כתב האישום ותגובת הנאשם
1. הנאשם, אלדר חמדמוב, הועמד לדין באשמת הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
החוק" או "
חוק העונשין").
הנאשם שהיה דר רחוב, הכיר את ויטאלי פרקנסקי (להלן: "
המנוח") ואת מקסים גלשצ'נקו (להלן: "
מקסים"), שהיו אף הם דרי רחוב, ושלושתם נהגו לקבץ נדבות ולאסוף פחיות ובקבוקי משקה בתל אביב- יפו.
על פי הנטען בכתב האישום, ביום 17.2.2004 בשעות הלילה, שהה הנאשם יחד עם המנוח ועם מקסים במבנה נטוש ביפו, כשבמהלך שהייתם במקום שתו השלושה לשוכרה. המנוח דרש ממקסים כי יבוא עמו לקבץ נדבות בצמתים. מקסים סירב לכך, והתפתח ויכוח בינו לבין המנוח, במהלכו דרש המנוח מהנאשם כי יפסיק להיחלץ לעזרתו של מקסים. המנוח התקרב אל הנאשם והתיישב על רגליו. בתגובה, הכה הנאשם את המנוח בפניו והשניים החלו מתקוטטים. במהלך הקטטה, שלף הנאשם סכין פרפר, שהייתה מתחת למזרן עליו ישן, ודקר באמצעותה את המנוח, בעורק שוק רגל ימין ובגבו.
כתוצאה מהדקירות שספג מידי הנאשם, נפגעו שרירי הטיביאליס הקדמי והאחורי וכן העורק הטיביאלי האחורי בשוק רגלו הימנית של המנוח. המנוח התיישב על כסא, עד שהתמוטט ומת כתוצאה מכישלון הלב, וזאת עקב איבוד דם מסיבי, בשל פצע הדקירה בשוק רגלו הימנית.
הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו וטען כי לא דקר כלל את המנוח. עם זאת, אישר סנגורו, עו"ד ניל סיימון, בעמ' 39 לפרוטוקול כי הדקירות שנתגלו בגופת המנוח "
בוצעו באמצעות הסכין ת/2". הנאשם מצידו אישר בבית המשפט, לאחר שאותה סכין הוצגה בפניו, כי הסכין שייכת לו (עמ' 62 לפרוטוקול, ש' 8-9).
לנוכח כפירת הנאשם באשמה המיוחסת לו בכתב האישום, הוצגו בפני בית המשפט ראיות התביעה, ומנגד העיד הנאשם במסגרת פרשת ההגנה.
ראיות התביעה
עדותו של מקסים גלשצ'נקו
2. ראיה מרכזית, עליה מבקשת התביעה לבסס את אשמת הנאשם, הינה עדותו של מקסים- שהינו עד ראיה עובר לאירוע.
העד, שעלה לישראל מאוקראינה, הינו חסר בית מזה כשנה ומחצה ושוהה בעיקר ביפו. העד הכיר את הנאשם כחודשיים לפני האירוע, ואת המנוח- כשנה קודם לכן. בתקופה שקדמה לאירוע המתואר בכתב האישום, התגוררו השלושה יחדיו במבנה נטוש ביפו. העד סיפר כי אינו עובד והוא מתקיים מאיסוף קופסאות ובקבוקים למחזור, וכן מקיבוץ נדבות בצמתים.
מקסים העיד כי בבוקרו של יום האירוע, ה-17.2.04, הוא התעורר והלך לאסוף בדלי סיגריות. הנאשם התעורר אף הוא משנתו ושניהם שתו וודקה, כשלאחר מכן נעור גם המנוח, ושלושתם המשיכו לשתות יחדיו. במהלך היום, הם התפצלו והעד הלך לאכול בבית מחסה. בשעה 18:30 לערך, לאחר שאסף פחיות למחזור, חזר מקסים למבנה, ושם פגש בנאשם ובמנוח ושלושתם המשיכו לשתות וודקה. לאחר ששתו, יצאו השלושה לקבץ נדבות בצמתים ושבו חזרה למבנה בשעה 20:00 לערך, כשמקסים התעכב בדרך, על מנת לקנות בקבוק וודקה נוסף. בהגיעם למבנה, חבר מקסים לשתיית וודקה לנאשם, למנוח ולאדם נוסף בשם סטאס, שהלך כשעה מאוחר יותר. לאחר שלב זה של שתיית האלכוהול, פנו השלושה לישון. לאחר זמן מה, ניסה המנוח להעיר את העד, תוך שהוא מנער אותו, ודורש כי ילכו יחדיו לצומת, על-מנת לקבץ נדבות. מקסים אמר לו להרפות ממנו, כי הוא רוצה לישון. בשלב זה, הנאשם פנה אל המנוח ואמר לו לעזוב את מקסים. המנוח הפנה מבטו לעבר הנאשם, שהיה שרוע במיטתו, ושאל אותו "
מה אתה רוצה ממני" (עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 22-23) ולאחר זאת התיישב על רגליו של הנאשם, תוך שהוא דוחף את מקסים. בתגובה, קפץ הנאשם והדף את המנוח מעליו. המנוח הטיח בנאשם שהוא מגן בקביעות על מקסים והחל מקלל את הנאשם. על השתלשלות הדברים משלב זה ואילך, מספר מקסים במילים אלה: "
הנאשם קם ובאותו רגע ראיתי ביד הימנית שלו סכין סגורה. הוא התקרב לויטאלי ועוד פעם דחף אותו ביד שמאל" (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 26-27). המנוח נפל מאחורי כורסא שהייתה לרגלי מיטתו של מקסים והוא ראה רק את גבו של הנאשם, ואת ידיו של המנוח ש"
השתוללו לצדדים", כלשונו. בהתייחסו לסכין שהיתה בידי הנאשם, העיד מקסים:
"
אני לא ראיתי את הסכין בזמן שהוא דחף אותו אלא רק לאחר שהנאשם קם מהספה... רק כשהנאשם קם מהספה ראיתי את הסכין כשהיא סגורה. בשלב של העימות ביניהם לא ראיתי את הסכין"
(עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 14-17).
ובמקום אחר השיב העד לשאלה:
"איפה היתה הסכין כל הזמן הזה?" באומרו:
ביד של הנאשם" (עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 2 - 3).
לשאלת הסנגור, ציין מקסים:
אני ראיתי את הסכין אצל הנאשם רק בצורה סגורה"
(עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 6)
הנאשם חזר למיטתו והמנוח התקרב אל מקסים כשהוא כפוף וביקש ממנו כי יזמין לו אמבולנס, וכך מתאר זאת העד: "
הוא לא אמר למה ובשביל מה צריך להזמין אמבולנס. חשבתי שהוא עוד פעם רוצה להגיע לבית חולים. אמרתי לו 'ויטאלי תעזוב אותי בשקט'" (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 9-10). מקסים הסביר כי המנוח נהג, לעיתים, להזמין אמבולנס ללא הצדקה רפואית ולכן חשב שמדובר באחד מהמקרים הללו.
מקסים חזר לישון והתעורר למחרת בשעה 07:00 בבוקר. כשנעור משנתו, הוא יצא על מנת לאסוף בדלי סיגריות, וכששב למבנה הבחין בכתם דם ליד מיטתו. הוא ראה כי הנאשם ישן, ולכן עלה לקומה השניה על מנת לחפש את המנוח. משלא מצא אותו, חזר למיטתו, ובה בעת הנאשם התעורר, והם שתו וודקה יחדיו. מקסים שאל את הנאשם, בהצביעו על כתם הדם "
אם הוא במקרה לא חתך את ויטאלי" והנאשם הוציא את סכינו, פתח אותה ואמר: "
תראה אין דם על הסכין ואני לא יודע של מי הדם הזה" (עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 1-3). העד מאשר כי מדובר באותה סכין שהיתה בידי הנאשם בשעות הלילה, וסומנה ת/2.
זמן מה לאחר מכן, קם מקסים ממיטתו והנאשם אמר לו "
שם ויטאלי יושב", מקסים התקרב אל המנוח ונגע בכתפו ואז הבחין כי הוא מת. מקסים אמר לנאשם שהם צריכים להודיע על מותו של ויטאלי למשטרה, אך הנאשם אמר לו שאין צורך בכך, הואיל ויעכבו אותם במשטרה פרק זמן ארוך והם יצטרכו להסביר להם מה קרה. השניים הלכו ליפו העתיקה כדי לשתות ולקנות עוד בקבוק וודקה. יצויין, כי לדברי מקסים שאל אותו הנאשם מספר פעמים, אם הוא בטוח שויטאלי מת.
בתרשימים ת/1 ו- ת/2 ששרטט העד, ניתן לראות את המקומות בהם נתגלו כתמי דמו של המנוח- האחד ליד הכורסא במקום בו התרחש המאבק בין המנוח לנאשם והשני מאחורי מיטתו של מקסים, שם התמוטט המנוח.
יצויין, כי בעדותו בעמ' 26 לפרוטוקול ש' 14, אמר העד מקסים: