המשרד להגנת הסביבה/כנפי-נשרים נ' ששון

פרוטוקול

הכרעת דין

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של השלכת פסולת לרשות הרבים לפי סעיף 2 ו – 13 לחוק שמירת הנקיון תשמ"ד – 1984.

2.על פי כתב האישום ביום 9.7.06, סמוך לשעה 09:43 ברח' שמריהו לוין בבאר-שבע, השליך נהג הרכב פסולת מסוג בדל סיגריה מרכב שפרטיו הם: יונדאי צבע לבן מ.ר. 61-651-04 (להלן:"הרכב"). באותה עת היה הרכב בבעלות הנאשם.

3.הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום, למעט בעובדה שהרכב היה בבעלותו. כמו כן במעמד הכפירה הבהיר ב"כ הנאשם כי בסופו של הדיון יעלה הנאשם טענה של הגנה מן הצדק.

4.במסגרת פרשת התביעה הוגש בהסכמה דוח עבירה של חוק שמירת הנקיון, שסומן ת/1. עורך הדוח - העד גיא נחושתן מפקח משטרה של הסיירת הארצית לאיכות הסביבה, באמצעותו הוגש ת/1 וכן הוגש באמצעותו מסמך שסומן ת/2. ת/2 היא פתקית שלדברי העד גיא נחושתן נרשמה בעת האירוע. ת/1, נרשם בסוף החודש (מדובר ביולי 2006). בחקירתו הנגדית ציין העד כי בעת קרות האירוע של השלכת בדל הסיגריות, הוא נהג בניידת של הסיירת הירוקה ונסע מאחורי הרכב נשוא כתב האישום.

5.במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם ואמר כי הרכב נשוא כתב האישום הוא רכב שלו. לדבריו, ברכב משתמשים פרט לו עצמו גם אשתו, אחיו, אביו וגיסו, וזאת מאחר והנאשם ואשתו נעזרים בבני משפחתם להובלת הילדים בשעה שהם בעבודה. כמו כן יש לדבריו שני חברים קרובים שגם הם נהגו ברכב. עוד לדבריו, את הדוח קיבל קרוב לשנתיים לאחר ביצוע העבירה ולא יכול היה לברר מי נהג ברכב במועד הרלוונטי, ועל כן ביקש להגיע לבית המשפט ולהישפט. לטענתו, בשל כך שמדובר באירוע שקרה זמן רב לפני הגשת כתב האישום, אין באפשרותו להתגונן. עוד סיפר בעדותו כי חלק מהאנשים שמשתמשים ברכב מעשנים, הוא עצמו לא מעשן.

6.ב"כ המאשימה, בסיכומיה, ביקשה להרשיע את הנאשם. לדבריה, הוכיחה המאשימה את יסודות העבירה, באמצעות העד שהובא והמסמכים שהוגשו. הפקח הסביר את נוהל העבודה של פקחי הסיירת הירוקה, אשר אינם נוהגים לעצור את הרכב ממנו מושלכת הפסולת ו/או לבצע מרדף אחרי הנהג, שכן אין לו סמכות מעצר של שוטר רגיל. הנוהל הוא של הכנת דוח והמצאתו לבעל הרכב. תקופת ההתיישנות לעבירות כמו העבירה שבה מואשם הנאשם היא שנתיים והדוח הומצא לו טרם חלוף תקופת ההתיישנות.

7.טוענת ב"כ המאשימה כי טענתו היחידה של הנאשם שברכב משתמשים פרט לנאשם עוד מספר אנשים, שחלקם מעשנים, אך אין הוא יכול לבדוק מי מהם השתמש ברכב ביום הרלוונטי, בשל חלוף הזמן. טענה זו לשיטת המאשימה אין בה כדי לאיין את חזקת הבעלות לפיה מוחזק בעל הרכב כמי שביצע את העבירה, אלא אם הוכיח כי אדם אחר ביצע את העבירה או כי הרכב נלקח שלא בהסכמתו. לדבריה, לא הרים הנאשם את הנטל להוכיח שהחזקה לא מתקיימת. אשר על כן מבקשת ב"כ המאשימה להרשיע את הנאשם.

8.ב"כ הנאשם העלה בסיכומיו טענת הגנה מן הצדק. לדבריו, האירוע נשוא כתב האישום התרחש ביום 9.7.06. הנאשם קיבל את הדוח לביתו בחודש דצמבר 2007 וביום 16.12.07 הגיש בקשה להשפט. כתב האישום הוגש ביום 4.8.08 והדיון הראשון היה ביום 6.7.09.

9.טוען ב"כ הנאשם כי אין הוא חולק על אמינותו של עד התביעה, על הדוח שערך ועל תוכנו. יחד עם זאת, לדבריו, טענת ההגנה מן הצדק היא נגד התנהלותה של המאשימה אשר פוגעת בזכויות דיוניות ומהותיות של הנאשם, בהמצאת הדוח זמן רב לאחר האירוע ובהגשת כתב האישום כשנתיים לאחר האירוע. פרק הזמן הארוך שחלף ממועד אירוע השלכת הפסולת ועד לניהול התיק בבית המשפט איננו מאפשר, בנסיבותיו של תיק זה, לבדוק מי נהג ברכב במועד הרלוונטי, במיוחד כאשר הנאשם הצהיר שפרט לו, משתמשים ברכב גם בני משפחה נוספים ומטבע הדברים לא נערך רישום יומיומי של המשתמשים ברכב.

10.ב"כ הנאשם הוסיף וביקש בטיעוניו להקיש בין המקרה דנן לבין עבירות קנס, בעבירות תעבורה, שהחשד לביצוען מבוסס על צילום הרכב. לדבריו על פי תיקון 43 לסעיף 225א. לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 (להלן:"החסד"פ"), קיצר המחוקק את תקופת ההתיישנות לגבי עבירת תעבורה שצולמה במצלמה והעמידה על 4 חודשים. לדבריו, בדברי ההסבר לתיקון נאמר כי עיכוב במסירת הודעת קנס, המבוססת על צילום רכב, מקשה על מקבל הדוח להתגונן מאחר ולאחר תקופה ממושכת הוא יתקשה לשחזר את האירועים או לאתר מי נהג ברכב.

11.טוען ב"כ הנאשם כי אין מחלוקת, לאור דברי הפקח, כי הושלכה פסולת אלא שבהתנהלות של המאשימה גובלת בחוסר הגינות משפטית, שכן בנסיבות המפורטות לעיל, אין אפשרות לנאשם להתגונן כראוי ולהגן על זכויותיו.

דיון:

12.העבירה המיוחסת לנאשם היא עבירת קנס מהסוג של ברירת משפט. לנאשם נשלחה הודעה על תשלום קנס אך הוא הודיע כי ברצונו להישפט ועקב כך נקבע התיק לדיון בבית המשפט.

13.אין מחלוקת עקרונית בין הצדדים באשר לעובדה שהרכב היה בבעלותו של הנאשם, במועד הרלוונטי לכתב האישום. הנאשם גם אינו כופר בעובדה של השלכת בדל סיגריה מהרכב. טענתו היא כי ברכב נוהגים להשתמש אנשים נוספים, בני משפחתו וחברים, חלקם מעשנים ועקב השיהוי בשליחת הדוח (ת/1) שנשלח כשנה וחצי לאחר מועד ביצוע העבירה, לא ניתנה לו אפשרות לבדוק מי נהג ברכב במועד הרלוונטי ובכך נפגעה יכולתו להתגונן ולהרים את הנטל של חזקת הבעלות. אשר על כן טוען ב"כ הנאשם כי יש להורות על ביטול כתב האישום עקב הגנה מן הצדק, כאמור בסעיף 149 (10) לחסד"פ.

14.טענת ההגנה מן הצדק, על פיה מוסמך בית המשפט לבטל כתב אישום בנסיבות בהן הגשתו עמדה בסתירה לעקרונות הצדק וההגינות, התקבלה לראשונה בדין הישראלי בע"פ 2910/94 יפת נ' מ"י, שם נקבע כי טענה זו תתקבל רק במקרים נדירים בהם הוכחה התנהגות בלתי נסבלת של הרשות, התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם. בכלל זה חלו תמורות ובע"פ 4855/02 מ"י נ' בורוביץ נקבעה אמת מידה רחבה יותר לפיה ההגנה עשויה לחול בכל מקרה שבו "קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית-המשפט".

15.בתיקון לחסד"פ משנת 2007 עוגנה דוקטרינת ההגנה מן הצדק בחקיקה כטענה מקדמית בהליך הפלילי, שתוצאות קבלתה הינן תיקון כתב האישום או ביטולו. וכך התנסח המחוקק בעניין זה:

149. לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן -

.

.