הפחתת ריביות לניצולת שואה

ביום 18.7.2022 הורתי על קיום דיון בעניין החייבת, במעמדה ובמעמד הזוכים, על מנת לגבש מתווה לפירעון חובותיה. הובהר לזוכים שאי התייצבותם לדיון תיחשב כקבלת שיקול דעתי בנוגע לגיבוש המתווה, סגירת התיקים בהם נגבתה למעלה מקרן החוב, הפחתת ריביות בהתאם לסעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל, וכל סוגיה רלוונטית אחרת לעניין זה.

במסגרת כך, הורתי ביוזמתי, ובהתאם למצוות המחוקק, על קיום דיון מאוחד בסוגיית הפחתת רביות מטעמים מיוחדים בתיק האיחוד של החייבת. זאת, בהתאם להוראת תקנה 19א' לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל"), וכאמור בסעיף 81א(4) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק").

להלן עקרי החלטתי מיום 18.7.2022, כדלקמן:

"1. תיק איחוד זה הוקם ביום 1.12.2003. יצוין כי עם הקמת תיק האיחוד החייבת הוכרזה כ"חייבת מוגבלת באמצעים".

גובה החוב העדכני בתיק האיחוד הינו 734,575 ש"ח וכלולים בו 7 תיקים. מעיון במערכת ההוצאה לפועל עולה כדלהלן: תיקי ההוצאה לפועל בעניינה של החייבת הכלולים בתיק האיחוד נפתחו בין השנים 2001-2008; סך חובותיה של החייבת בעילה הינו 148,874; סך חובותיה של החייבת בפתיחה הינו 171,692 ש"ח; עד כה בוצעה גביית סך של 134,650 ש"ח על חשבון חובותיה של החייבת (כאשר בתיק הוצאה לפועל מסוג שטרות, 01-66801-04-4, נגבה פעמיים חוב העילה ובתיק הוצאה לפועל מסוג שטרות, 17-06283-03-4, נגבה סך העולה על גובה חוב העילה. כמו כן עיון בנתוני הגבייה מעלה כי ביתר תיקי ההוצאה לפועל המתנהלים נגד החייבת נגבו סכומים נכבדים על חשבון חובותיה).

2. החייבת מגישה בקשה בכתב יד. ככל שניתן להבין מהבקשה, החייבת עותרת לסיוע בכל הנוגע לחובותיה ומתארת קשיים כלכליים ורפואיים. על פי נתוני מערכת ההוצאה לפועל, החייבת ילידת 1940. על פי דף החשבון בתיק האיחוד, החייבת משלמת מדי חודש סך של 500 ש"ח על חשבון החוב בתיק.

3. נוכח גובה החוב בתיק האיחוד, בשים לב למועד הקמתו ולמועדי פתיחת כלל תיקי ההוצאה לפועל המתנהלים נגד החייבת, לנסיבותיה של החייבת ולסך של 134,650 ש"ח שנגבה עד כה על חשבון חובות החייבת (כאשר גובה החוב בעילה עומד על סך 148,874 ש"ח) אני סבור שיש מקום לקיים דיון בעניינה של החייבת במעמדה ובמעמד הזוכים על מנת לגבש מתווה ביחס לפירעון חובותיה. אני מורה כי דיון במעמד החייבת והזוכים יתקיים ביום 12.9.2022 בשעה 14:00.

תשומת לב הזוכים ובאי כוחם כי זוכה שלא יתייצב לדיון ייחשב כמי שמותיר לשיקול דעתי את גיבוש המתווה בעניינה של החייבת, סגירת התיקים בהם נגבתה למעלה מחוב הקרן, הפחתת ריביות בהתאם לסעיף 81א4 וכל מתווה אחר שיגובש." (להלן: "ההחלטה")

לבקשת הזוכה ת.א.מ.מ. שיווק ומסחר בע"מ, נדחה הדיון ליום 28.9.22.

רקע כללי

החייבת ילידת 1940, בת 83, ניצולת שואה, גרושה, המתקיימת מתגמול שנתי לניצולי שואה ממשרד האוצר ומקצבת המוסד לביטוח לאומי.

לחייבת תיק איחוד שהוקם ביום 1.12.2003. עם הקמת תיק האיחוד, הוכרזה החייבת כ"חייבת מוגבלת באמצעים" והוטלו עליה הגבלות חמורות שתקפות עד עתה: הגבלת יציאה מהארץ, הגבלת שימוש בכרטיס חיוב. קרי, שלמעשה חירותה של החייבת צומצמה מאוד במהלך 20 השנים האחרונות.

בתיק האיחוד כלולים 7 תיקים, לטובת 5 זוכים. סך החובות בתיק האיחוד עומד על 758,053 ש"ח. סך החובות בפתיחה (כולל שכ"ט א' ואגרה), עומד על 171,692 ש"ח, וסך החובות בעילה עומד על 148,874 ש"ח. עד כה החייבת שילמה סך של כ- 135,150 ש"ח.

בתיק הוצאה לפועל מסוג שטרות 01-66801-04-4 נגבה פעמיים חוב העילה, ובתיק נוסף מסוג שטרות 17-06283-03-4 נגבה סך העולה על גובה החוב בפתיחה.

מרבית התיקים נגד החייבת נפתחו בשנים 2004 – 2001, ותיק נוסף נפתח בשנת 2008:

• בתיק 01-35254-58-5 חוב העילה הוא 38,235 ש"ח. החוב בפתיחה הוא 44,259 ש"ח. החייבת שילמה בתיק זה 10,709 ש"ח.

   

• בתיק 01-71531-04-8 חוב העילה הוא 7,026 ש"ח. החוב בפתיחה הוא 7,435 ש"ח. החייבת שילמה בתיק זה 3,960 ש"ח.

   

• בתיק 01-66801-04-4 חוב העילה הוא 14,062 ש"ח. החוב בפתיחה הוא 16,725 ש"ח. החייבת שילמה בתיק זה 29,937 ש"ח.

   

• בתיק 17-06283-03-4 חוב העילה הוא 36,667 ש"ח. החוב בפתיחה הוא 41,471 ש"ח. החייבת שילמה בתיק זה 42,275 ש"ח.

   

• בתיק 01-77953-02-8 חוב העילה הוא 25,911 ש"ח. החוב בפתיחה הוא 29,723 ש"ח. החייבת שילמה בתיק זה 23,474 ש"ח.

   

• בתיק 01-11468-71-1 חוב העילה הוא 10,939 ש"ח. החוב בפתיחה הוא 13,014 ש"ח. החייבת שילמה בתיק זה 9,226 ש"ח.

   

• בתיק 18-06335-01-3 חוב העילה הוא 16,034 ש"ח. החוב בפתיחה הוא 19,066 ש"ח. החייבת שילמה בתיק זה 15,570 ש"ח.

   

התשלום שנקבע לחייבת במסגרת צו התשלומים, שהושת עליה כחלק מהליך האיחוד, הוא על סך 500 ש"ח מדי חודש.

בהמשך לאמור, ביום 28.9.22 נערך דיון לגבי סוגיית הפחתת ריביות, בהתאם לסעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק"). לדיון התייצבו החייבת, בנה ובאי כוח הזוכה ת.א.מ.מ. שווק ומסחר בע"מ (להלן: "ת.א.מ.מ."), ב"כ הזוכה חיים בן דוד (להלן: "בן דוד") וב"כ הזוכה יוסף מסורי (להלן: "מסורי").

עמדות הצדדים

בא כוחה של ת.א.מ.מ. טען שהפחתת הריביות צריכה להיות מטעמים מיוחדים ולא נועדה ליצור מתווה חדש לחיסול חובות. כמו כן, טען שיש לבחון אילו נכסים היו בחזקת החייבת וביקש לקבל את המסמכים אודות העברת הזכויות בדירה שהייתה שייכת בעבר לחייבת. בן דוד לא התנגד להפחתת ריביות אבל הבהיר שהוא מבקש להצטרף לבדיקות של ת.א.מ.מ. לגבי נכסי החייבת. מסורי טען שהחייבת התבגרה כמו כולם ושאין לו כוונה להתעמר. כמו כן, טען שהמקור לחובות הוא חתנה של החייבת ושעליו לשלם את החובות. מסורי הוסיף שהחייבת הבריחה נכס לבנה ואין להתעלם מכך שערך הדירה עלה פי כמה במשך השנים.

בנה של החייבת תיאר את הסתבכותה הכלכלית של אמו (החייבת), כדלקמן:

"אני קיבלתי הפטר והדירה עברה אליי.

גיסי לקח מאימי שני פנקסי שיקים לפני 23 שנה בערך על שלושה שיקים אני הייתי חתום אצל יוסי רביזדה הוא דיבר איתי בטלפון גיסך פה לפרוט מזומן כדי לקנות סחורה של הלבשה יוסי אח של משה זה היה משרד של ג'ינג' יוסי גיסך רוצה לפרוט כל שיק 5,000 ש"ח אמרתי זה בסדר על זה אני ערב לא ידעתי שהיא נתנה לו שני פנקסים שלמים היא חתמה והוא מילא את הסכומים.

העורכי דין המכובדים אספו את השיקים שאמא שלי לא ראתה אותם לא נתנה להם את השיקים ידנית בעצמה גיסי לשעבר אחותי גרושה.

אני גם פתחו לי תיק על זה גם אני שילמתי שנים 850 ש"ח בחודש עד שעשיתי בקשה הייתי לפני כמה שנים וקיבלתי הפטר ועורכי דין שדיברתי איתם אמרו לי להעביר את הדירה על שמי והעברתי את הדירה של אמא שלי על שמי.

הדירה ברח' xxx.

לי יש מזדה 3 2007 מחירון 12,000 ש"ח למכור אותה?

אחותי יש לה נכות מגיל 3.

אחותי גרה גם בשכירות.

אמא שלי לא עבדה בעבודה מסודרת היא עבדה בטיפול בקשישים".

בהחלטתי מיום 28.9.22, הבהרתי לצדדים שבעלות או העדר בעלות על נכס אינה מעלה או מורידה לעניין השאלה האם מתקיימים טעמים מיוחדים להפחתת ריביות. קרי, הדיון היה מתקיים גם אם הדירה הייתה נותרת בבעלות החייבת. כך שהדיון אינו עוסק בשאלה האם הייתה הברחת נכסים או הענקת דירה ללא תמורה, אלא בשאלה האם התקיימו נסיבות מיוחדות להפחתת ריביות בהתאם לסעיף 81א4 לחוק. לבסוף, הובהר לזוכים שלפני מספר שנים כשהחייבת הגישה בקשה למתן הפטר, הנכללת בתיק האיחוד, החייבת כתבה במפורש שדירתה הועברה ללא תמורה. בתום הדיון הוריתי לזוכים, שטרם תינתן החלטה, יוכלו להגיש עמדתם בנושא באמצעות תצהיר.

עד תום המועד שקבעתי, ואף נכון למועד כתיבת שורות אלה, רק שני זוכים הגישו תצהיר בדבר עמדתם – ת.א.מ.מ וחיים בן דוד.

הזוכה ת.א.מ.מ הגישה ביום 23.10.2022 תצהיר, בו הביעה התנגדותה להפחתת הריביות. הזוכה מציינת שפתחה נגד החייבת שני תיקים כשגובה החובות הכולל בפתיחה עמד על כ- 24,159 ש"ח, ויתרת החוב כיום, בשניהם, עומדת על סך של 69,022 ש"ח. לטענתה, החייבת הבריחה נכס שהיה ברשותה והעבירה אותו לבנה, שהיה גם הוא חייב בתיק בעבר, לאחר עלייה בערך הנכס. להשקפת הזוכה, החייבת יכלה לפרוע את חובה כלפיה באמצעות הנכס כבר מלפני שנים, בעודה צעירה יותר. כמו כן, לתפיסתה, החייבת מנעה ממנה לפעול כנגדה בכך שבפועל החייבת בחרה שלא לשלם את חובה ופנתה להליך איחוד תיקים. הזוכה הדגישה שהחייבת ובנה סרבו להצעה לתשלום מופחת של החוב וגיוסו על ידי נטילתם 'משכנתא הפוכה'. לפיכך, טוענת הזוכה שאין לתת לחייבת פרס על שהבריחה נכס, בדמות הפחתת ריביות.

הזוכה בן דוד הגיש ביום 27.10.22 תצהיר מטעמו, בו טען שהוא מתנגד להפחתת ריביות. הזוכה מציין שפתח נגד החייבת שני תיקים, שיתרת החוב בהם כיום עומדת על למעלה מ- 175,000 ש"ח. בן דוד טוען שכל השנים התקבלו תשלומים מהחייבת בתיק האיחוד אך היא לא עשתה מאמץ אמיתי לסילוק חובותיה באמצעות נכס מקרקעין שהיה בבעלותה. לטענת בן דוד, החייבת אינה תמת לב, עת הבריחה נכס מקרקעין לבנה, שהוא מחולל החוב למיטב ידיעתו (יצוין שכמפורט לעיל, ידיעת הזוכה שגויה ומחולל החוב הוא חתן החייבת ולא בנה). לתפיסת הזוכה, החייבת יכלה למכור את הנכס או לשעבדו לפני שנים, אך במקום זאת פנתה לאיחוד תיקים ואחר כך העבירה את הנכס לבנה. בן דוד מציין ששווי הנכס עלה בשנים האחרונות באופן משמעותי, וטוען שבשנה האחרונה הייתה עלייה של 18% במחירי הדירות בישראל. כמו כן, בן דוד טוען שבמועד יצירת החוב החייבת לא הייתה כה מבוגרת, ושגילה הנוכחי לא מנע ממנה להעביר את הנכס לבנה במקום למכור את הנכס או ליטול משכנתא הפוכה. הזוכה מדגיש שסירוב החייבת לתשלום חוב מופחת וגיוס הסכום הנדרש לכיסויו על ידי נטילת משכנה הפוכה, מעיד על חוסר תום לב.

סמכות רשם הוצאה לפועל להפחתת ריביות

סמכות הרשם להפחתת ריביות מעוגנת בסעיף 81א4 לחוק: "רשם ההוצאה לפועל רשאי, מיוזמתו או לפי בקשת החייב ולאחר שנתן לזוכה הזדמנות לטעון את טענותיו, להפחית, מטעמים מיוחדים שיירשמו, את תוספת הריביות הנצברות בתיק ההוצאה לפועל". (ההדגשה אינה במקור – הח"מ).

הטעמים המיוחדים נגזרים מנסיבותיו השונות של כל תיק, בבחינת כל מקרה לגופו. כבוד השופטת שטופמן (בדימוס) בע"א (מחוזי ת"א) 2836/03 עיריית תל אביב נ' מור תמר (פורסם בנבו, 24.1.2006) דנה בסוגיית הטעמים המיוחדים וקבעה: "אשר להיקפם של הטעמים המיוחדים, הרי שבעוד שבעבר הוכר טעם מיוחד רק בנסיבות חריגות ומיוחדות, הרי שכיום מסתמן שינוי בפסיקה, המכיר בקיומו של טעם מיוחד, גם אם מצטברים טעמים שונים במאוחד".

גם כבוד השופט טל חבקין, ס. הנשיא של בית המשפט השלום בתל אביב, נתן דעתו לסוגיית "טעמים מיוחדים" ברער"צ 50023-03-22 פלוני נ' מגה קמעונאות בע"מ (פורסם בנבו, 3.5.2022): התיבה "טעמים מיוחדים שיירשמו" מסמיכה את הרשם להביא בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים להפחתת ריביות. בהקשר זה יש לזכור שריבית פיגורים נועדה לתמרץ את החייב לפרוע את החוב בהקדם האפשרי (ע"א 330/78 המהפך אגודה שיתופית בע"מ נ' פקיד השומה למס הכנסה, פ"ד לה(2) 499, 504-503 (1981), בג"ץ זנדברג נ' רשות השידור, פ"ד נ(2) 793, 807 (1996), רע"א 7777/09 בראנץ נ' כנפי, פסקה 16 (7.1.2013)). חיוב בריבית פיגורים אינו משיג את מטרתו כאשר הוכח בבירור שהחייב אינו יכול לפרוע את חובותיו מטעמים שאינם תלויים בו כגון עקב מחלה קשה או מניעות אובייקטיבית אחרת. ריבית פיגורים עלולה אפוא לשמש ככלי עונשי נגד החייב על לא עוול בכפו. על כן איני משוכנע שנסיבות אישיות של החייב אשר מנעו ממנו או הקשו עליו במידה ניכרת לשלם את החוב אינן רלוונטיות לבקשה להפחתת ריביות, לבטח כשנלווה להן שיהוי לא מוצדק מצד הזוכה שגרם להגדלת החוב משמעותית. מאחר שאין צורך להכריע בשאלה זו כאן, אפשר להותירה לעת מצוא".

דיון

אציין כבר כעת, שלאחר שעיינתי בנתוני התיק, בנסיבותיה של החייבת וכן לאור השינוי במגמה בסוגיית ריבית הפיגורים, אני סבור שהצטברות הטעמים השונים בתיק זה עולה לכדי טעמים מיוחדים שבגינם יש להפחית את הריביות שנצברו בתיק.

להלן הטעמים המיוחדים:

טעם ראשון – החייבת שילמה כ- 91% מחוב העילה

גובה חובות העילה של החייבת עומד על סך של 148,874 ש"ח, גובה החובות בפתיחה עומד על סך של 171,692 ש"ח. עד כה, החייבת שילמה סך של 135,150 ש"ח, המהווה כ- 91% מחובות העילה. ביחס לגובה חובותיה בפתיחה (כולל אגרה ושכ"ט א'), שילמה החייבת כ- 79%.

טעם שני – מדובר בחובות ישנים שמרביתם שולמו באופן משמעותי

כל תיקי החייבת הם תיקים ישנים. התיקים נפתחו ביו השנים 2001-2004, למעט תיק אחד שנפתח בשנת 2008.

החוב הגבוה ביותר של החייבת הוא בתיק פרטני של הזוכה יוסף מסורי, שנפתח בשנת 2003. החייבת שילמה בתיק זה סך של 42,275 ש"ח, כשהחוב בפתיחה עומד על- 41,471 ש"ח, וחוב העילה עומד על- 36,667 ש"ח. קרי, שבנוסף על תשלום מלוא החוב בפתיחה, קיבל הזוכה תוספת של יותר מ- 15% מחוב העילה.

לזוכה ת.א.מ.מ. שני תיקים שנפתחו נגד החייבת. בתיק בעל החוב הגבוה מבין שניהם, שילמה החייבת למעלה מפי שניים מגובה חוב העילה (וכמעט פי שניים מגובה החוב בפתיחה). יתרה מכך, בשני התיקים יחד סך גובה החובות בפתיחה עומד על 24,160 ש"ח, כשהחייבת שילמה עד עתה סך כולל של 33,897 ש"ח. מחישוב כלל הסכומים ששולמו בתיקי החייבת לטובת הזוכה ת.א.מ.מ., עולה שבנוסף על תשלום מלוא החובות בפתיחה, קיבלה הזוכה תשלום נוסף בסך של 9,737 ש"ח, המהווה יותר מ- 40% מגובה החובות בפתיחה.

בתיק פרטני של הזוכה רן-לי בע"מ שילמה החייבת סך של 23,474 ש"ח, המהווה כ- 91% מחוב העילה (25,911 ש"ח) וכ- 79% מהחוב בפתיחה.

בתיק פרטני של הזוכה ניסים כאחב שילמה החייבת סך של 15,570 ש"ח, המהווה כ- 97% מחוב העילה (16,034 ש"ח), וכ- 82% מהחוב בפתיחה.

לזוכה בן דוד שני תיקים שנפתחו נגד החייבת. באחד, שילמה החייבת סך של 9,226 ש"ח, המהווה 84% מחוב העילה (10,939 ש"ח), וכ- 71% מהחוב בפתיחה. בתיק הנוסף, משנת 2008, שילמה החייבת סך של 10,709 ש"ח, המהווה 28% מחוב העילה, וכ- 24% מהחוב בפתיחה.

טעם שלישי – נסיבותיה האישיות של החייבת

החייבת ילידת 1.1.1940, ניצולת שואה, גרושה משנת 1985 ומתקיימת מקצבת אזרח ותיק ומתגמולי ניצולי שואה. החייבת הוכרזה בשנת 2003 כחייבת מוגבלת באמצעים, ומאז מצויה תחת הגבלות חמורות. במסגרת הליכי הוצאה לפועל נתפס ונמכר רכבה של החייבת. החייבת משלמת, דרך קבע, סך של 500 ש"ח בתיק האיחוד.

חובותיה של החייבת נוצרו עקב חתימתה על ערבות לעסק של חתנה ובשל שימוש של החתן שלה (לשעבר) בשיקים חתומים על ידי החייבת. על כן, לא סביר לומר שהחייבת יצרה את חובותיה בחוסר תום לב, וניכר שאלה נוצרו בשל תמימותה. עוד עולה שתיקי החייבת נפתחו נגדה בעשור השביעי לחייה, כך שגם בעת פתיחת התיקים גילה היה מתקדם.

בדיון חקירת היכולת, מיום 23.11.2003, בו הוכרזה כחייבת מוגבלת באמצעים, הצהירה החייבת על מצבה:

"אני בת 63, הילדים שלי עשו עסק ואני חתמתי בשבילם ערבויות. הנכדים שלי אוכלים מפתחון לב. אני גרה ברחוב xxx. אני גרושה, אם ל- 2 ילדים. אני מטפלת בקשישים, מרוויחה כ- 3,200 ₪ מקבלת קצבה 1,200 ₪ מהמוסד לביטוח לאומי. יש לי מכונית ישנה הנכד שלי משתמש באוטו ומשתתף בהוצאותיו. ביטלתי את הטלפון של הבית. יש לי טוקמן בסך של 120 ₪ בחודש. יש לי כבלים בסך 250 ₪. כלכלה בסך 1,000 ₪. אחזקת בית 1,400 ₪ בחודש. בבית יש 2.5 חדרים. יש לי חסכון בסך 600 ₪. יש לי מינוסים בבנק. אני אוציא את תכנית החסכון. יש לי דלקת פרקים קשה לי לעבוד. אני מוכנה לשלם 500 ₪ בחודש".

בבקשתה של החייבת למתן צו הפטר, מיום 4.9.2018, הצהירה:

"בשנת 1996 -2000 החתן שלי הסתבך כלכלית הימר והשתמש בשיקים שלי בשוק האפור. בנוסף חתמתי ערבות לעסק של הבן שלי שנפל וכל הנושים פנו אלי. אני כבר מבוגרת וקשה לי מאוד כלכלית".

לפיכך, אני סבור שנסיבותיה האישיות של החייבת, לרבות נסיבות הסתבכותה, עולות לכדי טעם מיוחד, המצדיק שימוש בסמכותי להפחית ריביות בהתאם לסעיף 81א4 לחוק.

טעם רביעי – חוסר תום לב וחוסר מעש בהתנהלות הזוכים לגבי דירתה של היחידה

בשנת 2001, עת נפתח נגד החייבת התיק על ידי הזוכה ניסים כאתב, צוינה בבקשת החייבת כתובתה – "xxx". הזוכה לא טרח לבדוק במשך שנים את זהות הבעלים בדירה שבה מתגוררת החייבת, ואף לא הגיש בקשה להטלת עיקול על דירתה.

בדיון חקירת היכולת, בשנת 2003, הצהירה החייבת מהו מקום מגוריה. אף לא אחד מהזוכים בתיק ניסה לברר את זהות הבעלים של הדירה ולא הוגשה בקשה לעיקול נכס מקרקעין, על ידי מי מהם. יתרה מכך, מפירוט הוצאותיה של החייבת בדיון, שעה שהיא לא הצהירה על דמי שכירות או על משכנתא, היה על הזוכים להניח שישנה אפשרות סבירה שהחייבת מתגוררת בדירה בבעלותה ולפעול בהתאם, אך הם לא עשו זאת.

ביום 4.9.2018 החייבת הגישה בקשה להפטר שנמחקה בסופו של דבר, לאחר שלא הגישה תגובה להחלטה שניתנה ביום 5.9.2018. בבקשתה, הצהירה החייבת שאינה עובדת, מתגוררת בבית השייך לבנה ושהעבירה את דירתה ללא תמורה ביום 28.3.2018. לא זו בלבד שהחייבת לא הסתירה כי העניקה את דירתה, אלא שהיא אף צירפה מסמכים לבקשתה המעידים כי העבירה לבנה את דירתה (אישור מלשכת רישום מקרקעין חולון). בנוסף לכך, החייבת צירפה גם אישור תשלומי ארנונה, ממנו עולה בבירור שהדירה רשומה על שם בנה – מנשה חן. בהחלטה מיום 5.9.2018 צוין שהחייבת העבירה את דירתה לבנה ללא תמורה.

ביום 23.1.2019 הגיש הזוכה ניסים כאתב בקשה לעיקול דירתה של החייבת, שכבר לא הייתה רשומה על שמה באותה העת. לבקשתו צירף תדפיס מפנקס בתים משותפים (להלן: "נסח טאבו"), ממנו עולה כי ביום 28.3.2018 החייבת העבירה ללא תמורה את דירתה לבנה.

בקשת החייבת למתן הפטר מיום 4.9.2018 וההחלטה בה מיום 5.9.2018, וכן בקשת הזוכה ניסים כאתב מיום 23.1.2019 נסרקו לתיק האיחוד והיו גלויות לעיון הזוכים בתיק, ולכן חזקה שהזוכים בתיק ידעו בחודש ספטמבר 2018, למצער, שהחייבת העבירה ללא תמורה את דירתה לבנה.

כאמור לעיל, היה באפשרות הזוכים לברר סוגייה זו שנים קודם לכן. אולם, רק כעת בחלוף מספר שנים, כשגובה החובות עלה באופן משמעותי, וערך הדירה עלה גם כן, מבקשים שני הזוכים שהתנגדו להפחתת הריביות לפרוע את חובם מהדירה, על ידי נטילת החייבת משכנתה הפוכה. ספק רב בעיני, אם ראוי להמתין זמן כה ממושך מבלי להגיש בקשה להטלת עיקול על הדירה, או לחלופין לדרוש את מימושה או נטילת משכנתה הפוכה בגינה.

יתרה מכך, ביום 4.2.2019, ניתנה החלטת כב' הרשמת הילה דקל צמח, שדנה בבקשת הזוכה ניסים כאתב לביטול העברת דירתה של החייבת לבנה. הובהר לזוכה שלרשם ההוצאה לפועל אין סמכות לבטל את העברת הדירה וכי הליך ההפטר נמחק. הזוכה לא הגיש ערעור על החלטה זו, וגם הזוכים הנוספים בתיק, לא הגישו בקשה כלשהי שיש בה השגה על ההחלטה מיום 4.2.2019, כך שמדובר בהחלטה חלוטה.

יודגש שלמעשה, שאלת הפחתת הריביות עלתה מיוזמתי לאור בקשת החייבת מיום 5.7.22, במטרה לסייע לה. החייבת לא עתרה למתן צו הפטר ועניינה לא נדון במסגרת הליך חדלות פירעון. יובהר שסוגיית העברת הדירה אינה רלוונטית לשאלת הפחתת הריביות.

עקב חוסר תום הלב וחוסר המעש מצד הזוכים, וזאת בהינתן ההחלטה החלוטה בסוגיית ביטול העברת הדירה שהייתה ידועה לזוכים ביום 4.2.2019, הרי שמתגבש טעם מיוחד מאוד כשלעצמו כדי לעשות שימוש בסמכותי בהתאם לסעיף 81א4 לחוק.

טעם חמישי – שינוי המגמה ביחס לריבית הפיגורים (תכלית ריבית הפיגורים)

סוגיית ריבית הפיגורים בהוצאה לפועל ובכלל, מצויה ברביזיה מאוד מקיפה. במסגרת תיקון 63 לחוק ההוצאה לפועל בוצעו שני תיקונים: הראשון, הוסיף את סעיף 81א4 המקנה לרשם ההוצאה לפועל את הסמכות להפחית את הריביות מטעמים מיוחדים, ביוזמתו או לפי בקשת חייב, לאחר מתן זכות תגובה לזוכה. השני, הוסיף את סעיף 69ב3 לחוק ההוצאה לפועל המאפשר להכיר בחייב אשר עומד בצו התשלומים (תשלום ראשון מנהלי, שלושה תשלומים לפי החלטת רשם) הכרה מנהלית "כחייב משלם" שתקנה לחייב, בין היתר, זכאות להפחתת 25% מהריבית המצטברת. תיקון 63 לחוק נכנס לתוקף במהלך שנת 2019.

נוסף על כך, בשנה האחרונה הועלו שתי הצעות חוק בעניין הפחתת ריביות פיגורים, אשר עברו קריאה ראשונה ומצויות בהכנה של וועדת החוקה, חוק ומשפט לקראת קריאה שניה ושלישית: האחת, "הצעת חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 9), התשפ"ב-2022, ה"ח הממשלה 888", השנייה "הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 71) (ריבית ודמי פיגורים), התשפ"ב-2022, ה"ח הממשלה 930". השינוי המהותי שמסתמן, הוא שריבית הפיגורים תפסיק להיצבר על חוב כאשר החייב מתחיל לשלם את צו התשלומים. כמו כן, בהתאם להצעות החוק, הריבית תתווסף לחוב אחת לרבעון ולא באופן יומי, וזאת על מנת לייצר לחייב נקודות זמן לתשלום, בטרם תתווסף ריבית פיגורים לחוב. לצד זה, סמכות רשם ההוצאה לפועל להפחתת ריבית הפיגורים תורחב.

עולה שחל שינוי מגמה שנועד להפחית את ריבית הפיגורים הקיימת, להדגיש את התכלית של הטלת ריבית פיגורים ככלי לתמרץ את החייבים לשלם חובותיהם, ולתעדפה על פני פיצוי הזוכים או הענשת החייבים.

לאור האמור, אני סבור שהטעמים המפורטים לעיל מהווים במצטבר טעמים מיוחדים בגינם יש לעשות שימוש בסמכות הרחבה המסורה לי ולהורות על הפחתת הריביות.

מבין חמשת הזוכים בתיק, רק שניים הגישו תצהיר התנגדות להפחתת הריביות. שלושת הזוכים האחרים לא הגישו תצהיר לתיק, חרף ההזדמנות שניתנה להם (הזוכה מסורי התייצב לדיון, אך נמנע מלהגיש תצהיר התנגדות).

הכרעה

בהתאם למפורט לעיל, אין בידי לקבל את ההתנגדות להפחתת הריביות מטעם שניים מהזוכים.

חזקה על הזוכים שידעו, ולמצער היו צריכים לדעת, שהחייבת העבירה את הדירה ללא תמורה, לכל הפחות מחודש ספטמבר 2018. מאז ועד לקיום דיון בעניין החייבת שנערך ביוזמתי ביום 18.07.2022, לא נטען דבר בעניין. בנוסף, על כל פנים בחודש פברואר 2019 ניתנה החלטה חלוטה בעניין ביטול העברת הדירה. טענת הזוכים שנודע להם רק כעת על העברת הדירה אינה עולה בקנה אחד עם ההחלטות הקודמות בתיק. בכל מקרה, אין בטענה זו כדי לסתור את קיום שאר הטעמים המיוחדים להפחתת ריביות, שפורטו לעיל.

כמו כן יודגש שהזוכים לא ביקשו להטיל עיקול ולא נעשה כל ניסיון מצדם לברר את זהות הבעלים בדירת מגורי החייבת, עוד לפני חודש ספטמבר 2018. טענה זו הועלתה כאמור, רק לאחר שנקבע דיון בסוגיית הפחתת הריביות. הטענה שפתיחת תיק האיחוד שללה מהם כל יכולת לפעול כנגד החייבת אין בה ממש. פתיחת תיק איחוד כוללת ארבע הגנות לחייבת (ביטול ואח"כ עיכוב הליכי: עיקול משכורת; חשבון עו"ש; צו הבאה; ועיקול מטלטלין.) אולם, עדיין עומדת לזוכים אפשרות לדרוש מהחייבת שתגיש שאלונים עדכניים מעת לעת ואף אחת לשנה, לבקש צווי מידע, להטיל עיקול אצל מחזיקים וכל הליך שאינו נמנה על ארבעת ההגנות בתיק האיחוד. שני הזוכים, לא נקטו ולו צעד אחד כנ"ל עד לקיום הדיון.

כפי שציינה אף חברתי כבוד הרשמת סמאח מנאסרה- סבאח, ב- החלטה הוצל"פ חייב 1 נ' הראל חברה לביטוח בע"מ 13-99746-09-0 (נבו 06.11.2022), חוסר מעש מטעם הזוכים במשך שנים רבות יש שיעלה לכדי חוסר תום לב וישתמע כוויתור מצדם על מימוש החוב:

"לשיטתי, התנהלות זו מוכיחה כי אותם זוכים אשר ישבו בחוסר בחיבוק ידיים לאורך כל השנים, ויתרו או מחלו על חובו של החייב כלפיהם. כלומר, לא נדרשת הוכחה חד משמעית שהזוכה ויתר על החוב, אלא יש להסיק מהתנהגותו וחוסר הפעילות מצדו בתיק שמצביעה על אי קיומו של עניין לגבות את החוב, על אחת וכמה בתקופה שלאחר הגשת הבקשה הראשונה לכינוס נכסים בשנת 2019 – אותה בקשה שאם היא הייתה כה חשובה לזוכים, בשים לב לעובדה כי לחייב נכס מקרקעין על שמו, היו דואגים הזוכים שלא לזנוח אותה ולמצות את ההליכים במסגרתה עד למימוש הנכס..."

בנוסף, הפחתת ריביות אינה שקולה להפטר לאלתר וביטול החוב מיסודו כטענת הזוכים. הטענה לפיה אין לצמצם ריביות המובילות לסגירת תיק מסוים, לאור כך ששולם בו מלוא שיעור החוב בפתיחה ואף הרבה מעבר לכך, בטעות יסודה. בפסיקה נקבע, כפי שהובא לעיל, שלרשם ההוצאה לפועל סמכות רחבה להפחתת ריביות. כמו כן, נפסק שיכול שהפחתת ריביות {מתוקף סעיף 81א(4) כאמור לעיל} תעלה לכדי סגירת תיק חוב העומד לחייב, אשר שולם בו שיעור העולה על גובה החוב בפתיחה, כפי שקבע כבוד השופט טל חבקין ברער"צ 50023-03-22 פלוני נ' מגה קמעונאות בע"מ (פורסם בנבו, 3.5.2022): " הערעור מתקבל במובן זה שנקבע בזאת שהמערער פרע את החוב למשיבה ותיק ההוצאה לפועל ייסגר לאלתר".

יודגש שבאם תתקבל טענה זו לפיה הפחתת ריביות המביאה לסגירת חוב שקולה להפטר, ייווצר מצב בו חייבים שאינם מתמידים בצו התשלומים יוכלו ליהנות מצמצום ריביות נרחב. זאת בעוד, שבמקרים כמו במקרה בו עסקינן, של חייבת שעושה ככל שביכולתה לצמצום החוב במשך שנים רבות ואף מכסה אותו מעבר לשיעורו בפתיחה, תוכל החייבת לקבל רק הפחתה שתנאיה פחותים, אם בכלל. מצב כאמור, עלול לתמרץ חייבים בעתיד להימנע מלשתף פעולה עם ההליך. תמריץ כאמור יש בו כדי לפגוע בראש ובראשונה בזוכים עתידיים, ולפיכך אני דוחה בתוקף טיעון זה.

בהמשך לכך יצוין, שכאמור לעיל, בתיק 17-06283-03-4 החייבת שילמה עד כה מעל שיעור החוב בפתיחה ובתיק מספר 01-66801-04-4 שילמה עד כה בשיעור של כ- 180 אחוזים מגובה החוב בפתיחה.

כפי שהובהר לעיל הזוכה ת.א.מ.מ. קיבל את מלוא חובותיו בפתיחה (בשני תיקיו יחד) בתוספת של 40% מהחוב בפתיחה. הזוכה בן דוד קיבל כ- 35% מסך חובותיו בפתיחה (בשני תיקיו יחד), כאשר בתיק הראשון שנפתח לזכותו, קיבל 71% מהחוב בפתיחה. הימנעות הזוכים שהתנגדו לצמצום ריביות, מלציין בתצהיר את גובה הכספים שקיבלו עד כה ושיעורו ביחס לחובות בפתיחה, יש בה טעם לפגם בעיני.

לאור האמור לעיל, אני מורה למזכירות על סגירת תיק 01-66801-04-4 ותיק 17-06283-03-4 שבהם שולם מלוא החוב בפתיחה שעה שיתרת החוב היא ריבית בלבד.

בנוסף, מורה על הפחתת מלוא הריביות ביתר תיקי החייבת.

החייבת תמשיך לעמוד בצו התשלומים הקבוע בסך של 500 ש"ח עד לכיסוי הסכום לאחר ההפחתה, לסכום זה לא תתווסף ריבית. לאחר שהחייבת תשלמו יסגרו כל התיקים ותבוטל ההכרזה על החייבת כחייבת מוגבלת באמצעים וההגבלות שהוטלו מכוחה.

החייבת רשאית להקדים תשלומים.