הכרעת דין בתיק ת"פ 31274-07-12

על סמך הודאת הנאשם ועובדות המיוחסות לו בכתב האישום, אני מרשיעה אותו בעבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ג' אב תשע"ב, 22/07/2012 במעמד הנוכחים.

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין וזאת בנסיבות בהן בתאריך 12.7.12 בסביבות השעה 10.50 שהה בכפר סבא מבלי שהורשה להכנס לתחומי מדינת ישראל.

לנאשם  3 הרשעות קודמות בעבירה על חוק הכניסה וכן תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן 4 חודשים אשר הינו בר הפעלה לענייננו.

ב"כ המאשימה מציינת כי מתחם הענישה הנו בין חודש- לשישה חודשי מאסר בפועל לנאשם נטול עבר. לטעמה הואיל ומדובר בנאשם שהורשע בעבר ואף הופעל בעניינו מאסר מותנה צריכה הענישה  להיות מכבידה ולנוע בין  8 ל- 11 חודשים כולל הפעלת המאסר המותנה כמו כן עותרת לענישה צופה פני עתיד.

מנגד מבקש הסנגור להסתפק בהפעלת עונש המאסר המותנה ולא להוסיף עליו.

השיקולים בעניינו של הנאשם:

בית המשפט העליון נתן את דעתו לעבירת השהייה הבלתי חוקית תוך שאבחן אותה משלוש עבירות חמורות יותר והן ההסעה, ההלנה והעסקה. בין היתר הודגש כי הדילמה ממוקדת בין זכותה וחובתה של מדינה לשמור על שעריה וגבולותיה מפני כניסת הזולת אליה ושהייתו בה שלא כחוק, שיקולים ממין התחום הביטחוני לבין מציאות הנטועה במצב הגיאו-אסטרטגי של מדינת ישראל בשכנות לאוכלוסיה שמצויה במצב סוציואקונומי בעייתי, ולא אחת במצוקת אבטלה ועוני (ראו לעניין זה דברי כבוד השופט רובינשטיין ברע"פ 3173/09 מוחמד פראגין נ' מדינת ישראל תק-על 2009(2), 1255, להלן: "הלכת פראגין").

בעניין שיקולי הענישה בעבירת השהייה הבלתי חוקית קבע כבוד השופט רובינשטיין את הדברים הבאים:

"בנידון דידן - שאלת הכניסה והשהיה הבלתי חוקיות - עומדים בצד החומרה שיקולים כגון האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר; האם נתלוו לשהייה הלא חוקית עבירות נוספות (כגון זיוף תעודות , התחזות וכדומה ); האם מדובר ברצידיביסט (נמסר אמנם כי בפעם ראשונה של כניסה בלתי חוקית אין הרשויות מעמידות ככלל לדין ); מה אורך השהיה הלא חוקית ; ובצד הזכות - האם ניתן להראות כי המעשה נובע ממצוקה אישית ,  כמי שמטה לחמו שבור ; גיל צעיר ועבר נקי הם שיקולי זכות ושיקולים אלה ראוי שינחו את בתי המשפט בבואם לגזור את הדין).

מדובר בנאשם אשר לחובתו שלוש הרשעות קודמות בעבירות כניסה לישראל שלא כדין דהיינו מדובר בנאשם רצידיביסט. בעניין זה מפנה המאשימה לכך שההרשעה הראשונה כללה עבירה בנשק אשר נמחקה בהסכמה במסגרת ענ"פ 11693-05-11 אך המאסר המותנה חל גם עליה

יתרה מכך מדובר בנאשם אשר תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בן 4 חודשים מת"פ 21246-10-11 בימ"ש לנוער בת"א (ת/2) ולא היה בכך כדי להרתיעו מלשוב ולבצע אותן עבירות בהן הורשע ונענש בעבר. במסגרת זו הושתו על הנאשם 4 חודשי מאסר בפועל והופעל מאסר מותנה קודם בן 3 חודשים  בחופף ומצטבר כך שסך הכל ריצה ששה חודשי מאסר בפועל.

הנה כי כן מדובר במי שטעם כבר טעמו של עונש מאסר בפועל ואף היה ער לכך שמקום בו תלוי מאסר מותנה, ביהמ"ש מפעיל אותו.

בכל אלה לא היה כדי להרתיעו ולמנוע ממנו לחזור ולהכנס לישראל.

החומרה שנגלית במעשיו היא בעצם ההישנות וכאמור ביצוע העבירות  תוך כדי תקופת התנאי כשהוא מודע היטב לנחיצות ההיתרים ולתנאי המרחף מעל ראשו.