ת"פ
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
435-06
10/01/2012
|
בפני השופט:
מיכל לויט
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל-משרד התעשייה המסחר והתעסוקה
עו"ד גלי לוי
|
הנתבע:
1. ל. ה . ט . מ . לקידום הכשרה טכנולוגיה בע"מ
2. אברהם (דוד) וינגוט
עו"ד דן לפידור
עו"ד איתן ארז
|
| הכרעת דין |
1. המאשימה הגישה כתב אישום (מתוקן) כנגד הנאשמת מס' 1 (להלן :"
הנאשמת") המייחס לה עבירה של אי תשלום שכר מינימום - עבירה לפי סעיפים 2 ו- 14 לחוק שכר מינימום התשמ"ז-1987 (להלן:
"חוק שכר מינימום"), אי מתן הודעה בכתב בדבר תנאי העבודה - עבירה לפי סעיפים 1 ו- 4 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002 (להלן: "
חוק הודעה לעובד") ואי העברת סכומים שנוכו לקופת גמל בניגוד לסעיפים 25 ו- 26 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן: "
חוק הגנת השכר").
הנאשם מס' 2 (להלן :"
הנאשם") הואשם בהפרת חובת הפיקוח של נושא משרה בתאגיד, עבירה לפי סעיף 15 לחוק שכר מינימום.
2. בדיון ההקראה שהתקיים ביום 5.7.09 כפרו הנאשמים בעובדות כתב האישום.
129371129371
3. מטעם המאשימה העידו העובדים המנויים בכתב האישום: הגב' מרים בריד, הגב' קלאודיה מרים גולוגן, מר מאיר בטאט, הגב' ליאה בן שטרית, הגב' יפה נזרי ומר צבי גנץ. כן נשמעה עדותו של מפקח העבודה, מר נפתלי אדרי.
כן הוגשו מטעם המאשימה תלושי שכר של העובדים, צילום המחאות/הפקדות המעידות על מועדי תשלום השכר, עדויות העובדים שנגבו בסמוך למועד ביצוע העבירות, הודאות הנאשם שנגבו בסמוך למועד העבירות הנטענות, תלושי שכר של העובד צבי גנץ המעידים על הורדת כספים עבור קופת גמל ותדפיס מידע למבוטח מר גנץ מטעם קופת הגמל, תעודת התאגדות של הנאשמת ותדפיס רשם החברות.
4. מטעם הנאשמים העיד הנאשם.
5. הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב.
הכרעה
6. בטרם אדון בעבירות בהן הואשמו הנאשמים בכתב האישום המתוקן, אתייחס בקצרה לטענות שהעלה ב"כ הנאשם בסיכומיו.
7. הנאשם טען בסיכומיו כי יש להחיל על המקרה דנן את תיקון החקיקה שהתבצע לאחרונה בחוק הגנת השכר אשר הוסיף את סעיף 25ב(ב1) לחוק שזו לשונו:
"(ב1)(1) מעביד שלא שילם לעובדו שכר וחלף היום הקובע שלאחריו הפך אותו שכר לשכר מולן, והמעביד לא הוכיח שאי תשלום השכר נבע מנסיבה שאינה בשליטתו, דינו - מאסר חצי שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין.
(2) לא יועמד מעביד לדין בשל עבירה לפי פסקה (1) אלא אם כן חלפו 90 ימים מהיום הקובע והשכר לא שולם עד אותו מועד, ובהתאם לנוהל שיאשר היועץ המשפטי לממשלה".
הנאשם טען כי שכר העובדים ששמם נקוב בכתב האישום שולם לפני שחלפו 90 יום ממועד התשלום ועל כן טען כי יש לזכות את הנאשמת ואותו מהאישום של אי תשלום שכר מינימום.
ב"כ הנאשם טען להחלת התיקון בחוק הגנת השכר מכוח הוראות סעיף 4 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "
חוק העונשין") שכותרתו "ביטול העבירה לאחר עשייתה" ובו נקבע:
"נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה - תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה; ההליכים שהוחל בהם - יופסקו; ניתן גזר דין - יופסק ביצועו; ולא יהיו בעתיד עוד תוצאות נובעות מן ההרשעה".
8. דין טענת ב"כ הנאשם להידחות שכן סעיף 4 לחוק העונשין אינו תואם את הנסיבות שלפנינו. סעיף 4 לחוק העונשין עוסק בביטולה של עבירה לאחר ביצועה, בעוד במקרה דנן לא בוטלה העבירה על פי חוק שכר מינימום, בגינה הואשמו הנאשמים, ולכל היותר מדובר בשתי עבירות המתייחסות לאותה תשתית עובדתית.
9. אכן, אין ספק בדבר סמכותו של בית הדין להרשיע בעבירה אחרת הקיימת בספר החוקים התואמת את העובדות שבפניו ואשר לנאשם היתה הזדמנות להתגונן בפניה, והוא אינו כבול להרשעה בעבירות הנקובות בכתב האישום. אולם בתיק דנן, עוד משלב התלונה, דרך החקירות שהתנהלו בו, הגשת כתב האישום והליך הוכחת יסודות העבירה בבית הדין, יוחסו לנאשמים עבירות לפי חוק שכר מינימום, עבירות אשר שרירות וקיימות גם כיום. העבירה של הלנת שכר על פי חוק הגנת השכר כלל לא נחקרה במסגרת התיק וכלל לא היתה בתוקף עד לאחרונה ולא הוגשו בגינה כתבי אישום.
לא ראיתי אפוא כל סיבה לבחון באם עובדות כתב האישום מגבשות עבירה של הלנת שכר לפי חוק הגנת השכר ויש לבחנן לפי הוראות חוק שכר מינימום, אשר בגין העבירות הנקובות בסעיפים 2 ,14 ו- 15 שבו הוגש כתב האישום בתיק זה.