הרשעה בהעסקת עובדת זרה ללא היתר

1.העבירות המיוחסות לנאשמים הן העסקה של עובדת זרה ללא היתר כדין, בניגוד להוראת סעיפים 2(א)(1)-(2), לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן - חוק עובדים זרים; בדיון מיום 25.11.14 תוקן כתב האישום ונמחק ממנו האישום הנוגע להעסקה ללא ביטוח רפואי).

בכתב האישום צוין שהנאשמים העסיקו עובדת זרה שנמצאה במהלך חיפוש בנכס שבבעלות הנאשמים, בעבודות ניקיון וגיהוץ, שלא על פי היתר כדין, למשך תקופה של לפחות מספר חודשים, כאשר העובדת לנה אצל הנאשמים בתקופת עבודתה.

רקע עובדתי והשתלשלות דיונית 

2.ביום 27.11.2012 נערכה בביתם של הנאשמים ביקורת על ידי פקחי רשות האוכלוסין וההגירה, על פי צו לכניסה למקום מגורים, בהתאם לסעיף 13ה(ג) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 וסעיף 6(א)(3) לחוק עובדים זרים.

במסגרת החיפוש, נמצאה עובדת זרה מהפיליפינים, מסתתרת במרתף הבית. העובדת שנמצאה היא גב' Maria Tersa Ojeda, שפרטיה נזכרים בכתב האישום (להלן – העובדת הזרה). במועד הביקורת העובדת הזרה לא היתה אזרחית ישראלית או תושבת ולא היתה לה אשרת עבודה בתוקף.

3.במועד הביקורת, הנאשמת ביקשה להיוועץ עם עו"ד לפני מתן העדות, והצהירה שתתייצב במועד אליו תוזמן בעתיד. חקירתה של הנאשמת באזהרה התקיימה ביום 27.2.13 (ת/5).

4.ביום 16.1.13, נשלח על ידי ב"כ הנאשמים מכתב ליועץ המשפטי של משרד הפנים, בו נטען שבמסגרת חקירת העובדת הזרה, נעשה ניסיון לבדות ראיות נגד הנאשם, תוך הדחת העובדת הזרה למסור הודעת שקר על מנת להפלילו בעבירות מין. כל עוד הנאשם המתין לתשובה בעניין זה ולאור הסירוב לדחות את זימונו לחקירה בעניין העסקת העובדת, הנחו אותו באי כוחו להימנע מלשתף פעולה בחקירה, תוך שימוש בזכות השתיקה העומדת לו (נ/3). ואכן, בחקירתו של הנאשם ביום 23.1.13 (ת/10), הוא נמנע מלהשיב לשאלות החקירה.

5.במסגרת הכרעת הדין לא ינתן משקל להתנהלות זו של הנאשם. זאת כיוון שאף בהתעלם מעניין זה וכפי שיפורט בהמשך הכרעת הדין, די בראיות שהוצגו על מנת להביא למסקנה לפיה יש להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

6.פרשת התביעה נשמעה ביום 14.7.15. באותה ישיבה העידו מר עידו רוזנוקס, שעבד בבית הנאשמים כטבח והמפקחים: מר שי ברונכר, מר ניסים איפרגן, מר מאור מגדל, מר אסף עמר, מר גלעד רביבו ומר ערן הרשקוביץ. לאחר מכן נקבע מועד לשמיעת פרשת ההגנה. בין שני המועדים, לאחר שב"כ המאשימה הכריז אלו עדיי, הנאשמים הגישו בקשה לביטול כתב האישום ולחילופין בקשה לזיכוי הנאשם בטענות של הגנה מן הצדק ו"אין להשיב לאשמה".

7.בהחלטה מיום 24.1.16 בקשת הנאשמים נדחתה בעיקרה, אם כי התקבלו טענותיהם לגבי קבילות הראיות שנתפסו בחיפוש. נקבע שנפלו פגמים בחיפוש בביתם של הנאשמים וכי הכניסה לנכס לא נעשתה כדין: ללא הצגת צו החיפוש וללא קבלת רשות ממאן דהוא במקום. תחילה הכוחות נכנסו דרך שער הנכס, משנכנסו לחצר, פגשו באיש תחזוקה ורק לאחר מכן נכנסו למבנה עצמו. לא הוצגה סיבה מניחה את הדעת לכניסה למקום ללא שהמתינו לאישור להיכנס למקום ממי ששהה במקום באותו זמן. הגם שמהראיות עולה כי במקום נכחו חלק מעובדי משק הבית (מטפלת, טבח ואיש תחזוקה) ואף הנאשם שהה בביתו. למעשה, המפקחים נכנסו לחצרי הנאשמים בגניבה: בכניסה לחצרים דרך השער, תוך ניצול העובדה שעובדת אחרת של הנאשמים נכנסה עם רכבה למתחם. זאת למרות שלא נדרשה כניסה מיידית לנכס והגעה עד פתח בית המגורים, אף ללא שהשער יפתח מבפנים. בנוסף, חלק מהמפקחים נכנסו דרך דלת אחורית שהיתה פתוחה ורק לאחר כניסתם למבנה, פגשו בטבח בתוך הבית והראו לו את צו החיפוש.

על כן נקבע שהראיות הושגו תוך פגיעה בפרטיות (כניסה לחצרים ולביתו של אדם שלא כדין) ואי החוקיות הכרוכה בהשגת הראיות, אשר עומדת בניגוד להוראות חוק וחוק יסוד (חוק הגנת הפרטיות וסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד אדם וחירותו), היא משמעותית ביותר, ומביאה לתוצאה לפיה דין הראיות שהושגו בעקבות אותו חיפוש, להיפסל.

עוד נקבע שגם הכניסה למחשב בחדרה של העובדת נעשה שלא כדין ובניגוד להוראות חוק המחשבים, התשנ"ה – 1995 וסעיף 23 א' לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969.