בפני תביעה כספית לתשלום פיצוי מוסכם על פי הסכם רוטציה שהופר.
התובע והנתבע היו חברים ברשימת "כן" (להלן:
הרשימה) שהתמודדה על מקום במועצת עיריית טירה בבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו ב-28.10.03.
ביום 24.10.03 נחתם בין הצדדים הסכם רוטציה, לפיו הסכימו כי אם תזכה הרשימה במקום אחד במועצה, יתפטר הנתבע לאחר שנתיים וחצי מהמועצה ויפנה את מקומו לתובע.
בהסכם נכתב, כי אם יפר הנתבע את ההסכם, ישלם פיצוי מוסכם בסך 100,000 ש"ח לתובע.
התובע הגיש את התובענה ב-3.10.06, ובה תבע את הפיצוי המוסכם. לטענתו, הנתבע היה אמור להתפטר מתפקידו כסגן ראש העיריה ומחברותו במועצה באפריל 2006, בהתאם להסכם, אך למרות פניותיו של התובע אליו בנדון ומכתב התראה שנשלח לו ביוני 2006, הוא התעלם מהתובע והמשיך בתפקידו זה ובכהונתו כחבר מועצה.
הנתבע טען בכתב ההגנה, כי אין זה נכון שהתעלם מפניות התובע אלא להפך, השניים נדברו מספר פעמים, והנתבע העלה בפני התובע את העובדה, כי אם ימולא ההסכם, כפי שהנתבע נכון לעשות, הרי ששני הצדדים יפסידו מכך, מאחר והנתבע מכהן כסגן ראש העיר בשכר, ואם יתפטר - התובע לא יכנס לתפקידו זה (המחייב מינוי ע"י ראש העיר ואישור המועצה) אלא יהיה חבר מועצה ללא משכורת, ואף התובע יפסיד מכך מאחר וכחבר מועצה לא יוכל להמשיך לתת לעיריה שירותי הסעות בתשלום כפי שהוא עושה. התובע ויתר על יישום ההסכם אך דרש מהנתבע שיעביר לו חלק ממשכורתו החודשית, ולכך הנתבע לא הסכים.
עוד טען הנתבע, כי התובענה הוגשה לאחר שההסכם כבר לא היה ניתן לביצוע ואכיפה, מאחר וב-28.9.06 הוציא משרד הפנים הודעה על פיזור העירייה.
שני הצדדים הגישו תצהירים ונחקרו על תצהיריהם.
התרשמתי מעדות התובע, כי יש ממש בטענת הנתבע על המו"מ שהתקיים ביניהם במועד הרלוונטי למימוש הסכם הרוטציה, וכי בניגוד לאמור בתצהירו של התובע, הנתבע לא "התעלם מפניותיו" אלא הסביר לו (ואף איפשר לו להתייעץ בנדון עם החשב המלווה של העיריה) אודות ההשלכות החוקיות של מימוש הרוטציה, והתובע עצמו לא היה מעוניין בכך אלא העביר את דרישתו מהנתבע
לפסים כספיים - העברת חלק מהמשכורת החודשית שמקבל הנתבע כסגן ראש העיר, לתובע. תמיכה למסקנה זו עולה מכך שהתובע לא פנה מעולם, לא במכתב ההתראה מיוני 2006 ולא בתובענה שהוגשה לבית המשפט באוקטובר 2006, בדרישה או תביעה
לאכיפת ההסכם, אלא ביקש רק את הפיצוי הכספי המוסכם על הפרת ההסכם.
יתר על כן, עיתוי הגשת התובענה, ימים ספורים לאחר שהעיריה פוזרה בצו משרד הפנים וההסכם הפך לבלתי אכיף, אינו נראה לי מקרי כטענת התובע, ואני סבורה כי התובע מיהר להגיש את תביעתו הכספית כאשר כבר ידע אודות צו פיזור העיריה.
לפיכך אני קובעת כי לאחר שהבין התובע את ההשלכות הכספיות של יישום הרוטציה, לא דרש מהנתבע את מימוש ההסכם הלכה למעשה (רוטציה) אלא בא אל הנתבע בדרישה כספית, ומשנכזבה תקוותו - השתהה עד לפיזור העיריה, ואז תבע את "ליטרת הבשר" הכספית. בנסיבות אלה, אין לומר כי הנתבע הפר את ההסכם, אלא כי התובע ויתר על מימושו.
יתר על כן, מבחינה משפטית אני מקבלת את עמדת ב"כ הנתבע, כי ההסכם הינו
בלתי חוקי מאחר ואינו עומד בדרישות ההלכה הפסוקה לגבי הסכמי רוטציה, והן:
פרסום ההסכם בדרכים המתאימות בקרב ציבור הבוחרים לפני הבחירות, כדי שהבוחר יוכל להביא במניין שיקוליו, אם לבחור ברשימה זו, את הסכם הרוטציה וחילופי הגברי הצפויים במהלך הקדנציה באם ייבחר למועצה מועמד אחד בלבד מתוך הרשימה.
במקרה דנן, התובע העיד כי ההסכם לא פורסם ברבים בדרך מסודרת כלשהי, כי מדובר ב"הסכם בין גברים", היינו הסכם ג'נטלמני, וכי היו אנשים מבין הבוחרים שידעו עליו, אך בוודאי שלא היה פרסום ציבורי ופורמלי. הדבר אינו עומד בדרישות הפסיקה לעניין פרסומם בציבור של הסכמי רוטציה.
בבג"ץ 4248/91
נתנזון נ' רום ואח' (פ"ד מו(2) 194, 198-199) נפסק מפי כב' השופט א' מצא:
"גם בהנחה שהסכם כזה עשוי, עקרונית, להיחשב כתקף,
תנאי חיוני לתקפותו הוא, שההסכם פורסם מראש, באופן שמן הבוחרים לא נגרעה הזכות לדעת את תוכנו, על-מנת להביא גם אותו בכלל שיקולי ההצבעה שלהם. לאמור:ו אם ההסכם פורסם כראוי, ואין בנמצא טעם אחר לפסילתו, אפשר שההסכם יוכר כתקף; אך אם לא פורסם, די באי-פירסומו כדי לחייב את המסקנה, שההסכם בטל מחמת היותו סותר את תקנת הציבור.
הסכם הרוטציה, שכרתו ביניהם מועמדי סיעתם של הצדדים, לא פורסם לפני הבחירות באמצעים הדרושים להבאתו לידיעת כלל ציבור הבוחרים. בתצהירו טען המשיב, כי "בכל אסיפת בחירות, בכל פורום שכונתי ובפני כל מי שניתן היה להשמיע בפניו את מצעה של 'עוז' וכוונת פעולתה", ציין והדגיש את קיומו של הסכם הרוטציה. במצע עצמו - בכך לא נתעוררה מחלוקת - אין להסכם כל זכר, ובמה שעשה המשיב לפני הבחירות לפרסום תוכנו של ההסכם באמצעים אחרים אין די. מגרסת המשיב עולה, כי שח אודות ההסכם במפגשיו עם בוחרים. אך מובן, שבדרך זו יכול תוכנו של ההסכם להגיע רק לידיעת הבוחרים שטרחו להשתתף במפגשים הללו,
בעוד שתקפותו של ההסכם, שלפי תוכנו ומטרתו היה מכוון להשפיע על תוצאות הבחירות, היתה, מכל מקום, מותנית בפרסומו בדרך נאותה (אם על-ידי הכללתו במצע ואם בפרסום מקובל אחר) לידיעת כלל ציבור הבוחרים. די באי-פרסומו, כאמור, כדי לחייב את המסקנה, שהוא לא הקים התחייבויות תקפות." (ההדגשות לעיל ולהלן - שלי, נ.מ.ש.)
בעע"מ 5042/01
זיד נ' פארס ואח' (פ"ד נו(3) 865, 883) נאמר מפי כב' השופטת פרוקצ'יה (בדעת הרוב) בעניינו של הסכם רוטציה:
"בבחינת עמידתו של ההסכם במבחן החוק החל על העניין אין די. יש לבדוק את עמידתו של ההסכם במבחן עקרונות חוקתיים בסיסיים שעליהם מושתת המשטר הדמוקרטי במדינה. נבחן בהקשר זה שני עניינים:
האם מתיישב ההסכם עם הערך החוקתי המבקש להבטיח כי רצון הבוחר יוגשם כהלכה; האם נפל פגם בהסכם משלא פורסם ברבים."
בהפ (ת"א) 265/04
פדרינג נ' יעקבזאדה פרויז (פורסם במאגר נבו) נאמר ע"י כב' השופטת ה' גרסטל (כתוארה דאז), בעניינו של הסכם רוטציה, הדומה להסכם שבנדון: