הפ"ב 7478-09-16 בן דוד נ' כהן ואח'

1.המבקש עותר לביטול פסק בוררות שניתן ביום 26.6.2016, על-ידי הבורר השופט (בדימוס) אבי זמיר. מדובר בפסק בוררות בערעור, כמשמעו בסעיף 21א לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות" או "החוק"), זאת לאחר שניתן פסק בוררות בערכאה ראשונה על-ידי הבורר עו"ד זאב אינגבר.

רקע עובדתי

2.המבקש והמשיבים התקשרו בהסכם בעל פה שעניינו שיתוף פעולה עסקי בתחום הנדל"ן. לימים התגלע ביניהם סכסוך שעילתו דרישת המבקש (להלן: "המבקש" או "צחי") לאיזון השקעותיו לעומת השקעות המשיבים (להלן: "המשיבים" או "דוד ורוני") בחברת בנדה יזמות ונדל"ן בע"מ (להלן: "החברה").

3.בין הצדדים נחתם הסכם בוררות מיום 12.3.2015 (להלן: "הסכם הבוררות"), לפיו עו"ד אינגבר מונה כבורר להכרעה בסכסוך.

בהסכם הבוררות נקבע כי הבורר לא יהיה כבול להוראות הדין המהותי, לסדרי הדין ובדיני הראיות, אך יהיה חייב לנמק את פסקו.

עוד נקבע בהסכם הבוררות כי פסק הבוררות יהיה נתון לערעור בפני בורר לפי הוראות סעיף 21א לחוק הבוררות.

4.פסק הבוררות בערכאה ראשונה עסק רובו ככולו בפרויקט שכונה פרויקט "בן אליעזר" שהוא הפרויקט היחיד שנותר לשותפות. מדובר בפרויקט בניה שהחל בשנת 2012 והושקעו בו, בחלקים שונים על-ידי השותפים, 10 מיליון ₪. הפרויקט היה אמור להסתיים בפרק זמן של כשנתיים וחצי - שלוש אלא שבהמשך התברר כי ניתן לבנות מספר גדול יותר של דירות והצדדים החליטו להגיש תכניות חדשות ובקשה חדשה להיתר בניה כך שלא זו בלבד שהפרויקט טרם הניב רווחים אלא שעוד לא יצא לדרך.

בנסיבות אלה, המבקש טען כי על המשיבים להשקיע סכומים נוספים שיאזנו את השקעתו או לחלופין כי יש לשנות את יחס האחזקות בין הצדדים או לזכותו בריבית על השקעתו.

המשיבים התנגדו לדרישות האמורות. לעמדתם ההסכמה בדבר חלוקה שווה של הרווחים לא הייתה מוגבלת בזמן ומכל מקום, התארכות הפרויקט פועלת לטובת כולם נוכח הגדלת היקף הדירות בפרויקט.

5.בפסק הבוררות בערכאה הראשונה נקבע כי יש לראות בהסכם בעל פה בין הצדדים כ"חוזה יחס" שכן הוא נועד להסדיר יחסים ארוכי טווח. עוד נקבע כי נוכח שינוי הנסיבות והתארכות פרויקט בן אליעזר מעל ומעבר למצופה, יש להתאים את הוראות החוזה לנסיבות החדשות בפרט לגבי הגמול לו זכאי המבקש שהשקיע יותר כסף מהמשיבים.

הבורר בערכאה ראשונה דחה את עתירת המבקש להורות על שינוי שיעור האחזקות במניות החברה או את שיעור הרווחים וקבע כי פתרון ראוי שיתגמל את מי שהשקיע יותר הוא פתרון של קביעת הצמדה וריבית ראויה להשקעות כספים שבוצעו על-ידי המבקש והמשיב 2. הבורר בערכאה ראשונה קבע כי על השקעות - הלוואות בעלים - של המבקש והמשיב 2 - תשולם ריבית בשיעור של 5% לשנה ב - 3 השנים הראשונות מיום חתימת החוזה לרכישת הקרקע, קרי עד ליום 18.1.2015, ובשיעור של 15% לשנה ממועד זה ואילך וכי הסכומים יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן.