פרסום שמות המתלוננות, או כל פרט שיביא לזיהויין, נאסר בזה.
השופטת שרה ברוש:
1. נגד הנאשם 1, סטניסלב בן מיכאל קופרמן (להלן: "
קופרמן") ונגד הנאשם 2, בוריס שימישיאשוילי (להלן: "
הנאשם"), הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של ניסיון לסחר בבני אדם לעיסוק בזנות - עבירה לפי סעיף 203א(א) ביחד עם סעיף 25, לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין").
עוד בטרם החל שלב הבאת הראיות במשפט, הגיע קופרמן לידי הסדר טיעון עם התביעה, משפטו הופרד ממשפטו של הנאשם, הוא הורשע על פי הודאתו, ודינו נגזר.
לאחר שהחל שלב ההוכחות בתיק, הודיעונו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון.
2. בהסדר הטיעון הוסכם, כי כתב האישום יתוקן ועבירת הניסיון לסחר בבני אדם תומר בעבירה של מתן אמצעים לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 498 (א) לחוק העונשין; הנאשם יודה בעבירה המיוחסת לו, אולם לא יורשע בשלב זה, ויתקבל אודותיו תסקיר של שירות המבחן שיתייחס גם לעניין הרשעתו. לאחר קבלת התסקיר, תהא התביעה רשאית לעתור להרשעת הנאשם, והנאשם - לאי הרשעה.
לאחר שהותר לנאשם לחזור בו מכפירתו וכתב האישום תוקן כאמור, הודה הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן בשלישית, וקבענו, כי ביצע את העבירה בה הואשם.
לעניין העונש, לא הגיעו הצדדים לידי הסדר.
3. ואלה עובדות כתב האישום המתוקן בשלישית, בהן הודה הנאשם:
במהלך חקירת ימ"ר בפרשה של סחר בנשים, נודע על עסקה של קניית נשים שתגענה ארצה דרך מצרים, באמצעות אדם בשם אחמד, המוכר נשים לצורך העסקתן בזנות. לצורך כך, יזמו השוטרים אדוארד פלינר ויורי שכטמן, שיחה טלפונית בין אחת המתלוננות בתיק אחר, לאחמד. בשיחה, הציג עצמו פלינר בפני אחמד כקונה פוטנציאלי. השניים סיכמו, כי אחמד ימכור לפלינר את הנשים שברשותו לצורך העסקתן בזנות, במחיר של 6,000 דולר לכל אחת.
ביום 8.1.04 הוברחו הנשים לישראל באופן בלתי חוקי, והוסעו לרמת חובב. קופרמן, התקשר לפלינר, הודיעו כי הוא עובד עם אחמד, ואמור למסור לו את הנשים ולקבל את הכסף. לשם כך קבעו להיפגש באזור תל-אביב. על פי הוראת קופרמן, אספו באותו יום קופרמן והנאשם נשים מרמת חובב, במונית שברשות הנאשם. קופרמן העביר שתיים מהן לרשות אחר בבאר-שבע והמשיך בנסיעה לתל-אביב עם אחת הנשים בשם נ.ק., במונית שהייתה נהוגה בידי הנאשם, לשם מכירתה לפלינר.
במהלך הנסיעה, תידרך קופרמן את נ.ק. כיצד עליה להתנהג אם ייעצרו ע"י המשטרה. תוך כדי נסיעה, תיאם קופרמן, בשיחות טלפוניות עם פלינר את מקום המפגש בתחנת דלק הסיירים, והודיעו כי ימסור לו רק אישה אחת, ולאחר שישולם מלוא סכום הכסף, יעביר אליו את הנשים הנוספות.
בו ביום, בשעה 16:20, הגיעו קופרמן והנאשם למקום המפגש. קופרמן יצא מן הרכב והתקשר לפלינר, אשר הודיעו כי שלח חבר שלו לבצע את הקניה. בהמשך, הגיע למקום השוטר שכטמן. בשיחה טלפונית עם פלינר, ביקשו קופרמן לומר לשכטמן, למסור את הכסף לידי הנאשם.
שכטמן נכנס לרכב, שאל את הנאשם באשר לשתי הנשים הנוספות. הנאשם השיב, כי אינו יודע, חייג במכשיר הטלפון הנייד שלו לקופרמן, והעביר את השיחה לשכטמן. קופרמן הודיע לשכטמן כי שתי הנשים הנוספות יובאו לאחר שימסור את הכסף. קופרמן התקשר לפלינר, וביקשו ליתן הוראות לחברו למסור את הכסף. פלינר עשה כדבריו, ושכטמן הציג את הכסף לנאשם. בשלב זה, עצרו השוטרים את קופרמן ואת הנאשם.
על חלקו זה באירועים אלה הואשם הנאשם במתן אמצעים לביצוע פשע, כאמור לעיל.
תסקיר שירות המבחן
4. בהתאם להסדר הטיעון, נערך לנאשם תסקיר של שירות המבחן. מתסקיר שירות המבחן מיום 9.10.2005, עולה, כי הנאשם בן 27, נהג מונית במקצועו, גדל והתבגר בסביבה נורמטיבית וחיובית; שירת בצבא ובמילואים ואין לו כל עבר פלילי.
הנאשם הודה בפני קצינת המבחן בביצוע העבירה, ביטא צער על הפעלת שיקול דעת מוטעה, אשר גרם לו להסתבך בפרשה, והביע חרטה על שלא השכיל לסיים ההתקשרות עם נוסעי המונית, מייד כשחשד כי הם מעורבים במעשים בלתי כשרים.
הנאשם הדגיש, כי חוויית המעצר, במשך כ-20 יום, הייתה אירוע קשה ביותר עבורו, המשליך עדיין על התנהגותו, בעיקר, בנטייה לחשד יתר כלפי נוסעים ובתחושות פחד.