הכרעת דין בתיק פ 1198/04

בפתח הדיון מודיע בית המשפט על זיכויו של הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

על פי כתב האישום שבפני רון תורג'מן (להלן: "הנאשם") תקף את אשתו רינה (להלן: "המתלוננת"), איים עליה, כלא אותה בדירתם וגרם נזק לרכוש בזדון. לנאשם מיוחסות עבירות על סעיפים 377, 379+382(ב)(1)+192+452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977(להלן: "החוק"). על פי כתב האישום הנאשם כלא את המתלוננת בדירתם שברחוב אלנבי 119 ת"א (להלן: "הדירה") במהלך כחודש לפני ה- 9.01.04.

כעולה מהחלטה מיום 18.04.04 עו"ד הילה קולטון מהסנגוריה הציבורית מונתה לייצג את הנאשם.

בהקראה כפר הנאשם בכל העובדות שיש בהן לבסס עבירה.

התביעה הגישה את הודעת הנאשם ת/1 והעידה את שוטרת הסיור רס"ל נטלי אללוף (עמ'8-11 לפרוטוקול)  שערכה דו"ח פעולה ת/2 ודו"ח מעצר ת/3 (להלן: "השוטרת" או "רס"ל אללוף"), את הגב' ויולט כהן  (עמ' 11-13), שמנהלת סטודיו לאופנה בשכנות לדירה (להלן: "השכנה" או "גב' כהן") והיא שהזעיקה את המשטרה בתאריך 9.01.04, וכן העידה  המתלוננת (עמ' 18 -22)..

ההגנה הגישה את הודעתה של המתלוננת במשטרה - נ/1 והעידה את נאשם שהיה העד היחיד מבחינתה (עמ' 22-24 לפרוטוקול).

מהראיות שבפני עולה תשתית עובדתית כדלקמן:

1.      בין הנאשם למתלוננת שידך רב הישיבה בירושלים, שבה למד הנאשם. השידוך לא צלח והיחסים בין השנים לא היו טובים. זמן מה לאחר שנישאו עזבו הנאשם והמתלוננת את ירושלים ואת אורח המסגרת החרדית ועברו להתגורר בתל-אביב.  גם השינוי באורח החיים ומקום המגורים ושתי הבנות הקטינות שנולדו להם לא שיפרו את היחסים בין בני הזוג.

2. בתקופה הרלוונטית התגוררו הנאשם, המתלוננת ושתי בנותיהם הקטינות בדירה ברחוב אלנבי. דלת הכניסה ל"קומפלקס הדירות", שבו נמצאה הדירה היתה חייבת להישאר נעולה תמיד וזאת על פי דרישת השכנים שהמתלוננת הסכימה לה (עמ' 19 ש' 17-18).
3. באותה עת היה לנאשם ולמתלוננת סט מפתחות אחד בלבד (המתלוננת עמ' 18 ש' 15 הנאשם עמ' 22 ש' 16). לטענת המתלוננת  ב-  נ/1 שהנאשם סרב לשכפל מפתח משום שרצה למנוע ממנה להתראות עם אנשים אחרים. הנאשם טען שהמפתחות אבדו ימים ספורים לפני ה- 9.01.04 והוא טרם הספיק לשכפל אותם וגם המתלוננת נמנעה מלעשות כן (עמ' 22 ש' 14-16)
4. הנאשם עבד בתקופה הרלוונטית במסעדה במשמרות ונהג לחזור הביתה בשעות הלילה המאוחרות.
5. בתאריך 9.01.04 שמעה השכנה את המתלוננת בוכה וצועקת. גב' כהן התרשמה שהמתלוננת במצב נפשי לא טוב, היא לא יכלה להיכנס לדירה כיוון שהדלת היתה נעולה ולמתלוננת לא היה מפתח, השכנה לא קיבלה מהמתלוננת את מספר הטלפון במקום עבודתו של הנאשם, ומשכך מצאה לנכון  להזעיק את המשטרה.
6. רס"ל אללוף לדירה ה למקום, הזמינה מנעולן, שפתח את הדלת. המתלוננת והילדות היו במצב גופני טוב, לא נזקקו לטיפול רפואי. השוטרת ראתה שהידית בצד הפנימי של הדירה שבורה המתלוננת אמרה לה שבעלה שבר את ידית הדלת כדי שלא תוכל לצאת,  כך גם טענה בנ/1 (עמ' 2 ש' 37-38). השוטרת שמעה מהמתלוננת את עיקרי גירסתה, ותוך כדי כך הגיע הנאשם. השוטרת עצרה את הנאשם וכבלה אותו מכיוון שהשתולל. היא תעדה את האירועים ואת שעשתה בדו"ח פעולה ת/2 ובדו"ח מעצר ת/3.
7. אין מחלוקת שהמתלוננת לא היתה מוכנה להתעורר בשעות הקטנות של הלילה על מנת לפתוח לנאשם את הדלת עם שובו הביתה, ולדבריה"שכהוא היה חוזר הביתה לפעמים הוא היה מעיר אותי ואני הייתי פותחת ולפעמים הוא היה פותח כשהיה לוקח מפתח. לא היה לי עצבים לרדת לפתוח כל הזמן, מה אני עבד שלו?" (עמ' 19 ש' 15-16) המתלוננת הודתה והסכימה שהנאשם ינעל את הדלת ויקח איתו את המפתח בעוד שהיא והילדות נשארות בדירה הנעולה, הגם שלטענתה מצב זה גרם לה להרגיש רע (המתלוננת עמ' 19 ש' 3-4)
8. המתלוננת הודתה  בנוסף שהיא זו ששברה את ידית הדלת  (עמ' 21 ש' 18-19).
9. בין הצדדים מחלוקת באשר לתקיפות ולאיומים המיוחסים לנאשם. המתלוננת בהודעתה - נ/1  טוענת שהנאשם איים עליה והיכה אותה. הנאשם מכחיש וטוען שבתאריך 8.01.04 איים עליה  רק בכך שידווח לרשויות הרווחה על יחסה האגרסיבי כלפיה בנותיהם, לאחר שניערה בכוח  את הלול ושברה את שלביו באופן שהבהיל את הילדות. הוא הרים את הילדה  הקטנה, דרש מהמתלוננת לבכות במקלחת. המתלוננת פתחה את הדלת שסגר הנאשם, ולמרות שהחזיק בידיו את התינוקת החלה זורקת לעברו חפצים. כדי להרגיעה התיז עליה  הנאשם מים.
10. בבית המשפט המתלוננת לא העידה על איומים שהנאשם איים עליה.

לאחר ששמעתי העדים, הסיכומים ובחנתי המסמכים שהוגשו בפני הגעתי למסקנות כדלקמן:

1. שאלת חפותו או אשמתו של הנאשם תוכרע על פי מידת האימון שתינתן בדבריו לעומת דברי המתלוננת. ויאמר כבר כאן שעדות המתלוננת לא שכנעה אותי. התנהגותה בבית המשפט לפני ותוך כדי מתן עדותה הוכיחה שהיא אישה עצבנית, חסרת מעצורים ובלתי מרוסנת. עדותה התאפיינה בפרצי בכי מר מבלי שהיתה לכך סיבה (עמ' 20 ש' 20), וביטויי כעס מופגן שהתבטא בתנועות גוף, השלכת כוס המים שהוגשה לה בכעס רב, וצעקות רמות שלתוכנן בנושא החזקת הילדות ולנושא המשפט אין ולא כלום, אך עולה מהן שנאה גדולה לנאשם והוא  במיוחד את שאמרה בעמ' 21 ש' 22-23,  מדבריה בבית המשפט "הוא אדם הכי רע בעולם, הוא עשה לי דברים רעים והזיק לי הרבה". כל אלו מעיבים (אם לנקוט בלשון המעטה) על אמינות המתלוננת.