תיק זה עניינו בעבירת מין שביצע הנאשם. על מנת להגן על המתלוננת אנו אוסרים על פרסום שמה, או כל פרט מזהה אחר הקשור במתלוננת.
כתב האישום ותשובת הנאשם
1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת אינוס, עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
בפרק "העובדות" שבכתב האישום נאמר, כי כחודש ימים עובר לאירוע המתואר בכתב האישום נוצרו קשרי ידידות בין הנאשם לבין המתלוננת.
ביום 2.2.06 בשעה 22:00, או בסמוך לכך, התקשר הנאשם למתלוננת ושאל אותה אם היא מעוניינת לצאת עימו לבילוי. המתלוננת הסכימה להצעת הנאשם ובשעה 23:00, או בסמוך לכך, נסעו השניים, ברכבו של הנאשם, לתל-אביב, שם בילו את הערב ביחד. משחזרו לירושלים, בשעות המוקדמות של הבוקר למחרת, סטה הנאשם מהדרך ונכנס ליער באזור הסטף. הנאשם עצר את רכבו וטען בפני המתלוננת שאינו יכול להמשיך לנסוע, מכיוון שמנוע הרכב התחמם. בשלב זה, ניסה הנאשם לנשק את המתלוננת. מיד דרשה המתלוננת מהנאשם להפסיק באומרה: "תעזוב, אני לא אוהבת שנוגעים בי, אל תיגע בי". הנאשם לא שעה לדרישת המתלוננת וניסה שוב לנשקה. על אף התנגדותה הפיזית, הוריד הנאשם את משענת המושב בו ישבה המתלוננת, נשכב עליה והוריד את בגדיה התחתונים. הנאשם התגבר על התנגדותה של המתלוננת על ידי כך שהחזיק את ידיה בכוח ואיים עליה באומרו: "את יודעת שאני למדתי ג'ודו ואני אשבור לך את המפרקת". הנאשם הוריד את מכנסיו ואת תחתוניו והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת. הנאשם בעל את המתלוננת עד שהגיע לפורקן מיני. את המעשים המתוארים לעיל עשה הנאשם ביודעו, כי המתלוננת מתנגדת לכך.
2. בתשובתו לכתב האישום טען הנאשם, באמצעות בא כוחו עו"ד שמעון שרביט, כי המגע המיני בין הנאשם לבין המתלוננת נעשה בהסכמה. לגירסת הנאשם לא הייתה זו הפעם הראשונה בה קיים יחסי מין עם המתלוננת, שכן בעבר נפגש איתה וקיים עימה יחסי מין.
על הראיות
3. להוכחת אשמתו של הנאשם זימנה המאשימה ארבעה עדים: המתלוננת; שותפתה לדירת המגורים; ידיד שעמו למדה להשלמת מבחני הבגרות שלה, וכן חוקרת שגבתה את הודעות הנאשם (ת/2 ו-ת/3) וערכה עימות בין המתלוננת לבין הנאשם. כן הוגשו לבית המשפט קלטות שמע שתיעדו שיחת טלפון בין המתלוננת לבין הנאשם, וכן מפגש בין השניים (ת/3 - ת/5), אשר היו ביוזמת המשטרה והוקלטו על ידה. תימלול נעשה על ידי ב"כ הנאשם (נ/4). כן הוגשה קלטת וידיאו אשר תיעדה עימות בין המתלוננת לבין הנאשם (ת/4).
מטעם הנאשם העידו הנאשם ושני עדי הגנה.
גירסת המתלוננת והראיות הנוספות מטעם המאשימה
4. המתלוננת (ע"ת 4) העידה, כי הכירה את הנאשם בשעה שהגיע לדירתה, בה היא גרה בשכירות עם שותפה, לצורך התקנת ארון בחדרה של השותפה. במסגרת שיחה שהתפתחה בין המתלוננת לבין הנאשם באותה שעה, הציע הנאשם למתלוננת לתקן את הארון אשר בחדרה. בטרם עזב את הדירה ביקש הנאשם מהשותפה לדירה את מספר הטלפון שלה, ומכיוון שלשותפה לא היה טלפון נייד שאל הנאשם את המתלוננת למספר הטלפון הנייד שלה. המתלוננת מסרה לו את מספר הטלפון, הנאשם חייג אליה וכך נותר מספר הטלפון של המתלוננת במכשיר הטלפון הנייד שלו, ומספר הטלפון שלו במכשירה. במהלך השבוע שלאחר אותו יום, התקשר הנאשם מספר פעמים אל המתלוננת והשניים שוחחו. לאחר כ-10 ימים, כאשר המתלוננת הייתה אצל אחותה ברחובות לשבת, התקשר אליה הנאשם במוצאי שבת והציע להסיעה מרחובות לירושלים. המתלוננת לא נעתרה להצעה זו, אולם הסכימה כי יאסוף אותה מהתחנה המרכזית בירושלים. הנאשם אכן אספה כאמור, אולם תחת להסיעה ישירות לביתה נסעו השניים אל מקום עבודתו של הנאשם, שם הציג בפניה משאית חדשה, שנרכשה על ידי מקום העבודה, ולאחר מכן נסעו השניים לביתה של המתלוננת. הנאשם עלה לחדרה של המתלוננת.תיאור הדברים עד כה, בנוגע להתרחשות הדברים במוצאי השבת, מוסכם בין הנאשם לבין המתלוננת. מכאן ואילך קיימות שתי גירסאות, זו של המתלוננת וזו של הנאשם.
גירסתה של המתלוננת היא, כי במהלך שהותם של השניים בחדרה שוחחו במשך כשעתיים, בשעה שהנאשם יושב על כיסא בחדר והיא יושבת על השטיח. הדובר העיקרי בשיחה זו היה הנאשם, שכן היא שקטה יותר בשיחות עם אנשים שאיננה מכירה היטב. הנאשם סיפר לה, כי הינו רווק וכי במקור הינו מבית שאן, למד ג'ודו ובאחת התחרויות בחו"ל קיבל מכה בפיו, שכתוצאה ממנה ניזוקו שיניו. השניים שוחחו גם על מערכות יחסים קודמות שהיו למתלוננת אשר סיפרה לו, כי בעבר היו לה שני חברים, כאשר עם האחרון שבהם נמשכה מערכת היחסים במשך כשלוש שנים וחצי. המתלוננת הוסיפה, כי באותו ערב לא היה כל מגע פיזי בינה לבין הנאשם (להלן תכונה פגישה זו - "המפגש השני"). הנאשם עזב את דירתה ולמחרת התקשר ואמר לה שהיה לו נעים מאוד לשוחח עמה. המתלוננת מספרת בעדותה, כי לאחר אותה שיחה בדירתה הבינה שאיננה מעוניינת בקשר רומנטי כלשהו עם הנאשם. היא אמרה לו זאת בשיחת טלפון למחרת, וביקשה ממנו להפחית את מספר ההתקשרויות אליה. במשך מספר ימים נמנע הנאשם מלהתקשר למתלוננת.
5. ביום 2.2.06, בשעה 22:00 לערך, יצאה המתלוננת ממקום עבודתה בתלפיות בירושלים, שם עבדה בחנות ב"קניון הדר". בדרכה חזרה לביתה התקשר אליה הנאשם ואמר לה שבעוד כ-15 דקות יבוא לאסוף אותה על מנת שיצאו לבלות. מששאלה לפשר הדבר סיפר לה הנאשם, כי קנה את הבית אשר בו הוא גר בשכירות עד אותה עת, רכש רכב והוא רוצה לחגוג עם מישהו ועליה חשב ברגע הראשון. הנאשם הצליח לשכנע את המתלוננת וזו הסכימה לצאת עימו באותו ערב. היא חזרה לביתה, ובשעה 23:00 לערך הגיע הנאשם ואסף אותה מביתה. משנפגשו הציע הנאשם, כי ילכו למועדון "האומן 17" בירושלים, אולם המתלוננת אמרה, כי המקום רועש מידי והיא מעדיפה משהו יותר שקט. הנאשם הצליח לשכנע את המתלוננת להסכים לנסוע לתל-אביב באומרו, כי הוא מכיר שם מקום שקט ונחמד. השניים נסעו לתל-אביב דרך כביש הסטף. בהגיעם לתל-אביב המשיכו הנאשם והמתלוננת בנסיעה למועדון TLV. תחילה סירבה המתלוננת להיכנס למועדון, עקב הרעש העצום הבוקע ממנו, אולם לאחר שהנאשם שיכנע אותה נעתרה לו. השניים נכנסו למועדון וכל אחד מהם שתה כוס אחת של משקה, המתלוננת שתתה וודקה עם רד-בול והנאשם שתה ייגר-מאייסטר עם רד-בול. לאחר כחצי שעה יצאו השניים מהמועדון והנאשם פנה לכיוון יפו העתיקה, שם עצר ורכש שני מאפים לו ולה. השניים ישבו בטיילת במקום ואכלו את המאפים הללו. הנאשם סיפר לה שהוא נוסע לגרמניה לעשות ניתוח להשתלת שיניים, וכי הוא חושש מאוד מניתוח זה והמתלוננת הרגיעה אותו. המתלוננת הכחישה, כי במקום זה היה מגע פיזי כלשהו בינה לבין הנאשם. לאחר כ-20 דקות עזבו השניים את המקום ופנו בדרך לירושלים. כאשר הגיעו לנתיבי איילון עצר הנאשם את הרכב בשולי הדרך בטענה, כי הרכב "התחמם" ויש להמתין לקירורו. לאחר כ-15 דקות המשיכו בנסיעה עד אשר הגיעו לאזור "הקסטל", ואז פנה הנאשם לנסוע דרך כביש הסטף, בדרך בה נסעו קודם לתל-אביב. לאחר נסיעה קצרה אמר הנאשם למתלוננת, כי חום המנוע עלה שוב ועצר את הרכב בכניסה ליער. עד כאן אף הנאשם מאשר את השתלשלות העניינים, לאחר היציאה מתל-אביב. מכאן ואילך שוב נפרדות גירסאות המתלוננת והנאשם.
לגירסת המתלוננת השניים ישבו, שוחחו, ואז התקרב אליה הנאשם וניסה לנשק אותה בצוואר. המתלוננת הזיזה אותו ואמרה לו, כי הם נמצאים בקשר ידידותי ולא בקשר רומנטי והיא איננה אוהבת שנוגעים בה ושלא יגע בה. הנאשם נטה חזרה למקומו ואז אמר לה
"אני לא יכול יותר", הוריד את משענת הכיסא של המתלוננת, שיחרר את החגורה שחגרה אותו ועבר לשכב עליה בשעה שהייתה עדיין חגורה. הנאשם שיחרר את חגורתה בשעה שהיה במצב של שכיבה עליה. המתלוננת אמרה לו שיעזוב אותה ואף התחילה לצעוק ולרעוד ואמרה לו שיירד ממנה, שכן אינה מכירה אותו בצורת התנהגות שכזאת, והתחילה להתנגד תוך כדי שהיא דוחפת אותו. המתלוננת שילבה את רגליה ואילו הוא תפס את שני פרקי ידיה בידו האחת מעל לראשה, ובידו השניה פתח את מכנסיה. המתלוננת צעקה, בכתה ואז הנאשם תפס לה את פניה ואמר לה:
"את יודעת שלמדתי ג'ודו, אני אשבור לך את המפרקת, אם תתנגדי אני אשבור לך את המפרקת, אל תתנגדי" (פרו' עמ' 40, שו' 10-12). בשלב זה הוריד הנאשם למתלוננת את מכנסיה והיא נשארה באותה תנוחה, אף שהפסיק לאחוז לה בידיים. לדבריה, היא קפאה ורעדה כולה. הנאשם הפשיט את המתלוננת, תחילה הוריד את מגפיה ולאחר מכן את מכנסיה והתחתונים וכן את בגדיה העליונים, החולצה והחזייה והיא נותרה עירומה לחלוטין. הנאשם חלץ את נעליו, הפשיל את מכנסיו ואת תחתוניו, וכל זאת בשעה שהינו נמצא מעליה בכיסא בו ישבה. המתלוננת ניסתה לשלב את הרגליים וגם ניסתה לזוז ממושבה, אולם הוא חזר ואמר לה:
"אני אשבור לך את המפרקת". המתלוננת הוסיפה, כי לא התנגדה בכוח או בפראות, אלא, קפאה כולה ורעדה, כי חששה לחייה והייתה בטוחה שהנאשם יהרוג אותה. הנאשם הכניס את איבר מינו לאיבר מינה. המתלוננת צעקה ואמרה לו שאיננה משתמשת בגלולות, שיירד ממנה, שלא "יגמור בפנים" והוא השיב לה, לדבריה: "לא נורא, יהיה לך ילד ממני". דברים אלו אמרה המתלוננת מעל דוכן העדים כשהייתה על סף בכי (שם, עמ' 41, שו' 10-15). לאחר שהגיע לפורקנו שב הנאשם למושבו, החזיק את ראשו בין ידיו, הוציא חצי גופו ממושבו והחל להקיא ולאחר מכן יצא מהרכב והקיא והמתלוננת התלבשה. המתלוננת אמרה לו, לדבריה, "עשית משהו רע בגלל זה הקאת" והנאשם השיב לה: "אני לא יודע מה קרה לי". אף דברים אלו אמרה המתלוננת תוך כדי בכי על דוכן העדים (שם, שם, שו' 23-25). הנאשם נכנס לרכב, התלבש, ישב במשך כ-5 דקות בכיסאו ושתק ואז אמרה לו המתלוננת שייקח אותה הביתה, שכן פחדה שמא ישאיר אותה שם, תוך כדי שהיא אומרת לו "זה בסדר, אני סולחת לך, בסדר, לא קרה כלום, רק תיקח אותי הביתה" (שם, עמ' 42, שו' 5-7).
הנאשם הניע את הרכב והסיע את המתלוננת חזרה לביתה, כשלדבריה, כל הנסיעה חזרה רעדה, לא אמרה כלום לנאשם ואף הוא לא אמר לה מאומה. משהגיעו לחניון ביתה הסתכל הנאשם לעברה ואמר לה: "אל תעזבי אותי ככה". המתלוננת פתחה את הדלת, הנאשם שאל אולי היא צריכה כסף או דבר מה אחר שיעזור לה, ואז השיבה לו המתלוננת, כי היא צריכה כסף כדי לקנות כרטיס לפלאפון להתקשר אליו. המתלוננת הוסיפה, כי כל הדרך חשבה על זה שאינה נוטלת גלולות ושהוא הגיע לפורקן בתוכה, וכי היא צריכה לרוץ למחרת לקנות גלולה ליום שאחרי הנקראת "פוסטינור", שראתה בפרסומות בטלוויזיה. המתלוננת הוסיפה, כי לא היה ברשותה כסף מכיוון שמדובר היה ביום שישי והכל סגור, לפיכך לקחה מהנאשם שטר של 100 ש"ח. המתלוננת הציגה את הקבלה עבור רכישת הגלולה בבית המשפט (ת/6).
המתלוננת שבה לדירתה בסביבות השעה 05:00 לפנות בוקר, פתחה בחוזקה את דלת חדרה של השותפה, אשר התעוררה ושאלה מה קרה. המתלוננת התפרצה לחדר, חיבקה אותה וביקשה ממנה שתעזור לה ואמרה כי איננה יודעת מה לעשות, שכן היא נאנסה. משנשאלה על ידי השותפה על ידי מי נאנסה השיבה לה, כי היה זה הנאשם.
בהמשך עדותה אמרה המתלוננת, כי התכוונה ללכת לתחנת המשטרה להתלונן על האירוע לאור הצעתה של חברתה, ונסעה למרכז העיר, רכשה את הגלולה והשתמשה בה. כשהייתה בדרך לתחנת "מגרש הרוסים" בירושלים על מנת להתלונן על הנאשם, התקשרה דודתה, אשר אליה אמורה הייתה לבוא באותו יום שישי, ושאלה אותה אם היא מגיעה אליה. הדודה שמעה את קולה של המתלוננת רועד ומששאלה מה קרה, השיבה לה המתלוננת: "קרה משהו, זה בסדר אני בדרך למגרש הרוסים". הדודה שאלה האם גנבו ממנה משהו או אנסו אותה, והמתלוננת השיבה לה שאכן היא נאנסה. הדודה יעצה לה לקחת מונית ולהגיע אליה מיד בלא ללכת ל"מגרש הרוסים", וכך עשתה. המתלוננת נסעה לדודתה המתגוררת בשכונת "נווה יעקב".
המתלוננת הוסיפה, כי במוצאי שבת, לאחר שדודתה החזירה אותה לדירתה, התקשר אליה ידיד לספסל הלימודים, עימו הייתה אמורה ללמוד למבחן בתנ"ך במסגרת השלמת מבחני בגרות. המתלוננת סיפרה לו שאנסו אותה, שהיא רוצה שיבוא לדבר איתה, והוא אכן הגיע. הידיד הציע לה לגשת מיד לתחנת המשטרה, והשניים נסעו יחדיו לתחנת המשטרה ב"מגרש הרוסים" בשעה 02:00.
בתחנת המשטרה הודיעו לה, כי תחנת המשטרה האחראית על האזור בו אירע האירוע היא תחנת המשטרה בבית שמש והאירוע הועבר לחקירה לשם. המתלוננת הגיעה לתחנת המשטרה בבית שמש והחוקרת במקום הציעה למתלוננת שתנסה לשוחח עם הנאשם על אשר אירע, בשעה שהשיחה ביניהם תוקלט. המתלוננת התקשרה ואמרה לנאשם, כי היא רוצה לשוחח עימו והנאשם השיב לה, כי ראוי לעשות את השיחה פנים מול פנים. המתלוננת הציעה לנאשם להיפגש בשעות הערב בבית שמש, הנאשם הסכים והשניים נפגשו בשעה 20:00 לערך, לאחר שלגופה של המתלוננת הוצמד מכשיר הקלטה. השניים ישבו ושוחחו, ומששאלה אותו המתלוננת מדוע פגע בה, מדוע עשה לה את אשר עשה, השיב לה: "מה עשיתי, אני לא זוכר, את גורמת לי לבכות במה שאת אומרת, אני לא מאמין". המתלוננת אף הטיחה בנאשם, כי הוא תקף אותה בכוח ומדוע עשה זאת כך, והוא השיב לה שהמעשה היה בהסכמה, והיא זו שאמרה לו "לגמור בפנים". היא השיבה לו, שהיא לא אמרה לו זאת, כיוון שהיא איננה נוטלת גלולות, וכי הוא השיב לה: "מקסימום יהיה לך ילד ממני" (שם, עמ' 45, שו' 2 ואילך).
משנשאלה המתלוננת מה הפרטים שהיו ידועים לה על הנאשם, השיבה שהנאשם הציג את עצמו כשרון כהן, רווק, בן 28 ושוכר דירה בקרית יובל, וכי רק במהלך העימות שנערך בינה לבין הנאשם בתחנת המשטרה בבית שמש, נודע לה, כי שמו האמיתי של הנאשם הינו שרון רווח, נשוי, אב לילד ואישתו בהריון, וכי הוא מאור יהודה ולא מבית שאן, כפי שהציג עצמו לפניה.