הפ"ב 47138-09-14 ואח' מירלשווילי נ' מירלשווילי

זו הפעם השניה שבעלי הדין, אחים שבעברם התנהלות עסקית משותפת, ניצבים בבית המשפט בקשר לבוררות המתנהלת ביניהם בפני הרכב הדיינים הרב פנחס ברונפמן – אב"ד; הרב יצחק סגל והרב חיים והב.

רקע עובדתי

1.מבקש הביטול (להלן – גבריאל או המבקש) היה במועדים הרלוונטיים בעל השליטה בחברת Radius Union Limited (להלן – רדיוס) המחזיקה ב-90% ממניות חברת Maxbet Entertainment Group Plc. (להלן - מקסבט). מבקש האישור (להלן – מיכאל או המשיב) הינו בעל השליטה בחברה בשם גזוניל (להלן – גזוניל) ובחברה נוספת בשם אורמאי (להלן – אורמאי). בשנת 2008 נזקק גבריאל להלוואה לצורך עסקיו, ומיכאל, באמצעות החברות שבשליטתו, העמיד לרשותו הלוואה בסדר גודל של 70 מיליון דולר. כבטוחה להלוואה משכן גבריאל את מניותיו בחברת רדיוס )קבלת ההלוואה אינה שנויה במחלוקת – סעיף 75 לבקשת הביטול). בשלב מאוחר יותר, עת הועמדו לרשותו הלוואות נוספות ועלתה שאלת הפירעון, הוסכם כי כמתווה להשבת ההלוואות שנטל גבריאל ירכוש מיכאל, באמצעות החברות שבשליטתו, את החזקות גבריאל במקסבט תמורת 118 מיליון דולר, בתנאים המפורטים בהסכם.

2.המערכת ההסכמית עליה נסב הדיון בבוררות מתבטאת בשלושה הסכמים הנושאים כולם את התאריך 10.7.08: האחד - הסכם מסגרת, המכונה ע"י בעלי הדין "הסכם סנט פטרבורג", שעיקרו רכישת 90% ממניות מקסבט ע"י החברות גזוניל ואורמאי; השני - הסכם עם רדיוס לפיו רוכשת ממנה אורמאי 45% ממניות מקסבט; והשלישי - הסכם בין גזוניל לבין רדיוס המסדיר את רכישתם של 45% הנותרים של מניות מקסבט.

3.בשלב מסוים החל גבריאל להתכחש לתוקפם של ההסכמים לעיל וביקש להשיב לעצמו את החזקותיו בחברת מקסבט. גבריאל העלה טענות מטענות שונות, לרבות: כי חתם על ההסכמים תחת לחץ שהופעל עליו; כי מיכאל ורוכשי המניות לא קיימו את שהתחייבו כלפיו; אף טען כי מקצת מהחתימות על ההסכמים הינן מזויפות.

4.היחסים בין השניים הגיעו למבוי סתום משגבריאל סירב להשלים את העברת השליטה בחברת מקסבט למיכאל, אף סירב לפרוע את יתרת ההלוואות שנטל. הסכסוך הועבר להכרעה בבוררות מכוח הסכם בוררות שנחתם ע"י בעלי הדין ביום 20.8.12. בהסכם הבוררות הפטירו האחים את הבוררים מהדין המהותי, מסדרי הדין ומחובת ההנמקה, אף הקנו לבוררים סמכות לפסוק במעמד צד אחד עת מי מבעלי הדין לא יתייצב לדיון.

רקע דיוני

5.עם פתיחת הליך הבוררות הורו הבוררים על פיצול הדיון באופן שבשלב הראשון תידון שאלת תוקפם של ההסכמים, וכנגזרת מכך ייקבע מי הוא בעל השליטה בחברת מקסבט, ובשלב השני תבורר סוגיית ההתחשבנות הכספית. לאחר עשרות דיונים שקיימו הבוררים במסגרת השלב הראשון ניתן על ידם ביום 29.5.13 פסק בוררות הנועל את חלקה הראשון של הבוררות (להלן - פסק הבוררות הראשון), לפיו נדחו כל הטענות שהועלו ע"י גבריאל באשר לתוקפם של ההסכמים, וכפועל יוצא נקבע כי מיכאל הינו הבעלים של חברת מקסבט. גבריאל סירב להשלים עם הכרעת הבוררים והגיש להם בקשות לעיון מחדש ולעיכוב הדיונים תוך שהוא זועק כי בית הדין לא נתן דעתו לטענת הזיוף שהועלתה על ידו.

6.הגם שכבר ניתן הפסק הראשון, והגם שדחו לגופה את טענת הזיוף שהועלתה על ידי גבריאל, החליטו הבוררים למנות מומחית מטעם בית הדין בתחום הגרפולוגיה לצורך בדיקת החתימות שעל ההסכמים. המומחית הגב' מסינג המציאה לבית הדין את חוות דעתה מיום 29.9.13, וממצאיה לא הביאו את הבוררים לשנות מעמדתם ומהקביעות שקבעו בפסק הבוררות הראשון. הבוררים הורו איפוא על מעבר לשלב השני של הבוררות שתכליתו בירור התביעות הכספיות תוך מתן הוראה לבעלי הדין להגיש את עמדותיהם בהתייחס לשלב זה. ביום 1.7.13 הגיש מיכאל לבוררים את סיכומי טענותיו ביחס לתביעותיו הכספיות, אולם גבריאל לא הגיש כל כתב טענות, וסירב ליטול חלק פעיל בשלב השני של הבוררות, תוך שנותר דבק בעמדתו לפיה מדובר בהסכמים מזויפים. מיכאל חזר ועתר בפני הבוררים לעכב את הדיון ולשנות את קביעתם בסוגיית החבות.

7.משגבריאל "החרים" את הבוררות, הוציאו הבוררים תחת ידם ביום 6.10.13 את פסק הבוררות המסכם את ההתחשבנות הכספית (להלן – פסק הבוררות השני), וחייבו את גבריאל לשלם למיכאל סך של 18.5 מיליון דולר.

עתירת הביטול הראשונה

8.גבריאל סירב להשלים עם פסיקותיו של בית הדין וביום 24.11.13 הגיש את בקשת הביטול הראשונה (ה"פ 44857-11-13 להלן- בקשת הביטול הראשונה), במסגרתה עתר לביטולו של פסק הבוררות השני, בטענה שלא היה סיפק בידו להעלות בפני הבוררים את כל טענותיו בנוגע לסוגיית הזיוף ולמסקנות שיש להסיק מהממצאים העולים מחוות דעתה של המומחית. גבריאל אף טען כי לא התאפשר לו לטעון אף את טענותיו בתחום החשבונאי משסבר כי השלב השני של הבוררות טרם החל משטרם הסתיים השלב הראשון.

9.בדיון שהתקיים בפני ביום 9.7.14 הצעתי לבעלי הדין, נוכח סמיכות הזמנים שבין מועד מתן חוות הדעת ע"י המומחית, לבין מועד ההחלטה בדבר דחיית ממצאיה, אף לבין מועד מתן פסק הבוררות השני, כי:

"א. פסק הדין מיום 6.10.13 יבוטל.

ב. תינתן לבעלי הדין שהות של 7 ימים.... להגיש טיעון קצר לבית הדין (שלא יעלה על שני עמודים) ובו יתייחסו לחוות הדעת של המומחית מתחום הגרפולוגיה מיום 29.9.13. בית הדין יוציא מלפניו החלטה בקשר לכך, לפי שיקול דעתו.

ג. בית הדין יקיים דיון בשלב השני של הסכסוך אשר יוקדש לנושא הכספי ויקבע, כטוב שכלו, את הדרך בה תבורר הסוגיה, אשר בסופה יינתן פסק דין סופי".

עוד ציינתי כי "בית המשפט מעריך ומכבד את כוונת בית הדין לסיים את הסכסוך במהירות וביעילות, ויוצא מתוך נקודת הנחה שאף השלב השני של הבוררות ינוהל בדרך זאת...".

בעלי הדין קיבלו את הצעתי, שקיבלה תוקף של פסק-דין, ופסק הבוררות הראשון בוטל.