1. מעובדות כתב האישום, שברובן אינן שנויות במחלוקת, כפי שהצהיר על כך הסנגור, עולה כי שוקי שועה (להלן:
"המתלונן"), יליד 1938, הינו בעל עסק לממכר חלקי חילוף לכלי רכב, ברח' המסגר 26, בתל-אביב.
מתברר כי המתלונן הכיר את הנאשם, כמי שהינו שכיר בבית עסק אחר לממכר חלקי חילוף לחלקי רכב.
מהודעתו של המתלונן, שהוגשה כמי שתוכנה אינו שנוי במחלוקת (ת/2), עולה, כי במהלך חודש מרס 2009, או בסמוך לכך, פנה הנאשם, ביוזמתו, אל המתלונן, והציע לו ליבא עבורו מנועים מחו"ל. כך לדברי המתלונן:
"אמנון סיפר לי שעזב את המעסיק שלו, ועתה הוא עצמאי. אני הכרתי אותו כשכיר"(ת/2, שורות 3-4)
.
2. הנאשם הציג למתלונן רשימה של מנועים, שיש ביכולתו לספקם, ונערך ביניהם, בתאריך 19.3.09, זכרון דברים בנוגע לכך (ת/3). בתאריך 19.3.2009, גם שולמו לנאשם, ע"י המתלונן, 3500 ש"ח, כדמי קדימה. אחרי מספר ימים חזר הנאשם למתלונן וביקש ש:
"אשלם עבור המשלוח הימי 6500 ש"ח", והמתלונן נעתר לו. בשלב זה, ביקש המתלונן כי הנאשם ימסור לו שטר חוב, כגיבוי לכספים שהעביר והנאשם הסכים לכך. (ת/8).
לאחר כשבוע, הופיע שוב הנאשם, וטען בפני המתלונן כי עליו לשלם לספק בחו"ל, סכום של 5000 ש"ח, וגם סכום זה ניתן לו ע"י המתלונן (ראה בהקשר זה גם ת/4 ו-ת/5). בשלב דברים זה, הודיע המתלונן לנאשם, כי לא ימסור לידיו כספים נוספים, אלא אם ינתנו לו בטחונות כנגד אותם כספים. בעקבות כך מסר הנאשם למתלונן שני שיקים, לביטחון, שיק אחד על שם לירז עמוס, בסך 15,500 ש"ח, ושיק ע"ש מיכאל אנדה, בסך 13,500 ש"ח. לאחר הפקדת השיקים הללו, ביקש הנאשם מהמתלונן:
"תשלום נוסף. הפעם עבור המכס. נתתי לו שיק שלי, ע"ס 1300 ש"ח" (ת/2, שורות 15-16).
בסופם של דברים, קיבל הנאשם מהמתלונן, סכום כולל של 19,400 ש"ח (להלן:
"הכסף").
3. לאחר כל אלו, משנוכח המתלונן כי הנאשם אינו מספק את המנועים, ואף אינו מחזיר לו את כספו, הפקיד המתלונן בבנק את שני השיקים הללו, שמסר לו הנאשם, אך אלו לא כובדו, מאחר והתברר כי לא היה להם כל כיסוי. לא למותר להוסיף, כי מלבד זאת שהמנועים לא סופקו למתלונן, גם לא הוחזר לו כספו.
המאשימה טוענת בכתב האישום, כי הנאשם הציג למתלונן מצג שווא, לפיו הינו יבואן של חלקי רכב משומשים, ושביכולתו לייבא מנועים משומשים, תמורת תשלום, בעוד שלא הייתה לו כל כוונה או יכולת לעשות כן, ולצורך מימוש, כביכול של הבטחה כוזבת זו, נטל הנאשם מהמתלונן סכומי כסף שונים, במספר הזדמנויות, כפי שפורט לעיל.
4. גירסת הנאשם, כפי שהועלתה בעדותו בביהמ"ש, הינה, כי בתקופה הרלבנטית פנה למתלונן, שעסק בסחר בחלקי חילוף לרכב, וטען בפני המתלונן:
"שאני עכשיו מתחיל לעבוד כעצמאי, ואני יכול לספק לו את המנועים" (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 12).
הנאשם אישר כי קיבל מהמתלונן את כל סכומי הכסף, כפי שפורט לעיל וכפי שפורט בכתב האישום, אך לדבריו רומה, כאשר לטענתו:
"נתתי את הכסף לערבי, בשם מחמוד, שהיה אמור להביא לי סחורה. לא עשיתי איתו הסכם. זה בן אדם שאני מכיר אותו" (להלן:
"מחמוד") (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 14-15). לעניין זה טען הנאשם כי אותו אדם שלו מסר את הכסף, קרי מחמוד, שלא ניתן אלא להגדירו כאלמוני, בשים לב לכך שהנאשם לא מסר כל פרט מזהה אחר לדידו, מלבד שמו הפרטי, הונה אותו, מאחר ומחמוד היה אמור לטוס להולנד, כדי לקנות שם את המנועים, וכי פנה למחמוד, מאחר ובאותה עת, היה הנאשם מוגבל ביציאתו לחו"ל, בעוד שמחמוד יכול היה לנסוע לשם, ולבצע את העיסקה הרלבנטית.
5. הנאשם טען כי נקלע לפשיטת רגל, ולכן, הגם שלא סיפק את המנועים, לא היה מסוגל להחזיר את הכסף למתלונן.
סנגורו של הנאשם, עו"ד ברנשטיין, טען בהקשר זה, בין השאר, כי בכוונתו של הנאשם היה לבצע את העיסקה, וכי באותה עת ביקש אכן להקים עסק עצמאי של חלקי חילוף לרכב, וסבר, בתום לבו, כי העיסקה תצא לפועל. עוד נטען, כי הנאשם האמין בכל ליבו כי יש ביכולתו לייבא את המנועים, ועל כן פנה והתחייב בפני המתלונן, כי יספק לו את המנועים. נטען אפוא, כי מדובר, בסופו של דבר, בעיסקה מסחרית כושלת, מבחינתו, כאשר הנאשם בטח ביכולתו לעמוד בהתחייבויות שנתן למתלונן, ואין בנמצא ראיות לסתור זאת, כטענת הסנגור.
6. שקלתי טענותיו אלו של הנאשם, והגעתי לכלל מסקנה כי המציאות העובדתית, כפי שזו עולה ממכלול הראיות שבתיק, שוללת מכל וכל גירסה זו של תום לב, שהעלה הנאשם, כאשר מתברר מכלל הראיות, כי בטענות ההגנה שמעלה הנאשם, אין כל ממש ומדובר בהתנהגות שכל כולה כחש מצידו, באשר הנאשם היה מודע לכך, וידע שאין ביכולתו לעמוד בהבטחות שנתן, כל אימת שקיבל כספים לידיו, מידי מהמתלונן, כשהוא מציג בפני המתלונן מצג שווא באשר לתכליתם של אותם כספים. הנאשם לא פעל כהוא זה למימוש העיסקה, כפי שהבטיח לקיימה בפני ובאוזני המתלונן, ולהוציאה מהכח את הפועל.
הקדמתי אמנם את המאוחר, במסקנותי דלעיל, אך לעניין זה אין לי אלא לחזור ולפרט את הסתירות הרבות המאפיינות את גירסת הנאשם, ואת חוסר תום הלב הניבט מכלל גירסתו, ואותן סתירות והיבטים נוספים אחרים, מאיינים מגירסת החפות שהעלה הנאשם, שהתגלתה כגירסה מתעתעת, שהאמינות הינה ממנה והלאה.
7. לעניין זה, אין לי אלא לחזור ולהדגיש, כי גירסת המתלונן, כפי שהועלתה בהודעתו (ת/2), התקבלה, כאמור, כראיה לאמיתות תוכנה (ראה גם סעיף 10ב. לפקודת הראיות), וברי הוא כי טענה מכחישה שמעלה הנאשם, כנגד הכלול בה, וכנגד אמינות דברי המתלונן - אם בעדותו בבית המשפט, ואם משמדובר בגרסתו בחקירתו במשטרה - מבלי שיש ביכולתו להעלות הסבר סביר והגיוני לפשר הגרסה המכחישה - יש בה אך כדי לשלול מגרסת הנאשם ולאיין ממנה והדבר פועל אך לחובת הנאשם.
מעבר לכך, יש להדגיש, כי לא זו בלבד שמדובר בסתירות של ממש, שיורדות לשורשו של עניין, בין גירסת הנאשם מזה, וגירסת המתלונן מזה, אלא שמתברר כי גם הגירסה שהעלה הנאשם לראשונה בחקירתו במשטרה (ת/1), מתבררת כגירסה שהנאשם בחר להתכחש לה, בעת מתן עדותו בבית המשפט וגם במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט, והדבר בפני עצמו אומר דרשני ושולל מאמינות גרסאותיו השונות של הנאשם ויש בכך כדי ללמד על כך שהנאשם מעלה גירסאות, שאין מאחוריהן ולא כלום, ושנועדו אך לאחז עיניים ולתעתע בזולת.
8. הנאשם נמצא לא אחת דבק במסכת עובדות, שמלווה בסתירות לרוב ובהשמעת דבר והיפוכו, בנשימה אחת. יש, אפוא, במכלול הניבט מאותן סתירות, כפי שידעה גרסתו הכוללת של הנאשם, כדי להעניק, בפני עצמו, תימוכין של ממש לגרסת המתלונן כולה, כפי שנאמרה מפיו בת/2, ולבססה כגרסה שיש לה משקל רב כבסיס לקביעת ממצאים עובדתיים בתיק, התומכים בגרסת המתלונן.
כפי שצויין לעיל, מלבד טענה בעלמא שהעלה הנאשם, בעדותו בביהמ"ש, בדבר זאת שמסר את הכספים שקיבל מהמתלונן, למחמוד, שרימהו, לא הובא על ידיו ולו קמצוץ של ראייה לביסוס טענה זו, ולא ניתן להסכין עם טענה שהעלה הנאשם - המצוי ובקיא באורחות המסחר בתחומו (ראה ס/1) - לפיה כלל לא גיבה את מסירת הכספים למחמוד במסמך כלשהו והכל כשבחקירתו במשטרה שלל העברת כספים למחמוד, וטען כי אינו יודע מה עלה בגורל הכספים שמסר לו המתלונן. גם לטענת הנאשם כי הגיש תלונה במשטרת ישראל, נגד מחמוד, שרימהו לטענתו, לא הובא ביסוס כלשהו מצידו. הטענה בדבר העברת הכספים לאלמוני, שהנאשם טען ששמו מחמוד, נמצאת על כן, בנסיבות הללו, כסיפור בדים ולא מעבר לכך.
אף גירסת הנאשם לפיה, באותה עת, הרלבנטית לכתב האישום, פנה למהלך עצמאי של יבוא מנועים, אינה מתיישבת עם המסמך ס/1, שהוצג על ידו, ממנו עולה כי הועסק על ידי אדם בשם אברהם שמשון ויצא בשליחותו לחו"ל, על מנת לייבא חלקי חילוף לרכב כשלא צויין כלל בס/1 באיזו תקופת זמן מדובר.