ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב - יפו כב' השופטת אביגיל כהן על פיו התקבלה בחלקה התביעה שהוגשה על ידי המשיבים כנגד המערערת בעילה של הוצאת דיבה ולשון הרע. בית המשפט חייב את המערערת לשלם סך של כ-70,000 ש"ח למשיב 1 ו- 15,000 ש"ח למשיבה 2. כן, חויבה המערערת בתשלום הוצאות ההליך ושכר טרחת עו"ד בסך של כ-17,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.
עיקרי העובדות וגדר המחלוקת
במועדים הרלוואנטיים לעניין הנדון היו המערערת והמשיבה שכנגד כ. ה. (להלן: "
המערערת") והמשיב 1 ד. ה., המערער שכנגד (להלן: "
המשיב") נשואים זה לזו וזאת עד ליום 2.3.06 עת התגרשו. מאז שנת 2001 הם מנהלים ביניהם הליכים משפטיים שונים בביהמ"ש לענייני משפחה ברמת-גן.
המשיבה 2 והמערערת שכנגד (להלן: "
המשיבה") הינה אמו של המשיב אשר במועדים הרלוואנטיים עבדה בבית חולים.
המשיב היה במועדים הרלוואנטיים נהג אוטובוס בחברת דן.
בתאריך 19.10.94 התפוצץ מחבל באוטובוס קו 5 ברח' דיזנגוף בתל-אביב אשר גרם לפיגוע רב נפגעים.
בזמן הפיגוע נהג המערער בקו 61 שהיה במרחק 50-100 מ' ממקום הפיגוע.
המשיב טען כי כתוצאה מהדף הפיצוץ, ספג האוטובוס בו נהג חבטה וטלטלה חזקה אשר כתוצאה מכך הוא חש ב"
מכת הדף בצוואר (על פי תעודת חדר מיון), אך המשיך לנהוג עד לתחנה סופית ברמת עמידר, שם חש כאבים עזים בצווארו ובכתפו השמאלית ופינה עצמו במונית לביה"ח איכילוב בתל-אביב".
המשיב הוכר עקב כך, כנפגע פעולות איבה, ונפסקה לו נכות זמנית של 100% לתקופה של כ- 7 חודשים בהם נעדר מעבודתו. לטענתו, במהלך כל אותה תקופה הוא סבל מכאבים בצווארו ובכתפו השמאלית ומהגבלה בכף יד שמאל אשר הצריכו אותו לקבל פיזיוטרפיה ובמשך חודשים רבים אף נאלץ לחבוש צווארון עם שרוול מיוחד להגנת כתף שמאל. המשיב טען כי כאבו הפיזי היה כאין וכאפס לעומת הסבל הנפשי שעבר לאחר הפיגוע, שהתבטא ב"
סיוטים, חרדות, פחדים וחוסר בטחון".
בחודש נובמבר 2003 נסע המשיב לברלין במסגרת משלחת של נהגים שנפגעו בפיגועים שאירעו באוטובוסים. לקראת הנסיעה פורסמה כתבה במוסף "24 שעות" של עיתון "ידיעות אחרונות", בה הוזכר בין היתר הפיגוע הנדון בציון הערה כי: "
באותו אירוע היה הנהג ד. ה.". בה צוטט המשיב אשר סיפר: "
שמעתי את הפיצוץ וחטפתי מכה, שמתי מיד את הרגל על הגז כדי לברוח משם. היו לי נוסעים באוטובוס, והיתה לי אחריות. חשבתי רק איך אוכל לשמור על חייהם. רק בתחנה הסופית הרגשתי שאני לא יכול לזוז. הובחנו אצלי פגיעה בעמוד שדרה ובכתף. 7 חודשים הלכתי עם שרוול מיוחד..." (להלן:"
הכתבה הראשונה").
למקרא תיאורים אלה, החליטה המערערת אשר ידעה לטענתה, כי העובדות לאשורן שונות לחלוטין, כי אן היא מוכנה לאפשר למשיב להמשיך לשטות בציבור ולהתהדר בנוצות לא לו, כי אז פנתה לכתב העיתון מר משה רונן אשר ערך את הכתבה הנ"ל, וסיפרה לו את העובדות על פי הידוע לה. ואכן ביום 17.11.03 פורסמה כתבה נוספת במוסף "
24 שעות" תחת הכותרת "
תופסים טרמפ על הפיגועים" - "
כל תביעה שלישית נדחית". הכתבה עסקה בתופעה של מתחזים המגישים תביעות לרשויות השונות להכיר בהם כנפגעי פעולות איבה (להלן:"
הכתבה השניה").
במסגרת הכתבה חזר הכתב על גרסת המשיב וכנגדה הובאה תגובת המערערת כפי שמסרה לכתב העיתון בזו הלשון:"
שבעה חודשים נעדר ד.ה. מעבודתו. הוא "קיבל" נכות זמנית של 100 אחוז, עבר טיפולי פיזיותרפיה ונתנו לו שרוול מיוחד כדי לעטוף בו את צווארו. אבל אשתו, המנהלת נגדו הליכי גירושין, טוענת כי הפגיעה היתה מפוברקת.
היתה לו פרית דיסק עוד לפני כהן, היא אומרת. אחרי הפיגוע הוא המשיך לנהוג באוטובוס שלו, ובדרך עד לתחנה הסופית - עשה לעצמו את השיקולים, והחליט "לתפוס טרמפ" על האירוע הנורא.
שבעה חודשים הוא ישב בבית. כדי לחסוך כסף, הוא פיטר את העוזרת וניקה את הבית בעצמו. הוא שמר על הילדה שלנו, שהיתה תינוקת, כדי שלא נצטרך לשלוח אותה לגן. בכל פעם שמישהו צילצל בדלת, הוא הקפיד לעטוף את הצוואר בשרוול הרפואי ולצנוע על הכורסה כאילו הוא סובל מכאבים.
ערב אחד הוא היה באמצע שטיפת הרצפה ופתאום צילצלו בדלת. משלחת של שלושה חברים מ"דן" באה לבקר את החבר הפצוע. הוא מיהר לשבת, כאילו באפיסת כוחות, על הכורסה, לא לפני שנתן לי את המגב, כאילו אני הייתי באמצע שטיפת הרצפה.
רק בנוכחותי ובנוכחותי הורי הוא התנהג "טבעי", ולא המשיך במשחק שלו, כאילו הוא פצוע וסובל כתוצאה מהפיגוע. לא פעם פרצנו בצחוק, כאשר היה עליו להתחזות לנפגע וסובל. שבעה חודשים הוא קיבל משכורת מ"דן" בלי לעבוד.
אמו עובדת בבית חולים, והיא דאגה לו לאישורים של רופאים בכירים על מצבו הקשה. הוא הלך לוועדות רפואיות ועשה מאמצים להוציא כמה שיותר כסף מהמדינה. עכשיו מציגים אותו בעיתונים כגיבור, שנפגע בפיגוע ובכל זאת תפקד והציל את הנוסעים שלו.
ד.ה. כיום בן 36, מכחיש בתוקף את טענותיה של אשתו. לא אני קבעתי מה מצבי הרפואי, קבעו את זה הרופאים. הוא אומר. עברתי פיזיוטרפיה, מכות חשמל בגב, מתיחות צוואר. לא הייתי עובר את כל זה רק כדי לקבל כסף מהמדינה. מדהים לאיזה תהומות אשתי מסוגלת לרדת כדי להשמיץ אותי".
לאחר מכן ביום 7.12.03 שודרה בערוץ 10 תוכנית טלוויזיה סאטירית בשם "
מאחורי החדשות" בהנחייתו של יאיר ניצני, אשר עסקה גם היא בתופעת המתחזים לנפגעי הפיגועים במסגרתה התראיינה קצרות המערערת בליווי כתובית:"
כ. ה. טוענת כי בעלה התחזה לנפגע פעולות איבה", בתשובה לשאלת הכתב:"
גברת ה. - כמה זה עלה לי?" השיבה: "
7 חודשים הוא ישב בבית. הוא לא עבד. קיבל משכורת שלמה מדן. כל נקישה בדלת היתה מקפיצה אותו. "רגע אל תפתחי". היה רץ לחדר שם את הצווארון, ויוצא ויושב על הכיסא".