נגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו, בתאריך 12.3.10 בשעה 04:10 נהגה ברכב פרטי פולקסווגן מס' 9563618 בתל אביב ברחוב שוקן 34 בהיותה שיכורה. הנאשמת סרבה לתת דגימת אויר נשוף לפי דרישת שוטר.
הוראת החיקוק לפיה מואשמת הנאשם:
נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3), 64ב, 64ד(א) ובקשר עם סעיף 39א לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961.
הנאשמת באמצעות בא כוחה כפרה בהאשמות המיוחסות לה ונשמעו הראיות.
מטעם התביעה העיד עורך התע"צ רס"ב הרצל כהן (עת/1) שהגיש לבית המשפט את מסמכי מכשיר הינשוף הבאים:
ת/1 - תע"צ בקורת למכשיר הינשוף מס' סדורי 179, ת/2-ת/4 - טופסי בקורת תקופתית למכשיר, ת/5-ת/7 - כרטיס טיפולי מכשיר הינשוף, ת/8-ת/9 - תעודות בלון היחידה לתאריכים 8.3.09 ועד 9.3.10, ת/10 - תעודת בלון היחידה עד לתאריך 6.12.10.
העד לא נחקר בחקירה נגדית.
עוד מטעם התביעה העיד רס"מ טירן שלום (עת/2), מפעיל ינשוף אשר עצר את הנאשם לבקורת. העד ערך והגיש את המסמכים הבאים:
ת/11 - דו"ח תנועה שוטר, ת/12 - דו"ח פעולה, ת/13 - תחקור חשוד, ת/14 - דו"ח פעולה, ת/15 - דו"ח הפעלת ינשוף, ת/16 - זכרון דברים, ת/17 - דו"ח בדיקת שכרות, ת/18 - דו"ח עכוב, ת/19 - צלום טופס כיול, ת/20-ת/21- פלט מכשיר הינשוף.
מעדותו של העד ומהמסמכים שהגיש עולה, כי רכב הנאשמת נעצר על ידו אקראית לבקורת. מפי הנהגת נדף ריח של אלכוהול. הנהגת הודתה, כי שתתה כוס וודקה רד בול. הנאשמת, לאחר כ-12 נסיונות, הצליחה לנשוף למכשיר הנשיפון, וזה הראה תוצאה חיובית. הנאשמת נדרשה להבדק במכשיר הינשוף. בדו"ח הפעולה רשם העד: "הנ"ל הסכימה לבדיקת ינשוף, המתנתי למעלה מ-15 דקות בהם ווידאתי, כי הנהגת לא אכלה, לא שתתה, לא עשנה ולא הקיאה. נתתי לה לבצע 6 בדיקות בינשוף, אך היא הכשילה את הבדיקות, בכך שלא נשפה מספיק אויר, תוך שהיא מכווצת את שפתיה לפיה". בעדותו אמר העד, "אני מניח שהיתה לחוצה. אני לא כופר שניסיתי להרגיע אותה" (פרוטוקול, עמ' 7 שורה 21).
מדו"ח המאפיינים (ת/12) שהגיש העד עולה, כי הופעתה של הנאשמת היתה מסודרת, התנהגותה פרועה וריח קל של אלכוהול נדף מפיה. במבחני הליכה יציבה על קו והבאת אצבע לאף עמדה הנאשמת בהצלחה. התרשמותו של השוטר היתה, כי לא ניתן לקבוע אם הנאשמת היתה תחת השפעת אלכוהול.
מטעם ההגנה העידה הנאשמת.
הנאשמת העידה בבית המשפט, כמו גם בכל הטפסים בהם נרשמה תגובתה, כי הסכימה לבדיקה, ולמרות ניסיונותיה הרבים לא הצליחה לנשוף, אך לטענתה, לא הכשילה את הבדיקה בכוונה. הנאשמת טענה, כי השוטר לא הסביר לה את משמעות הסרוב, אלא רק אמר לה כי היא מכשילה את הבדיקה. לטענתה, למרות שחתמה כי הוסברה לה משמעות הסרוב, היא לא קראה את הטפסים עליהם התבקשה לחתום (זכ"ד - ת/16, תחקור חשוד - ת/13).
בעדותה וכן בפני השוטרים הודתה הנאשמת, כי שתתה כוס של וודקה רד-בול, אך לדבריה לא היתה שכורה.
בסיכומיו טען ב"כ הנאשמת, שבקשתה לבדיקת דם סורבה. עובדה זו נטענה לראשונה, בעדותה של הנאשמת בבית המשפט, אך אינה מופיעה בדברי הנאשמת, כפי שנרשמו מפיה במסמכים שהוצגו כראיות בפני בית המשפט. השוטר טירן שלום, עת/2, לא נשאל כלל בנושא זה בחקירתו הנגדית. גרסתה זו של הנאשמת, כי היא בקשה מיוזמתה בדיקת דם, אינה אמינה בעיני והיא "
עדות כבושה". אני דוחה גרסה משופרת זו של הנאשמת.
בב"ש (חי') 2136/08
מ"י נ' איליה וולר קבע כב' השופט יצחק כהן לענין הכשלת נשיפה כך:
"בדיקת הנשיפה היא בדיקה פשוטה, ותחילה מוסבר לנהג מה עליו לבצע. במהלך הבדיקה מתבקש הנהג לנשוף כמות מסוימת של אויר מריאותיו אל תוך פיית המכשיר, והמכשיר מודד את ערכי האלכוהול באוויר הנשוף. כיוון שהבדיקה היא כה פשוטה, לא צפוי שמי שמבצע אותה בתום לב יכשל בה. אם הבדיקה נכשלה, יש איפוא לחפש את הסיבות לכישלונה, ואלה תהיינה בדרך כלל סיבות רפואיות, המונעות מהנבדק לנשוף את כמות האוויר הדרושה לבדיקה.
כיוון שמדובר בבדיקה פשוטה ביותר, ובהנחה שהוסבר לנהג מה עליו לעשות בבדיקה, הרי שבהעדר סיבות המסבירות את כישלון הבדיקה, כישלון הבדיקה מדבר לחובתו של הנהג. מוכן אני אף להעז ולומר, שעל רקע פשטות הבדיקה, בהעדר סיבות המסבירות את כשלון הבדיקה, נוצרת חזקה, לפיה, לכאורה, הנבדק ביקש להכשיל את הבדיקה או לא היה מסוגל לבצעה בשל היותו שיכור. כמובן, שבמסגרת הבאת הראיות בתיק העיקרי, יוכל המשיב לסתור חזקה זו, ולהראות, כי כישלון הבדיקה אינו נובע מהכשלתה המכוונת על ידו."
ועוד מביא כב' השופט דברים ברוח דומה, שנקבעו בבש"פ 6812/07
לירן כהן נ' מ"י (מפי כב' השופטת ע' ארבל):