1. מיוחסים לו לנאשם ארבעה מעשים של גניבה מרכב ושני מעשים בהם גם פרץ לתוכו, בתחבולה , בצוותא חדא עם אחר שזהותו אינה ידועה.
הראשון מיום 13.11.00 בשעה 13.45(האישום השלישי), כאשר בסמוך לחניון הום-סנטר בראשל"צ גנב בתחבולה מרכבה של דפנה אריאלי את תיקה, תוך שהוא מושך תשומת ליבה ושואל מי פגע ברכבו, כשהיא יושבת על כיסא הנהג והוא לשמאלה ובו בזמן נגנב הארנק שהיה מימינה.
השני, מיום 3.12.00 בשעה 13.00 (האישום הרביעי), בחניון כלבו חצי חינם באיזור תעשיה חדש ראשל"צ כאשר בתחבולה, משך תשומת לבה של פנינה סולימאני שישבה על כיסא הנהג והוא לשמאלה, ושאל אם פגעה ברכבו, ובו בזמן נגנב הארנק שהיה לימינה. מיוחסת לו במקרה דנן גניבה בלבד.
השלישי, מיום 7.12.00 בשעה 16.00 (האישום השני) בחניון קניון שער ראשון, בתחנה המרכזית בראשל"צ, כאשר בתחבולה שאל את רבקה ינון אם פגעה ברכבו, ומשך תשומת לבה בהיותה ברכב והוא לשמאלה, ובה בעת נגנב הארנק שהיה מימינה.
והרביעי, מיום 19.12.00 בשעה 13.30, (אישום ראשון) בחניון הום סנטר, באיזור תעשיה חדש ראשל"צ (האישום הראשון) כאשר בתחבולה פרץ לרכב של יהודית שמואל, ומשך תשומת ליבה בהיותה ברכב והוא לשמאלה, ובה בעת האחר גנב את תיקה.
המדובר לפיכך בארבעה מקרים שונים, שצורפו לכתב אישום אחד, משום שעסקינן באישומים להם עובדות דומות.
2. הנאשם כפר במיוחס לו, טען שבאירועים שבאישומים השני, שלישי ורביעי - כלל לא היה במקום ואילו באירוע שבאישום הראשון היה במקום כי עשה שם קניות, ראה את המתלוננת ושוחח איתה ליד דלת הנהג במרחק 2 מ' על הדפיקה ברכב שלה ואין לו קשר למי שפתח, אם פתח את הדלת האחורית וגנב את התיק.
באף אחד מן המקרים לא נראה אוחז דבר מה, לאחר אותה שיחה עם הנהגת.
3. לאחר ששמעתי את הראיות מבקשת התביעה שיורשע בכל המיוחס לו, וטוענת כי הליכי הזיהוי שבוצעו די בהם.
ואילו ההגנה טוענת שהליכי הזיהוי פסולים, ולא ניתן אלא לזכות את הנאשם מכל המיוחס לו.
לאחר בדיקה, וליבון, הרשעתי את הנאשם במיוחס לו באישום הראשון והשלישי, וזיכיתי אותו מהאישום השני והרביעי.
4.
זיהוי - היבט משפטי - ופרקטי
חשיבות ראשונה במעלה מייחסים בתי משפט לאמינות הזיהוי, לכך שהעד אמין, שומר בזכרונו פרטים חזותיים, ושלל אפשרות טעות בתום לב.
זיהויו של אדם יכול שייעשה מפי עדים, או על פי חפצים, וגם בראיות נסיבתיות, ובאמצעות "מסדרי זיהוי" לסוגיהם, וגם שלא על פי מסדרי זיהוי.
כאשר המדובר בזיהויו של הנאשם, וכדי למנוע טעויות בזיהוי, יש חשיבות לבדוק בעת העבירה את משך ההסתכלות ועוצמתה, את מידת תשומת הלב שבהסתכלות בנאשם, לתת את הדעת על תיאור הדמות לפני הזיהוי, למידת הבטחון בזיהוי, ולמשך הזמן שחלף מאז העבירה ועד לזיהוי.
תמצית מסדר הזיהוי היא בחינת כושרו של אדם לזהות את החשוד מבין קבוצה של אחרים "דומים" לו, ולבודדו, לכן נחשב מסדר הזיהוי מכשיר אובייקטיבי לבדיקת כושר זכרונו החזותי או הקולי של העד. (ר' ע"פ 4211/91 אל מצרי, מ"ז (5) 641).
בכל המקרים שהובא הנאשם לדין בכתב האישום דנן נעשתה פעולת זיהוי. אדון בכל אחד מהאישומים בנפרד ולגופו, אך בפתח הדברים מצאתי להתייחס לאמור בע"פ 4095/91 דורייב נ' מ"י (פד"י מ"ו (3) 202) כי ככלל, פגם בהליכי הזיהוי אינו פוסל את תוצאות ההליך, אלא אך מכרסם במשקלו הראייתי, וזאת משום שבכל אחד מן האירועים למעט האישום הראשון, לא פעלה המשטרה בצורה דווקנית בעקבות הכללים שבפסיקה.
בתיק דנן, לא בוצע מסדר זיהוי פורמלי. לטענת הממונה על החקירה מר צרפתי, משום שהנאשם התנה השתתפותו בו בהבטחה שישוחרר ממעצרו אם לא יזוהה (ולא נאמר שלא יזוהה על ידי מספר אנשים - ל.ל.), דבר שנתמך גם בדבריהם של סמי בן אשר ועו"ד דן באומן במכתבו נ/3, וגם החליט כך משום שהיה קשה למצוא ניצבים דומים לנאשם, שנראה שפוף, כפוף ומקומט (עמ' 45 ש' 14 - 16).