בפני בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת י' שטופמן) בבר"ע 2984/06 מיום 12.8.07, אשר דחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה בפניו על החלטת ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו בתיקי הוצל"פ שמספריהן 01-75694-95-4, 01-75706-95-6 ו- 01-75709-95-9 מיום 20.11.06. להלן אפרט את העובדות הצריכות לעניין, כפי שנקבעו בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.
המבקשת הינה בעלים משותפים של מקרקעין הידועים כחלקות 28, 29 ו- 30 בגוש 8233, המהווים מגרש ברחוב הרצל בנתניה (להלן: המקרקעין או המגרש). כערובה לחיוביה, משכנה המבקשת את זכויותיה במגרש כולו לטובת בנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק).
המבקשת הינה חלק מקבוצת אנ.די.סי יצרני תכשיטים בע"מ, אשר ענייניה נדונו ונדונים בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, במסגרת תיק פש"ר 291/93.
במהלך שנת 1995, הגיש הבנק את שטרי המשכנתא למימוש בהליכי הוצאה לפועל. במקביל, הגיעו בשנת 1997, קבוצת אנ. די. סי ומנהליה להסדר נושים עם כלל הנושים לרבות הבנק, במסגרת תיק פש"ר, לפירעון חובותיהם לאורך תקופה בת 15 שנים. הסדר הנושים אושר על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בהסדר הנושים נקבע, כי:
"אין בהסדר זה כדי לגרוע מזכאותם של הנושים אשר לטובתם הועמדו על ידי החברות ו/או על ידי צד שלישי משכנתאות על נכסי מקרקעין אחרים, להיפרע מהמשכנתאות בדרך של פדיון המשכנתאות, או בדרך של מימוש המשכנתאות אם אלה לא ייפדו על פי הוראות הסדר זה ובכפוף להסדרים הפרטניים שהושגו עם נושים אלה לגבי פדיון המשכנתאות".
עקב מחלוקת שנפלה בין הצדדים אשר לתקופת הפדיון העומדת למבקשת ולאחר דחיית בקשת המבקשת בטענת "פרעתי" בעניין, מונה לבקשת הבנק, עו"ד עופר שפירא, במהלך חודש יולי 2005, ככונס נכסים על זכויות המבקשת במגרש (להלן: כונס הנכסים). כונס הנכסים החל בביצוען של פעולות לשם מכירת המגרש לצד שלישי.
יש לציין, כי המבקשת לא ערערה על ההחלטה, אשר דחתה את בקשתה בטענת "פרעתי".
המבקשת הגישה בקשה מטעמה לביטול מינויו של כונס הנכסים בטענה, כי בהתאם להוראות הסדר הפשרה נכרת הסדר ספציפי בין המבקשת לבנק, שהיה מיוצג על-ידי עורך-דין אחר. ההסדר מתייחס גם לסילוק החוב המובטח במשכנתא ולטענת המבקשת נקיטת ההליכים בתיק ההוצאה לפועל מנוגדת להסדר שנכרת בין הצדדים ואינה עומדת בדרישת תום הלב הנדרשת במימוש הליכי הוצאה לפועל.
ראש ההוצאה לפועל החליט, ביום 1.9.05 לדחות את הבקשה לביטול מינויו של כונס הנכסים לאחר שלא מצא כל עילה שבדין לביטול מינוי כונס הנכסים.
במקביל הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה למתן סעד הצהרתי לשם אכיפת ההסכמים שנחתמו בין הצדדים. כן היא הגישה ביום 2.10.05 לראש ההוצאה לפועל "בקשה דחופה להשהיית ההליכים", אשר לא נענתה.
ביום 4.12.05 הגישה המבקשת לראש ההוצאה לפועל "בקשה לביטול החלטה מיום 23.6.05 מחמת תרמית".
ביום 16.12.05 דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשת המבקשת וקבע, כי: "... הינה הליך ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל וברי כי ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך ואינו יכול לדון בערעור החלטותיו".
ביום 27.12.05 עתרה המבקשת לראש ההוצאה לפועל, כי יורה לכונס הנכסים להמציא לידיה "...כל בקשה ו/או הודעה מיד לאחר שתוגש על ידו בתיקי ההוצל"פ...".
ביום 28.12.05 נעתר ראש ההוצאה לפועל לבקשת המבקשת.
במקביל, על החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 16.12.05 הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשת רשות ערעור, בה טענה, כי מדובר ב"בקשה לביטול פסק דין מחמת מרמה", שעל-פי הפסיקה יש להגישה "לאותו פורום משפטי אשר את ביטול החלטתו מבוקש". בית-המשפט המחוזי מחק, ביום 23.3.06, את בקשת רשות הערעור על הסף.
במקביל, חתם כונס הנכסים, ביום 22.1.06, על הסכם למכירת המקרקעין לצד שלישי, המותנה באישורו של ראש ההוצאה לפועל.
או-אז, ביום 24.1.06 הגישה המבקשת לראש ההוצאה לפועל "בקשה דחופה לביטול מינויו של כונס הנכסים...", שכן לטענתה כונס הנכסים אינו פועל בהתאם להוראות ראש ההוצאה לפועל ואינו מעביר את בקשותיו לעיונה, באופן הפוגם ביכולתה לקחת חלק פעיל בהליך המכר.
ביום 26.1.06 הורה ראש ההוצאה לפועל על המצאת הבקשה לידי כונס הנכסים, לשם קבלת תגובתו.