כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המיחס להם בצוע עבירה של שמוש במקרקעין תוך חריגה מהיתר, בנגוד לסעיף 204 (א) (ב) ו-(ג) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "
החוק"), כאשר לנאשם 1 מיוחסת אחריות כמנהל התאגיד הנאשם 2 - בהתאם להוראות סעיף 253 לחוק.
על פי עובדות כתב האישום, החזיקה הנאשמת 2, בנהולו ובבעלותו של נאשם 1, פנסיון לכלבים ומקום לאילוף כלבים, וכן מרכז "הידרו-תראפי" לטפול בכלבים, מקום שההיתר בו החזיקו ניתן ליעוד חקלאי בלבד, לצורך "בית גידול לכלבים" ו-"מחסן חקלאי" בלבד.
מבוא ומסגרת הדיון
כתב האישום הוגש בחודש 08/2010. לאחר מספר דחיות, הוגשה, בחודש 11/2010, בקשה לשפוט הנאשמים שלא בפניהם, בהיותם מיוצגים. בית המשפט, חברתי כב' השופטת נ. שמואלי-מאייר, נענתה לבקשה.
לאחר מכן, שוב נדחה הדיון מעת לעת. בחודש 09/2011 עבר התיק לטפולו של מותב זה. באותו חודש, התיצבו הצדדים לראשונה לישיבת מענה.
בדיון המענה, שהתקים ביום טו' אלול תשע"א - 14.09.2010, כפרו הנאשמים, באמצעות באי כחם, בעובדות ובאישומים שבכתב האישום. ברם, לאחר שנתבקשה ההגנה לפרט גדר הכפירה, הוברר כי ההגנה אינה כופרת בכך, שהמבנים נשוא כתב האישום קיימים, שמתבצע בהם השמוש כמתואר בכתב האישום, אך לטענת ההגנה, קיים היתר למבנים אלה והשמוש איננו חורג מההיתר, ואין צורך בהיתר לשמוש חורג במקרה זה.
אף המאשימה לא חלקה על כך, כי המבנים הוקמו בהיתר, אך טענה שהשמוש המתבצע בהם הינו שמוש חורג.
בהנתן, כי לא היתה מחלוקת אמיתית בנוגע לעובדות כתב האישום, והמחלוקת היתה משפטית בעקרה, הסכימו הצדדים, במהלך הדיון, כי יוגשו סכומים בכתב בצירוף אסמכתאות, וההכרעה תנתן בהתאם לסכומים, כאשר יותר להם לצרף מסמכים.
ודוק: הכוונה היתה לצירוף מסמכים משפטיים, כגון היתר או רשיון עסק, ולא מסמכים המקימים טענות עובדתיות, אותן יש לברר בכור המצרף של חקירה נגדית.
סיכומו של דבר, כפי שפורט בהחלטה מאותו היום, למעשה הודו הנאשמים, באמצעות באי כחם, בעובדות כתב האישום, וכפרו באשמה. על כן נקבע המשך דיון להגשת סיכומים בשאלות המשפטיות בלבד.
עולה מן האמור, כי המפורט בכתב האישום, כפי הנזכר לקמן, איננו במחלוקת:
א. סעיף 1 - לענין זהות הנכס וזיקתו של נאשם 1 לנכס, כבעלים וכמחזיק;
ב. סעיף 2 - כי הנאשמת 2 משתמשת בנכס כמפורט בכתב האישום;
ג. סעיף 3 - כי הנאשם 1 שמש, במועדים הרלבנטיים, כמנהל הנאשמת 2;
ד. סעיף 4.1 - כי במבנה שיעודו "בית גידול לכלבים" נעשה שמוש להפעלת פנסיון לכלבים ולאילוף כלבים;
ה. סעיף 4.2 - כי במבנה שיעודו "מחסן חקלאי" נעשה שמוש לטפול "הידרו-תראפי" בכלבים;
ו. סעיף 5 - כי יעוד הקרקע הינו חקלאי;
ז. סעיפים 6 - 7 הם הנתונים במחלוקת, בשאלה האם השמוש שבוצע במקרקעין טעון היתר נוסף לשמוש חורג מעבר להיתר שניתן לנאשמים.
כאמור, אין מחלוקת, כי יעוד הקרקע הינו חקלאי, ולא הוגש כל מסמך המפרט, כי נתבקש - ואושר - שנוי היעוד. אף אין מחלוקת, כי ההיתר הספציפי הינו לשמוש חקלאי של גידול כלבים ושל מחסן חקלאי.