השופט י' עמית:
1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטים ב' אופיר-תום, מ' סוקולוב, י' שנלר) מיום 25.6.08, בתפ"ח 1068/05, בגדרו הורשעו המערערים בביצוע עבירות שונות במסגרת ארגון פשיעה.
רקע
2. כתב האישום שהוגש נגד המערערים ונאשמים נוספים, מגולל על פני ששה-עשר אישומים פעילות כלכלית ענפה שהתנהלה בין השנים 2005-2001, אשר כללה סחר בחשבוניות פיקטיביות בסכומים של עשרות מיליוני שקלים, מתן הלוואות, ניכיון שיקים וגביית כספים תוך נקיטת איומים ואלימות כלפי חייבים. על פי הנטען, הפעילות התבצעה באופן מאורגן, שיטתי ומתמשך במסגרת ארגון פשיעה כהגדרתו בסעיף 1 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003 (להלן: חוק מאבק בארגוני פשיעה או חוק המאבק או החוק) בניהולם של המערערים בע"פ 9093/08 (להלן ובהתאמה: מרואן ושאדי) והמערער בע"פ 9094/08 (להלן: אלון או אבי אלון) ובסיועו של נאשם 2 בכתב האישום בשם חנניה אזולאי (להלן: חנניה). אציין כי חנניה נמלט לאחר שלב הטיעון לעונש ולפני מתן גזר הדין, כך שעניינו טרם הסתיים בגזר דין.
3. בתמצית, פעילות הארגון התנהלה בחדר האחורי של עסק למכירת תכשיטים בעיר טירה, שם ניהל הארגון עסק של חלפנות כספים ופריטת שיקים (change) (להלן: הצ'יינג'). הצ'יינג' היה בבעלות חברת "נאצר את אלון בע"מ" (הנאשמת 11 בכתב האישום), שבעלי מניותיה הם מרואן ואלון. במסגרת פעילות זו, הקים הארגון מערכת מסועפת של סחר בחשבוניות פיקטיביות הכוללת מכירתן לעוסקים שונים תמורת אחוזים מהמע"מ הגלום בהן, ושימוש בהן לצורך קבלת החזרי מס מהמדינה במרמה. לצד הסחר בחשבוניות, עסק הארגון גם בפריטת שיקים ומתן הלוואות תוך הפעלת אלימות כלפי החייבים. לשם הלבנת ההון שהתקבל מהפעילות הבלתי חוקית, פעלו הנאשמים במספר חשבונות בנק שהתנהלו על שם המערערים ואחרים.
את כתב האישום ניתן לחלק לארבעה חלקים, הכוללים כל אחד מספר אישומים, על פי ענפי העיסוק של הארגון: החלק הראשון מוקדש לתיאור מבנה הארגון, הדמויות המרכיבות אותו ותפקידם בו; החלק השני (אישומים 4-2) מוקדש לסחר בחשבוניות הפיקטיביות; החלק השלישי (אישומים 6-5) מוקדש להלבנת ההון; והחלק הרביעי (אישומים 16-7) עניינו בעבירות האלימות.
כנטען, בראש הארגון עמד מרואן, והוא אשר כיוון את פעילותו ואשר ניצב במרכז העשייה. מרואן הוא שקבע את מקורן של החשבוניות הפיקטיביות, דרכי הפצתן, התמורה בגינן וחלוקתה בתוך הארגון. שאדי, בן דודו של מרואן, היה פעיל בארגון הפשיעה ונטל חלק בפעילות הסחר בחשבוניות, בפריטת השיקים ובמעשי האלימות כנגד חייבים שונים. אבי אלון היה שותפו של מרואן בצ'יינג' והיה אמון על תחום ניכיון השיקים ונטל אף הוא חלק בגביית החובות וחנניה היה אחראי על הסחר בחשבוניות פיקטיביות. לצד מרואן, מצא בית משפט קמא את שאדי ואלון כמי שפעלו כמנהלים במסגרת ארגון פשיעה, וזיכה את חנניה מאישום זה לאחר שמצא כי עיקר מעורבותו הייתה עסקית-טכנית ולא נשאה אופי ניהולי-מנהיגותי. הפעילות המתוארת באה לקיצה ביום 4.4.05, עם מעצרן של הדמויות המרכזיות בארגון.
הכרעת הדין משתרעת על 451 עמודים. להלן, יתוארו בקצרה עיקרי הכרעת הדין בכל אחד מתחומי הפעילות בהם פעלו הנאשמים, וכל האישומים לגבי כל תחום יידונו במקובץ.
הסחר בחשבוניות הפיקטיביות
4. כמצטייר מכתב האישום, הסחר בחשבוניות פיקטיביות היה העיסוק העיקרי של הארגון. הפעילות התבצעה באמצעות שתי חברות, "א.ד.א.מ. פרוייקטים בע"מ" (להלן: חברת א.ד.א.מ), ו"א.שחם תשתיות ופיתוח בע"מ" (להלן: חברת א.שחם) שהיו בבעלות חנניה אזולאי. העיסוק בחשבוניות הפיקטיביות נעשה בשלשה אופני פעולה:
א. מכירת חשבוניות פיקטיביות של חברת א.ד.א.מ לעוסקים שונים תמורת אחוז מהמע"מ הגלום בהן.
ב. רישום כוזב של חשבוניות פיקטיביות בספרי חברת א.ד.א.מ או חברת א.שחם, כבסיס לדרישת החזר מס התשומות הגלום באותן חשבוניות.
ג. מכירה של חשבוניות פיקטיביות של עוסקים שונים לעוסקים שונים.
על פי הנטען באישום השני, חברת א.ד.א.מ הנפיקה לעוסקים שונים חשבוניות פיקטיביות בסכום של 8,484,087 ש"ח כולל מע"מ, שהמס הגלום בהן הגיע כדי 1,272,087 ש"ח והקונים כללו חשבוניות אלה בפנקסי החשבונות שלהם (החשבוניות מפורטות בנספח א' לכתב האישום). מנגד, הוצאו לזכות חברת א.ד.א.מ חשבוניות פיקטיביות בסכום של 34,095,203 ש"ח אשר שימשו בסיס לדרישת החזר תשומות בסך של 5,063,965 ש"ח (החשבוניות מפורטות בנספח ב' לכתב האישום). כל הפעילות המתוארת לעיל נעשתה תוך שא.ד.א.מ נמנעת מלהגיש דו"ח שנתי למס הכנסה כמתחייב מפקודת מס הכנסה, במטרה להתחמק מתשלום המס שהיה מתחייב מהגשת הדו"ח.
על פי האישום השלישי הוצאו לחברת א.שחם חשבוניות פיקטיביות בסכום של 18,446,284 ש"ח כולל מע"מ, אשר שימשו בסיס לדרישת החזר מס בסך 2,705,595 ש"ח (החשבוניות מפורטות בנספח ג' לכתב האישום).
על פי האישום הרביעי הנפיקו הנאשמים 71 חשבוניות פיקטיביות על שם עוסקים שונים בלא רשותם וללא ידיעתם של אותם עוסקים. חשבוניות אלה, בסך כולל של 23,042,734 ש"ח שהמס הנובע מהן מסתכם ב-3,415,695 ש"ח, נמכרו לעוסקים אחרים.
5. הכרעת הדין בפרשה זו מבוססת, בין היתר, על עדויותיהם של שני עדי מדינה בשם עבד עבדל חי ותומר טישלר (להלן ובהתאמה: עבד ותומר). עבד אף שימש כסוכן משטרתי שהופעל על ידי המשטרה במסגרת החקירה שהתנהלה נגד המערערים והנאשמים האחרים בכתב האישום. עבד ותומר היו חלק ממערכת הסחר ועבדו מול מרואן, חנניה, ושאדי ובהוראותיהם. עדויותיהם של השניים נתמכות בעדויות מסייעות וצולבות, שאותן נזכיר בהמשך.
על פי עדותו של עבד, הפעילות התבצעה ממשרד בבית הפעמון באזור התעשייה בכפר-סבא, משרד שאותו ארגן מרואן, ובו ניהל חנניה את סחר החשבוניות. לדבריו, בסביבות ה-15 לכל חודש, על פי הוראותיו של מרואן, היה נוהג להגיע למשרד ביחד עם שאדי, ושם היה חנניה מכתיב לו את תוכן החשבוניות הפיקטיביות שעליו למלא. תוכן החשבוניות היה פיקטיבי לחלוטין ולא שיקף כל עבודה שנעשתה, והתאריכים והסכומים נקבעו באופן שרירותי על ידי חנניה. את העמלה עבור עסקאות אלה היה עבד מקבל רק ממרואן, בצ'יינג' בטירה.
על פי עדותו של תומר, מעורבותו בסחר החלה בעקבות חוב של חברו או שותפו לעסקים, אחד בשם אבי מורן, כלפי אבי אלון. בעקבות החוב כונסה פגישה בצ'יינג' בנוכחות תומר, מרואן, שאדי וחנניה, שם הובהר להם כי חוב כלפי אלון הוא למעשה חוב כלפי מרואן. בפגישה הוצע לתומר להחזיר את החוב באמצעות עבודה בתחום החשבוניות הפיקטיביות מול חנניה, דהיינו, שתומר יתווך בין עוסקים שונים שזקוקים ל"כיסוי חשבונאי" בדמות חשבוניות פיקטיביות, כנגד עמלה שיקבל ואשר תקוזז מהחוב. עד אמצע שנת 2003 הצליח תומר לגייס שלושה לקוחות שהסכימו להיכנס לסחר החשבוניות. לדבריו, את ההתחשבנות לגבי התמורה המגיעה לו עשה לרוב מול חנניה שנהג להתקשר אליו ולהודיעו את סכום הקיזוז מהחוב לאחר כל עסקה. כשלא עשה כן, נהג תומר להתקשר למרואן, שהתייעץ עם שאדי, והודיעו כיצד יבוצע הקיזוז.