השופט ח' מלצר:
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: בית הדין הארצי) בעניינו של המשיב (להלן: פסק הדין). בגדר פסק הדין הוחלט להשית על המשיב עונש של ארבע שנות השעיה על תנאי מלשכת עורכי הדין, זאת לאחר שהמשיב הורשע בהליך פלילי בעבירות סמים. המערער משיג בפנינו על קולת העונש שנגזר בפסק הדין ועותר להחמרתו, בשים לב לנסיבות המקרה ולמדיניות הענישה המשמעתית, שראוי לנקוט אותה, לגישתו, כלפי עורכי הדין שהורשעו בעבירות סמים.
בפתח הדברים נביא את הנתונים הצריכים להכרעה.
העובדות הרלבנטיות
2. המשיב הורשע בבית משפט השלום בכפר-סבא (כב' סגן הנשיא, השופט ח' פדר), על פי הודאתו, בעבירות של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית וגידול סם מסוכן - בניגוד לסעיפים 7(א), 7(ג) סייפא ו-6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה), בהתאמה. על פי עובדות כתב האישום, שהמשיב הודה בהן, הוא החזיק לצריכה עצמית בחדר העבודה שבביתו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 25.68 גרם נטו, וכן גידל בלא היתר בחצר ביתו צמח מסוג קנבוס במשקל של 5,480 גרם ובמחסן ביתו צמח מסוג דומה במשקל של 3,420 גרם. התביעה והמשיב הסכימו כי משקלם הגבוה יחסית של גידולי הסם כללו את משקל הצמחים: הגבעולים והפרחים יחד עם השורשים והענפים (הגם שאין חולק כי על פי הפקודה - הצמח כולו מהווה "סם מסוכן").
במסגרת הרשעתו, המשיב הודה גם בכך שהשתמש בסם מסוג קנבוס במשך כשלוש שנים, לטענתו - על רקע בעיות שהתגלו בחיי המשפחה שלו. בתקופה האמורה ייצג המשיב לקוחות בתיקים פליליים, לרבות בתיקי סמים, ואף קיבל לטיפולו תיקים מהסנגוריה הציבורית. באותו פרק זמן המשיב אף פעל בהתנדבות במסגרות שונות, ביניהן כאלה שעסקו בלחימה בתופעת השימוש בסמים באוכלוסיית הנוער.
בעקבות הרשעתו של המשיב כנ"ל - נגזר עליו, בתאריך 28.6.2006, עונש של שנת מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שהמשיב לא יעבור עבירה בניגוד לפקודה, במשך שלוש שנים. כן חויב המשיב בקנס כספי בסך 10,000 ש"ח.
3. בעקבות ההרשעה ולאחר שזו הפכה חלוטה, פנה המערער לבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו (להלן: בית הדין המחוזי), וביקש לגזור על המשיב עונש של עשר שנות השעיה בפועל מלשכת עורכי הדין, וזאת בהתאם לסעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: החוק), המורה בחלקיו הרלבנטיים, כדלקמן:
"עורךדין שהורשע בבית משפט ... בפסק סופי בשל עבירה פלילית, רשאי בית דין משמעתי מחוזי, על פי בקשת קובל, להטיל עליו אחד הענשים האמורים בסעיף 68, אם מצא שבנסיבות הענין היה בעבירה משום קלון".
בנוסף, ביקש המערער כי המשיב יושעה זמנית מלשכת עורכי הדין, בהתאם לסעיף 78(ב) לחוק.
4. בית הדין המחוזי קבע כי בעבירות בהן הורשע המשיב יש משום "קלון", כמשמעותו של מונח זה בסעיף 75 לחוק. באשר לעונש המשמעתי, הוסכם על חברי בית הדין כי יש להטיל על המשיב ארבע שנות השעיה מלשכת עורכי הדין, אך הדעות נחלקו בנוגע לשאלה האם ראוי כי חלק מתקופת ההשעיה האמורה תהיה בפועל, או שמא ניתן להסתפק בהשעיה על תנאי: אב בית הדין, עו"ד אריה מוסקונה, סבר כי יש להטיל על המשיב 15 חודשי השעיה בפועל, והיתרה על תנאי. לעומת זאת, עו"ד נעם שילו סבר כי אין להטיל על המשיב עונש השעיה בפועל, ואילו עו"ד רוני גולן היה בדעה כי מתוך ארבע שנות ההשעיה, ראוי כי שנתיים ומחצה יהיו בפועל, והיתרה (שנה ומחצה) תהיה על תנאי. משנחלקו דעות חברי בית הדין כאמור לעיל - נקבע, בהתאם לסעיף 69א לחוק, כי יראו את עו"ד גולן כאילו הצטרף לדעתו של אב בית הדין, עו"ד מוסקונה. כפועל יוצא מכך, הוטל על המשיב עונש של ארבע שנות השעיה, מתוכן 15 חודשי השעיה בפועל, והיתרה על תנאי, שלא יורשע במשך שלוש שנים בעבירת משמעת על פי החוק, שבנסיבותיה יהיה קלון. עוד נקבע, כי ריצוי העונש יחל רק לאחר שפסק הדין יהפוך לחלוט.
5. על פסק דינו של בית הדין המחוזי ערערו שני הצדדים: המערער השיג על קלות העונש, ואילו המשיב סבר כי העונש שהוטל עליו היה קשה יתר על המידה. בית הדין הארצי קיבל בדעת רוב (עורכי הדין: דורון סטריקובסקי ואילן דסאו) - את ערעורו של המשיב, וביטל את רכיב ההשעיה בפועל שנגזר עליו, כנגד דעתו החולקת של אב בית הדין (עורך הדין מיבי מוזר), שסבר כי יש להשאיר על כנו את פסק דינו של בית הדין המחוזי. תוצאת פסק הדין היתה איפוא כי על המשיב יוטלו ארבע שנות השעיה, כולן על תנאי וכי עונש זה יבוצע כאשר פסק הדין יהפוך לחלוט (זאת מכח הוראת סעיף 72 לחוק, כנוסחו אז).
מכאן הערעור שלפנינו, אותו הגיש הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב.
6. המערער טוען כי נוכח חומרת העבירות בהן הורשע המשיב - ראוי להרחיקו מחברות בלשכת עורכי הדין לתקופה של עשר שנים, אם לא לצמיתות על דרך של הוצאה מן הלשכה (בהעלאת חלופה אחרונה זו - ראינו משום "הרחבת חזית", בהשוואה למה שביקש המערער עצמו בערכאות דלמטה ולכן לא ראינו להתירה). המערער נימק את ההחמרה המתבקשת, לשיטתו, בענישה המשמעתית כאן - בצורך שלא לשלוח מסר מקל מדי לקהילת עורכי הדין ולציבור הכללי ביחס לעורך דין שהורשע בעבירות סמים. עוד מפנה המערער לנסיבות של ביצוע העבירות, כפי שתוארו בפיסקה 2 שלעיל, וטוען כי באלה יש כדי להעיד על חומרת המעשים, המחייבים הכבדה בענישה המשמעתית.
המשיב סומך ידיו, לעומת זאת, על דעת הרוב בפסק דינו של בית הדין הארצי, ומבקש שנימנע מלהתערב בתוצאה שנקבעה.
7. לאחר ששמענו את באי-כוח הצדדים הצענו להם לבוא בדברים - בהתחשב בהערות שהשמענו בדיון - כדי לנסות ולהגיע להסדר מוסכם ביחס לעונש. לאחר זמן מה הודע לנו כי המגעים בין הצדדים לא צלחו ולפיכך נתבקשנו להידרש לערעור לגופו. בכך אעסוק מיד בסמוך.
דיון והכרעה
8. לאחר בחינה של טענות הצדדים ועיון בחומר שהוגש לנו על ידם - הגעתי למסקנה כי אם תישמע דעתי, דין הערעור - להתקבל בצורה חלקית, כך שעל המשיב יוטל עונש של השעיה מלשכת עורכי הדין, לתקופה של 48 חודשים, מתוכם 15 חודשי השעיה בפועל והיתרה על תנאי - הכל כמפורט בפיסקה 20 שלהלן (ובמתכונת שהוצעה על-ידי אב בית הדין הארצי, עו"ד מיבי מוזר, בחוות דעת המיעוט שלו בפסק דין, נשוא הערעור).
עתה אביא את הנימוקים שהובילוני למסקנה זו.