גדר המחלוקת
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום (תיק 5862/09) בגין עבירות של אי קיום צו בימ"ש וביצוע עבודות בנייה ללא היתר, לפי ס' 210, 145+204 (בהתאמה) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, בכך שלא קיים צו הריסה שיפוטי שניתן לגבי קירות חיצוניים עשויים מסורגים ורשתות ברזל, וכן בנה סככה ללא היתר, הכל במסגרת חנות ירקות שהפעיל, ותוך חריגה לשטח הציבורי.
בנוסף, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום (תיק 5864/09) בגין עבירה של אי קיום צו בימ"ש, לפי ס' 18 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, בכך שלא קיים צו סגירת עסק, המתייחס לחנות לעיל. יצויין כי מועד כניסת הצו לתוקף נקבע לשלושה חודשים מעת מתנו, כאשר נקבע כי במקרה של הצגת אישור כיבוי אש, מועד זה יידחה בששה חודשים.
תשובתו של הנאשם לכתבי האישום, ניתנה בתאריכים 15/4/10, 3/6/10.
במועד הראשון מסר הסניגור כי לטענת הנאשם, צו ההריסה בוצע על ידו, כאשר ביחס לעבירת הבניה, מדובר בהחלפת סככה שחלקה "נפל על ראשו", החלפה שנעשתה בהתאם להנחיות "ראש הפיקוח". ביחס לצו סגירת העסק, נמסר כי הנאשם טוען שנתן ל"איש כבאות" אישורים.
במועד השני מסר הנאשם, באופן ישיר, כי אביו ז"ל, שהפעיל עימו את החנות, שילם סך של 350 ש"ח לצורך אישור כיבוי אש, והנאשם אינו יודע אם התקבל אישור זה. לגבי אי קיום צו ההריסה, טען הנאשם כי מעולם לא בנה את הקירות נשוא הצו, וכך אמר "גם בפעם שעברה". באשר לסככה, הרי זו נבנתה לבקשת מהנדס העיר.
ייאמר כי תשובת הנאשם לכתב האישום כללה הודאה בחלק מהעבירות וכן סתירות פנימיות.
הודאה, במה דברים אמורים? בכך שציין כי אינו יודע אם קיבל אישור מרשויות כיבוי אש, שהינו תנאי בלעדיו אין שהיה מביא לעיכוב ביצוע צו הסגירה השיפוטי. הנה כי כן, הנאשם לא טען לקיומו של אישור כיבוי אש בתקופה הרלבנטית, ורישיון עסק כלל לא הזכיר. כך, לא ביסס הנאשם קיום כל תנאי שהיה מפקיע את הצו, ועל כן אין בדברי הנאשם בכדי להוות כפירה באישום של אי קיום צו הסגירה השיפוטי. משכך, על פניו יש להרשיע את הנאשם במיוחס לו בתיק 5864/09 כבר על פי תשובתו לכתב אישום זה.
סתירות פנימיות, במה דברים אמורים? בכך, שביחס לצו ההריסה השיפוטי טען הסניגור כי זה בוצע על ידי הנאשם, בעוד הנאשם טען כי מלכתחילה לא בוצעה אותה בניה נשוא הצו. אעיר כי טענת הנאשם בהקשר זה הינה טענה החותרת תחת ההצדקה להוצאת הצו מלכתחילה, אך זו היא טענה בהליך של ערעור ביחס לפסה"ד במסגרתו ניתן הצו, ועל כן אינה מענייננו. מכל מקום, עובדתית קיימת סתירה ברורה בין טענת הנאשם לטענת הסניגור בהקשר של האישום בהפרת צו הריסה שיפוטי. סתירות פנימיות אף התגלו ביחס לאישום בדבר עבודות בניה חדשות, שכן בעוד הסניגור טען כי מדובר בהחלפת סככה שהתמוטטה, הנאשם דיבר על בניה בעלמא, ללא אזכור החלפת בניה קודמת; בנוסף, הסניגור טען כי האישור לבניה נעשה על ידי "ראש הפיקוח" בעוד הנאשם טען כי האישור היה של מהנדס העיר.
הנה כי כן, ביחס לאישומים בתיק 5862/09 נמסרה כפירה לוקה בסתירות פנימיות.
על רקע כל אלה אתייחס לבירור הראייתי ביחס לכל אישום.
צו ההריסה השיפוטי
מר צבי וכליס העיד כי הוא מכיר את המקום, וכי הקיר נשוא צו ההריסה לא פורק, הוא זיהה אותו בתמונות (ת/2, ת/3) ומסר כי בצמוד לקיר ישנם ארגזי ירקות, ואף סימן את הקיר על גבי התמונות. העד אף ציין כי הסורגים נמצאים מצידו האחר של הקיר, הפנימי, ועל כן לא רואים אותם בתמונות. לדברי העד, הדבר נובע משינוי שבוצע במקום.
הנאשם טען בעדותו כי הוא ביצע את הצו ופירק את הסורגים כשבוע לאחר גזר הדין. לדבריו, הקיר עליו דיבר העד וכליס איננו קיר אלא "סטנד" מקרטון עבה שמונע מהסחורה ליפול לאחור. לדבריו, בשלב מאוחר יותר אף הוריד את ה"סטנד" כך שכבר איננו בין עמודי התמך הנראים בתצלום ת/2, אלא נמצא כלפי פנים החנות, כך שאיננו בולט עוד למעבר. זאת עשה לאחר שנתבקש לכך על ידי בר-סמכא כלשהו (בלשונו- "יפה". נראה שהמדובר בעדת ההזמה יפה אגיב). עוד ציין כי על אף שצו ההריסה התייחס לקיר, הרי שלא היה מדובר בקיר, ומבחינתו הסכמתו למתן הצו היתה הסכמה להורדת הסורגים, דבר שאכן ביצע.
עדת ההזמה הגב' יפה אגיב, מנהלת הפיקוח העירוני בעיריית כפ"ס, התייחסה לתמונה ת/3, על בסיס היכרותה את עסקו של הנאשם מביקוריה במקום. העדה ציינה באופן נחרץ כי הקטע אשר הוכתר על ידי הנאשם כ"סטנד" הינו קיר גבס, ואף הדגישה כי קיר זה היה קיים במקום בכל ביקוריה, אף ביום העדות (28/4/11), בניגוד לטענת הנאשם כי הסיר "סטנד" זה כך שזה לא היה קיים בין קירות התמך (כלפי חוץ) בעת עדותו, שניתנה לפני כן (11/11/10). עם זאת העדה ציינה כי לא ידעה שצו בית המשפט התייחס לסורגים.
נוכח עדות העדה, בשילוב עם הצילומים ת/2, ת/3, השתכנעתי כי מה שנראה בין קירות התמך הינו קיר ולא "סטנד", וכן שקיר זה היה קיים לפחות עד מועד עדותה של העדה. עם זאת, הרכבו של קיר זה הינו גבס, בעוד באישום הרלבנטי נאמר כי הקירות אליהם התייחס הצו היו עשויים מסורגים ורשתות ברזל. משכך, מתעורר ספק שמא צודק הנאשם בטענתו כי הסיר את הסורגים (שלדידו אינם קיר, מה שמיישב את הסתירה שנחזתה בין שני חלקי ההקראה בעניין זה), וזאת בסמוך לאחר מתן פסה"ד. יצויין כי הסורגים לא נראים בתמונות, והסברו של העד וכליס לכך אינו משכנע. שכן, עד זה ציין כי הסורגים הוזזו מהמקום, אך בד בבד הצביע בתמונות ת/2 ת/3 על קיר הגבס כקיר אליו התייחס צו ההריסה, על אף שכאמור בכתב האישום נאמר כי דובר בקיר מסורג.
עם זאת, עדיין עניין לנו, לצד הספק שמא נעשתה הזזת הקיר המסורג נשוא הצו, בקיומו ללא ספק, באותו מקום, של קיר גבס. לשון אחר, קיר בהרכב פיזי מסוג אחד החליף קיר בהרכב פיזי מסוג אחר. החלפת בניה נשוא צו הריסה בבניה אחרת באותו מקום, עדיין הינה בבחינת אי קיום צו ההריסה. משכך, אף לאור הספק האמור, משנחה דעתי כי במקום היה קיר, הרי שיש להרשיע את הנאשם במיוחס לו באישום זה.
הסככה
העד וכליס הציג תצלום של הסככה המדוברת (ת/1). לשאלת הסניגור אם ידוע לו כי מישהו מהעיריה אמר לנאשם שהסככה הקודמת היתה מכוערת והציע לו לשפר את מבנה הסככה, השיב כי אינו יודע כל כך. לדבריו, אם היתה אמירה כזו, הרי שאמור היה לדעת על כך, ומכל מקום אמירה או אישור בע"פ, אף של בעל תפקיד בעיריה, אינם בגדר תחליף להיתר בניה. העד אף ציין כי טרם סככה זו היו במקום יוטות מתוחות, בדומה לאוהל, והעד מתקשה להגדיר זאת כסככה. העד הוסיף כי המבנה שייך לעיריית כפר סבא.