בפתח הדברים, מתנצל בית המשפט על העיכוב במתן הכרעת הדין, שכן התיק בטעות נשמט מטיפולו, לאחר שהועברה ההחלטה מיום 19.9.12 לתגובת הסנגור.
הנאשם הואשם בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן- התקנות).
לפי כתב האישום, ביום 20.10.09 בשעה 11:32 נהג הנאשם ברחוב מנחם בגין באשדוד ליד ע"ת 102124, דרך עירונית המסומנת בתמרור ב-20, נהג הנאשם ברכב מ"ר 3859160 (להלן- הרכב), במהירות של 87 קמ"ש, העולה על המהירות של 60 קמ"ש הרשומה בתמרור.
יצוין, כי המאשימה התבססה על תוצאות מדידה של מד מהירות אלקטרוני מסוג Multanova 6F (להלן: ממא"ל).
הנאשם כפר כפירה כללית במיוחס לו, וטען בין היתר כי דינו של כתב האישום להתבטל בשל העדר כיול של מכשירי המדידה המצויים בשימוש משטרת ישראל, ובהם מכשיר הממא"ל.
בהחלטתי מיום 19.7.11 קבעתי, כי לאור קיומם של פסקי דין סותרים בבתי המשפט המחוזיים, הרי שהטענה בדבר העדר כיול הממא"ל תבחן במסגרת הכרעת הדין, לאחר שמיעת הראיות.
לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים, ולאור ההחלטה שניתנה בינתיים ברע"פ 4901/11
שרון נ. מדינת ישראל (26.7.11), קבעתי כי הכרעת הדין תנתן רק לאחר הכרעת בית המשפט העליון בסוגית כיול מכשירי המדידה במסגרת רע"פ 7093/10
מדינת ישראל נ' דריזין (1.7.12) (להלן: עניין
דריזין).
ראיות התביעה
במסגרת פרשת התביעה, העיד מפעיל הממא"ל, השוטר דורון פייר, אשר במסגרת חקירתו הראשית הוגשו תעודת עובד ציבור לגבי הפעלת הממא"ל (ת/1), הזמנת פיתוח ותמונה בה תועד הרכב (ת/2).
מת/1 עולה כי ביום 21.10.09 בשעה 10:45, השוטר התמקם ברחוב מנחם בגין באשדוד, ליד ע"ת 102/124 מכיוון מערב למזרח, והפעיל את מכשיר הממא"ל שמספרו M-116, שהותקן ברכב פולקסווגן מס' 14-796 (להלן- הרכב המשטרתי).
השוטר סימן בדוח, כי קטע האכיפה מצוי בדרך עירונית, בת שלושה נתיבים, בה מותרת מהירות של 60 קמ"ש, ומוצבים תמרורי ב-20 משני צדי הכביש, המורים על המהירות המותרת, וכי הרכב המשטרתי הוצב במרחק של כ-300 מ' מתמרורים אלו.
עוד ציין השוטר בדוח, כי הממא"ל הופעל בשיטת הפעלה מאחור, קטע הדרך שנבחר היה ישר בוודאות לאורך 50 מטר לפחות ממקום חניית הרכב המשטרתי, אשר הוצב מימין לדרך, כששני הגלגלים שלו צמודים לשפת הכביש, במרחק זהה של הגלגל הימני והאחורי משפת הכביש.
עוד סימן השוטר, כי לא היה כל גוף זר בין הממא"ל ובין כלי הרכב הנמדדים, כי הוא התקין את האנטנה וביצע פילוס ונעילה שלה, כי הכניס את בסיס המצלמה למקומו, ולאחר פילוסו וחיזוקו התקין את המצלמה על הבסיס, כי הכניס פתקית חדשה למצלמה ובה ציין את כל הפרטים הנחוצים, לרבות פרטיו, הכניס למצלמה סרט חדש שמספרו 315/09, חיבר את יחידת ההפעלה למקומה, הפעיל את הממא"ל באמצעות השלט, המכשיר ביצע בדיקה עצמית (self test ok), והוא ראה שכל הספרות והסימנים בצג תקינים, בדק כי התאריך והשעה בצג ההפעלה מדויקים, כיוון את מהירות הסף לאכיפה ל- 81 קמ"ש, את רגישות האנטנה ל "far", את מספר התמונות ל-20, ועוצמת המבזק ל- 100%, הפעיל את המצלמה במצב של test foto והממא"ל צילם 3 תמונות רצופות, ובסיום ההפעלה הוציא את הסרט מהמצלמה והכניסו לקופסת פלסטיק, לא עשה בו כל פעולה אחרת, ולאחר מכן העבירו לשוטרת מיכל אדמוני.
בעדותו הראשית העיד העד כי הרכב צולם במצלמה המותקנת ברכב משטרתי סמוי, שבה ניתן לצלם רק כאשר הרכב המשטרתי נייח, אך עם מנוע דולק.
לדבריו, הוא עורך תעודת עובד ציבור כדוגמת ת/1 לכל סרט (של 20 תמונות כל אחד) שהוא מכניס למצלמה, ובסופו של דבר שולח כל סרט עם התעודה שלו לפיתוח. לדבריו, הוא מכניס למצלמה עם כל סרט פתקית שבה הוא רושם את כל הנתונים הנדרשים, אשר בסופו של דבר מופיעה על התמונה.
עוד ציין השוטר, כי הוא מוסמך בהפעלת הממא"ל מיוני 1994.
בחקירתו הנגדית אישר השוטר, כי הרכב המשטרתי היה מונע בזמן הצילום, וטען כי אינו יודע מה המרחק של הרכב המצולם מהמכשיר.
לדברי השוטר, על גבי התמונה ת/2 ניתן לראות כי רכב הנאשם נמדד במהירות של 91 קמ"ש בתנועה מתרחקת, והוא הפחית 4 קמ"ש ממהירות זו. לדבריו, המהירות בה נמדד הרכב אינה מופיעה על התע"צ, אלא רק מהירות הסף לאכיפה - 81 קמ"ש, מאחר והתע"צ מתייחס לכל התמונות שבסרט.
לדבריו, בענייננו, דובר בכביש בעל שלושה נתיבים, כאשר הרכב היה בודד בנתיב השמאלי ביותר, והוא כתב את המהירות המותרת בקטע הכביש בתע"צ, לאחר שבדק זאת במקום.