הכרעת דין בתיק ת"פ 32812-01-10

פתח דבר

1.    אני מורה על זיכוי הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של מעשה מגונה תוך שימוש בכוח או איומים, עבירה לפי סעיף 348 (1ג) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

2.      במועד הרלוונטי לכתב האישום היו הנאשם ואשתו (להלן:"המתלוננת") נשואים זה לזו ואולם יחסיהם עלו על שרטון, התנהלו ביניהם הליכי גירושין והם התגוררו בחדרים נפרדים בביתם (להלן:"הבית").

3.      על פי כתב האישום ביום 26.6.09 בשעת ערב עלתה המתלוננת על יצועה בספה בסלון הבית. בסמוך לשעה 23:00 בעת שהמתלוננת נמה את שנתה, ביצע בה הנאשם מעשה מגונה בכוח בכך שאחז את רגלה הימנית, הפשיל את מכנסיה והצמיד את איבר מינו לישבנה.

4.      הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום וטען כי המדובר בעלילה שרקמה נגדו המתלוננת, על מנת להרחיקו מן הבית, לנוכח מאבק הגירושין הממושך המתנהל ביניהם.

הראיות

עדות המתלוננת

5.         המתלוננת העידה כעדת תביעה ופירטה כי נישאה לנאשם בשנת 1982 והינם הורים לארבעה ילדים. כמו כן כי מזה שש שנים  מתנהלים ביניהם הליכי גירושין וכשלוש שנים טרם המועד הרלוונטי לכתב האישום, ישנו בנפרד כשהיא ישנה בפינה של סלון הבית ואילו הנאשם ישן בחדר השינה. 

לדברי המתלוננת, במועד האירוע, ערב שבת, חזרה אל הבית , בו שהה רק הנאשם, בלוויית ביתה הגדולה (להלן:"הבת"). הבת נכנסה לחדרה והיא עלתה על יצועה בסלון הבית. בהמשך, הגיעה אל הבית חברתה של הבת, הנאשם פתח בפניה את הדלת והיא הצטרפה אל הבת בחדרה. באותה העת העיר אותה הנאשם וציין בפניה כי העמיד את הג'חנון לחימום על פלטת השבת והיא הביעה בפניו את מורת רוחה כי לשם כך העירה ושבה לנום את שנתה.

את שארע לאחר מכן תיארה המתלוננת כדלקמן:

"....אני ישנה על הבטן תמיד עם רגל כפופה כזאת והיפנתי את הראש לכיוון הקיר שלא אראה אותו מסתובב הלוך וחזור, ואז אני מרגישה יד שנוגעת לי ברגל.

ש: באיזו רגל ?

ת: אני לא כל כך זוכרת איזו רגל אבל אני חושבת ימין.ואני פשוט הרגשתי בטון על הגוף שלי, לא יכולה לזוז ולנשום, כשאני אומרת את זה זה כאילו סוג של שיתוק שמישהו אחר מספר לא יכולים אבל כשזה מגיע אליי אני מרגישה כמו בטון, לא יכולה לזוז ולנשום ומרגישה כאילו..הוא לא משך לי את המכנסיים עד הסוף, הוא משך חצי ואז אני הרגשתי את איבר מינו עליי. (בוכה) ואני פשוט קמתי וצעקתי סוטה, סוטה.ואז הבת שלי באה, הוא פתאום עשה את עצמו כאילו הוא רץ לכיוון החדר, נכנס לחדר, והתכסה במיטה כאילו לא עשה שום דבר.הבת שלי באה תוך כדי מהצעקות שלי, לקחתי נעל מה שהיה לי שם והטחתי, לא יודעת.ואז הוא אומר, מה קרה לה, השתגעה.הלב שלי אם מישהו היה בודק אותו הוא היה מגיע עד השמיים.הבת שלי תפסה אותי ככה, אני כבר הייתי באטרף, יש מין חדר שהבת שלי הקטנה לא הייתה שם אז, היא אמרה לי אימא תהיי כאן".

(עמ' 4 לפרוטוקול ש' 19-33)

בהמשך פירטה המתלוננת את מעשי הנאשם בציינה: "הוא ניסה להכניס את איבר מינו זה מה שהרגשתי.מה הוא עשה אני לא יודעת."

לדברי המתלוננת לא פירטה בפני הבת את שארע אלא אך ציינה בפניה "שאבא שלה סוטה".

המתלוננת תיארה בנוסף את הלבטים שהיו לה טרם הגשת התלונה במשטרה, בבוקרו של יום א'. זאת לנוכח ניסיונה המר בעבר, בעת שלא זכתה לאמון המשטרה והתבקשה להמציא ראיות התומכות בתלונתה. לטענתה המתלוננת הבת אמרה לה לפנות להתלונן במשטרה באופן מיידי ואולם סירבה לכך בטענה כי לא תזכה לאמון. המתלוננת ציינה כי בבוקר המחרת הלכה לבית אחייניתה ובמהלך ארוחת הבוקר הקיאה. גם האחיינית הנחתה אותה למסור תלונה במשטרה ואולם השיבה גם לה כי אין ביכולתה להתמודד עם כך, מחשש כי לא תזכה לאמון. המתלוננת ציינה בנוסף כי בשעות הצהריים חזרה אל הבית, ישבה בגינה וסירבה לבקשת ילדיה אשר דרשו בשלומה, להיכנס אל הבית. במוצאי שבת ביקשה מהנאשם את מפתחות הרכב והוא, שלא כדרכו, נעתר לכך מיידית. לדבריה, נסעה לטייל ברמלה, הגיעה בשלב שהוא לתחנת המשטרה ואולם היתה ללעג ולא אזרה אומץ לספר את שארע, שבה על עקבותיה. המתלוננת העידה בנוסף כי בבוקר יום א' התקשרה לאחיה, פרצה בבכי וביקשה את עזרתו. האח הורה לה ללכת להתלונן במשטרה שאחרת יכפה עליה זאת והיא פנתה להתלונן. 

המתלוננת שללה בכל תוקף כל קשר בין התלונה במשטרה לבין ההליך המשפטי המתנהל בינה לבין הנאשם בענייני רכוש ופירטה את מצוקתה בעקבות מערכת היחסים המעורערת ואופן התנהלות הנאשם.