פ ס ק ד י ן
ההליכים
1. התובענה שבפני נפתחה ביחד בקשה למתון צו מניעה זמני (בש"א 2594/04), שעניינו היה הגבלת חופש העיסוק של הנתבע. על פי טענתה התובעת, מעבידתו לשעבר של הנתבע בתחום מתן שרות של בטיחות בתעבורה, הפר הנתבע את חוזה העבודה עמה, בעניינים שונים. בין אותם עניינים - ייחסה התובעת לנתבע הפרה של החוזה בכך שהנתבע פתח עסק עצמאי, תוך שימוש בסודותיה המסחריים של התובעת, ותוך שהוא מתחרה בתובעת בניגוד להתחייבותו כשהוא מנסה (ואף מצליח) לשכנע לקוחות של התובעת, לעבור להיות לקוחותיו של הנתבע. בתביעה העיקרית, עתרה התובעת - בנוסף לבקשתה לתת צו מניעה קבוע להגבלת עיסוקו של הנתבע - לחייב את הנתבע לשלם לה פיצויים בגין הפרת החוזה; חלקם פיצויים מוסכמים, וחלקם - פיצויים בעד נזקים מסויימים.
2. הנתבע הגיב על הבקשה למתן סעד זמני בהכחשת הטענות המיוחסות לו על הפרת חוזה העבודה, הפרה שאותה הוא ייחס דווקא לתובעת. לטענת הנתבע, לאחר שהחוזה עמו הופר, הוא פתח עסק עצמאי משלו, ואכן יש לקוחות של התובעת שעברו לעבוד עמו, אך זאת - מיוזמתם ובלא שהוא עשה שימוש בסודותיה של התובעת לשם כך. לפיכך, טען הנתבע שאין לחייב אותו לא בהגבלת עיסוקו ולא בתשלום כספי כלשהו.
3. בעת הדיון בבקשה למתן סעד זמני, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה שהבקשה האמורה לא תידון, ושהתיק העיקרי יידון באופן מזורז. הנתבע התחייב כי עד למתן פסק דין סופי, הוא לא יפנה מיוזמתו ללקוחות של המבקשת.
4. התקווה שהתיק העיקרי יסתיים באופן מזורז - נכזבה די מהר. תחילה, הוגשו בקשות (הדדיות) להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית. בהמשך - ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה, באמצעות עתירה לתיקון סכומי התביעה. הנתבע התנגד לכך. הבקשה התקבלה וקבלתה גררה עמה זכאות להגשת תצהירים משלימים או נוספים, ודחיית ישיבת ההוכחות. (אעיר כי הטענות בכתב התביעה המתוקן ובכתב ההגנה שהוגש לאחר מכן, לא היו שונות, עקרונית, מהטענות המקוריות שהועלו במסגרת הבקשה לצו זמני).
בהמשך - יום אחד לפני המועד הנדחה של ישיבת ההוכחות, ביקשה התובעת לחייב את הנתבע להעביר את רשימת לקוחותיו לגורם נייטרלי שיקבל לידיו גם את רשימת הלקוחות של התובעת כפי שהיו בועד הפסקת העבודה, ויוכל להשוות בין שתי הרשימות. הנתבע סרב. הדיון בבקשה היה בעת ישיבת ההוכחות, והחלטתי לקבל את הבקשה, תוך שניסיתי להביא את הצדדים לידי הסכמה על זהותו של אותו "גורם נייטרלי". לא הצלחתי בכך, אך ב"כ הצדדים הודיעו כי הם ינסו להגיע להסכמה על זהותו. הם הסכימו שאם לא תושג הסכמה - אמנה אני את "הגורם הנייטרלי".
בתום ישיבת ההוכחות (שאותה קיימתי בלא נציגי ציבור, לבקשת ב"כ התובעת ובהסכמת ב"כ הנתבע), ביקשו ב"כ הצדדים לסכם בכתב, והוחלט כי הם יסכמו על פי המועדים המוסכמים ביניהם.
5. לאחר ישיבת ההוכחות - הודיעו ב"כ הצדדים כי לא הגיעו להסכמה על זהות "הגורם הנייטרלי". לפיכך, מיניתי את עו"ד יעל שורצזון לשמש "גורם נייטרלי" והפניתי את הצדדים אליה.
אך גם בענין זה - הדברים לא התנהלו באופן מזורז, שכן התגלעה מחלוקת נוספת בין הצדדים; - המחלוקת על סוג רשימת הלקוחות שהנתבע היה אמור להעביר אל עו"ד שורצזון. לאחר שב"כ הצדדים לא הצליחו לפתור את המחלוקת הזו בעצמם, הזמנתי אותם לישיבה בבית הדין.
בעת הישיבה - הגיעו הצדדים להסכמה על כך שהרשימה שתועבר לעו"ד שורצזון, היא כזו שתתקבל ממשרד התחבורה. (במהלך הישיבה המלצתי לצדדים המלצה בדבר אופן סיום הסכסוך, אך - לצערי - היא לא התקבלה).
6. לאחר אותה ישיבה, היתה המתנה ממושכת להגעת החומר המתאים ממשרד התחבורה. החומר שהגיע תחילה - לא היה החומר המתאים. לאחר מכן - הגיע החומר המתאים, והוא הועבר אל עו"ד שורצזון, ביחד עם החלטה שבה היא התבקשה לערוך השוואה, על פי ההחלטה שניתנה עוד בישיבת ההוכחות ועל פי ההסכמה הנוספת של ב"כ הצדדים שהושגה לאחר מכן.
דא עקא, שלאחר שהמסמכים הועברו אל עו"ד שורצזון - היא החליטה שלא לקבל על עצמה את המשימה. לפיכך, נוצר הצורך למנות "גורם נייטרלי" אחר. שוב המלצתי לצדדים לנסות להגיע להסכמה על זהותו, וקבעתי שאם לא תושג הסכמה - אמנה אני את "הגורם הנייטרלי". ההסכמה לא הושגה, ואז מיניתי את עו"ד ענת גוטמן-מרום לשמש "גורם נייטרלי" במקומה של עו"ד שורצזון והעברתי אליה את המסמכים שהוחזרו על ידי עו"ד שורצזון. ב"כ הצדדים התבקשו ליצור קשר עם עו"ד גוטמן-מרום. נראה שב"כ הצדדים התמהמהו רבות גם ביצירת הקשר עם עו"ד גוטמן-מרום (אעיר כי למעלה מ-3 חודשים לאחר ההחלטה על מינויה של עו"ד גוטמן-מרום - הוגשה בקשה למנות "גורם נייטרלי").
בסופו של דבר - נוצר הקשר המיוחל, ועו"ד גוטמן-מרום הגישה את חוות דעתה בענין השוואת הרשימות. חוות הדעת נשלחה אל הצדדים, תוך שניתנה להם ההזדמנות לבקש להפנות לעו"ד גוטמן-מרום שאלות הבהרה, אלא שהם לא ניצלו את ההזדמנות. משכך - ניתנה החלטה על השלמת סיכומים מצד התובעת (התובעת הגישה את סיכומיה המקוריים עוד סמוך לישיבת ההוכחות) ועל הגשת סיכומים מטעם הנתבע.
7. בין לבין (במהלך ההמתנה למסמכים שהיו אמורים להגיע ממשרד התחבורה), קיבלה התובעת את הצעתי והודיעה כי היא מוותרת על העתירה לסעד של צו מניעה קבוע להגבלת חופש עיסוקו של הנתבע. ויתור זה - התבקש (לדעתי) נוכח משך הזמן הרב (רב בהרבה מהצפוי) שחלף מאז הפסקת עבודתו של הנתבע אצל התובעת.
8. מאז הגשת סיכומי הנתבע ועד היום שוב חלף זמן רב. על כך - שלוחה התנצלותי לצדדים.
אלה העובדות
9. התובעת היא חברה בשליטתו של מר ריאד עיד (שייקרא להלן: "
ריאד"). ריאד הוא קצין בטיחות בכיר בתעבורה, החל משנת 2000.