העליון דחה ערעור של נאשם על הרשעתו ועונשו בעבירת ההצתה, על אף המחדלים בעבודת החקירה של המשטרה.

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על הכרעת דין מיום 1.4.2012 ועל גזר דין מיום 29.4.2012 שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה, השופט א' שיף) בת"פ 50249-11-11. המערער הורשע בהצתה, לפי סעיף 448(א) סיפא בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובהסגת גבול בכדי לעבור עבירה, לפי סעיף 447(א)(1) לחוק העונשין. על המערער הושתו 14 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו; 10 חודשי מאסר מותנה למשך שנתיים, לבל יעבור עבירה שבגינה הורשע או כל עבירת רכוש שהיא פשע ופיצוי לטובת חברת הסלולאר "פרטנר" בסך של 10,000 ש"ח.

עובדות כתב האישום

1.        ביום 12.11.2011 בסמוך לשעה 03:18 הגיע המערער ביחד עם אחר לאתר מגודר המכיל מבנה ובו אנטנה של חברת הסלולאר "פרטנר" בבית-ג'אן. המערער והאחר חתכו את הגדר המקיפה את האתר ונכנסו לאתר בכוונה להציתו. המערער והאחר שפכו בנזין במספר מוקדים שונים בתוך האתר. בהמשך לכך הופעלה מערכת הכיבוי באתר אשר נשלטת מרחוק ועם הפעלתה ברחו המערער והאחר מהאתר. כעבור כעשרים דקות, בסמוך לשעה 03:45, שבו ונכנסו המערער והאחר לשטח האתר והמשיכו לשפוך בנזין והציתו אותו במטרה לפגוע באתר. כתוצאה ממעשיו של המערער נגרמו נזקים לקירות האתר, לדלת ולגדר האתר וכן למערכת הכיבוי שהופעלה. משכך הואשם המערער בהצתה ובהסגת גבול בכדי לעבור עבירה.

עיקרי הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי

             בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט המחוזי עשה כן על יסוד מארג של ראיות נסיבתיות. בית המשפט המחוזי הטעים כי יתכן שכל ראיה נסיבתית כשלעצמה ניתנת להסבר כזה או אחר, אולם הצטברותן של הראיות הנסיבתיות והשתלבותן זו עם זו וזו בזו תומכות במסקנה האפשרית היחידה בדבר אשמתו של המערער בכל הנוגע לעבירות מושא כתב האישום שהוגש כנגדו.

טענת האליבי והפרכתה

2.        המערער טען כי במועד הרלבנטי אספו אותו חבריו בשעה 23:00 והם שהו יחדיו בביתו של חבר אחר. בית המשפט המחוזי דחה את טענת האליבי שהעלה המערער. בית המשפט המחוזי הדגיש כי ממחקרי התקשורת עולה תמונה לפיה במהלך הלילה נערכו 22 התקשרויות בין מכשיר הטלפון הסלולארי של המערער לבין מכשירי הטלפון הסלולאריים של חבריו ובעיקר בין חבריו לבין עצמם. בית המשפט המחוזי קבע כי המערער לא סיפק הסבר משכנע לשאלה מדוע הוא וחבריו קיימו 22 התקשרויות ביניהם בעת ששהו, לטענתו, תחת אותה קורת גג. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי המערער לא זימן לעדות מי מחבריו על מנת להוכיח את טענת האליבי שהעלה והדבר פועל לחובתו. מכל הטעמים שלעיל קבע בית המשפט המחוזי כי טענת האליבי של המערער אינה מהימנה ולמעשה הופרכה באמצעות ראיה פוזיטיבית - מחקרי התקשורת.

פרטי הלבוש של המצית דומים לפרטי הלבוש של המערער עת עוכב במחסום

3.        בית המשפט המחוזי קבע כי קיים דמיון רב בין פרטי הלבוש של המצית כפי שנקלטו במצלמות האבטחה באתר לבין הבגדים אותם לבש המערער עת עוכב לחקירה במחסום כשהוא נוסע ברכב מזדה עם חבריו. יצויין כי ההצתה בוצעה באתר בין השעות 03:50-03:45. המערער עוכב במחסום זמן קצר לאחר מכן כשהוא נוסע ברכב המזדה בין השעות 04:15-04:10, במרחק של פחות מקילומטר וחצי מהאתר. המצית נראה בצילומים שנקלטו ממצלמות האבטחה כשהוא לובש חולצת אימונית כהה עם ברדס (קפוצ'ון), שבמרכזה המילה FOX בצבע בהיר ומתחתיה בצבצה גופייה לבנה; מכנס אימונית כהה ושרוך משתלשל מהחלק הקדמי העליון של המכנס. המצית נעל נעלי ספורט בהירות שחלקן התחתון הקרוב לסוליה הוא כהה. כשהמערער עוכב לחקירה במחסום, בסמוך לאחר ההצתה, נתפסו הבגדים אותם לבש לרבות נעליו: חולצת אימונית כהה עם ברדס, עם כיתוב בהיר (צהוב) מקדימה של המילה FOX; מכנסי אימונית שחורים עם שרוך; נעלי ספורט אפורות בהירות, שחלקן התחתון שחור.

4.        בית המשפט המחוזי קבע כי בעובדה שאין ההתאמה מלאה בין פרטי הלבוש שנתפסו עם עיכובו של המערער לבין פרטי הלבוש של המצית כפי שאלו נקלטו במצלמות האבטחה, אין כדי לפגום בדמיון האמור.

(א)      השרוך המשתלשל ממכנסי האימונית כפי שצולם במצלמות האבטחה ארוך מהשרוך במכנסי האימונית שלבש המערער; בית המשפט המחוזי קבע כי שרוך במכנסי אימונית ניתן לקיצור ולהארכה במשיכתו, בהרחבה או בהצרה של החלק העליון במכנס.

(ב)      בצילומי מצלמות האבטחה בצבצה גופייה לבנה מתחת לחולצת האימונית של המצית. לטענת המערער הוא כלל לא לבש גופייה בעת עיכובו, זאת בהסתמך על עדותו של שוטר הסיור ראדי זידאן. בית המשפט המחוזי העדיף בנקודה זו את עדותו של מש"ק האבטחה ולרי פאר על פני גרסתו המתפתחת של ראדי. ולארי העיד כי ראה בעת עיכובו של המערער כי מתחת לאימונית בצבצה גופייה לבנה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי אף אם לא היה מאמץ את עדותו של ולארי בנקודה זו, עדיין אין לקבל את עדותו של ראדי לפיה המערער לא לבש גופייה. בית המשפט המחוזי ציין כי המערער עצמו לא מסר בעדותו בבית המשפט או בחקירתו במשטרה כי לא לבש גופייה.

(ג)       העדה אלית בן גרא, שבמסגרת תפקידה צפתה באירוע בזמן אמת דרך מצלמות האבטחה כשהיא יושבת בקרית הביטחון של חברת "פרטנר", העידה שהמצית לבש מכנסיים דמויי ג'ינס שכן הבחינה ב"תפרים"; ברם, כאשר המערער עוכב הוא לבש מכנסי אימונית. בית המשפט המחוזי קבע כי אין ספק שהעדה טעתה שכן מסרט מצלמות האבטחה ברור לחלוטין שהמצית לבש מכנסי אימונית. בית המשפט המחוזי ציין כי גם השרוך המשתלשל ממכנסיו של המצית מחזק את המסקנה כי הוא לבש מכנסי אימונית.

הימצאות שרידי בנזין בנעליו של המערער

5.        בית המשפט המחוזי קבע כי באתר שהוצת הושאר ג'רקין שהבנזין שהיה בו שימש להצתה. על הג'רקין לא נמצאו טביעות אצבע. בנעלי המערער שנתפסו בסמוך למועד ההצתה נמצאו שרידי בנזין. לאחר שבוצעה בדיקה ראשונית בה נמצא "רמז" להימצאותם של שרידי בנזין בנעלי הספורט שנעל המערער, בוצעו בדיקות מעמיקות יותר בנעליים בהן נמצאו "שרידי בנזין מצומצמים". בבגדים שנתפסו עם עיכובו של המערער לא בוצעו בדיקות מעמיקות יותר שכן לאחר הבדיקה הראשונית שבוצעה נמצא לגביהם "רמז" חלש יותר. קצין המעבדה הסביר כי לא בוצעו בדיקות נוספות לבגדים בשל העומס הרב המוטל על המעבדה. מתשובותיו של קצין המעבדה עלה כי קיימת אפשרות ששרידי בנזין יישארו רק על נעלי המערער ולא על בגדיו בהתאם לכיוון הרוח ולכמות הבנזין שנשפך.

6.        בית המשפט המחוזי דחה את הסבריו החלופיים של המערער להימצאות שרידי בנזין בנעליו. בחקירתו במשטרה (ת/9) השיב המערער כי מזה שבועיים הוא הולך עם הנעליים שנתפסו במקום עבודתו ולכן יכולים להיות הסברים שונים להימצאות שרידי הבנזין. בהודעה נוספת (ת/11) השיב המערער כי יתכן שבאותו יום מישהו אחר נעל את נעליו. בחקירתו הנגדית בבית המשפט השיב לראשונה כי לעיתים אביו משתמש בנעליו. בית המשפט המחוזי קבע כי אין לקבל את גרסתו המתפתחת של המערער בנוגע להימצאות שרידי בנזין בנעליו. בית המשפט המחוזי הדגיש כי אם אביו משתמש בנעליו סביר להניח שהמערער היה מעלה הסבר זה כבר בחקירתו במשטרה. מעבר לכך הדגיש בית המשפט המחוזי כי המערער לא הביא לעדות את אביו באופן שפועל לחובתו. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי תשובתו של המערער לפיה יתכן שאביו נעל את נעליו נמסרה על ידו לאחר היסוס. בית המשפט המחוזי קבע כי אינו נותן אמון בהסברו החלופי של המערער.

תפיסת המערער על ידי מש"ק האבטחה ולרי

7.        ולרי, מש"ק האבטחה של הכפר בית ג'אן, הגיע לאתר בשעה 03:55. לטענתו הוא המתין במקום כחצי דקה עד דקה ולא ראה איש. על פי מצלמת האבטחה המערער והאחר חזרו לאתר בשעה 03:45, לאחר שנסיונם הראשון להצית את האתר כשל, המשיכו לשפוך בנזין בשטח האתר, שלחו בו אש ולאחר דקות ברחו מהמקום. ולרי השיב כי בהצטלבות הראשונה שלאחר מתחם האנטנה, 50 מ' מהזירה, ראה אורות רכב שעוזב את המקום ולכן נסע אחר הרכב משסבר שמדובר ברכב שנמלט מהזירה. בית המשפט המחוזי ציין כי דבריו של ולרי מתיישבים עם עדותה של אלית לפיה הבחינה במצלמת האבטחה באור נוסף חוץ מרכבו של ולרי וכי המצית והאחר ברחו מהאתר לכל היותר שתי דקות לפני הגעתו של ולרי, בעת שהעדה כבר יכולה הייתה לראות במצלמה את אורות רכבו של ולרי. בית המשפט המחוזי ציין כי הגם שאלית מסרה כי ולרי אמר לה שהבחין באנשים ליד הזירה, ולרי העיד שלא אמר לאלית דברים כגון דא. על יסוד אי התאמה זו בין העדויות ועל יסוד פער הזמנים בין מועד עזיבתם של המצית והאחר את הזירה לבין מועד הגעתו של ולרי לאתר, טען המערער כי לא ניתן לקבוע שולרי הבחין ברכב שנמלט מהזירה. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בהדגישו כי ולרי המשיך בנסיעה אחר הרכב הנמלט מהאתר כדקה וחצי עד שלוש דקות מהרגע שהמציתים עזבו את האתר וראה את הרכב הנמלט במרחק של 72 מטרים מהזירה. בית המשפט הטעים כי היות שלא ידועה מהירות נסיעת הרכב הנמלט והאם עצר במהלך מנוסתו וכן מה הייתה מהירות נסיעתו של ולרי, אין בנתונים הנטענים על ידי המערער כדי לשלול את האפשרות שהרכב בו הבחין ולרי הוא הרכב שנמלט מהזירה.