנאשם 15 שנים) ומסתיימת במאי 1998, היינו, לאחר שחלפו עשר שנים מיום ביצוע העבירה ועד הגשת התלונה במשטרה. לגבי תקופה זו קבע המחוקק בסעיף 354(א) לחוק כי יש לקבל את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב האישום. אישור כאמור לא הוגש בענייננו (ראו החלטת בית המשפט מיום 03.09.2009 ונימוקיה, מיום 08.09.2009).

4. בהתאם להחלטתנו מיום 08.09.2009 נדרשים אנו להכריע בדבר ביצוען של העבירות המיוחסות לנאשם במהלך תקופה מוגדרת של כשנתיים ימים אשר מתחילה בחודש מאי 1998 ומסתיימת בשנת 2000: אינוס בנסיבות מחמירות (באמצעות החדרת כלי כתיבה לאיבר מינה של המתלוננת) ומעשה סדום (הכנסת איבר מינו של הנאשם לפי המתלוננת), והכל בריבוי עבירות. על מנת להרשיע את הנאשם בביצוען של שתי העבירות הללו יש לקבוע, ברמת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי, לא רק כי הוא ביצע אותן, אלא שאלה בוצעו במהלך תקופה זו, שאחרת, גם אם בוצעו יש לזכותו מחמת הספק בשל התיישנות.

רקע

5. הנאשם, יליד 04.01.1982, הוא אחיה של המתלוננת, ילידת 31.05.1987.

6. על פי העדויות שהוצגו לנו ואינן שנויות במחלוקת, השניים עלו ארצה לישראל יחד עם הוריהם בשנת 1995 והתגוררו במשך כארבעה חודשים בחדר ששכרו בדירה בת שלושה חדרים במרכז הארץ (להלן: " הדירה הראשונה "). לאחר מכן, עברה המשפחה להתגורר בדירה בת שני חדרים, בה לנו המתלוננת והנאשם באותו חדר שינה, במשך כשנתיים, עת היה הנאשם כבן 13 שנים והמתלוננת כבת 8 שנים. בדירה זו התגוררו בתקופה מסוימת יחד עם המשפחה גם סבם וסבתם של הנאשם והמתלוננת (להלן: " הדירה השנייה"). בשנת 1998, עברה המשפחה לדירה בת שלושה חדרים, באותה העיר, והתגוררה בה במשך שלוש שנים נוספות. בדירה זו לנו המתלוננת והנאשם בחדרים נפרדים והוריהם ישנו בסלון (להלן: " הדירה השלישית "). בשנת 2001, רכשו הורי הנאשם והמתלוננת דירה בת ארבעה חדרים בה הם מתגוררים עד היום (להלן: " הדירה הרביעית "). בעדותה התייחסה המתלוננת לדירות השונות לצורך מיקום העבירות השונות על ציר זמן ועל כן מצאתי לנכון לפרט נושא זה בהרחבה.

7. בעקבות התנהגות בעייתית שהפגינה המתלוננת ביחס לאחיה, בשנת 2008 הפנתה אותה אמה לטיפול אצל א.ר אשר הציגה עצמה כמטפלת אשר שימשה בעבר כמנחה של קבוצות הורים. המתלוננת הגיעה למפגש יחד עם בן זוגה, ע.ב, היום בעלה. במפגש זה, סיפרה המתלוננת לא.ר על התעללות מינית שעברה בילדותה מצדו של הנאשם (להלן: " המפגש הראשון עם א.ר "). בחלוף שלושה ימים, ביקשה המתלוננת מא.ר, כי זו תיפגש עמה ועם הוריה ותספר להם, במקומה, על מעשיו של הנאשם. א.ר פעלה על פי בקשתה ומסרה להורים, בנוכחות המתלוננת ובן זוגה, כי הנאשם אנס אותה (להלן: " המפגש השני עם א.ר "). ההורים פגשו בא.ר פעם נוספת, בנוכחות הנאשם בלבד. במהלך פגישה זו הכחיש הנאשם את רוב המעשים המיוחסים לו בכתב האישום (להלן: " המפגש השלישי עם א.ר ").