תת"ע
בית משפט השלום לתעבורה בצפת
|
5176-10-10
02/04/2012
|
בפני השופט:
בסאם קנדלפת
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
מאהר גאנם
|
| הכרעת דין |
אני מזכה את הנאשם מכל אשמה.
הנאשם מואשם בעבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 10.9.10 נהג הנאשם ברכב בהיותו נתון תחת השפעת סמים מסוכנים.
היום נשמעה פרשת התביעה. מטעם התביעה העיד השוטר רס"מ גופמן אשר רשם את ההזמנה לדין (
ת/1) לנאשם וחקר אותו במעמד רישום ההזמנה לדין (
ת/2) . בנוסף הוגשו מטעם התביעה, בהסכמת ההגנה, דוח עיכוב (
ת/3) ודוח פעולה שערך השוטר רס"מ שלג לגבי החיפוש שנערך ברכב הנאשם (
ת/4) וכן הוגשו אישורים בדבר נטילת רישיון נהיגה ורישיון רכב שערך השוטר רס"מ לובלין (
ת/5 ו-
ת/6).
בסיום פרשת התביעה ביקש הסנגור, ובצדק, לזכות את הנאשם בשל העדר הוכחת אשמתו ולו לכאורה.
לפי סעיף 64ב לפקודת התעבורה, "שיכור" לענייננו מוגדר כמי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן (ראו סעיף 64ב(א)(2), הגדרת "שיכור"). לחלופין, "שיכור" מוגדר לענייננו כמי שנתון תחת השפעת סם מסוכן (ראו סעיף 64ב(א)(4), הגדרת "שיכור"). כמו כן ניתן לראות כשיכור נהג שסירב לתת דגימה לפי דרישת שוטר, כאמור בסעיף 64ד(א) לפקודה, ובלבד שהשוטר שדרש מאותו נהג לתת לו דגימה לשם בדיקת שכרות, הודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, ביקש את הסכמתו והסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה (ראו סעיף 64ב(ב2) לפקודה).
בראיות שהוגשו מטעם התביעה אין ולו בדל של ראיה שמוכיח אחד האלמנטים הדרושים להרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות כאמור לעיל. בדיקת מעבדה שמוכיחה הימצאות סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן בגופו של הנאשם, אין. סירוב כמשמעותו בחוק לתת דגימת שתן, אין. ועדות או ראיה כלשהי לגבי השפעת השימוש בסמים על נהיגתו של הנאשם, אין.
אמנם הנאשם הודה בחקירתו (
ת/2) כי הוא השתמש בסמים כשעתיים לפני הנהיגה, אך אין בדבריו כל הודאה בדבר השפעת עישון הסמים עליו, ובכל חומר הראיות שהוגש אין כאמור כל ראיה להוכיח זאת. לנאשם אף לא נערכה "בדיקת מאפיינים".
בית המשפט אינו מומחה לעניין השפעת עישון סמים על אדם הנוהג ברכב. כמו כן, משך זמן ההשפעה של אותו סם מסוכן, אינו נמצא בידיעה שיפוטית. כך גם אין לבית המשפט כל ידיעה אודות אורך הזמן שאותו חומר נשאר בגוף.
כאמור, לגבי עבירת הנהיגה בשכרות בעקבות שימוש בסם מסוכן, קבועים בפקודת התעבורה שני מבחנים חלופיים להוכחת העבירה: מבחן סובייקטיבי הדורש הוכחת "נהיגה תחת השפעת סם מסוכן", ומבחן אובייקטיבי שלפיו די בהימצאות סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן בגופו של הנהג, כדי להביא להרשעתו בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, ללא צורך בהוכחת מידת ההשפעה שהייתה לכך על הנהג.
בענייננו, לא הוכחה כאמור התקיימותו של אף אחד מהמבחנים הנ"ל. דומה, כי טוב לאישום זה שלא היה מוגש מלכתחילה, בהעדר כל יסוד לאשמה.
אני מזכה כאמור את הנאשם מכל אשמה.
<#4#>
ניתנה והודעה היום י' ניסן תשע"ב, 02/04/2012 במעמד הנוכחים.
הוקלד על ידי: ענת פיתוסי