כ ל ל י
בתאריך 19.1.2006 הוגש לבית המשפט כתב אישום מתוקן, המהווה איחוד משפטים, הן ב-ת.פ. 40276/05 והן ב-ת.פ. 40371/05.
כתב האישום המתוקן מייחס לנאשמים, 16 במספר, ביצוע מגוון של עבירות פליליות שתיאורן יפורט בהמשך, כאשר הפעילות הפלילית הנ"ל מתבצעת על ידי מספר רב של נאשמים, והכל במסגרת
"התארגנות עבריינית".
כתב האישום מחזיק 16 אישומים נגד הנאשמים בהרכבים שונים;
על פי החלק הכללי שבכתב האישום והמהווה חלק בלתי נפרד ממנו, וחרף העובדה שאין מיוחסות לנאשמים בכתב האישום, עבירות בניגוד לחוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003, מתאר כתב האישום פעילות
ב"מסגרת התארגנות עבריינית"; במסגרת ההתארגנות האמורה ניתן לזהות חלוקה ברורה של
"קבוצות השתייכות", כאשר בראש עומדים הנאשמים 1, 2, 9, 16 שהינם אחים, בנים למשפחת עיאט - חרירי מג'לג'וליה, שעסקו בפעילות עבריינית כמקור פרנסה.
במסגרת הפעילות העבריינית ומתוקף מעמדם, סיפקו הנאשמים 1 ו-16 לנאשמים האחרים, שסרו למרותם, אמל"ח, כלי רכב, פלאפונים ומזומנים לצורך ביצוע הפעילות העבריינית.
בקבוצת השתייכות נוספת נמצאים הנאשמים 4, 5, 6, 8, 9, 13, 15, באסל עאסי (להלן: באסל), ועומר סוהיל (להלן: סוהיל), ששימשו כ"חיילים" אשר סרו למרותם של הנאשמים 1, 2, 16 ו"אכלו מידיהם", כאשר בגין פעילותם של אותם חיילים "תגמלו" אותם הנאשמים 1, 2, 16 בתשלום כסף או בשווה כסף.
באסל וסוהיל הפכו לעדי מדינה וכתב האישום מבוסס בעיקרו על עדויותיהם של שני אלו.
על קבוצת השתייכות נוספת נמנים "מקבלי השירות", הנאשמים 11, 12 שהינם אנשי עסקים, קבלני בנין שנזקקו ל"שירותי גביה" שסיפק נאשם 16, כשבדרך כלל פעילותו של זה האחרון לוותה בהפעלת אמצעי לחץ, אלימות ואיומים כלפי מי שהיו חייבים כספים לנאשמים 11, 12, שהפעיל נאשם 16 יחד עם נאשמים אחרים ו"בהרכבי ביצוע" שונים וכפי שיפורט בהמשך.
"מקבל שירות נוסף" - הינו נאשם מס' 10 שקיבל "שירות עברייני" מנאשם 1, במסגרתו הורה נאשם 1 לנאשמים אחרים, לפגוע ב'אחר' שנחשד כי קיים קשר אסור עם אשת אחיו של נאשם 10.
על קבוצת השתייכות נפרדת שפעלה בשיתוף פעולה עם הנאשמים 1, 2, 16 נמנים הנאשמים 3 ו-7 שהיו בקשרי חברות עם נאשמים 1, 2, 16 ונטלו חלק עמם בפעילות העבריינית.
הנאשמים כפרו באישומים המיוחסים להם, למעט הודיית הנאשם 16 באישום 16 ונשמעו ראיות. במהלך שמיעת הראיות העידו שני עדי המדינה, באסל וסוהיל; כך נשמעו והובאו ראיות שלטענת התביעה מהוות ראיות סיוע, התומכות בעדותם של שני אלו, וכן ראיות עצמאיות התומכות ומחזקות המסקנה, שלפיה יש להרשיע הנאשמים בעבירות המיוחסות להם.
הנאשמים כפרו כאמור, באישומים וטענו כי עדי המדינה משקרים ומכזבים מתוך מטרה למלט את נפשם מהדין, ועדותם עדות שקרית היא, שאין ליתן בה כל אמון, כאשר כל ראיה שמטרתה לסייע או לחזק עדויות אלו, לא תוכל לרפא פגמי המהימנות שדבקו בהן.
הנאשמים העידו להגנתם למעט הנאשמים 7, 8, 11 שבחרו שלא לעלות על דוכן העדים, ונמנעו ממתן עדות בבית המשפט, כאשר שתיקתם זו ממלאת אחר הנאמר בסעיף 162(א) לחסד"פ (נוסח משולב), התשי"ב-1982, הקובע כך:
"הימנעות נאשם מהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה, וכן סיוע לראיות התביעה במקום שדרוש להן סיוע..."
בטרם אתיחס למהימנות עדותם של שני עדי המדינה, אקדים סקירה משפטית קצרה, שעל פיה אנחה עצמי בהתיחסותי האמורה.
עד המדינה - מיהו ?
בענין זה הריני להפנות להוראותיו של סעיף 54א(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א-1971, הקובע כי:
... "עד מדינה" -
שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה." (ההדגשה הוספה - ג'.ק.)
אין חולק על כך, כי עם באסל נערך בתאריך 17.3.2005 זיכרון דברים (הפעלת מס"ח) להלן: ת/134 במסגרתו אמור באסל להיות מופעל כסוכן לצורך השגת ראיות נגד סוחרי סמים ואחרים על פי המפורט בנספח א' להסכם. כמו כן, התחייב באסל בסעיף 3 לאותו הסכם,
"למסור קודם לתחילת פעילותו ומיד עם חתימת הסכם, הודעות על קשריו עם עברייני סם, רכוש, אמל"ח וכו'
בעבר".