1. הנאשמים רשומים במרשם האוכלוסין בישראל וגרים באזור ירושלים. העבירות בהן הואשמו הן הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין והסעה שלא כדין לפי סעיף 12א(ג) (1) לחוק הכניסה לישראל.
על-פי כתב האישום, הנאשמים שיתפו פעולה בהסעה בשכר של תושבי הרשות הפלסטינית לישראל ללא אישורי כניסה. הנאשם 1 (להלן - רג'בי או נאשם 1) הנו בעלים של רכב פורד טרנזיט (להלן - הטרנזיט) שאינו מורשה לנסוע בישראל ואילו נאשם 2 (להלן - בדריה או נאשם 2) הוא בעלים של אוטובוס זעיר מדגם פורד אוקוליין לבן מספר רישוי 14-319-95 (להלן - הפורד) המורשה לנסוע בישראל. רג'בי היה מגיע עם הטרנזיט למשרד ההסעות "אבו מוסא" בענתא, אוסף שוהים בלתי חוקיים (להלן - שב"חים) המעוניינים להגיע למרכז ישראל, ומסיעם עד לקרבת מחסום, שם היה מורידם על-מנת שיעקפו רגלית את המחסום וימתינו לו מעברו הישראלי. רג'בי תיאם עם בדריה שיביא את רכב הפורד למקום מוסכם מעברו הישראלי של המחסום, שם רג'בי קיבל את הפורד, אסף את השב"חים והסיעם לכיוון תל אביב. ההסעות היו בעיקר בימי שבת וראשון בשבוע. רג'בי גבה מכל נוסע 100 ש"ח ובתום הנסיעה היה מעביר מחצית מהסכום לבדריה. בדרך זו הסיעו הנאשמים שב"חים תמורת שכר בחודשים פברואר-אפריל 2006 שש פעמים.
ביום 17.4.2006 הסיעו הנאשמים לתל אביב 11 שב"חים ובהם מוחמד עמודי, פעיל הג'יהאד האיסלמי מאזור ג'נין ושב"ח נוסף שכונה "סאמר", מחבל מתאבד שנשא עמו תיק עם מטען חבלה, כדי לבצע פיגוע התאבדות במקום הומה אדם בתל אביב. הנאשמים לא היו שותפים ולא ידעו על התוכנית הזו.
רג'בי העלה את עמודי וסאמר בענתא והורידם בתל אביב בשעה 13:00 לערך. בשעה 13:30 הפעיל סאמר את מטען החבלה במסעדה וגרם לפיגוע בו קיפחו את חייהם 11 אנשים ונפצעו עשרות.
2.
רג'בי, הנאשם 1, הגיע להסדר טיעון חלקי עם המאשימה, לפיו הודה בעובדות כתב אישום מתוקן, סעיף האישום של הריגה הומר לסעיף גרם מוות ברשלנות.
דינו נגזר ל-45 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.
3.
בתשובתו לכתב האישום, הודה בדריה, כי שיתף פעולה עם רג'בי בהסעה בשכר של תושבי הרשות הפלסטינית ברכב הפורד השייך לו. בתשובתו המתוקנת (עמוד 90 לפרוטוקול) כפר כי ידע שאין לנוסעים אישורי כניסה לישראל.
רקע דיוני ועובדתי
4. בבית המשפט העידו מטעם התביעה מחמד עמודי שהוביל את המחבל המתאבד, הנאשם 1 פואז רג'בי, חוקרי המשטרה שגבו אמרות משני הנאשמים וממחמד עמודי וכן חוקר שב"כ. הוגשו פלטי שיחות טלפון בין שני הנאשמים ואיכוני טלפונים מיום 17.4.06. מטעם ההגנה העידו הנאשם 2, רעייתו ואחיו.
5. אמרות בדריה הוגשו לבית המשפט ללא התנגדות ובלא שנטענו טענות זוטא או טענות אחרות לגבי משקלן. בעדותו בבית המשפט העלה בדריה לראשונה טענות כי מסר האמרות תחת איום שייכנס לצינוק וכי החוקר רשם מה שרצה ולא מה שאמר בדריה (עמודים 123, 128 לפרוטוקול).
יש לדחות טענות אלה מהטעמים הבאים:
ראשית, הטענות נטענו בשלב מאוחר והן טענות כבושות.
שנית, הטענות אינן מפורטות, סתמיות, בלא הסבר כיצד הושפעו מאיום זה ובלא הסבר כיצד זה האמרות כוללות פרטים רבים הידועים רק לנאשם 2 ויכולים לבוא רק מפיו.
שלישית, חוקרי המשטרה יצחק אלון וגבריאל עבד שגבו עדויות מנאשם 2 לא נשאלו שאלות בעניין זה.
רביעית, הנאשם אמר בעדותו בעמוד 131 כי אין לו טרוניה או טענה כנגד החוקר הראשון שגבה את עדותו, ת/2, אולם כבר באמרה זו הודה למעשה שמסר את רכבו ביום הפיגוע לרג'בי (שורה 122) ואף הודה בפרטים מסוימים המופיעים גם באמרות הבאות.
בנוסף, האמרות של בדריה כוללות פרטים שאומתו על-ידי עדים אחרים או בראיות נוספות. החוקר גבריאל עבד הסביר כיצד בנה אמון עם בדריה וכי זה הסכים לתת גרסה מלאה לאחר שנוכח כי רג'בי מצידו מסר גרסה מלאה. כמו כן, בדריה רשם במו ידיו הודאה בכתב ידו (ת/10).
לאור האמור, יש לתת לאמרותיו של בדריה (ת/2, ת/10, ת/11, ת/13) משקל מלא.
6. רג'בי, נאשם 1, העיד בבית המשפט כעד תביעה לאחר הרשעתו וגזירת דינו. בעדותו עשה מאמץ להרחיק את בדריה מהאירוע, עד שהכחיש כי ביום הפיגוע נהג ברכבו של בדריה, עובדה בה בדריה הודה בעצמו. עוד העיד רג'בי כי בדריה לא ידע שהוא מסיע שב"חים, אף שבאמרותיו במשטרה חזר על כך שוב ושוב. עוד טען כי החוקר כתב האמרות לפי ראות עיניו (עמ' 96), טענה כבושה שלא הועלתה בשום שלב אחר של המשפט, ואף חוקריו לא נשאלו על כך. בשל סתירות ואי התאמות הוכרז רג'בי עד עוין ואמרותיו במשטרה הוגשו כראיות.
עם זאת, לאחר התפתלויות לא מעטות, אישר רג'בי כי "
הוא [בדריה]
יודע שאני לוקח פועלים מהגדה ללא אישורים" והוסיף אם בדריה אמר כי ביום הפיגוע מסר את הרכב, אז זה נכון (עמ' 102).
כמו כן, חזר רג'בי ואישר בעדותו, כי העובדות בהן הודה בכתב האישום הן נכונות (עמ' 108).