המענק לו זכאי עובד אשר נפצע בתאונת עבודה בשנת שבתון יחושב על בסיס שכרו שלפני היציאה לשבתון

רקע כללי

       1.       התובע הינו מרצה בכיר בפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון.

             בשנת 90-1989, שהה התובע בלונדון, במסגרת שנת שבתון.

                               ביום 31.1.1990, הוא החליק ונפל ברחוב מרכזי בלונדון ונחבל קשות בכתפו השמאלית.

2.                                 התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע" או "המוסד"), תביעה להכיר באירוע מיום 31.1.1990, כ"תאונת עבודה".

3.                                 המוסד דחה את תביעתו על הסף, מבלי שהתביעה נבדקה לגופה, בנימוק שבעת הפגיעה שהה התובע בחופשה ללא תשלום, ועל כן לא היה  בגדר "עובד" וממילא לא היה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה.

4.         התובע הגיש לבית דין זה תביעה המכוונת כנגד החלטת המוסד ( תיק תשנ"ב/215-0).

            בהחלטה מיום 2.9.1996, הגיע בית הדין האזורי בראשותה של כב' הש' פיקרסקי למסקנה, שהתובע היה "עובד" במהלך שנת השבתון. לפיכך, נקבע בהחלטה:

          "המסקנה אליה הגענו, היא, אם כן, שהתובע היה 'עובד' במהלך שנת השבתון.

       על פי החוק 'המעביד חיב בתשלום דמי ביטוח בעד עובדו' (סעיף 342 (ב) לחוק). דמי ביטוח אלה באים לבטח את העובד בכל ענפי הביטוח (סעיף 335 לחוק), וכמובן, בביטוח נפגעי עבודה לפי פרק ה' לחוק. אי תשלום דמי הביטוח על ידי המעביד אינו גורע מזכאותו של העובד לגימלה (סעיף 365 לחוק)" (ראה סעיף 11 להחלטה-נספח א' לכתב התביעה).

5.                                 על ההחלטה הנ"ל, הגיש המוסד בקשת רשות ערעור, שהיתה לערעור לאחר קבלת רשות.

                               בפסק דין מיום 22.11.2001, דחה בית הדין הארצי את הערעור ופסק, כי במסגרת שנת השבתון, מעמדו של התובע היה בגדר "עובד". (עב"ל 82/96 המוסד לביטוח לאומי - ד"ר אברהם פיזנטי ואח', פד"ע ל"ז,77)

6.                                 לאחר שניתן פסק הדין בבית הדין הארצי התבקש הנתבע לבדוק את התביעה לגופה ולהחליט האם התאונה שאירעה לתובע הינה בגדר "תאונת עבודה".

                               הנתבע עמד על דחיית התביעה.

       התובע פנה בתביעה נוספת לבית הדין ונפסק, כי התאונה שאירעה לתובע ביום 31.1.1990 היא בגדר "תאונת עבודה", כמשמעה בחוק. (ראה פסק דין בל 215/92 ניתן ביום 18.12.03).

7.                                 התובע הועמד בפני ועדה רפואית מטעם הנתבע אשר קבעה את נכותו הצמיתה בשיעור של 10%.

8.                                 ביום 15.02.05, הודיע הנתבע לתובע כי קביעה זו מזכה אותו בתשלום מענק חד פעמי בסך 10,360 ש"ח.

9.                             הנתבע טען, כי התשלום ששילם הטכניון לתובע במשך תקופת השבתון הותר כהוצאה במס הכנסה והתובע לא שילם עליו מס הכנסה ועל כן אינו בגדר שכר ואין לקחת תשלום זה בחשבון לצורך חישוב מענק הנכות לו זכאי התובע.

            הנתבע ציין, כי הטכניון לא שילם עבור התובע דמי ביטוח בתקופת שהותו בשבתון.