הכרעת דין בתיק ת"פ 43570-09-11

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה בניגוד לסעיף 348 (ג) לחוק העונשין תשל"ז 1977.  
   בכתב האישום נטען כי ביום 18.9.11, בעת נסיעה באוטובוס מבאר-שבע לדימונה, כאשר הנאשם ישב ליד המתלוננת ר', הוא הצמיד את רגלו לרגלה. כשנסוגה והתרחקה, התקרב הנאשם עם כתפו לכתפה והצמיד שוב את רגלו לרגלה. הנאשם חיכך את גופו בגופה של המתלוננת והניח יד על ירכה מעל לבגדיה. הכל לשם סיפוק או גירוי מיני.

פרשת התביעה

2. עדות המתלוננת -          
   המתלוננת העידה כי עלתה לאוטובוס מב"ש לדימונה ביום האירוע בשעה 17:15 או בסמוך לכך. הנאשם התיישב לידה למרות שהיו ספסלים ריקים. כשעלתה מישהי (בדיעבד נתברר כי זו אשתו) הוא "הושיב" אותה בספסל ממול.          
   המתלוננת סיפרה איך בתחילת הדרך הנאשם התרווח במקומו והתקרב אליה, והיא צמצמה את עצמה לכיוון החלון. הוא המשיך להתקרב. הרגל שלו התחככה ברגלה למרות שניסתה לפנות לו כמה שיותר מקום.   
   בשלב מסויים היא החלה לתהות מה קורה. היא שמה את הרגל בקורה שבצד החלון והתחילה לשבת בצורה זוויתית, אותה הדגימה בפני בית המשפט.            
   הנאשם התחיל להתקרב לעברה עם הכתף: היא תיארה איך "שיחק" עם עצמו כדי להתקרב אליה - כאשר ראה שהרגליים שלו רחוקות ממנה, התחיל להתקרב עם הכתף. בשלב מסויים היא הבחינה שידו השמאלית נוגעת בירכה הימנית.            
   
   בשלב זה היא צעקה, ביקשה ממנו לעבור לספסל אחר ושאלה אם איננו מתבייש. הנאשם שתק והמשיך לשבת במקום. לאחר שביקשה שוב והוא לא קם, היא ביקשה מהאשה שהנאשם דיבר איתה צרפתית שתאמר לו לקום. האשה אמרה: " אמרתי לך, אתה רואה? אתה רואה?" וביקשה ממנו לשבת בספסל אחר. אחרי כמה פניות הוא קם ועבר לספסל אחר.            
   הגיע שוטר ושאל מה קרה. היא היתה עדיין עם אותה תנוחה על החלון.     
   כל האירוע ארך רבע שעה עד 20 דקות. האוטובוס הגיע כבר לצומת ערוער כשצעקה, ובכניסה לדימונה חיכתה ניידת משטרה.           
   המתלוננת הסבירה כי הבינה שהמצב איננו טבעי, כשראתה שהוא לא מפסיק להתקרב גם כשהצטמצמה לכיוון החלון. לעדותה, רק אז הבינה שהמגע איננו בגלל שהנאשם מלא ולא נוח לו, אלא שזה "משהו אחר". עם זאת לקח לה זמן להחליט איך להגיב. כשידו היתה על ירכה כלו כל הקיצין והיא התפרצה.
3. בחקירה הנגדית, שרטטה המתלוננת את מקום הישיבה של האשה ממול אך מושב אחד לפנים ( נ/1). יצויין כבר עתה, כי תיאור זה סותר את התיאורים שמסרו עדים אחרים, לפיהם האשה ישבה ממול, אולם אין בכך לטעמי כדי לפגום בכלל עדותה של המתלוננת, שהיתה מן הסתם ממוקדת בנאשם ולא באשה.        
   הסניגור טען בסיכומים, כי מיקום האשה בתיאור המתלוננת בשרטוט נ/1 הוא מכוון: מדובר בנסיון ליצור רושם שישב לידה בכוונה, למרות שהיה זה באלכסון מול אשתו (ע' 17 ש' 22-23 לפרוטוקול). לטעמי מדובר בבלבול בלבד.          
   המתלוננת שבה והדגישה בחקירה הנגדית, כי כשהנאשם עלה לאוטובוס היו עוד ספסלים ריקים. היא עצמה עלתה לפניהם, עלו כמה אנשים ואז הנאשם. הוא עלה ראשון והתיישב לידה. לדבריה, אחרי כמה נוסעים עלתה אשתו והתיישבה איפה שהוא הושיב אותה. לדברי המתלוננת, באותו שלב היו עוד ספסלים ריקים. למשל החייל שישב לפניה התיישב אחרי שהנאשם התיישב לצידה. 
   המתלוננת שבה וציינה כי לאחר שהיא התפרצה בצעקות, האשה אמרה לנאשם: " אתה רואה, אתה רואה, קום, תשב פה" והצביעה על המושב ליד החייל, מושב שהיה ריק כל מהלך הנסיעה.          
   המתלוננת ציינה שהיא זוכרת שהספסל לפניה היה פנוי, כי היא מחפשת תמיד ספסל ריק. כשהנאשם התיישב לידה, היא שאלה את עצמה למה הוא לא התיישב בספסל ריק. בגלל זה זכרה שיש ספסלים ריקים.