העליון דחה טענת רשלנות נגד עורכי דין שלא זיהו עוקץ בעסקת מקרקעין.

השופט י' עמית:

           עניינו של הערעור שלפנינו בתביעת רשלנות מקצועית כנגד עורכי דין בגין עסקת מקרקעין. נקדים ונספר כי המערערים נפלו קורבן לתרמית בעת שהתקשרו בעסקה לרכישת מקרקעין מידי אדם שהתחזה להיות הבעלים הרשום (להלן: המוכר-המתחזה או המתחזה).

העובדות הצריכות לעניין

1.        המערערת 1 היא חברה העוסקת בתיווך וסחר בנדל"ן והמערערים 4-2, הם בעלי מניותיה (להלן: המערערים). בחודש מאי שנת 1997, פנה למערערים אדם שהציג עצמו כחיים שחר, ישראלי המתגורר בחו"ל, וביקש את שירותיהם כמתווכים למציאת קונה למגרש הרשום על שמו ועל שם רעייתו חווה שחר (להלן ובהתאמה: המוכר והמוכרת). המדובר במגרש הנמצא בסמוך לחוף הים בעיר נתניה, הידוע כגוש 7931 חלקה 38 (להלן: המגרש), ועליו ניתן להקים בניין מגורים. המערערים הציעו למוכר-המתחזה לרכוש את המגרש, והלה הפנה אותם אל עו"ד וקסלר, כמי שמטפל עבורו בעסקה.

2.        לשם ייצוגם בעסקת המכר המערערים התקשרו עם עו"ד פפר בהסכם שכר טרחה לפיו התחייבו לשלם לו אחוז מסוים ממחיר הקרקע או אחוז משווי הדירות שעתידות להיבנות על המגרש, כנגד התחייבותו של עו"ד פפר לטפל בחוזי המכירה של הדירות שייבנו וברישום בית משותף.

           המטרה לשמה נשכרו שירותיו של עו"ד פפר שנויה במחלוקת בין הצדדים. המערערים טענו כי פנו אליו על מנת שייצג אותם באופן מלא בעסקת המכר, בעוד עו"ד פפר טען כי המערערים פנו אליו בשלב מתקדם של העסקה לטיפול בהיבטי המס של העסקה כ"עסקת נטו" (עסקה בה הקונה נושא במיסים המוטלים ברגיל על המוכר), וכי הוסכם בינו לבין המערערים כי עו"ד וקסלר הוא שיטפל עבור שני הצדדים בעסקה.

3.        ביום 15.5.1997, נחתם הסכם המכר בין המוכר-המתחזה לבין המערערת (להלן: ההסכם). המוכר-המתחזה חתם על ההסכם בשמו ובשם המוכרת, הבעלים הרשום של המחצית השניה של החלקה, על פי ייפוי כוח כללי נוטריוני (להלן: ייפוי הכוח הכללי) אשר נחזה כי אושר ואומת ביום 1.5.1997, על ידי עורך הדין והנוטריון בנו גנות. חתימת החוזה התקיימה במשרדו של עו"ד וקסלר ביום שישי, שלא בנוכחותו של עו"ד פפר, ועו"ד וקסלר רשם ביום ראשון הערת אזהרה לזכות המערערת.

           תמורת המגרש התחייבו המערערים לשלם למוכרים הסך של 430,00 דולר "נטו", כך שכל המיסים וההוצאות יחולו על המערערים-הקונים. עוד נקבע בהסכם, כי מחצית מהתמורה תועבר למוכרים כנגד רישום הערת אזהרה ומתן ייפוי כוח בלתי חוזר של המוכר, והמחצית השנייה לאחר קבלת ייפוי כוח בלתי חוזר של המוכרת, שכאמור, לא נכחה במעמד חתימת ההסכם.

           ביום חתימת ההסכם הפקידו המערערים בידי עו"ד וקסלר, אשר מונה כנאמן מטעם שני הצדדים, את כספי התמורה בעבור המגרש (להלן: כספי התמורה) ושילמו לו, כפי שנקבע בהסכם, שכר טרחה בסך 33,920 ש"ח כולל מע"מ. עם רישום הערת האזהרה, העביר עו"ד וקסלר למוכר-המתחזה את המחצית הראשונה של כספי התמורה עבור המגרש.

4.        ביום 20.5.1997, ארבעה ימים לאחר מועד חתימת ההסכם, העביר המתחזה או עו"ד וקסלר למשרדו של עו"ד פפר, ייפוי כוח בלתי חוזר הנחזה כחתום על ידי המוכרת ומאומת נוטריונית ביום 1.5.1997 על ידי עו"ד גנות.

           עוד באותו יום, פנה עו"ד פפר במכתב לעו"ד וקסלר כהאי לישנא:

"1. בהמשך לשיחתנו הטלפונית, הנני להודיעך כי אני דוחה מכל וכל את ייפוי הכוח שנוסחו הועבר לידי. ייפוי כוח זה אינו מקובל עלי, לא ברור לי מקורו, ועל פניו אינו נראה תקין (וזאת בלשון המעטה).

2. הינך נדרש בזאת להמציא לידי, ייפוי כוח בלתי חוזר בנוסח שהועבר אליך על ידינו, חתום ע"י גב' שחר חוה (המוכרת - י. ע) ומאומת קונסולרית, וזאת כפי שסוכם באופן מפורש.

3. הנני להזכירך את חובת הנאמנות החלה עליך בקשר לכספים שהופקדו בידיך עפ"י החוזה, לפיה חל איסור על שחרור הכספים לפני שיתקבל אצלי העתק מקורי של ייפוי הכוח הבלתי חוזר הקונסולרי"

           לאור דרישה זו של עו"ד פפר, המוכר-המתחזה העביר לעו"ד וקסלר בדואר אויר ייפוי כוח בלתי חוזר של המוכרת מאומת על ידי הקונסול הישראלי בלוס אנג'לס מיום 22.5.1997 (להלן: ייפוי הכוח הקונסולרי).

           ביום 26.5.1997, העביר עו"ד וקסלר את המחצית השנייה של כספי התמורה לידי המוכר-המתחזה.

           ביום 28.5.1997 פנה עו"ד פפר בשנית לעו"ד וקסלר, ודרש לקבל את ייפוי הכוח הקונסולרי:

"1. עד כה, ולמרות שחלפו מעל 10 ימים מאז חתימת החוזה, טרם נתקבל במשרדינו ייפוי הכח הקונסולרי של הגברת שחר חוה (המוכרת - י.ע), כמתחייב מן החוזה. אנא הודענו בהקדם מתי נקבלו.

2. אבקשך למסור לנו את פרטי חשבון הנאמנות ובאיזה בנק הוא מתנהל, לגבי הכספים שהופקדו עבור שחר חוה, עד להמצאת ייפוי הכוח הנ"ל."