1. כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו עבירות של נשיאת נשק וקבלת נכסים שהושגו בעוון, לפי סעיפים 144(ב) ו-412 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
החוק").
תמצית כתב האישום
2. הנאשם עבד בתקופה הרלוונטית כשומר בשכונת הר שמואל בירושלים, והתגורר בדירת מאבטחים בשכונת גבעת זאב הסמוכה (להלן: "
הדירה"). ביום 15.8.2009 נגנב מהדירה תת מקלע מסוג "עוזי" שהוחזק כדין על ידי מאבטח אחר שהתגורר באותה עת בדירה (להלן: "
הנשק" או "
הנשק הגנוב"). על-פי הנטען בכתב האישום, קיבל הנאשם לחזקתו את הנשק הגנוב בסמוך למועד זה, וביום 21.8.2009, עת נדרש לנסוע לצפון, נשא את הנשק הגנוב בצידנית והכניסה לתוך תא המטען של מכונית ההסעה, במטרה לקחת את הנשק לצפון הארץ.
תשובת הנאשם לכתב האישום
3. בתשובתו לאישום כפר הנאשם באישומים שיוחסו לו. אף שהודה כי עבד בחברת השמירה בתקופה הרלוונטית ואין ברשותו רישיון לנשיאת נשק, כמו גם בכך שביום האירוע עלה למכונית ההסעות של חברת השמירה על-מנת לשוב לביתו בצפון, טענתו הינה כי הצידנית בה נמצא הנשק, ואשר נתפסה במכונית - אינה שייכת לו.
מבט-על על הראיות
4. מטעם המאשימה העידו רס"ר
מיכאל בן עזרא, השוטר שהיה מעורב בתפיסת הנשק (עמ' 32-20 לפרוט');
יאיר יעיש ועקנין, מנהל בחברת השמירה בה עבד הנאשם (עמ' 44-32 לפרוט');
פלאח גוואנמה, השוטר שגבה את הודעות הנאשם (עמ' 51-44 לפרוט');
דרור כהן, טכנאי זירה במעבדה לזיהוי פלילי (עמ' 53-51 לפרוט');
ציון אברהם, שוטר שביצע פעולות חקירה בתיק (עמ' 58-53 לפרוט');
יוסף עאמר, המאבטח ממנו נגנב הנשק (עמ' 67-58 לפרוט');
עלי גאדיר, מאבטח בחברת השמירה (עמ' 77-73 לפרוט');
אמיר הייב, אחראי בחברת השמירה ודוד הנאשם (עמ' 85-78 לפרוט'),
ופלאח בילאל, נהג מכונית ההסעות (להלן: "
הנהג" ו/או "
בילאל") (עמ' 91-85 לפרוט').
5. כן הוגשו המוצגים הבאים: הודעות החשוד שנגבו בין התאריכים 21.8.08 - 24.8.09 (
ת/1 - ת/3); דו"חות פעולה מיום 21.8.09, מאת השוטר בן עזרא, אודות תפיסת הנשק הגנוב (
ת/4 - ת/5); דוח עיכוב ומעצר החשוד מיום 21.8.09 (
ת/6 - ת/7); תמונת הנשק הגנוב (
ת/8); החלטה בבקשה למתן צו לקבלת נתוני תקשורת (
ת/9); דוח זכ"ד אודות בדיקה לגילוי החזקת ברזל שנערכה לחשוד ביום 21.8.09 בידי רס"ר דרור כהן (
ת/10); תצלום ידיו של החשוד לפני הבדיקה ולאחריה (
ת/11); דו"חות מתאריכים 22.8.09 ו-23.8.09 אודות ביקור בדירת מגורי השומרים בגבעת זאב, והשיחה עם עאמר, המאבטח שנשקו נגנב (
ת/12).
6. מטעם ההגנה העיד הנאשם (עמ' 108-97 לפרוט').
7. כן הוגשו מטעם ההגנה המוצגים הבאים: מזכר מיום 23.8.09 מאת רס"ב ציון אברהם, אודות פעולות חקירה שונות שבוצעו על-ידו (
נ/1), והודעת עאמר מיום 16.8.09 (
נ/2).
יריעת המחלוקת
8. מאחר שמרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת, יריעת המחלוקת נסבה בעיקר על השאלה האם הצידנית בה נתפס הנשק הייתה שייכת לנאשם, אם לאו.
9. בסוגיה זו ביסס בא-כוח המאשימה את עיקר טיעוניו על הימצאות הנשק הגנוב בכלי הרכב בו נסע הנאשם, ודברי הנאשם עם עצירת הרכב במחסום המשטרתי בפני השוטר בן עזרא, כי אחת משתי הצידניות, בה מצוי היה כלי הנשק הגנוב - כפי שהתברר כעבור דקות ספורות - שייכת לו. עוד הפנה לכך, שעל-פי התרשמות השוטר היה הנאשם "לחוץ" במהלך החיפוש, בייחוד עת התבקש לפתוח את הצידנית בה נמצא הנשק; וכן לבקשתו-דרישתו של הנאשם לשוב לביתו סמוך לאחר המועד בו נגנב הנשק. ראיות נסיבתיות נוספות שיש בהן כדי לתמוך בהודאת הנאשם, כך נטען, הינן העובדה כי בבדיקת סימני ברזל על ידיו של הנאשם התקבלה תוצאה חיובית, וכן דברי עאמר, המאבטח ממנו נגנב הנשק, כי ראה את הנאשם מסתובב בדירה בבוקר האירוע.
10. מנגד טען בא-כוח הנאשם, כי הצידנית בה נמצא הנשק, על כל תכולתה, לא הייתה שייכת לנאשם, ולמצער, כי לא הוכח ברמת הוודאות הנדרשת בהליך הפלילי שהנאשם אמנם ביצע את המיוחס לו. תימוכין לטענותיו מצא בא-כוח הנאשם בכך שלאורך כל חקירתו במשטרה עמד הנאשם על כך שהצידנית אינה שלו, וכי גם הודאתו הלכאורית בפני השוטר בן עזרא הייתה כללית והתייחסה לציוד שנמצא בתא המטען, שעה שבאותה עת סבר הנאשם, לתומו, כי הציוד האמור כולל אך ורק חפצים אותם הביא מהדירה. עוד הלין, כי מאחר שהנאשם נעצר על סמך מידע מודיעיני, לא נקטה המשטרה בפעולות חקירה נדרשות, כגון: בדיקת טביעות אצבעות על הנשק, ולמצער - על הסדינים בהם נעטף; עריכת חיפוש בכליו של הנהג, או בחינת מעורבים אפשריים נוספים, לרבות הגורמים שעשו שימוש ברכב קודם לנסיעה הגורלית. הסניגור הוסיף וציין, כי מהראיות הקיימות בתיק עולה, כי שעה שהנאשם עלה לרכב היו ברשותו תיק וצידנית אחת בלבד (ולא שתיים, כנטען על-ידי המאשימה), ואף בכך יש כדי לחזק את גרסתו לפיה אין לו כל קשר לצידנית הנשק.
11. מטיעוני הצדדים עולה אם כן, כי גרסאות הנאשם והמאשימה חלוקות באשר לזהות מניח הנשק בצידנית בתא המטען שברכב. יריעת המחלוקת מצומצמת אפוא בהיקפה אך מהותית בתוכנה. להלן אסקור את חומר הראיות שהובא בפניי על מנת לרדת לשורשו של עניין.
דיון והכרעה
12. כאמור, עיקר בניינן של טענות המאשימה נשען על דברי הנאשם בפני השוטר בן עזרא, כי הצידנית הינה שלו, כמו גם על הלחץ שהפגין הנאשם במהלך החיפוש. ואמנם, בדוח הפעולה ת/4, שנכתב כשעה לאחר האירוע, ציין האחרון את דברי הנאשם אודות הצידנית והתנהגותו החשודה שעה שהתבקש לפתוח את הצידנית. בשל חשיבות הדו"ח אביא את הדברים בלשונם:
"... ביקשתי מהנהג [בילאל, צ"ס]
לעשות חיפוש ברכב והלה הסכים. בתא המטען של הרכב הנ"ל היו 2 צידניות אחת גדולה ואחת קטנה ותיק נוסף בצבע כתום. [כ]
שנשאל לגבי בעלי הצידניות והתיק הנ"ל אמר [הנהג]
כי הם שייכים לנוסע. הנהג שב לרכב וביקשתי מהנוסע לצאת מהרכב ולהראות לי מה בתיק ובצדניות.
הנ"ל אישר בפני כי החפצים האלו אכן שייכים לו. בחיפוש בתיק נמצאו בגדים של החשוד שהוצאו בפני.
ביקשתי מהחשוד הנ"ל שייפתח לי את הצידניות שמסר לי כי לקח אותן מהעבודה. הצידניות הקטנה נפתחה ע"י החשוד ובתוכה היה קפה ומזון. הצידנית הגדולה שהיתה ברכב היתה בתוך תא המטען נושקת לכסא במושב האחורי, והנ"ל התבקש לפתוח גם אותה.
הנ"ל הרים במעט את המכסה שנתקע בחלקו העליון וסגר אותו בחזרה בטענה שאין שם שום דבר מעניין. ביקשתי מהחשוד שיוציא את הצידנית שטען שהיא שלו אל מחוץ לרכב ויפתח אותה מולי והנ"ל עשה כן. בתוך הצידנית היה סדין בצבע סגול דהוי שעוטף משהו. הנ"ל נשאל לפשר הדבר ומסר כי יש סדינים מגולגלים. ביקשתי מהחשוד שנראה לחוץ שיפתח את הקשר בסדינים ויראה לי מה יש בפנים. הנ"ל שניסה להרחיק את עצמו מהצידנית פיזית חזר אליה ואחרי בקשתי וכרע ברך והחל בפתיחת הקשר. לאחר כמס' שניות שהנ"ל מנסה כביכול לפתוח את הקשר בסדינים לפתע הוא קם ואמר לי 'זה לא שלי!'. שאלתי את הנ"ל של מי זה הסדינים והנ"ל אמר לי 'לא יודע'. פתחתי את הסדינים ובתוכם נמצא נשק מסוג עוזי בצבע שחור... החשוד הנ"ל ניסה להרחיק את עצמו מהנשק ומסר כי הוא לא יודע של מי זה. לאחר שנשאל מספר פעמים הנ"ל מסר שזה נשק של החברה ואין ברשותו רשיון. הנ"ל ניגש אל החלון של הנוסע וביקש מהנהג להביא את הרשיונות של הנשק. הנהג אמר כי אין לו רשיונות. החשוד אמר כי אינו יודע דבר לגבי הנשק".
(ת/4 בעמ' 2-1, ההדגשות כאן ולהלן אינן במקור, צ"ס).