לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון-נתנאל) מיום 5.9.2012, שבו חויבו המבקשות והמשיב 2 (ביחד ולחוד) בתשלום פיצויים בסך של כ-730 אלף ש"ח למשיב 1. לבקשת המבקשות הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע של 400 אלף ש"ח מתוך הסכום האמור, ומכאן הבקשה להורות על עיכוב ביצוע של יתרת הסכום (במסגרת ע"א 7563/12). מנגד, הגיש המשיב 1 בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, והוא מבקש שיועבר לו מלוא סכום הפיצויים (רע"א 7741/12). החלטתי לדון בשתי הבקשות במאוחד.
תמצית העובדות וההליכים
בלילה שבין ה-13 ל-14 בפברואר 2003 נדקר המשיב 1 (להלן: המשיב) במתחם חוצות המפרץ בחיפה, לאחר שביקש להפריד בין ניצים, עת נחלץ להגנתו של אדם אחר אשר הותקף. המבקשות, בעלות המקרקעין שעליהם בנוי המתחם וכן החברה המבטחת שלהן, חויבו בפסק דין של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ת' שרון-נתנאל) לשלם למשיב בגין נזקיו סך של כ-730 אלף ש"ח (בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי ובתוספת שכר טרחה והוצאות משפט), לאחר שנמצאו חייבות ביחד ולחוד עם המשיב 2, דוקרו של המשיב (להלן: הדוקר). פסק הדין הטיל על המבקשות אחריות מכוח עוולת הרשלנות, לאחר שנקבע כי על מחזיק במקרקעין לצפות אפשרות של ביצוע פשע בשטח המקרקעין שבבעלותו, וכי עליו לפעול כדי להקטין את הסיכון להתרחשות פשע שכזה. בית המשפט המחוזי חילק את האחריות בין המעוולים השונים, כך שאחריותן של המבקשות לנזק הועמדה על 25%, ואחריותו של הדוקר - על 75%. התביעה נגד נתבעים נוספים ובהם עיריית חיפה, משטרת ישראל ואחרים - נדחתה. לבסוף חויב המשיב בהוצאות לזכות הנתבעים שהתביעה כנגדם נדחתה ובאגרה בסך כולל של כ-170 אלף ש"ח. שני הצדדים ערערו על פסק הדין. המבקשות משיגות הן על קביעת האחריות, הן על שיעור הנזק (ע"א 7563/12). המשיב מערער על דחיית תביעתו נגד חלק מן הנתבעים וכן על גובה הפיצויים שנפסקו לזכותו (ע"א 7740/12).
לאחר מתן פסק הדין, הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצועו. ביום 17.10.2012 נעתר בית המשפט לבקשתן באופן חלקי, והורה על עיכובם של 400 אלף ש"ח מתוך הסכום האמור, עד למתן פסק דין בערעור או עד למתן החלטה אחרת. בית המשפט ציין כי עיכוב ביצוע של הסך האמור יהווה איזון נכון וראוי בין האינטרסים של הצדדים. ביום 18.10.2012 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לתיקון טעות סופר ולהשלמת החלטה, בטענה שבהחלטתו לעכב ביצוע לא התייחס בית המשפט לבקשתו החליפית, ולפיה ככל שיורה בית המשפט על עיכוב ביצוע של חיובי פסק הדין - יורה גם על עיכוב ביצוע חיוביו של המשיב. באותו יום דחה בית המשפט את הבקשה, תוך שנקבע כי אין מדובר בטעות סופר. בית המשפט ציין כי עוכב רק חלק מפסק הדין כך שנותרה יתרה לתשלום לידי התובע, וכי אין מקום לעכב תשלום הוצאות שנפסקו לנתבעים שנדחתה התביעה נגדם.
טענות הצדדים
המבקשות טוענות כי יש להורות על עיכוב מלוא סכום החיוב שנפסק לחובתן. המבקשות סבורות כי סיכויי הערעור שהגישו הם גבוהים, שכן קביעות פסק הדין בדבר חבותו של בעל מקרקעין למעשה עברייני שביצע צד ג' הן תקדימיות וחורגות מהמקובל בפסיקה עד כה. לדבריהן, אם לא יעוכב מלוא סכום החיוב, יהיה זה קשה להשיב את המצב לקדמותו. לטענתן, המשיב הוא רווק צעיר וחסר מקצוע, אשר העיד על עצמו כי הוא בעל "אישיות חלשה", כי הוא אינו שולט בסכומי הכסף שהוא מוציא וכן כי הוא מצוי בחובות. על כן, העברת הכספים לידי המשיב יוצרת, לשיטת המבקשות, סיכון קרוב לוודאי כי הן תעמודנה בפני שוקת שבורה ככל שערעורן יתקבל. עוד מציינות המבקשות כי הדוקר - המזיק העיקרי של המשיב - גם הוא רווק חסר כל רכוש, ולכן לא יוכל לשאת בחלקו בפסק הדין.
המשיב מתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע, ואף מבקש כי יבוטל עיכוב הביצוע החלקי (רע"א 7741/12). אשר לסיכויי הערעור, נטען כי אלה אינם גבוהים, וכי בהטלת חובת זהירות על מחזיק במקרקעין אין כל חידוש. אשר לשיקולי מאזן הנוחות, נטען כי לא יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור. המשיב מוסיף וטוען כי ישנו פסול בכך שהמבקשות גורסות כי הוא חסר יכולת כלכלית, שכן הן אלה שנמצאו אחראיות לפגיעה ביכולת ההשתכרות שלו. עוד נטען כי המבקשות מנסות לאחוז את החבל משני קצותיו, שכן לפני בית המשפט קמא הן טענו כי המשיב הוא בעל יכולת טובה להתפרנס ולכלכל עצמו, ואילו בשלב הנוכחי הן טוענות היפוכם של דברים. המשיב קובל על כך שטענות המבקשות בדבר יכולותיו הכלכליות לא נתמכו בתצהיר. עוד הוא מציין כי אם ישולם לו רק הסכום שנקבע בהחלטת עיכוב הביצוע של בית המשפט המחוזי, הרי שבניכוי הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דינו - לא ייוותר בידיו דבר. לחלופין מבקש המשיב כי אם אורה על עיכוב ביצוע פסק הדין - כולו או חלקו - אורה גם על עיכוב החיובים שהוטלו עליו.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשת המבקשות (במסגרת ע"א 7563/12) ובבקשת המשיב (רע"א 7741/12), בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטתו בעניין הבקשה לעיכוב ביצוע, הגעתי לכלל מסקנה כי דינן של שתי הבקשות להידחות.
כידוע, הגשת ערעור כשלעצמה אינה מצדיקה עיכוב ביצועו של פסק דין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הלכה היא כי על-מנת לסטות מכלל זה, צריך שיתקיימו שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי הערעור הם גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, כך שאם יבוצע פסק הדין, אך הערעור יתקבל בסופו של יום - יתעורר קושי להחזיר את המצב לקדמותו (ע"א 1623/10 סולל בונה בע"מ נ' סיעארה, פסקה 6 (לא פורסם, 6.5.2010)). כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, כבענייננו, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו של הסעד. זאת, שכן הנחת המוצא היא כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש מפני שברגיל, חיוב כספי אינו יוצר מצב דברים בלתי הפיך שלא ניתן לרפאו בדרך של השבה. על כן, עיכוב ביצוע של חיוב מסוג זה יינתן רק אם שוכנע בית המשפט כי קיים חשש שמבקש עיכוב הביצוע, אם יזכה בערעור, לא יוכל לגבות בחזרה את כספו (ע"א 7022/12 עיריית פתח תקוה נ' אוסטוינד, פסקה 5 (לא פורסם, 25.10.2012); ע"א 9586/09 לייזר נ' אייזו לייזר זיווד אלקטרוני (1992) בע"מ (בפירוק), פסקה 7 (לא פורסם, 17.12.2009)).
אשר לסיכויי הערעור - עיקר המחלוקת שבין הצדדים קשורה בשאלות משפטיות הנוגעות לאחריותו של בעל מקרקעין למעשי עבריינות בשטחו. ככלל, הטלת אחריות על צד שלישי בגין מעשי עבריינות מכוונים של המעוול הישיר אינה עניין של מה בכך, והיא כרוכה גם בשאלות של מדיניות משפטית (השוו: ע"א 2075/11 ושדי נ' עזבון המנוח מוזבלט, פסקה 10 (לא פורסם, 12.6.2011) (להלן: עניין ושדי)). ואולם, אין בכוונתי לקבוע מסמרות בשאלות אלו, אשר לכאורה ראויות לדיון, שכן ממילא השיקול המכריע בענייננו נוגע למאזן הנוחות. המבקשות טענו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן, שכן קיים חשש שלא יוכלו להיפרע מן המשיב אם יתקבל ערעורן. המבקשות נסמכו בעניין זה על דברי המשיב ביחס להתנהלותו הכלכלית הפזרנית. על אף שנראה שבית המשפט המחוזי לא מצא לטענות אלו תימוכין, שוכנעתי כי צודקות המבקשות בטענתן כי אם יתקבל הערעור, הן עלולות להיתקל בקושי להשיב את המצב לקדמותו. לצד זאת, לא נעלמה מעיניי העובדה שהסכומים החייבים בתשלום הם כספי פיצויים הדרושים לניזוק על-מנת להעמידו במצב שבו היה אילולא ביצוע העוולה (השוו לעניין ושדי). באיזון בין השיקולים הנוגדים לא מצאתי כי הונחה עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, שהחליט על עיכוב תשלומם של 400 אלף ש"ח מתוך הסכום החייב בתשלום. כמו כן, לא מצאתי עילה להיעתר לבקשת המשיב לעכב את חיוביו לטובת הנתבעים הנוספים שהתביעה נגדם נדחתה, שכן מדובר בחיוב כספי אשר לא הוכח כי תהיה מניעה להשיבו אם יתקבל הערעור.
אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע בע"א 7563/12 - נדחית, וכן בקשת רשות הערעור (רע"א 7741/12). בנסיבות אלה, ישא כל צד בהוצאותיו.
ניתנה היום, י"ד בחשון התשע"ג (30.10.2012).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. הג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 077-2703333 end_of_the_skype_highlighting ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il
התקשר