1. ביום 14/9/11 בשעה 8:46 לערך קיבלה הנאשמת דו"ח ברירת קנס על סך 500 ש"ח, בגין כניסה לצומת הרחובות הצנחנים-יפו בירושלים, מבלי שהייתה יכולת להמשיך בחצייתה ללא הפרעה לתנועה, בניגוד לתקנה 65 לתקנות התעבורה.
היה זה בתקופה בה החלה לעבוד הרכבת הקלה ועל כן עמדו שוטרים בצומת כדי לאכוף עבירות תנועה שיש בהן הפרעה לנסיעת הרכבת הקלה על המסילות (ראה תמונות שצרפה הנאשמת ובמיוחד 2 ו-6 בהן נראים מסילות הרכבת בבירור).
מכיוון נסיעת הנאשמת, מסילות הרכבת מצויים בחלקו האחרון של הצומת מטרים ספורים מסיום קו הצומת.
2. לטענת השוטר (עת/1) שאינו זוכר כמובן את המקרה, הנאשמת נכנסה לצומת כשהיה פקק תנועה שרואים אותו מהרמזור. הנאשמת נכנסה לצומת ונעמדה על פסי הרכבת ולכן עצר אותה (פרו' עמ' 1).
3. הנאשמת ביקשה להישפט וכפרה בעובדות. וכך העידה:
"באמת היה עומס תנועה בצומת. מדובר בצומת ארוך. המתנתי למרות שחצי מהצומת היה פנוי. רק לאחר שהצומת היה פנוי ויש תנועה זורמת התקדמתי לכיוון הצומת, ברגע שכמעט השלמתי את הצומת, כאשר הייתי על מעבר החציה, לא הייתי על המסילה, היה עוד רכב מאחוריי, רכב אחד אני זוכרת אולי יותר, הרכב מלפניי עצר עצירה פתאומית לכן נעצרתי,
לא יכולתי לצפות כי התנועה תעצר בשלב הזה, זה היה כמעט בגמר הצומת ואז ניגש אלי השוטר ונאלצתי לחזור אחורה
רק אחרי שהתבקשתי לחזור אחורה, הרגשתי כי עליתי על המסילות, לכן אני בטוחה כי עצירתי הראשונה לא היתה על הפסים אלא לאחריהם במעבר החציה.
היו עוד שוטרים בצומת שעצרו ונתנו דוחות לנהגים. אני חושבת שזה חלק מהסיבה לעומס שם.(פרוטוקול עמ' 2 ש' 11-18 הדגשה שלי - מ.ק.).
4. תמונה מס' 3 (נ/1) מצולמת מכיוון נסיעת הנאשמת לעבר השני של הצומת ומדגימה את דבריה.
דיון והכרעה
5.
תקנה 65 ל
תקנות התעבורה
, תשכ"א- 1961, מורה כדלקמן:
"לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור."
בע"פ (ב"ש) 7080/02 מדינת ישראל נ' בן שימול שמעון, הש' נ. הנדל מסביר
:
"תקנות 65 ו - 52 לתקנות התעבורה אינן עבירות אבסולוטיות. הדרישה, כי נהג יתאים את עצמו לתנאי הכביש, אין משמעה, כי מבחן התוצאה הוא הקובע. "
לטעמי המאשימה נכשלה בהוכחת הטענה כי במקום עמידתה של הנאשמת היא הפריעה לתנועה. אם היה מי שהפריע לתנועה זה בוודאות הרכבים שנסעו אחריה.
אני מאמינה לנאשמת כי בעת עצירת הרכב שלפניה היא היתה כבר במעבר החציה, משמע סיימה לחצות את מסילת הרכבת ולו היתה עוברת הרכבת הקלה אותה עת, לא היתה נגרמת כל הפרעה לתנועה.
6. הנאשמת מפנה לדברי כב' הש' ח.טובי
בת"פ 5833/00 מדינת ישראל נ' נסים דני, אשר סבור כי יש לבחון את שיקול הדעת של הנהג "בעת הכניסה לצומת", כך שאם התנועה זורמת באיטיות "לא מתגבשת עבירה על פיה אם אף מכוניתו 'נתפסה' בתחומי הצומת בעת שנתחלף הרמזור שבכיוון נסיעתו ל'אדום'". (סע' 4 לפסה"ד). אני סבורה שפרשנות זו של הסעיף לא נכונה וכי על נהג שמבחין בתנועה איטית בכניסה לצומת, לצפות שהמכוניות שלפניו לא יספיקו להשלים חציית הצומת בטרם יתחלף הרמזור לאדום ועל כן מוטב לו להמתין בטרם ייכנס אליה, יאפשר לרכב שלפניו לעבור את מרבית הצומת אם לא כולה ורק אז, אם עדיין דולק ירוק בכיוון נסיעתו יחצה הצומת, אחרת ייחשב כמי שנכנס לצומת לא פנוי וייתפס במרכזה כשהאור יתחלף לאדום ותחל תנועה בכיוונים מנוגדים.
ראה בענין זה דברי כב' השופט בייסקי בע"א 586/84
מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג(1) 137, בעמ' 144:
"
גם נהג, העומד לחצות צומת כשבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור ירוק מזמן, אינו פטור מזהירות ומהחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים המצטלבים ולא נותרו בו כלי רכב שלא הספיקו להשלים חצייתם או שמסיבה כלשהי אחרת מצויים בו מכשולים והפרעות שאינם מאפשרים לעבור בו בבטחה (תקנות 51, 52 ובעיקר תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; ע"א 210/60; ע"א 553/73; ע"א 112/72; ע"א 59/69."
7. לטעמי, הנאשמת נהגה בדיוק כפי שמצופה ממנה, היא ראתה שהצומת פנוי עד לקצה שדה הראיה שלה (יצויין כי שדה הראיה מסתיים פחות או יותר בסיום חציית הצומת, שכן לאחריה הכביש בירידה ולא ניתן לראות האם בהמשך לקראת הצומת הבאה, הכביש עמוס אם לאו. עוד העידה הנאשמת ואני מאמינה לה כי המתינה סבב שלם של מופע הרמזורים.