תיק רבני
בית דין רבני גדול
|
844874-2
13/07/2011
|
בפני השופט:
1. הרב אברהם שרמן - אב"ד 2. הרב ציון אלגרבלי - דיין 3. הרב חיים שלמה שאנן - דיין
|
- נגד - |
התובע:
פלונית עו"ד מאיר אהרוני
|
הנתבע:
פלוני עו"ד מיכאל חיימי
|
פסק-דין |
הערעור שלפנינו נסוב על אישור הסכם גירושין שאושר לאחר שהאשה הודיעה שאין היא מסכימה להסכם הגירושין.
ההסכם נערך ביום י"ח בשבט תשע"א (23.1.11).
הצדדים לא חתמו על ההסכם, אף דיין לא חתם על ההסכם. ההסכם כתוב בפרוטוקול הדיון מיום הנזכר, ובסופו נכתב "הצדדים מקבלים בקאג'ס על האמור בהסכם זה".
ב"כ הנתבעת הגיש בקשה ב-15.2.11 לאי הסכמה להסכם מאחר ולא היתה למרשתו אף בדל של גמירות דעת לתוכן ההסכם, וכי ההסכם אינו חתום, וכי היא מבקשת דיון בתביעה לגירושין.
בעקבות כך, קיים ביה"ד האזורי דיון ביום כ' אד"א תשע"א (24.2.11) כאשר בתחילת הדיון ביה"ד אומר אנו נפתח את כל ההסכם וניתן החלטה בפני עצמה. האשה אמרה שאף אחד לא הכריח אותה לחתום (על איזה חתימה מדובר?!) (שורה 36), ולא לעשות את ההסכם (שורה 38).
ביה"ד הוציא החלטה ביום כ"ד אד"א תשע"א (28.2.11) כי ההסכם נעשה בהסכמה וברצון, האשה היתה מיוצגת. ביה"ד נוכח שהיתה גמירות דעת, האשה לא קופחה וביה"ד מאשר את ההסכם ונותן לו תוקף של פסק דין. אוסר על האשה להיכנס לדירת הבעל ומחייבה בהוצאות משפט.
נראה כי יש מקום לטענת האשה:
א. באותו דיון שבסופו נכתב ההסכם ביקשה האשה שהבעל יוכיח את תביעתו לגירושין ומיד ביה"ד עונה (שו' 12): "אנחנו נחליט על חיוב בגט נוציא צו פינוי נגד האשה וכל ההוצאות של הפינוי יחולו על האשה".
ב. ביה"ד החליט על חיוב בגט ואיים על המערערת בלא החלטה ודיון מסודר בענין חיוב בגט והפסד מדור.
ג. אין ספק שאיום זה תרם חלקו להסכם. אמנם אין נראה שהאשה קופחה פרט להפסד הכתובה.
ד. הסכם גירושין צריך להיעשות מתוך גמירות דעת והבנה. האם הוברר לאשה מה פירוש ויתור על הכתובה?
ה. לשון השו"ע אבן העזר (קה ה) לענין מחילת כתובה שלא יהיה "דבר תימה אלא בדעת נכונה", לכן צריך גמירות דעת, ולכאורה אין עמידה בתנאי זה.
ו. כיום מקובל שהסכם צריך להיות חתום; הצדדים יקראו אותו לפני החתימה; בית דין או דיין יחתום על ההסכם. זה לא נעשה במקרה דנן. מי "מהרחוב" מבין שעשיית קנין אגב סודר זה לבדו מספיק. בדרך כלל חושבים שהחתימה היא זו שקובעת, ולמצער החתימה של הדיין או בית הדין.
ז. עיין גמרא בבא בתרא מ ב באותו אחד שרצה לשאת אשה והיא התנתה עמו רק אם יתן לה כל נכסיו שאמרו שהמתנה היא בגדר אונס, אמנם אונס דנפשיה; בנדון שלפנינו הלחץ היה ברור שנאמר לה במפורש כי עומדים להוציא אותה לרחוב והיא עלולה גם לשלם גם הוצאות; והאונס לא בא לה מנפשיה. אם כן יש לדון, ועיין גם עבודה זרה עב א זוזי אנסוה.
ח. כשביה"ד אישר את ההסכם כבר היתה קיימת התנגדות לאישורו.
ט. לכאורה, אין ביה"ד נאמן כעבור כחודשיים אחר שהוגש ערעור לפניו, כי ההסכם נעשה מתוך גמירת דעת כי הם נחשבים "נוגעים בדבר". ומה שמצינו בסי' כ"ג ובשו"ת הרא"ש כלל ו אות טו שאין בי"ד נחשבים "נוגעים" הוא לגבי אמירה חייבנו או לא חייבנו. אבל לא מצינו שנאמנים בית דין כאשר הוגשה טענה לפני האישור שההסכם לא נעשה ברצון (ומצינו מושג "נוגעים בדבר" בבי"ד של טובי העיר ועיין למשל פ"ת ס' כו) והרי נאמר עבידי לאחזוקי דיבוריהו גם בכמה עדים, וצ"ע.
התוצאה: הערעור מתקבל, והאשה כל עוד לא נתקיים דיון לא הפסידה כתובתה. אין להוציא נגדה צו פינוי כל עוד לא הוכח שהפסידה מזונותיה ומדורה.
(-) חיים שלמה שאנן
ראיתי מה שכתב עמיתי הרה"ג חיים שלמה שאנן, ואתייחס לדבריו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.