דנ"פ
בית המשפט העליון
|
1423-11
06/03/2011
|
בפני השופט:
הנשיאה ד' ביניש
|
| - נגד - |
התובע:
מאיר כהן
עו"ד א' אורון
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
1. עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה ברע"פ 8317/10 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.2.2011, להלן: פסק הדין). בפסק הדין נדחתה לגופה - בדעת רוב השופטים א' חיות ו-ע' פוגלמן, למול דעתו החולקת של השופט א' רובינשטיין - בקשת רשות ערעור שהגיש העותר כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בסוגיית אופן מניין תקופת פסילת רישיון הנהיגה שהוטלה עליו.
2. בתמצית יצוין כי ביום 5.2.2009 גזר בית המשפט לתעבורה בירושלים על העותר עונש של פסילת רישיון למשך חודשיים. ביום 2.11.2009 הפקיד המבקש את רישיונו ולפיכך - ובהתאם לסעיף 42(ג)(1) לפקודת התעבורה אליו נדרש בהמשך - תקופת הפסילה הייתה אמורה להמשך עד ליום 2.1.2010. ביום 17.11.2009, קודם שתמה תקופת הפסילה הראשונה, נגזר על העותר עונש פסילה נוסף, הפעם בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו, אשר הועמד ביום 8.4.2010 על שנה במסגרת ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. באותו יום הפקיד המבקש במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מסמך המעיד על כך שרישיונו מופקד בבית המשפט לתעבורה בירושלים.
השאלה שנתעוררה בהליכים שקדמו לעתירה הייתה האם את תקופת הפסילה השנייה יש למנות מתום תקופת הפסילה הראשונה (2.1.2010) או מיום בו הופקד המסמך במזכירות בית המשפט בתל-אביב (8.4.2010) - פער של שלושה חודשים ושבוע. בהיבט הכללי יותר חייבו ההליכים הכרעה בשאלה הנוגעת למניין תקופת הפסילה במצב בו הוטל על אדם יותר מעונש פסילה אחד, ורישיונו הופקד בבית המשפט בעקבות עונש הפסילה הראשון. השאלה הממוקדת שהתעוררה הייתה האם במצב דברים זה מחויב אותו אדם להגיש תצהיר בהליכי הפסילה הנוספים ובו יצהיר על הפקדת רישיונו במסגרת הליך הפסילה הראשון.
3. המחלוקת שהתעוררה נשענה על הוראות סעיף 42 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה) ושילובן עם הוראות תקנה 557 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: תקנות התעבורה). וכך קובע סעיף 42:
|
"פסילה וחישוב תקופתה
|
42. (א) פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.
(ב) הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמתה ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת.
(ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במניין -
(1) התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה;
(2) תקופה שבה נשא בעל הרשיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור".
|
לצידו קובעת תקנה 557 לתקנות התעבורה כי:
|
"רשיון שפקע תוקפו או שאבד
|
557. (א) הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר-תוקף אותה שעה.
(ב) הוכח על פי תצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, למזכיר של בית המשפט שהרשיע בעל רשיון נהיגה, או לקצין משטרה או לרשות הרישוי, לפי הענין, כי רשיונו של בעל רשיון נהיגה שנפסל כאמור בחלק זה אבד ואין בידו כל עותק של הרשיון, יתחיל מירוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה.
(ג) מצא בעל הרשיון את הרשיון שאבד ימציאו מיד לבית המשפט, לקצין משטרה או לרשות הרישוי שהחליטה על הפסילה".
|
4. בהישען על הוראות אלה בחן בית המשפט בהליך נשוא העתירה כיצד יש למנות את תקופת הפסילה שהוטלה על העותר. השופט רובינשטיין קבע כי בהתאם לכלל הקבוע בסעיף 42(ג), תקופת הפסילה הראשונה אינה נמנית מיום מתן גזר הדין כי אם מיום הפקדת הרישיון, אך הוסיף וקבע כי לשיטתו כלל זה אינו מתייחס לתקופת הפסילה השנייה. לפיכך, קבע כי הוראות סעיף 42(ב) מלמדות כי אם התקופה השנייה הוטלה בטרם הסתיימה הראשונה יחושבו התקופות במצטבר, ותקופת הפסילה שתקפה באותה עת תוארך. המדינה מצידה טענה לפרשנות אחרת (שאומצה על-ידי בית המשפט המחוזי), לפיה גם את תקופת הפסילה השנייה יש למנות רק מן המועד בו נמסר הרישיון למזכירות בית המשפט ולחלופין הופקד תצהיר חלף הרשיון, בהתאם להוראות תקנה 557. בהקשר זה קבע השופט רובינשטיין כי תקנה 557(ב) אינה יכולה לבסס חיוב להפקדת תצהיר בבית המשפט בו הושתה תקופת הפסילה השנייה, שכן לשיטתו התקנה אינה מתייחסת למי שרישיונו כבר מופקד, אלא למי שרישיונו נפסל אך מסיבות שונות אינו יכול להפקידו במזכירות בית המשפט. בכלל זה, נשען השופט רובינשטיין על עמדה שהציגה המדינה בתיק אחר בנוגע לפרשנות תקנה 557 (רע"פ 7431/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.11.2010, להלן: עניין פלוני), שם דובר בקטין שמעולם לא החזיק ברישיון נהיגה.
נוכח האמור, מצא השופט רובינשטיין כי בנסיבות כדוגמת נסיבותיו של העותר, יש למנות את תקופת הפסילה השנייה במצטבר מתום תקופת הפסילה הראשונה, ולפיכך הורה על קבלת בקשת רשות הערעור. לצד זאת, חזר השופט רובינשטיין ופנה אל מתקין התקנות למען יפעל להסרת "חללי אי-הבהירות" כפי לשונו שעדיין מותירות תקנות התעבורה בנוסחן הנוכחי, אשר אינם ראויים בכלל ובמיוחד עת מדובר בהליך פלילי.