הכרעה בסכסוך בין ארבע אחיות לבין אחיהם באשר לעיזבון אמם המנוחה

פתח דבר

1.         עניינו של פסק דין זה, הוא הכרעה בסכסוך בין ארבע אחיות מזה (להלן: "האחיות") לבין אחיהם מזה (להלן: "מ.") באשר לעיזבון אמם המנוחה.

2.         האחיות תבעו את מ. (תמ"ש 34530/08) בתובענה לאכיפת הסכם ולחילופין לפירוק שיתוף. לטענתן הסכימו כל האחים על מכירת בית אימם המנוחה לצד ג', והן מבקשות שאורה על אכיפתו של הסכם זה, ואילו מ. תבע את אחיותיו (תמ"ש 34531/08) למתן פס"ד הצהרתי כי הזכויות בבית אמו המנוחה - נשוא המחלוקת בתביעת האחיות - הן רכושו הבלעדי שלו.

3.         אוסיף ואומר, כי שתי התובענות נשמעו בצוותא חדא ומטעם זה אף לא שמעתי לגופו של עניין את בקשת האחיות לסילוקה על הסף של תביעת מ. תצהירי העדויות התייחסות לשתי התובענות וגם בסיכומים הייתה התייחסות אל שתי התובענות אם כי למרבה הצער, בפרוטוקול הדיון לא נרשמו בראש הפרוטוקול שני מספרי התובענות (מחמת טעות נרשם ברוב הפרוטוקולים רק תמ"ש 34530/08) ואולם אני מבהירה כי הדיון היה מאוחד בשתי התובענות, ואכן כך גם הוגש תצהיר עדותו הראשית של הנתבע וכך תצהירי העדויות של האחיות והסיכומים של הצדדים.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

4.         המנוחה ס.ט.ז. (להלן: "המנוחה") הלכה לעולמה ב-29/11/06. ילדיה - ובכללם האחיות ומ., ביקשו צו קיום לצוואתה מיום 10/9/06. בצוואתה הורישה את עיקר עזבונות, לרבות הזכויות בביתה, לשבעת ילדיה בחלקים שווים ביניהם.

            ביתה של המנוחה - בשכונת..... שזכויותיו בחכירה ממינהל מקרקעי ישראל והידועות כחלקת משנה .. בחלקה ... בגוש ... (להלן: "הבית").

5.         לטענת האחיות, הסכימו כל האחים למכור את זכויות המנוחה בבית לצד ג', הן הסמיכו את אחת האחיות שטיפלה בכך, ואכן נמצא קונה שהסכים לשלם הסך של 1,800,000 ש"ח בתמורה ואולם אז סרב מ. להסכים למכר ודרש יותר ממחצית התמורה לעצמו.

6.         בנסיבות אלא אפוא הוגשה תביעת האחיות, בה ביקשו שאתן הוראות להשלמת המכר, אך עקב התמשכות ההליכים הודיעו בסיכומיהם כי הם עומדים על הסעד החילופי בלבד של פירוק השיתוף בבית.

7.         מ. התנגד לתביעת אחיותיו וטען בהגנתו בין היתר, כי בצוואת אימם המנוחה של הצדדים לא הובאו בחשבון זכויותיו והשקעותיו בבית, לטענתו אחיותיו ידעו מתמיד את דרישותיו עליהן לא ויתר מעולם.

8.         לטענתו של מ., מתמיד היה הדמות הדומיננטית בבית וסייע בכל לאימו ולמעשה "החליף" את אביו המנוח בעזרה כלכלית ותרם רבות לפרנסת המשפחה, לדבריו אמו הוציאה אותו מקיבוץ אליו הצליח להרשם בעצמו בהיותו בן 13, וזאת כדי שיסייע לה בתשלומי ההלוואה המובטחת במשכנתא, שנטלה לצורך רכישת הבית.

9.         מ. ערך חישוב בתביעתו וטען כי הלכה למעשה שילם במשך 8.5 שנים למעלה מ-7,000 ל"י שהינו סכום למעלה משווי הבית שנרכש בפועל.

10.        לטענתו, לימים אמו עזרה לאחיותיו ולא עזרה לו ואף לא הניחה לו להתגורר בבית, לפיכך תבע את תביעתו בה טען כי מכח עקרונות הנאמנות הוא זכאי להירשם כבעלים של מלוא הזכויות בבית, ולפחות הינו זכאי למחצית הזכויות באנלוגיה להלכת השיתוף בין בני זוג.

11.        לחילופין טען מ. כי הינו זכאי לקבל החזר כל הכספים מעבודתו, וכך גם הובטח לו בשעתו ע"י אימו.

12.        האחיות התנגדו לתביעתו של מ., וטענו כי היא "הזויה ונטולת היגיון", כי היא לוקה בחוסר תום לב ואף בעזות מצח.

13.        לטענתן של האחיות, יש לדחות תביעתו של מ. מכח מעשה בית דין - עקב הצוואה של אמם המנוחה אשר קוימה ומכח התיישנות.

14.        לגופו של עניין טענו האחיות, כי אמם כעסה על מ. ואף הרחיקה אותו מן הבית ע"י המשטרה בשל התנהגותו ואורחות חייו, הן כפרו בטענותיו של מ. וטענו כי כל ילדי המנוחה עזרו לה בפרנסה.

15.        להשלמת התמונה אבהיר, כי סיפור המעשה השזור בכתבי הטענות מגולל את סיפור חייה הנוגע ללב של המנוחה שעלתה מתימן בעליית "מרבד הקסמים" בשנת 1949, אלמנה עם שבעה ילדים , גרה במעברה, עברה לשכונת ..... ובקשיים מרובים רכשה בית. נישאה לימים בשנית, ולאחר מלאת שנותיה הורישה את ביתה לילדיה: הנה כמאמר הפתגם הישן: אם אחת יכולה לגדל שבעה ילדים, אך שבעה ילדים אינם יכולים לתמוך באם אחת....

16.        לאחר שסקרתי בתמצית את טענות הצדדים אבדוק את התשתית הראייתית שהונחה בפני ואבחן עד כמה עלתה היא, בקנה אחד, עם טענות הצדדים.

דיון