הפ"ב 9937-05-12 LTD. GROUPGSS נ' OF LIBERIATHE REPUBLIC ואח'

לפניי בקשה לאישור פסק בוררות חוץ אשר הגישה המבקשת, חברת GSS Group Ltd., חברה הרשומה באיי הבתולה הבריטיים (להלן: "המבקשת"). המשיבות הן מדינת ליבריה (להלן: "המשיבה 1") ורשות הנמלים הליברית (להלן: "המשיבה 2").

כפי שמפורט בבקשת האישור, המבקשת עוסקת בביצוע פרויקטים בתחום הימי. ביום 9.6.05 חתמה המבקשת עם המשיבה 2 על הסכם שכותרתו "BOT Project Agreement", למטרת בנייתו ותפעולו של פארק קונטיינרים בנמל מונרוביה שבליבריה. בהמשך שנת 2005 נעשו תיקונים בהסכם, וביום 28.11.05 נחתם הסכם סופית.

בסמוך לאחר שהחלה המבקשת בביצוע העבודות המפורטות בהסכם, הוחלפה ממשלת ליבריה, ובתחילת ינואר 2006 העבירה הוראה למשיבה 2 להודיע למבקשת על ביטול ההסכם שבין הצדדים ועל הפסקת פעילות המבקשת בפרויקט. המבקשת אכן קבלה הודעה מאת המשיבה 2 על ביטול מידי של ההסכם, ואף הורתה למבקשת לעזוב את שטח הנמל.

כיון שלסברת המבקשת בוטל ההסכם שלא כדין, היא ביקשה להפעיל את סעיף הבוררות שבפרק 8 להסכם, לפיו, אם וכאשר יתעורר סכסוך כלשהו באשר לכריתת ההסכם ו/או ביצועו ו/או הפסקתו, על הצדדים לפנות להליך של בוררות, אשר תתקיים בלונדון אנגליה בהתאם לדין החל במקום ניהול הבוררות.

בהתאם להוראות האמורות, מינתה המבקשת את לורד מסטיל בלונדון אנגליה כבורר הממונה מטעמה, וביקשה מן המשיבה 2 למנות את הבורר מטעמה כפי שקבוע בפרק 8 האמור של ההסכם. המשיבה 2 לא עשתה כן, ובעקבות זאת, ובהתאם לדין האנגלי החל על הבוררות, אישר הבורר את מינויו כבורר יחיד. טענות שהעלתה המשיבה 2 נגד סמכותו של הבורר נדחו על ידו בהחלטה מיום 3.3.08, ולאחר שהמשיבה 2 המשיכה בסירובה להשתתף בבוררות, נתן הבורר פסק בוררות חלקי ביום 26.6.08 בעניין אחריותה של המשיבה 1 להפרת ההסכם. בהמשך ההליך הגישה המבקשת את ראיותיה באשר לנזקים שנגרמו לה בביטול ההסכם, לרבות מספר חוות דעת מומחה, וביום 7.5.09 נתן הבורר פסק בוררות חלקי שני, בו הכריע בעניין ערך הנזקים שנגרמו למבקשת כאמור. בפסק בוררות זה קבע הבורר כי המשיבה 2 גרמה למבקשת נזק בשיעור של 44,347,260 דולר ארה"ב וכי היא חייבת בשיפויה של המבקשת בסכום זה.

על פסק הבורר, על שני חלקיו, לא הוגשה כל בקשה לביטול בפורום שבו התקיימה הבוררות, והמשיבה 2 לא ביצעה תשלום כלשהו בהתאם להכרעת פסק הבוררות.

הבקשה לאישור פסק הבורר מוגשת לבית משפט זה בהתאם לסעיף 29א לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, לפיו, "בקשה לאישור או לביטול של פסק בוררות-חוץ שחלה עליו אמנה בינלאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בעניין הנדון, תוגש ותידון בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן". כמו כן מפנה המבקשת לסעיף 3 של אמנת ניו יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ – 1958 (להלן: "אמנת ניו יורק"), לפיו,

כל מדינה מתקשרת תכיר בפסקי בוררות כמחייבים ותאכוף אותם בהתאם לסדרי-הדין של הארץ שבה מסתמכים על הפסק, לפי התנאים הקבועים בסעיפים הבאים. על הכרתם או אכיפתם של פסקי בוררות שאמנה זו חלה עליהם לא יוטלו תנאים קשים יותר במידה ניכרת, או אגרות או היטלים גבוהים יותר, מאלה המוטלים על הכרתם או אכיפתם של פסקי-בוררות פנימיים.

כאמור, בבקשה שלפנינו מציינת המבקשת שתי משיבות, מדינת ליבריה ורשות הנמלים הליברית, על אף שתביעת המבקשת שהגישה בבוררות הופנתה רק למשיבה 2. כך גם בפסק הבוררות עצמו מופיעה המשיבה 2 לבדה כנתבעת, בעוד שמשיבה 1 אינה מוזכרת בו כלל כנתבעת; מדינת ליבריה גם אינה חתומה על הסכם הבוררות (אשר כאמור הינו כלול בין סעיפי ההסכם שבין המבקשת למשיבה 2), ולא השתתפה בדרך כלשהי בהליך עצמו. למרות זאת, טוענת המבקשת בבקשת האישור שיש לאשר את פסק הבוררות גם כלפי המשיבה 1, כיון שלסברת המבקשת, על אף הגדרת המשיבה 2 כחברה ממשלתית בחוק הנמלים הליברי, אין להתייחס אליה כאל ישות משפטית נפרדת, בהתחשב בהיקף שליטתה של המדינה על הרשות. בהקשר זה מפרטת המבקשת בבקשת האישור ובטיעוניה לפניי, עובדות אלו:

א.לפי חוק רשות הנמלים של ליבריה, הדירקטוריון של המשיבה 2, המורכב מ- 15 חברים, הינו בשליטה מוחלטת של נשיאת ליבריה, שכן, 3 דירקטורים הם שרים הממונים על ידי הנשיאה; דירקטור אחד ממונה על ידי הדירקטוריון; 7 דירקטורים ממונים ישירות על ידי הנשיאה; ו-4 דירקטורים הם נציגי ציבור, כאשר מינויים כפוף להסכמת הנשיאה. כמו כן, יו"ר הדירקטוריון ממונה אף הוא על ידי הנשיאה.

ב. התשתית של הנמל הינה בעלת חשיבות קריטית לאיתנותה הפיננסית של המדינה, ובעצם ניהולה את תשתית הנמל מיישמת המשיבה 2 מדיניות לאומית חיונית לכלכלת ליבריה.