הכרעה בסכסוך על מניות ביקב

עניינה של התביעה שבפני בסכסוך בין בתו של מר פ.ש. ז"ל (להלן: "התובעת"), לבין אלמנתו (להלן: "הנתבעת").

הנתבעת ופ.ז"ל (להלן: "המנוח") נישאו זל"ז בשנת 1976. עבורה היו אלה נישואין ראשונים ועבורו - נישואין שניים.

לבני הזוג לא נולדו ילדים משותפים, אך למנוח בת מנישואיו הראשונים - התובעת.

למנוח רבע מניות בחברת י.צ.(....) בע"מ (להלן: הנתבעת 3" או "היקב" או "י.צ."), המפעילה יקב ועוסקת בייצור יינות. בחברה שלושה שותפים בנוסף למנוח.

ביום 12.12.1989 כתב המנוח צוואה בה הוא מוריש את כל זכויותיו ביקב לנכדיו.

ביום 29.12.2004 חתמו המנוח ובתו-התובעת על "שטר העברת מניות", באמצעותו הועברו כל מניות המנוח ביקב, לתובעת, ללא תמורה. המנוח דיווח על ההעברה לרשם החברות (להלן: "הנתבעת 2") והיא עודכנה במרשם.

ביום  8.6.2008 חתם המנוח על "שטר העברת מניות", באמצעותו הוחזרו המניות מהתובעת למנוח. המנוח דיווח לנתבעת 2 על ההעברה והיא עודכנה במרשם.

ביום 29.6.2008 הגיש המנוח לבית הדין הרבני תביעת גירושין כנגד הנתבעת. בתביעה נטען, בין היתר, כי מערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון לאחר שנחשף בפני הנתבעת דבר הענקת המניות במתנה לתובעת ב-2004, והיות שהנתבעת טוענת לזכויותיה במניות ודורשת מהמנוח שייקח בחזרה את המתנה ואילו הוא מסרב לעשות כן. 

בסמוך לאחר הגשת תביעת הגירושין, ביום 13.7.2008, הגישו הנתבעת והמנוח יחדיו לבית הדין הרבני האזורי תביעת "בוררות כספית" כנגד התובעת ובעלה.  בכתב התביעה נכתב כדלקמן: "לפני כארבע שנים מסרתי במתנה את חלקי במניות המפעל שהם גם של אשתי ללא ידיעתה לבתי ר. כ. ביקשתי שתחזיר לי ולאשתי ל. את המתנה אך בעלה ע. כ. לא מרשה לה להחזיר לנו את המתנה שקבלה בלי ידיעתה של אשתי ל.  .  "  לפיכך מתבקש כבוד בית הדין: "לדון בנושא". 

ביום 13.11.2008 חתמו המנוח והנתבעת על "שטר העברת מניות" באמצעותו הועברו מחצית ממניות המנוח ביקב, לנתבעת, ללא תמורה. המנוח דיווח לנתבעת 2 על ההעברה והיא עודכנה במרשם.

ביום 18.2.2009 הגישה הנתבעת כנגד התובעת ובעלה תביעה כספית ונזיקית (תמ"ש 4220/09).

ביום 20.1.2010 הגישה התובעת כנגד הנתבעת, וכנגד הנתבעות 2 ו-3 את התביעה דנן (תמ"ש 4221/09).

ביני לביני, ביום 3.3.2009, נפטר המנוח.

התביעה

התובעת טוענת כי כבר בשנת 2003 גמר המנוח אומר להעביר את המניות אליה, עוד בחייו. מסיבות טכניות לא הוגשה בשנת 2003 הודעה לנתבעת 2 בדבר העברת המניות, אך בשנת 2004 חתם המנוח  על שטר העברת מניות לתובעת, והעברת המניות דווחה לנתבעת 2.

נכון למועד ההעברה היה המנוח הבעלים של 100,108,025 מתוך 455,432,100 ממניות היקב, וכאמור לעיל, כל מניותיו הועברו לתובעת.

ואולם, להפתעתה המוחלטת של התובעת, מבירור שנערך לאחרונה במשרדי הנתבעת 2 עולה כי, בסוף שנת 2008 וזמן קצר לפני פטירת המנוח, הוגשה לנתבעת 2 הודעה על העברת כל 100,108,025 מניות היקב משמה של התובעת בחזרה לשמו של המנוח. ההודעה הוגשה ללא אישור עו"ד כנדרש ומבלי שצורף אליה שטר העברת המניות, ובעקבות הגשתה הוגשה לנתבעת 2 הודעה נוספת על העברת 50,054,012 (מחצית) מן המניות, לנתבעת, ואכן, נכון למועד הגשת התביעה רשומות מניות אלה ע"ש הנתבעת. 

למען הסר ספק, התובעת מסכימה שהמחצית השנייה של מניות המנוח, אשר נותרה רשומה על שמו בשעת פטירתו, הינה חלק מעזבונו, ומבקשת כי הן תירשמנה על שם ילדיה בהתאם לצו קיום צוואה.

התובעת טוענת כי מעולם לא חתמה על שטר העברת מניות בחזרה למנוח, והעברת המניות על שמו בשנת 2008 בוצעה ללא ידיעתה ו/או הסכמתה ושלא כדין. כפועל יוצא מכך, גם העברת המניות מהמנוח לנתבעת בוצעה שלא כדין והיא בטלה מעיקרה, מאחר ובמועד העברת המניות לנתבעת לא הייתה למנוח כל זכות בהן.