המשנה לנשיאה א' ריבלין:
מבוא
1. כנגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום המייחס לו שני אישומים. במסגרת האישום הראשון הואשם המערער בשש פרשות גניבה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ב' אופיר-תום) הרשיע את המערער בארבע מן הפרשות, שעניינן גניבה באמצעות קבלת תשלומים חודשיים (להלן: התשלומים החודשיים), גניבה באמצעות קבלת כספים לקראת החגים (להלן: כספי החגים), גניבת כספים לשם מימון תרופותיו האישיות של המערער (להלן: כספי התרופות) וגניבה באמצעות קבלת כספים לקראת נסיעות לחו"ל (להלן: כספי הנסיעות). המערער זוכה משתי הפרשות האחרות, שעניינן מימון הפריימריס ומימון כנס בגני התערוכה. בנוסף הואשם המערער והורשע - במסגרת האישום הראשון - בעבירות של גניבה בידי מנהל, מרמה והפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד והלבנת הון אסורה. במסגרת האישום השני, הואשם המערער והורשע בשתי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
בית המשפט גזר על המערער עונש מאסר בפועל למשך חמש שנים וחמישה חודשים; מאסר על תנאי לתקופה של שנה, כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור תוך שלוש שנים ממועד שחרורו ממאסר, עבירה מהעבירות בהן הורשע; וכן קנס כספי בגובה 450,000 ש"ח, זאת בהתחשב בכך שהמערער החזיר את הסכום המשוערך של כספי הגניבה.
הערעור שלפנינו מתמקד בשניים: הרשעתו של המערער בעבירת הגניבה בארבע הפרשות השונות (ובעבירה של הלבנת הון, שנגזרת מההרשעה בעבירת הגניבה) וכן חומרת עונש המאסר שנגזר עליו.
הרקע העובדתי
2. המערער כיהן, החל מראשית שנות ה-70, בתפקידים שונים ב"הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל" (להלן: הע"ל). במהלך השנים התקדם המערער בסולם התפקידים, עד שנבחר לכהן כיושב-ראש הע"ל, תפקיד אותו מילא בין השנים 1995 ועד לראשית 2005. סמכויותיו של המערער כיושב-ראש הע"ל השתרעו, בין היתר, גם על עמותת "נ.י.ל.י - נוער יהודי למען ישראל" (להלן: נילי), שהיא עמותה בבעלות הע"ל ובשליטתה. במקביל לתפקידו בהע"ל, כיהן המערער החל משנת 1992 כחבר כנסת ומשנת 2003 שימש הוא כיושב-ראש ועדת הכספים. בשנת 2005 כיהן המערער כשר התיירות של מדינת ישראל, והחל משנת 2006 כיהן כשר האוצר.
3. בשנת 1996 תוקן חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951 (להלן: חוק החסינות). במסגרת התיקון לחוק החסינות נקבע כי חבר כנסת אינו רשאי לקבל שכר או תגמול מכל גוף אחר זולת הכנסת. עוד נקבע, בסעיף 13ד לחוק החסינות, כי חבר כנסת העובר על ההוראה האמורה יהא נתון לשיפוטה של ועדת האתיקה של חברי הכנסת. לאור האמור, הפסיק המערער בשנת 1996 לקבל שכר מהע"ל. כמו כן שולמו למערער במועד זה פיצויי פיטורים בגובה מאה אחוזים.
4. כתב האישום במסגרתו הואשם המערער בעבירות שפורטו, התייחס אל שלושה נושאי משרה בכירים נוספים בהע"ל ובנילי: מר יצחק רוסו (להלן: רוסו), שכיהן כמנכ"ל הע"ל החל משנת 1995; מר אמציה בונר (להלן: בונר), חשב עמותת נילי בין השנים 2004-1998; ומר ציון כהן (להלן: ציון), מנכ"ל קרן הפנסיה של הע"ל. בנוסף, הוגש לבית המשפט כתב אישום קשור, במסגרתו הואשמו שלושה עובדים נוספים של הע"ל ושל נילי: מר עובדיה כהן (להלן: עובדיה), שכיהן כיושב-ראש עמותת נילי וכמנהל אגף הכספים בהע"ל עד חודש נובמבר 2003; הגב' רונית גרטי (להלן: גרטי), ששימשה החל מחודש ספטמבר 2004 כמנהלת הכספים של הע"ל; ומר דוד כהן (להלן גם: דוד), איש השליחויות והאחזקה בהע"ל (ששת הנאשמים הנוספים יכונו להלן: הנאשמים האחרים; ציון, עובדיה ודוד כהן יכונו ביחד להלן: האחים כהן).
התביעה טענה - במסגרת שני כתבי האישום הקשורים - כי בין השנים 1998 ל-2005 (להלן: התקופה הרלבנטית), היו המערער וששת הנאשמים האחרים מעורבים במעשי שחיתות חמורים, שהביאו לריקונן של הע"ל ושל נילי מנכסיהן, וכתוצאה מכך גרמו אף לשבר חברתי ומוסרי קשה בשני התאגידים. המערער והנאשמים האחרים, כך נטען, גנבו כספי עתק מהע"ל ומנילי, בסך מיליוני שקלים, כשחלקו של המערער בכספי הגניבה עמד על סכום כולל של בין 2,000,000 ל-2,500,000 ש"ח, שניטלו על ידו במשך התקופה הרלבנטית.
5. המעשים המיוחסים למערער ידונו בהרחבה במסגרת פסק דין זה. למען שלמות התמונה יצוין כי פרשת השחיתות האחרת שהובאה לפתחו של בית המשפט קשורה היתה לאחים כהן, ונסבה אודות כספי גניבה שנותבו אל דוד כהן. דוד, שעבד כאמור כשליח בהע"ל ובנילי, הסתבך בחובות כבדים, שנבעו ממעורבותו בהימורים, וכתוצאה מכך היה חייב סכומי עתק לנושים שונים, בהם נושים מ"השוק האפור". עקב הסתבכויותיו בחובות, פנה דוד לעובדיה, אחיו, ששלט בכספי התאגידים ועמד בראש עמותת נילי, וביקש ממנו לעזור לו. בעקבות זאת, במהלך השנים 2003-1998, גנב עובדיה עבור דוד - לבדו או בשיתוף עם אחרים - כספים בסכום כולל של כ-6,500,000 ש"ח. פרשה זו, כך הבהיר בית משפט המחוזי, עמדה ברקע הדיון בעניין המערער "אך ורק לצורך הבנת התמונה הכוללת ושאלת מעורבותו של הירשזון בה" (עמ' 9 להכרעת הדין).
ששת הנאשמים האחרים הודו במיוחס להם במסגרת הסדרי טיעון שקשרו עם התביעה, הורשעו ונדונו כולם, בעקבות הודאותיהם, לעונשי מאסר שונים. יצוין כי חלק מהנאשמים האחרים הורשעו, על סמך הודאתם, בגניבת כספים ביחד עם המערער ועבורו. המערער לעומתם ניהל את משפטו עד תום. הוא הודה אמנם עם פתיחת המשפט בחלק מן העובדות, אך כפר כפירה מוחלטת בחלקן האחר, ובעיקר במשמעות הפלילית הנובעת מהן.
האישומים
6. הפרשה הראשונה שיוחסה למערער בכתב האישום היתה פרשת התשלומים החודשיים. המערער הואשם בכך שבין שנת 2000 ועד לחודש אפריל 2005, שוגרו לביתו מדי חודש, לפי בקשתו, מעטפות סגורות שהכילו מזומנים על-סך 25,000-30,000 ש"ח כל אחת (להלן: מעטפות המזומנים). המעטפות שוגרו למערער על-ידי עובדיה ועל-ידי מר גדעון בן צור ז"ל (להלן: בן צור), ששימש במהלך השנים 1998-2004 כמנהל החשבונות של הע"ל והיה אחראי בפועל על ניהול ענייני הכספים בהע"ל ובנילי, וזאת באמצעות שליחי הע"ל - דוד כהן ושלמה ארואס (להלן: ארואס). סך כל הכספים שנשלחו למערער במעטפות הכסף באותה תקופה, כתשלומים חודשיים קבועים, הסתכם בסכום של 1,000,000 ש"ח - 1,200,000 ש"ח לאורך התקופה כולה. לקראת סוף התקופה, בחודשים ספטמבר 2004-אפריל 2005, לאחר התפטרותו של המערער מתפקידו כיושב-ראש הע"ל ומינויו של מר אנשל אשכנזי תחתיו (להלן: אשכנזי), כממלא מקום היושב-ראש, הועברו למערער הכספים באמצעות המנכ"ל רוסו. בתקופה זו, הועברו למערער כספים בסכום של 85,000 ש"ח. באותה עת, כבר שימש המערער כשר התיירות בממשלת ישראל. העברות הכספים החודשיות למערער נתגלו, בסופו של דבר, באקראי על ידי ממלא מקומו של המערער, אשכנזי. הלה הודיע לרוסו כי אם תמשכנה העברות הכספים למערער, הוא יתפטר מתפקידו. לאור האמור, הודיע רוסו למערער כי מעתה יופחת הסכום החודשי שיועבר אליו, ויועמד על סך של 5,000 ש"ח לחודש, במקום הסכום של 25,000 ש"ח לחודש. לאחר אותה שיחה, הופחתו סכומי התשלומים החודשיים שהועברו למערער עד שהופסקו לחלוטין בחודש אפריל 2005.
7. הפרשה השנייה שיוחסה למערער בכתב האישום נגעה לכספי החגים - תשלומים שניתנו לארבעה מבכירי הע"ל - המערער, עובדיה, בן צור ורוסו - על פי החלטתם, פעמיים בשנה, בסמוך לראש השנה ולפסח (להלן: כספי החגים). תשלומים אלה נעו בין 10,000 ש"ח ל-30,000 ש"ח בכל פעם, והועברו לידי הארבעה בדרכים שונות, תוך הסתרתם.
8. הפרשה השלישית בה הואשם המערער עסקה בכספי התרופות. נטען כי בין השנים 2004-2000 רכש ארואס עבור המערער מדי חודש בחודשו תרופות קבועות, על פי מרשמים שסיפקו לו רופאיו של המערער, בכספי הע"ל שקיבל מעובדיה או מבן צור. את התרופות רכש ארואס בבתי מרקחת שונים בבאר-שבע ובפתח תקווה, אליהם היה נשלח במיוחד לצורך כך.
9. הפרשה הרביעית עניינה בכספי הנסיעות - כספים שנטלו המערער וחלק מן הנאשמים האחרים בתקופה הרלבנטית לצורך מימון נסיעותיהם לחו"ל. המדובר בסכומים שנעו בין 2,000$ ל-3,000$ בשקלים או במטבע זר, שניתנו, על פי הנטען, לבכירי הע"ל ונילי עם כל יציאה לחו"ל. במהלך השנים 2004-2000 יצא המערער לחו"ל, כך על פי הנטען, בכ-50 הזדמנויות, כשמימון הטיסות התבצע בכספים אלה.
10. הוצאת כספי המזומנים מקופות הע"ל ונילי נעשתה באמצעות שתי דרכים עיקריות. הדרך הראשונה היתה על ידי פריטות של שיקים באופן הבא: עובדיה או בן צור משכו שיקים לפקודת השליחים, דוד כהן וארואס, ואלה מצידם נשלחו להפקידם בדלפקי השירות של הבנקים בהם התנהלו חשבונותיהם של שני התאגידים, פרטו את השיקים שם והעבירו את כספי הפריטה אל עובדיה או אל בן צור. האחרונים, העבירו חלק משמעותי מכספי הפריטה אל המערער במזומן, במעטפות, לביתו - בין בעצמם ובין באמצעות השליחים דוד או ארואס. כספי פריטות השיקים שימשו כצינור העיקרי לנטילת כספים מהע"ל בין השנים 2000 ל-2003, עד למועד סיום עבודתו של עובדיה בהע"ל.
דרך נוספת של גניבת כספים מקופות שני התאגידים היתה באמצעות שימוש ב"כספי החוגים". לקופתה של עמותת נילי הגיעו כספי מזומנים ששולמו בתמורה לחוגי הנוער שהפעילה העמותה ברחבי הארץ. על כספים אלה חלש בן צור, מתוקף תפקידו כאחראי על הכספים בהע"ל ובנילי. לאחר סיום עבודתו של עובדיה בהע"ל, בחודש נובמבר 2003, המשיך בן צור, בסיועה של גרטי, להעביר כספי מזומנים אל המערער, בעיקר תוך שימוש בכספי החוגים. מחודש ספטמבר 2004, בסמוך לסיום עבודתו של בן צור בהע"ל בעקבות מצבו הבריאותי הלקוי, החליפה גרטי את בן צור בתפקידו בפועל. ממועד זה הגיעו כספי החוגים לידיה ומהם הועברו כספי המזומנים למערער עד לתום התקופה הנדונה.