1. נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה ביצוע עבירה של העסקת עובד זר ללא היתר בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק עובדים זרים, בכך שביום 3.10.04 בשעה 9:20 או בסמוך לכך, העבידה ללא היתר כחוק את מחמד נביל מחמד זריחה, שלא היה באותו מועד אזרח ישראל או תושבה, בעבודות בנין במסגרת עבודה שביצעה בנכס שנמצא ברח' הנרד 19, ירושלים (על פי הסכם עם מר שנער משה).
2. בתשובתה לאישום מיום 16.3.10 הודתה הנאשמת בכך שהיא ביצעה במועד הרלוונטי עבודות בניין בנכס הנמצא ברחוב הנרד 19 ירושלים על פי הסכם עם מר שנער משה, אך הכחישה את העסקת העובד הזר ששמו ננקב בכתב האישום (להלן: "העובד הזר").
3. מכתב האישום ותשובת הנאשמת עולה כי המחלוקת בתיק מתמקדת בשאלה אם הנאשמת העסיקה את העובד הזר, ועלינו לבחון אם התביעה הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח מעבר לספק סביר את יסודות העבירה, לרבות העובדה שהנאשמת היא זו שהעסיקה את העובד הזר בעבודות שביצעה.
4. לאחר בחינת הראיות והעדויות הגענו למסקנה שהתביעה עמדה בנטל להוכיח, מעבר לספק סביר, את כל יסודות העבירה, לרבות העסקתו של העובד הזר על ידי הנאשמת.
5. כעולה מתשובת הנאשמת לאישום, ביצוע עבודות בניה על ידה ברחוב הנרד 19 על פי הסכם עם יעקב שנער, לא היתה במחלוקת. ואכן, התביעה הגישה מסמכים רבים המוכיחים את ההתקשרות בין משה שנער לבין הנאשמת, בהם "הסכם לעבודות שיפוצים" מיום 20.7.04 בין יעקב שנער לבין הנאשמת (מוצג מא/1), כתב כמויות (מא/2), ומסמכים נוספים.
6. העסקת העובד הזר בעבודות שבוצעו בנכס ברחוב הנרד 19 הוכחה באמצעות המפקחת גב' טליה פופוביץ ודו"ח פעולה שרשמה ביום 3.10.04, על אירוע מאותו יום בשעה 9:20 (מוצג מא/8), אשר התקבל כהקפאת זכירתה של העדה. גב' פופוביץ' שירתה במסגרת שירותה הצבאי ב"שח"מ" (שירות חובה משטרתי), ובמסגרת תפקידה סיירה עם שוטר נוסף ביום 3.10.04 בנכס ברחוב הנרד 19, ירושלים. כפי שעולה מן הדו"ח מא/8, במהלך הסיור שבוצע היא ראתה עבודות מתבצעות בנכס, ניגשה לבית ובמקום ראתה "מספר בני מיעוטים אשר הרימו דליים, פינו פסולת במקום". גב' פופוביץ' בדקה את תעודת הזהות של העובדים, ואחד מהם היה בעל תעודת זהות ירוקה ללא אישור עבודה או שהייה בישראל. שמו היה מחמד זריכה ומס. תעודת הזהות - 401604103.
7. העובדה שאותו עובד לא היה בעל רישיון עבודה בר תוקף בישראל ביום 3.10.04 הוכחה באמצעות תעודת עובד ציבור מא/7.
8. נמצא שהתביעה ביססה מעבר לספק סביר את העובדה שעובד זר הועסק בעבודות שהיא ביצעה אותן. בנסיבות אלה, על פי הפסיקה, קמה חזקה לפיה מבצע העבודות היה המעסיק של העובדים שהועסקו בהן, ועל מי שמבקש לסתור חזקה זו הנטל לשכנע בכך. הנאשמת לא עמדה בנטל זה. להלן נימוקיי לכך.
9. גרסת מנהל הנאשמת בעדותו היתה שהוא לא העסיק את העובד הזר, וייתכן שהוא הועסק על ידי המזמין שנער בעצמו או באמצעות קבלני משנה או בעלי מקצוע אחרים ששנער העסיק, בתחומי נגרות, מיזוג אויר או חשמל. מנהל הנאשמת העיד ששנער העסיק קבלן משנה לעבודות טיח בשם חביב שהעסיק עובדים. לפיכך, לטענת הנאשמת, מתעורר ספק סביר באשמתה הואיל וייתכן שהעובד הזר הועסק על ידי מי מקבלני המשנה שהועסקו בפרוייקט.
10.בתמיכה לעמדתו מפנה הנאשמת לכך שבחקירתו הנגדית של מר שנער הוא אישר שעבדו בנכס בעלי מקצוע נוספים, בהם נגר, מומחה לתנורים וחברה שהתקינה את המטבח וקבלן שיש, אינסטלאטור וחשמלאי (פרוטוקול דיון מיום 12.9.10, עמ' 3, שורה 17 ואילך).
11.חרף טענות מנהל הנאשמת, אני סבור שעדותו אינה סותרת את החזקה כי העובד הזר הועסק על ידי הנאשמת ואף אינה יוצרת ספק סביר בדבר נכונות החזקה במקרה זה.
12.האפשרות שהעובד הזר הועסק על ידי אנשי המקצוע שהוזכרו בעדותם של מנהל הנאשמת ושל מר שנער, צריכה להיבחן אל מול יתר הראיות בתיק בנוגע למהות העבודות שהעובד הזר נצפה מבצע ובנוגע לתאריך בו הוא נצפה מבצע את העבודות.
13.העבודות שהעובד הזר ביצע במקום, על פי עדותה של גב' פופוביץ', היתה הרמת דליים ופינוי פסולת. מועד ביצוע אותה עבודה היה 3.10.04, כאשר ההסכם לביצוע עבודות השיפוצים נחתם בחודש 7/04 ועל פי עדותו של מר שנער העבודות לפיו החלו בחודש 8/04.
14.מר שנער העיד בחקירתו החוזרת שעבודתם של בעלי המקצוע שהתקינו את המטבח וטיפלו בתנור היתה בסוף העבודה, ועדות זו הגיונית לאור המהלך הטבעי של ביצוע שיפוץ מעין זה הנדון. על פי עדותו של מר שנער, הנאשמת לא עמדה במועד שנקבע לסיום העבודה על פי החוזה (ינואר 2005) והעבודות הסתיימו בחודש 4/05, לקראת פסח. בהתאם לכך, לא ייתכן שהעובד הזר הועסק בעבודות שקשורות למטבח או לתנור.
15.מהות העבודות שהעובד הזר ביצע מתיישבות עם עבודות טיח. בהקשר זה טען מנהל הנאשמת כי בנכס הועסק קבלן משנה לטיח בשם חביב שהתקשר ישירות על ידי מר שנער (פרוטוקול דיון מיום 3.1.11, עמ' 10, שורות 1-4). ואולם בהמשך חקירתו הנגדית הודה מנהל הנאשמת כי חביב היה קבלן משנה של הנאשמת ואף טען כי היה הסכם קבלנות משנה בכתב בין הנאשמת לבין חביב (עמ' 11, שורות 15-18). לאחר מכן טען מנהל הנאשמת כי חביב התקשר הן מול הנאשמת והן מול מר שנער ישירות, באותם עניינים בהם הנאשמת ומר שנער לא הגיעו להסכמה על מחירה של עבודה מסויימת.
16.מקובלת עלי טענת התביעה כי אין לקבל את עדותו של מנהל הנאשמת בעניין העסקתו של חביב באופן ישיר על ידי מר שנער או בעניין העסקתו כקבלן משנה לטיח על ידי הנאשמת. עדותו של מנהל הנאשמת בעניין מעורבותו של חביב בפרוייקט היא עדות כבושה שהועלתה לראשונה במהלך עדות מנהל הנאשמת. גרסה זו לא עלתה בשום שלב אחר בהליכי החקירה, לא בתשובה לאישום וב"כ הנאשמת אף לא עימת את מר שנער עם גרסה זו בחקירתו הנגדית. חוסר המהימנות של גרסה זו עולה מדבריו המפורשים של מנהל הנאשמת לפיהם הוא נזכר בקיומו של חביב במהלך הדיון בו הוא נחקר (עמ' 12, שורות 25-26).
17.חיזוק למסקנתנו לפיה אין לקבל את גרסת הנאשמת אודות העסקת קבלן משנה בנושא טיח שהעסיק את העובד הזר, יש לראות באי הבאתו של מר חביב לעדות על ידי הנאשמת ואי הצגת חוזה קבלנות המשנה שלטענת מנהל הנאשמת נחתם בין הנאשמת לבין מר חביב.
18.בשים לב לכך שעל פי כתב הכמויות שצורף להסכם השיפוצים (מא/2), עבודות הטיח חלו על הנאשמת ובשים לב גם לכך שעל פי פירוט התשלומים של מר שנער לנאשמת (מוצג מא/6), מר שנער שילם לנאשמת תשלומים גם בגין עבודות טיח, ובהתחשב בהעדר המהימנות של גרסת הנאשמת בדבר העסקת קבלן משנה לטיח, עולה המסקנה כי הנאשמת לא סתרה את החזקה לפיה היא זו שהעסיקה את העובד הזר.
19.נמצא כי התביעה הוכיחה מעל לספק סביר את יסודותיה העובדתיים של העבירה.