הע"ז 3910-05-12

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בפני היום לעניין הבקשה לביטול ההרשעה וקבלת תסקיר של שירות המבחן וכן לאחר שעיינתי בטענות בכתב שהגישה הנאשמת בעניין זה להלן החלטתי:

1. הנאשמת הורשעה בעבירה של העסקת עובדת זרה, שאינה רשאית לעבוד בישראל וללא היתר כדין להעסיק עובדת זרה כאמור בהתאם לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים התשנ"א 1961 (להלן – חוק עובדים זרים). העבירה בה הורשעה הנאשמת בוצעה ביום 25.11.10, מדובר בהעסקת עובדת זרה משך תקופה של חודשיים ללא היתר בעבודות משק בית.

2. הנאשמת ביקשה לבטל את הרשעתה ובמסגרת כך אף ביקשה כי בית הדין יורה על הזמנת תסקיר מבחן לעניין העונש.

3. אקדים ואציין כי אינני סבורה כי בנסיבות המקרה התקיימו התנאים החריגים המצדיקים את ביטול ההרשעה ודי בעובדות ובטענות שהוצגו בפני בית הדין על מנת להגיע למסקנה זו וזאת ללא צורך בהזמנת תסקיר, ואפרט.

4. כידוע, הבסיס הנורמטיבי להרשעה ללא ענישה מצוי בסעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982, וכן בסעיף 71א(ב) לחוק העונשין. בפסיקה נקבע, לעניין הסמכות לבטל הרשעה כי הוא תופעל במשורה שכן הכלל הוא כי מקום בו הוכחה אשמתו של אדם יש בדרך כלל להרשיעו בדין וכי הרשעת הנאשם בעקבות הוכחת אשמתו מממשת את אכיפת החוק באופן שוויוני ומוענת איפה ואיפה באכיפת ההליך הפלילי. עם זאת, נפסק כי כאשר עלול להיווצר "פער בלתי נסבל" בין עוצמת הפגיעה של ההרשעה הפלילית בנאשם אינדיבידואלי לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי לקיומה של ההרשעה, נתון בידי בית המשפט הכוח להחליט כי חרף אשמתו של הנאשם הוא לא יורשע בדין (ר' ע"פ 5102/03, מדינת ישראל – דני קליין (4.9.07), וכן ע"פ 3043-09-14, מדינת ישראל נ' עדי משאלוף (22.11.16) לבלן –). עוד נפסק לעניין השיקולים לביטול ההרשעה כי ניתן לשקול ביטול כאמור עניין מישאלוף מקום שבו נוצר "יחס בלתי סביר באורח קיצוני" בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי לבין עוצמת הפגיעה בנאשם כאשר לעניין הפגיעה באינטרס הציבורי יש להתחשב במשמעותה של העבירה והשלכתה על הנורמות החברתיות וזהותו של עובר העבירה ומעמדו בציבור וכן לבחון, במבט רחב, את השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללותו ואת המסר החברתי שאי ההרשעה עלול לאצור בחובו בנסיבות העניין הספציפי.

   אשר לנאשם האינדיבידואלי - יש לבחון את השפעת ההרשעה על חייו ועל סיכויי השיקום שלו ובכלל כך יש להביא בחשבון את גילו את עברו הפלילי, נתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי, השפעת ההרשעה על עיסוקו המקצועי ועל מצבו המשפחתי והכלכלי, כאשר בסופו של יום יש לבחון האם השיקול האינדיבידואלי גובר על השיקול הציבורי המערכתי (ר' ע"פ 69893/08 לאופר נ' מדינת ישראל (31.12.07) וכן עניין מישאלוף).

5. בפסיקה אף נקבע כי אמות המידה שנקבעו על ידי בית המשפט העליון חלות גם במקרה שבו מדובר בהרעשה על עבירות שעניינן העסקת עובדים זרים שלא כדין, וכן נפסק כי נזק כלכלי הצפוי מהרשעה בדין שהיא גם הרשעה ראשונה, והתחייבויות הנאשם שלא לעבור עבירות נוספות אינן מהוות נסיבות חריגות המצדיקות הימנעות מהרשעה ואף ההיפך מכך (ר' עניין מיאשלוף והאסמכתאות המופיעות שם).