הקדמת מועד תשלום דמי שכירות ראויים

השופט סארי ג'יוסי:

רקע

1.         המערערת והמשיבה שכנגד- מ' ח', XXX במקצועה (להלן: " המערערת") והמשיב והמערער שכנגד א' ל', XXX במקצועו( להלן:" המשיב") הינם זוג נשוי. למען הנוחות הדיונית, יכונו הצדדים המערערת והמשיב.

 2.        השניים נישאו זו לזה  ביום 28.1.2004 בנישואים אזרחיים בקפריסין.

3.         נשואי הצדדים זל"ז הינם נשואים שניים לכל אחד מהם וזאת לאחר גירושיו מבן זוגו עובר ובסמוך לנישואיהם. לצדדים אין ילדים משותפים.

4.         לצדדים דירה משותפת ברח' XXX הרשומה על שם שני הצדדים.  דירה זו הייתה בבעלות המערערת ובעלה הראשון, כאשר בסמוך לנישואי הצדדים רכש המשיב את חלקו של בעלה הראשון בסך של 150,000$.

5.         ביום 27/1/2004 נחתם בין הצדדים הסכם ממון שנערך על ידי עו"ד ק' -אחיה של המערערת. הצדדים חתמו על ההסכם בפני נוטריון- העו"ד המנוח סלימאן סלימאן ז"ל. בסמוך לכך אף נחתם ייפוי כח בלתי חוזר לטובת המערערת המאפשר את העברת חלקו של המשיב בדירת הצדדים עם לכתו לבית עולמו. ראוי לציין, כי בהסכם הממון קיים סעיף אשר מפעיל סנקציה כנגד מי מהצדדים אשר יגיש תביעת גירושין. בעטיה של  סנקציה  זו, נמנעים הצדדים אשר פרודים כ-7 שנים מלהתגרש.

6.         במהלכה של שנת 2005 השקיעו בני הזוג בשתי עסקאות מפוקפקות אשר התגלו כעוקץ האחת ביוהנסבורג שבדרום אפריקה והשנייה בניגריה.

7.         נראה כי יחסי הצדדים עלו על שירטון ובתחילת חודש ינואר 2006 ו/או בסמוך לכך עזב המשיב את דירת הצדדים ומאז אין הצדדים מתגוררים יחד.

8.         בנובמבר 2005, לאחר פרוץ הסכסוך ובסמוך לעזיבת המשיב את דירת הצדדים הגישה המערערת תביעת מזונות. לאחר הגשת תביעת המזונות הוגשו לבית המשפט קמא תביעות נוספות. המשיב הגיש 3 תביעות - תביעה לביטול הסכם הממון ביום 21.9.06- תמ"ש 29911/05. תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ולדמי שימוש במקרקעין ביום 15.5.07- תמ"ש 29912/05. תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו מועד הקרע הינו במועד הגשת תביעת המזונות או מועד עזיבתו את דירת הצדדים 1.1.06 וכן להצהיר כי המערערת שותפה בחובות שהצדדים צברו במהלך נישואיהם, התביעה שאף היא הוגשה ביום 15.5.07- תמ"ש 29913/05. מטעם המערערת הוגשה ביום 16.9.07 תביעה כספית/נזיקית שהועמדה על סך של 200,000 ש"ח מטעמי אגרה- תמ"ש 29914/05.

9.         הצדדים שניהם מלינים על קביעותיו של בית משפט קמא ומכאן הערעורים שבפנינו.

פסק דינו של בית משפט קמא

תמש 29911/05

10.        בית משפט קמא דחה את תביעת התובע - המשיב לביטול הסכם הממון מחמת פגמים בהליך אישור ההסכם. לאור העובדה, כי הנוטריון בפניו נחתם ההסכם נפטר, עמדו בפני בית משפט קמא עדויות הצדדים והנסיבות שקדמו לחתימת ההסכם. בית משפט קמא, העדיף את גרסתה של התובעת על פני גרסתו של הנתבע וקבע כי הנתבע לא הוכיח כי נפל פגם בהליך אישור הסכם הממון. כן קבע, כי אין שחר לטענות הנתבע כי לא קיבל הסברים גבי הסכם הממון במעמד אישורו. הנתבע לא הוכיח כי נפל פגם באישור ההסכם, לא סתר את חזקת תקינות ההליך בפני נוטריון ואף חיזק את גרסת התובעת בדבר פעולות הנוטריון. בית משפט קמא ציין, כי חתימת הצדדים על ייפוי כח בלתי חוזר למטרת העברת הדירה לאחר אריכות ימיו של מי מהצדדים, תומכת בגרסת התובעת כי החוזה נחתם שלא כלאחר יד על כן נדחו טענותיו של הנתבע לפגמים בהליך אישור ההסכם.

11.        באשר לפגמים בכריתת הסכם קבע בית משפט קמא, כי הסכם הממון שנחתם בין הצדדים מקיים מכללא את הוראת סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון. קרי, ההסכם נעשה בהסכמה חופשית על ידי הצדדים ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו. טענת הנתבע כי לא הבין את השפה המשפטית נדחית. כלל הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. עובדתית, ההסכם נערך בשפה העברית כאשר לא נמצאו מונחים מתחום המשפט בשפה אחרת. הצדדים היו שותפים מלאים לעריכת ההסכם וקביעת התנאים שבו. בנסיבות אלו לא הרים הנתבע את נטל השכנוע המוטל עליו לסתור את החזקה כי חתם על ההסכם לאחר שידע על מה התחייב בהסכמתו. מהראיות עולה תמונה בהירה וקוהרנטית לגבי נסיבות עריכת ההסכם קרי, ניהול מו"מ בין הצדדים, מו"מ יצרי, ענייני, בו מעורבים שני הצדדים וכל אחד מהם מנסה להגן על האינטרסים שלו. אלה מעידים כי אין יסוד לטענת הטעות או לטענת העושק או לכל טענה הקשורה לפגמים בעריכתו של ההסכם. הנתבע העיד כי הוא הבין את הסנקציה המצויה בסעיף 6 להסכם ואת התוצאה המשתמעת ממנה. כך לא הוכיח כי יש לבטל את הסכם הממון מחמת פגמים שנפלו בכריתתו.

12.        סעיף 6 להסכם הממון אינו מתבטל מחמת תקנת הציבור. ההסכם בנוסחו הסופי גובש רק לאחר שהצדדים הגיעו לעמק השווה במחלוקות שביניהם. הנתבע לא הוכיח מה היה מצבו הרגשי או הגופני עובר ובמועד עריכת ההסכם, בשים לב, כי הוכח שהנתבע היה שותף מלא לניהול מו"מ, לעריכת טיוטות וגיבוש הנוסח הסופי של הסכם הממון כמו גם של ייפוי הכוח הבלתי חוזר. זאת ועוד הנתבע אשר העיד על עצמו כחסר ניסיון בתחום המשפטי סיים עובר לעריכת הסכם הממון הליך גירושין בינו לבין גרושתו.

13.        בית משפט קמא דחה את הטענה כי תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל שעה שלא הוכח מה המקובל והנהוג הן לאור חופש החוזים והן לאור יכולת ההתנאה על חוק יחסי ממון הקבועה בחוק עצמו.

14.        באשר לטענה בדבר חוזה סתום שאין ניתן ליישמו, קבע בית משפט קמא, כי אכן יש בסיס לטענה זו. הסכם הממון אינו עוסק בסוגיית פירוק השיתוף שלא על פי הסכם הממון, למשל מכוח חוק המקרקעין, חזקה היא שההסכם לא נועד לחסום את דרכו של הנתבע לערכאות המשפטיות לצורך פירוק השיתוף מכוח חוק המקרקעין. במידה ואכן הייתה נחסמת דרכו של הנתבע,ייתכן והיה מקום לביטול ההוראה החוזית מחמת תקנת הציבור.

15.        עוד קבע בית משפט קמא, כי קימות הוראות סותרות בהסכם הממון. אין בהסכם הממון כל הוראה המורה מה יעשה במקרה כזה שבו לא מוגשת תביעת גירושין, יתר על כן, הסכם הממון אינו עוסק כלל במצב בו הצדדים פרודים תקופה ממושכת ויתכן אף שלכל אחד מהם או למי מהם זוגיות.