הכרעת דין בתיק תו"ב 62416-01-12

1.         הנאשמת מואשמת בכתב אישום זה בעבירה של בנייה ללא היתר, עבירה על פי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבנייה).

2.         הבנייה המיוחסת לנאשמת נסובה אודות שני פריטים: האחד, בניית תוספת בשטח של שני מ"ר, בצד הדרום מזרחי של הבניין בו מצויה דירתה. השני, פתיחת פתח והתקנת חלון מעל דלת הכניסה לדירה, בצד הפונה לחדר המדרגות.

3.         בפי הנאשמת שלוש טענות עיקריות. הראשונה, הגנה מן הצדק. השנייה, כי הבנייה התיישנה ולא היא זו אשר ביצעה אותה. השלישית, כי רק תקנה את התוספת שנבנתה, והיא הייתה קיימת לפני כן זמן רב.

4.         תחילה לטענת ההגנה מן הצדק.

5.         הנאשמת טוענת כי מצויות בבניין מרפסות נוספות, דוגמת המרפסת שנהרסה ונבנתה על ידה מחדש ללא היתר. לשיטתה לא ננקטים הליכים על ידי המאשימה בגין מרפסות אלה, ובכך היא מופלית לרעה.

6.         ההלכה הפסוקה קובעת כי ניתן, בנסיבות חריגות, לבטל כתב אישום כאשר מוכחת התנהגות שערורייתית של הרשות אשר מהווה התעמרות ורדיפה של הנאשם (ע"פ 2910/94 ארנסט יפת נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 221).

7.         הנטל להוכחת העובדות אשר ביסוד הטענה של הגנה מן הצדק מוטל על הנאשם. סבורני כי הנאשמת לא עמדה בנטל זה. מפקח הבנייה שהעיד בפניי מר מזרחי העיד כי המרפסות ללא היתר המצויות בבניין הינן מרפסות ישנות, אשר בשל טענת התיישנות לא ניתן לפעול כנגדן. עוד העיד מר מזרחי כי לא איתר כל בנייה חדשה בבנין זולת הבנייה שביצעה הנאשמת. עוד הוברר בדיון כי בזמנו נקטה המאשימה בהליך של כתב אישום נגד דייר בבניין בשם יהודה קארו שהסתיים בהרשעה (ת/8).

8.         אפליה פירושה יחס שונה לשווים. בעניינו דומני כי לא הוכחה אפליה שכן שונותה של הנאשמת מהדיירים האחרים בבניין מתבטאת בעיתוי הבנייה, בנייה חדשה, בעת שהתגלתה. לפיכך, נדחית טענת הנאשמת להגנה מן הצדק.

9.         כעת לטענת הנאשמת בדבר התיישנות הבנייה ובדבר העובדה שלא מדובר בבנייה בלתי חוקית אלא בשיפוץ בלבד.

10.        סעיף 145(א')(2) לחוק תכנון הבנייה, אוסר על בנייה ללא היתר, ובכללה "הקמתו של בניין, הריסתו והקמתו שנית, כולו ומקצתו, הוספה לבניין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה".

11.        הנאשמת הודתה בפניי כי הרסה את המרפסת שהייתה קיימת בדירתה בעת שרכשה אותה ובנתה אותה מחדש. עדות זו משתלבת עם עדותו של מר מזרחי וגם עם התמונות שמוצגות בת/2 מהן ניתן לראות אכן שרידים של רצפת בטון של התוספת, והריסה מלאה של הקירות שעטפו את אותה מרפסת ישנה. ממילא ברי כי בנייה מעין זו הולמת את ההגדרה בסעיף 145(א)(2) לעיל בדבר הריסה והקמה מחדש.

12.        לפיכך, אני קובע כי בניית התוספת המוזכרת בסעיף 3.1 לכתב האישום, הינה בגדר בנייה ללא היתר, ובהיעדר היתר, מדובר בעבירה כאמור בכתב האישום.

13.        אשר לטענת ההתיישנות, אין מחלוקת כי ההריסה והבנייה מחדש בוצעו בשנת 2009, והדבר עולה גם מדוחותיו של מר מזרחי (ת/1 ו-ת/4) וכן מהתמונות שהוגשו (ת/2).

14.        עבירות מעין אלה מתיישנות לאחר 5 שנים, ובעניינו חלפו קצת יותר משנתיים מעת ביצוע העבירה ועד הגשת כתב האישום, ולכן העבירה לא התיישנה.

15.        וכעת לפריט הנוסף בכתב האישום- פתיחת פתח והתקנת החלון.

16.        קביעותיי לעיל בנוגע להריסה של הריסה ובנייה מחדש נכונות גם לגבי פריט זה. הנאשמת הודתה כי כאשר רכשה את הדירה היה קבוע במקום חלון שפנה לחדר המדרגות והיא אטמה אותו בגבס, ולאחר מכן פתחה אותו לצורך אוורור. עדות זו תואמת את עדותו של מר מזרחי, כמו גם את התמונות ת/3, אשר בעליונה רואים אטימה מלאה של קטע הקיר שמעל דלת הכניסה, ובתחתונה רואים חלון שהותקן. ברי כי מדובר גם במקרה זה בהריסה ובנייה מחדש, דבר המהווה עבודות בנייה טעונות היתר, שלא ניתן.

17.        בהינתן האמור לעיל, מסקנתי הינה כי יש להרשיע את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ה' תמוז תשע"ב, 25/06/2012 במעמד הנוכחים.