הכרעה בסכסוך בין 4 נשים, כאשר 3 מהן טוענות שהיו בנות זוגו של המנוח במועד פטירתו

רקע עובדתי בתמצית:

1. במרכז הליך זה עומדת שאלת חלוקת עיזבון המנוח מר נ. י. ז"ל (להלן: "המנוח"). המנוח, נפגע ביום 2016***** עת נדרס בזמן שהיה במשמרת במסגרת עבודתו במשטרת ישראל (להלן: "הדריסה"). הוא הובהל לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם שהה וטופל עד למותו ביום 19.05.2016.

    

    

2. המנוח נישא לגב' א. י. (להלן: "הגרושה") ביום 18.07.1988. לשנים נולדו שני ילדים מנישואים אלו: מר א. י. (להלן: "א."), והגב' ס. י. (להלן: "ס.") שניהם בגירים וצדדים בהליך זה.

3. ביום 13.05.1997 התגרשו המנוח והגרושה בהתאם להסכם הגירושים נקבע, כי א. תקבל את דירת המגורים שברח' ***, ואילו המנוח ימשיך לשלם את תשלומי המשכנתא עד לסיום החוב המלא שלהם. הגרושה ויתרה על חלקה ברכב. כמו כן, צוין שהילדים יישארו בחזקת הגרושה. הגרושה ויתרה על מזונות הילדים, והיא התחייבה לא לתבוע עבורם מזונות, הואיל והמנוח התחייב לשאת בתשלומי המשכנתא. עוד הוסכם, כי המנוח יישא לבדו בתשלום החובות בבנקים הרשומים על שמו.

4. במרוצת השנים למנוח היו קשרים עם נשים נוספות. בין היתר נולדו למנוח שני ילדים נוספים: הקטין ב' מהגב' ר. א. (להלן: "ר."), שבמהלך ההליך הזה בגר, והקטינה ש' מהגב' נ. י. (להלן: "נ."). שתי הנשים הן צד להליך זה. בנוסף לכך, אישה רביעית, הגב' א. ח. (להלן: "א.") טוענת, כי גם היא הייתה בת זוגו של המנוח בעת הדריסה.

5. יובהר ויודגש כי אין מחלוקת בין הצדדים כי ארבעת הצאצאים- א., ס., הקטין ב' והקטינה ש', הינם ילדיו הביולוגיים של המנוח. כל אחד מארבעת צאצאיו של המנוח טוען, כי הוא זכאי להיות יורש על פי דין של המנוח.

6. עוד לעניינו חשוב, כי מנהלת הגמלאות במשרד האוצר העניקה קצבאות לשאירי המנוח כמפורט להלן:

   1. ביום 09.11.2016 אושרה קצבה עבור בנו של המנוח ב', שניתנה כמענה לתביעה שהוגשה ביום 05.08.2016 על ידי אימו של הילד, ר..

   2. ביום 01.11.2017 אושרו קצבאות עבור שני שאירים: 1. נ., כידועה בציבור של המנוח כהגדרתה בסעיף 4(א)(1) לחוק הגמלאות. 2. לקטינה ש', בתו של המנוח, כמענה לתביעה שהוגשה ביום 07.02.2017 ע"י אימה נ..

7. בנוסף לכל אלה, למנוח גם 14 אחים. ארבעה מהם העידו בהליך זה (ז. י., ג. י., ש. ב. מ. ו-ח. כ.).

8. כאמור, אין מחלוקת כי ארבעת הילדים הינם ילדיו של המנוח, וכי כל אחד מהם זכאי לחלק שווה מעיזבונו של המנוח בהתאם לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

9. המחלוקת הקיימת לאחר שמיעת מסכת הראיות נסובה בין שלושת הנשים הטוענות, כי הן היו בנות זוגו של המנוח במועד פטירתו, וליתר דיוק, ה'ידועות בציבור' שלו במועד הרלוונטי. כאשר בקצירת האומר, הגרושה טוענת, כי הגירושין ממנה היו פיקטיביים, והמנוח התגורר עמה בביתה עד לדריסה. נ. טוענת, כי המנוח התגורר עמה ועם ביתם המשותפת, תוך שניהלו משק בית משותף עד ליום הדריסה, ועל כן היא הידועה בציבור. ואילו א. טוענת, כי היא הייתה הידועה בציבור של המנוח והתגוררה עימו בבית אימו ב-***. האישה הרביעית, ר. טוענת, כי אף אחת מהנשים אינה עונה על ההגדרה של "ידועה בציבור" של המנוח, הואיל והוא חי עם כולן בו זמנית. לטענתה, היורשים היחידים של המנוח הינם ארבעת ילדיו.

ההליך:

1. ביום 24.07.2016 הגישה נ. בקשה לצו ירושה עבור המנוח לרשם לענייני ירושה בנצרת. בבקשה טענה נ., כי היא בת זוגו של המנוח. היא ציינה בקרב היורשים גם את ארבעת ילדיו של המנוח.

2. ביום 10.08.2016 הגישה נ. בקשה למתן צו ירושה מהרשם לענייני ירושה.

3. ביום 21.08.2016 הגישה א. התנגדות לבקשה לצו ירושה. בטענה כי גם היא ידועה בציבור של המנוח. משכך, עבר ההליך לבית המשפט לענייני משפחה.

4. ביום 19.03.2017 ביקשו הגרושה, ושני ילדיה המשותפים מהמנוח, א. ו- ס., להצטרף להליך.

5. נ. הגישה כתב תביעה בבקשה למנות אותה לאפוטרופוס לרכוש של בתה הקטינה ש' בהליך שמספרו 6954-01-17. ביום 06.12.2017 ניתן פסק דין שקבע, כי נ. היא האפוטרופוסית הטבעית של הקטינה ש'.

6. במהלך ניהול התיק, הוגשה בקשה לפיה תופסק הקצבה שהגב' נ. מקבלת. ביום 23.11.2018 ניתנה פסיקתא לפיה הורה בית המשפט למשרד הביטחון את תשלום הקצבאות המשולמות ל- נ.. הפסיקתא ניתנה בהיעדר תגובה של נ.. רק לאחר מתן הפסיקתא, הוגשה בקשה לבטל את הפסיקתה שניתנה בהיעדר תגובה, כאשר לכך הצטרפה גם ב"כ המדינה.

7. ביום 11.09.2019 בוטלה הפסיקתא מיום 23.11.2018, מהטעם שביהמ"ש אינו מתערב בשיקול הדעת של הרשות המוסמכת לפי חוק הגמלאות, אלא אם הוכח, כי הרשות פעלה בשרירות לב או שבהשפעת שיקול זר כלשהו.

8. גב' נ. ביקשה גם לפסול את המותב, בקשה שנדחתה ע"י ביהמ"ש.

9. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון במסגרת הליך ע"א 3130/20. ההליך נדחה ביום 09.08.2020 מכיוון שלא הופקד העירבון שנקבע בהליך במועד שנקבע.

10. ביום 06.10.2020 עבר רכב מס' *** שנת ייצור 2013 תאונת דרכים, שהובילה להורדתו מהכביש, לאחר שנבחן מצבו על ידי שמאי רכב. לטענת ב"כ הגרושה ו- א., הרכב שימש את א. בלבד והוא אשר טיפל בו, והוא ו-הגרושה שילמו את עלויות אחזקתו והטיפול בו. ביום 18.10.2020 התבקש בית המשפט להורות על העברת כספי שיפוי ביטוח הרכב ל- א., באמצעות העברת הבעלות ברכב מהמנוח ל- א..

11. הבקשה הועברה לתגובת יתר הצדדים בתוך שבעה ימים, ולאחר שלא הוגשה תגובה ניתנה ביום 15.11.2020 פסיקתא, בה הורה בית המשפט על העברת כל כספי השיפוי מחברת הביטוח בגין התאונה שעבר הרכב, לחשבונו של בן המנוח, א. י.

12. לא למיותר לציין שגם כאן בוטלה הפסיקתא.

13. בעקבות פסיקתא זו הוגשה ביום 17.11.2020 בקשה שנייה לפסלות שופט, כאשר נטען, כי הפסיקתא מעידה על כך שהמותב נוטה לטובת הגרושה וילדיה, ללא כל הצדקה, וכל זאת, בטרם ניתן פסק דין. עוד נטען, כי המותב מגלה עוינות כלפי המבקשת נ. ובא כוחה. עוד באותו יום נדחתה הבקשה.

14. גם על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון (בע"מ 8323/20) ביום 29.11.2020. ביום 24.03.2021 ניתנה החלטה בה הובהר, כי הערעור בבית המשפט העליון נדחה. רק ביום 07.04.2021 הוגשה הודעה מטעם נ., בה צוין, כי בכוונתה להגיש בהקדם בקשה לעיון חוזר לבית המשפט העליון, וכי היא תודיע על הגשת הבקשה לעיון ותעדכן על ההתפתחויות שם. עוד צוין בהודעה, כי ככל שהבקשה לעיון חוזר תידחה, המבקשת תודיע על כך, ותבקש לקבוע דיון מכיוון שיש לה הצעה לסיום התיק.

15. בתגובה לכך הגיבו כל המשיבות, כי המבקשת מאריכה את ההליך לחינם, במטרה להמשיך ולקבל את קצבת השארים אותה היא מקבלת. לאחר שהתקיים דיון במעמד כל הצדדים, על מנת לשמוע את ההצעה לסיום התיק של ב"כ המבקשת. בדיון התברר, כי ב"כ המבקשת מנסה לפתוח את התיק מחדש, בבקשה לקבל צו איכונים של הטלפונים הניידים של בעלי הדין, והעלה בקשה שאינה קשורה כלל וכלל לסיום התיק. בהחלטה מיום 22.05.2021 נקבע, כי בקשת המבקשת (נ.) בעיתוי זה "הינה בקשה שמוגשת בחוסר תום לב מובהק, שכל מטרתה לעכב ההליכים בתיק ולמנוע מתן הכרעה סופית." על כן, ניתנה הוראה להגשת סיכומים בתוך 21 ימים.

16. ביני לביני, ביום 26.10.2020 ניתנה החלטה בה הורה בית המשפט על דחיית בקשת המבקשת לזימון עדים וקביעת דיון לחקירתם. בהחלטה צוין, כי ביום 18.09.2019 ניתנה החלטה לפיה הורה ביהמ"ש לב"כ המבקשת להודיע בתוך שבעה ימים אם הוא עומד על חקירת העדים. חרף העובדה, שההחלטה נצפתה ע"י עוה"ד ג'בארין ביום 22.09.2019, תוך שניתנה התראה כי ככל שלא תוגש כל הודעה, ביהמ"ש יסיק מכך ש-נ., המבקשת, מוותרת על חקירת העדים.

17. בהמשך, ניתנו עוד החלטות רבות, עד שביום 21.01.2020 ניתנה החלטה כי בשל העובדה שעוה"ד ג'בארין לא הודיע את עמדתו לעניין חקירת העדים, סיכומי המבקשת יוגשו תוך 45 ימים, אולם, שוב, גם במועד זה עוה"ד ג'בארין לא עמד, וניתנו לו אורכות נוספות. בהחלטה מפורט בהרחבה, את התנהלות ב"כ המבקשת שהובילה לבזבוז זמן שיפוטי יקר והתארכות ההליך שלא לצורך.

18. חרף החלטה זו, הגיש ב"כ של נ. בקשה נוספת לעניין הזמנת העדים, בה ביקש מבית המשפט לעיין בהחלטתו מיום 26.10.2020 ולהורות על קביעת דיון לשמיעת העדים. הבקשה נדחתה בנימוק, כי היא הוכרעה ביום 26.10.2020.

19. ביום 10.11.2020 הוגשה בקשה לעיכוב ההחלטה מיום 26.10.2020, לאחר שהוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 01.11.2020 לביהמ"ש המחוזי בנצרת. וביום 16.11.2020 ניתנה החלטה בה מתבקש ב"כ המבקשת להגיש את הסיכומים לאלתר, הואיל ובקשת רשות הערעור נדחתה.

20. לאחר מכן ביום 03.12.2020 הודיע ב"כ של נ., כי הוא הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי, ערעור שגם כן נדחה ע"י ביהמ"ש העליון.

    טענות הצדדים:

טענות נ.:

1. נ. טוענת, כי היא והמנוח היו יחד משנת 2009 ועד למותו, כאשר משנת 2010 המנוח עבר להתגורר איתה בדירתה שב**** (להלן: "דירת נ'"). לטענתה הם קיימו משק בית משותף, וחיו כזוג נשוי לכל דבר ועניין, מבלי שנישאו.

2. לטענתה היא ליוותה אותו באירועים של העבודה, כאשר קיבל תעודות הצטיינות (האחרון היה חודשיים לפני הדריסה). נשקו של המנוח ורישיונות הנשק נמצאו בביתה לאחר מותו. כמו כן, ציינה, כי ברשותה מסמכים שונים של המנוח, לרבות מסמכים מהבנק, כרטיסי אשראי, תעודת העלאה בדרגה לאחר פטירתו, משחות שונות שקיבל לטיפול רפואי, תכשירי טיפוח ועוד.

3. מבחינה כלכלית, נ' טוענת, כי המנוח השתתף בתשלום הוצאות הבית לרבות: קניית אוכל, משכנתא, חשבונות מים, חשמל, ארנונה, גז וכו'. חלק הוא שילם בכרטיס האשראי שלו וחלק במזומן. לטענתה ברשותה נמצא כרטיס ההטבות של השוטרים האחרון שקיבל המנוח והיה בתוקף עד מרץ 2016.

4. לטענתה המנוח הזמין רכב חדש מסוג סקודה, על מנת להחליף את רכבו משנת 2013. היא ידעה לציין את שם וכתובת הסוכנות וכן את שם איש המכירות (ס' 44-46 לסיכומיה). כמו כן ידעה, כי המנוח נטל הלוואה לשם קנית הרכב בבנק הפועלים (ס' 48). לטענתה, לפני שקנה את הרכב הוא קיבל סך של 58,500 ₪ מקרן השתלמות ונתן את הסכום לה במזומן, על מנת שתשמור את הכסף לרכב שרצה להזמין.

5. עוד היא טענה, כי המנוח עשה שיפוץ בכל הדירה. הוא קנה את כל מוצרי החשמל, לרבות מזגנים ומקרר, וכן ריהוט כמו סלון עור, פינת אוכל, מזנון, שולחן קטן, חדר שינה וארון. עוד היא טענה, כי כחודש לפני הדריסה, הם הזמינו דלתות לבית ולחדרים, אך ביטלה את ההזמנה כאשר המנוח נפטר.

6. באשר לא'- לטענתה היא אינה דוברת אמת. עדותה לא הייתה מהימנה, ודי בכך שלא זכרה את מספר הדירה בה כביכול התגוררה עם המנוח. לטענתה, היא הביאה למכבסה בXXX את מדיו של המנוח לפני הדריסה (פירטה אילו פרטי לבוש היו). לטענתה ביקשה מאחיו של המנוח ז' שיאסוף את הבגדים, אך הוא סירב. לטענתה, הוא זה ששלח את א. לקחת אותם.

7. באשר לגרושה- לטענתה היא לא הייתה בת זוגו של המנוח. ביום הדריסה שהגיעה לבית החולים, היא טענה, כי הותקפה על ידי הגרושה וס.. כמו כן, הגרושה תקפה אותה ואת המנוח בביתה של נ'. הגרושה התלוננה מספר פעמים על המנוח במח"ש במטרה לגרום לו לסבל בגלל שבחר בנ. כבת זוגו. כמו כן טענה נ., כי הגרושה שלחה לה הודעות והטרידה אותה במטרה להפריד בינה לבין המנוח ואף תקפה אותה וירקה עליה כאשר הקטינה הייתה בידיה. עוד מציינת נ., כי הגרושה רשמה בפייסבוק, כי נ. היא נערת ליווי והמנוח סרסור שלה ועוד. לטענתה הוגשה תלונה ואף בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת.

8. לגבי אחיו של המנוח- לטענתה באחד הימים בהם גסס המנוח הגיעו שניים מאחיו של המנוח: ש' וז'. הם הציעו לה שיעידו, כי היא הידועה בציבור של המנוח והוא אביה של הילדה, ובתמורה לכך היא תעביר להם חצי ממה שיגיע לה בירושת המנוח. כאשר לטענתה איימו עליה שאם לא תעשה כן, הם יהיו נגדה ונגד ילדתה, ויאמרו שהם אינם מכירים אותן כלל. לטענתה היא לא הסכימה לכך.

9. עוד היא טענה, כי האחים של המנוח ביקשו לעשות קנוניה דומה עם א., אך גם זו לא צלחה. לאחר תקופת מה הבינו את הטעות שלהם לטענתה, והחליטו ליתן תצהירים אצל בא כוחה של נ..

טענות הגרושה:

1. לטענתה גירושיה מהמנוח היו פיקטיביים בלבד, בשל חשש מעיקולים בגין חובות של המנוח. לטענתה היא ורק היא ניהלה חיים משותפים עם המנוח, והם המשיכו להתגורר יחד שנים רבות גם לאחר הגירושין. לטענתה, בארבע שנים האחרונות לחייו של המנוח הבינה, כי הוא ניהל מערכת חיים כפולים עם נ., וכן ניהל רומנים עם אחרות.

2. לטענתה בגדיו ורכביו לאורך השנים היו בביתם. רישיונות הנהיגה והרכב הגיעו לכתובתם. המנוח ביצע רכישות של כלי עבודה ושיפץ מכספו את ביתה. אילו לא היה מתגורר איתה ועם ילדיהם, הרי שלא היה משקיע כסף בכך.

3. לטענתה היא הייתה הידועה בציבור של המנוח. אמנם היו להם מריבות לא מעטות, וחלקן אפילו בעלות גוון אלים, אך לטענתה אלו היו בגלל אהבתה הרבה למנוח, והעובדה שהיה עוזב את הבית לעיתים לטובת קיום יחסים עם נשים אחרות. לטענתה, נ. עצמה מגדירה את עצמה כמאהבת של המנוח.

4. נטען, כי עדויות אחי המנוח לפיהם נ. הייתה ידועה בציבור של המנוח, נעשתה לאחר שזו הגישה כנגדם תלונה במשטרה על גניבת חפציו האישיים. עוד נטען, כי הם היו לטובתה לאחר שהבטיחה להם כסף מעיזבון המנוח, דבר שלא עלה בידם לעשות עם א.. לטענתה, תחילה חלקם טענו שכלל לא מכירים את א., כשלאחר מכן נחשפו שיחות והתכתבויות שלהם איתה. כמו כן עלה שהאחים חתומים על אותו תוכן תצהיר, כאשר בדיון התברר, כי מעולם לא היו חלק מאותן סיטואציות או ששמעו עליהן מפי המנוח.

5. לטענתה, האחות ח. הודתה שלמנוח היו נשים נוספת אך היא לא מזכירה אותן בתצהירה כי הן לא קשורות לנ., משכך מדובר בתצהיר מגמתי ושקרי, שנועד כולו במסגרת התגייסות לטובת נ..

6. נטען, כי נ. הודתה בפני ביהמ"ש כי הצהירה במל"ל, כי היא מתגוררת לבדה בבית. כך גם המנוח הצהיר במל"ל, כי הוא אינו מתגורר עם נ., וכי הוא מתגורר אצל הגרושה וילדיו ממנה. עוד נטען, כי המנוח לא שילם מעולם מזונות קטינים בהתאם להסכם הגירושין הפיקטיבי, הואיל והוא המשיך לחיות בתא המשפחתי.

7. לטענתה, על ביהמ"ש להורות כי היא יחד עם ילדיה המשותפים עם המנוח הם יורשיו על פי חוק של המנוח, בהיותה במעמד העיזבון כידועה בציבור וילדי המנוח כמעמדם עפ"י חוק הירושה. כמו כן, על ביהמ"ש להורות להעביר אליה ולילדיה את כספי השארים ממשרד הביטחון שמקבלת נ., בגובה של 7,000 ₪ לחודש.

טענות ר.:

1. הקטין ב' (נולד במאי 1999, ובגר במהלך ההליך) הינו בנו הביולוגי של המנוח. קיים פסק דין לאבהות מיום 07.05.2017. כמו כן, הוצגה החלטה למזונות זמניים לגבי הילד מיום 20.02.2020, וכן החלטה לעניין זמני שהות של המנוח עם הקטין.

2. לטענתה הקשר שלה עם המנוח היה לתקופות שונות, באופן לא רצוף. לטענתה, גם חודש לפני שנפטר (ככל הנראה הכוונה לפני הדריסה) היה אצלה, ורצה לדבר עליו ועליה. לטענתה, כאשר הייתה בהריון קיבלה טלפון מהגרושה שהציגה עצמה כגרושתו של המנוח, וביקשה ממנה לעשות הפלה.

3. לטענתה למנוח לא הייתה אף ידועה בציבור ו/או בת זוג עובר לפטירתו, ועל כן יש לקבוע כי יורשיו הינם ארבעת ילדיו הביולוגיים בלבד. לטענתה גרסאות שלושת הנשים, מעלה כי המנוח קיים יחסי אישות עם מספר נשים במקביל, ולא חי עם אחת מהן כבת זוג ידועה בציבורי ו/או בנישואין. לשיטתה, אף אחת לא הצליחה להוכיח התקיימות שני התנאים המצטברים לכך בדבר ניהול חיי משפחה כבעל ואישה וניהול משק בית משותף.

4. לטענתה נ. משקרת שכן היא הודתה ששיקרה בביטוח לאומי וטענה שהיא מתגוררת לבד, משכך היא הודתה שהיא שקרנית. במידה והיא אמרה שם אמת, ולא שיקרה והיא אכן התגוררה לבדה, אזי היא משקרת כעת בבית המשפט, וטוענת שהיא והמנוח התגוררו יחד. כך או כך היא נוהגת לשקר, כאשר לטענתה המל"ל חוקר את הנתונים, ומגיע לבית לבדוק שהנאמר להם אכן כך. לטענתה, נ. שיקרה גם בכך שטענה תחילה שאינה מכירה את א., כאשר לבסוף הוכח כי הייתה התכתבות בין השתיים.

5. הדיון בתיק זה התמשך מעבר לנדרש בשל התנהלותה של נ.. מבוקש שיינתן פסק דין, לרבות פסיקת הוצאות כנגד הגורם לסחבת והמונע מיורשי המנוח לקבל צו ירושה במשך שנים רבות.

טענות א.:

1. לטענתה, היא התגוררה עם המנוח מספר שנים טרם מותו. היא ניהלה איתו מערכת יחסים למשך תקופה ממושכת החל משנת 2011 ועד למותו. הם התגוררו יחד בבית הוריו ב***, וניהלו מערכת יחסים משותפת וחיים משותפים לרבות ניהול משק בית משותף ומערכת יחסים לכל דבר ועניין של ידועים בציבור ו/או כבעל ואישה. לטענתה היא תמכה במנוח וחלמה למענו גם כלכלית וגם נפשית.

2. נטען שחלק גדול מהמעורבים בתיק, בעלי דין ועדים עשו יד אחת כנגדה, במטרה להורידה "כמתחרה" על היותה הידועה בציבור של המנוח. אף על פי כן, היא הרימה את נטל ההוכחה שהיא עונה על הגדרת "ידועה בציבור" של המנוח במועד פטירתו.

3. עוד טוענת א., כי ככל שביהמ"ש לא יכריז עליה כ"ידועה בציבור" בציבור של המנוח, על בית המשפט להורות על החזקת כספים ו/או תשלומים ששילמה במקום המנוח, והובטח לה על ידו שישיב לה בסך של 90,677 ₪, בתוספת ריבית והצמדה משנת 2012 ועד התשלום בפועל. לטענתה לשם סיוע למנוח משכה חסכונות ושילמה ממשכורתה החודשית, והכל לטובת תשלום מזונות, אחזקת רכבים, תשלום למזגנים ועוד. פירוט התשלומים שביצעה לטענתה עבור המנוח פורטו ברשימה שצירפה לסיכומיה.

4. לטענתה, אין לה כל טענה לגבי חלקם של הקטינים וילדי המנוח המעורבים בפרשה. עוד טענה, כי עדותה של נ. אינה עקבית ואינה קוהרנטית וכי מהימנותה מוטלת בספק. לטענתה, מדובר בעדות יחידה שלא נתמכה ע"י עדים אמינים, עדותה אינה אמינה ויש בה סתירות מהותיות ועדויות עדיה מתואמות.

דיון והכרעה:

1. בפני ביהמ"ש סכסוך ירושה/ עזבוני ביחס למנוח משלא הותיר אחריו צוואה. יש לקבוע האם מישהי מבין שלושת הנשים הטוענות כל אחת להיותה "ידועה בציבור" של המנוח, אכן הוכיחה כי התקיימו בעניינה ובעניין המנוח התנאים לכך.

2. אין חולק, כי ארבעת ילדים של המנוח (הנתבעים א. וס. ושני הקטינים ב' ו-ש') הינם ילדיו של המנוח, וחלקם בעיזבון אינה שנויה במחלוקת. יחד עם זאת, קיימת מחלוקת מה שיעור חלקם מהעיזבון, בהתאם להחלטה האם הייתה למנוח "ידועה בציבור" אם לאו.

   המסגרת הנורמטיבית:

3. הפרק השני לחוק הירושה, קובע את כללי הירושה על פי דין. סעיף 10 לחוק קובע מי הם היורשים על פי הדין כדלקמן:

   "10. יורשים על פי דין הם:

   (1) מי שהיה במות המוריש בן-זוגו;

   (2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם (בחוק זה – קרובי המוריש);

   זכויות הירושה שלהם יהיו לפי האמור בפרק זה."

   (ההדגשה אינה במקור- הח"מ)

4. לצד ההסדר לבן זוג נשוי בהתאם לסעיף 10 בחוק הירושה, חוקק המחוקק הסדר מקביל לבני זוג שאינה נשואים בסעיף 55 לחוק, הקובע כדלקמן:

   "55. איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש."

    

    

5. בהתאם לסעיף זה בן זוג שאינו נשוי זכאי לרשת את המנוח, כפי שהיה זכאי לכך בן זוג נשוי, בקיומם של ארבעה תנאים מצטברים: א. קיומם של חיי משפחה; ב. משק בית משותף; ג. הצדדים אינם נשואים זה לזה או לאחר; ד. היעדרה של צוואה.

   אמנם המחוקק אינו משתמש במונח "ידועים בציבור" ביחס לבן זוג שאינו נשוי, אולם בפסיקה נהוג לכנותם כך (בע"מ 9607/03 פלוני נ' פלוני (29.11.2006)).

6. כאמור, על מנת להוכיח כי זוג עונה על ההגדרה של "ידועים בציבור" לעניין חוק הירושה עליו לעמוד בארבעת התנאים המצטברים שפורטו לעיל. שני התנאים המצטברים האחרונים, הינם תנאים שטיבם ברור- היעדר קיומה של צוואה והיותם של הצדדים לא נשואים. אולם, טיבם של שני התנאים הראשונים- קיומם של חיי משפחה וניהול משק בית משותף אינו חד משמעי, ויכול להתפרש בדרכים שונות ורבות. עמד על כך בית המשפט העליון בבע"מ 3497/09 פלוני נ' פלונית (04.05.2010):

   "זאת ועוד, נוכח ההכרה בעובדה שלא ניתן לגבש מתכונת אחת וקריטריונים מדויקים למונח "חיי משפחה" ולמונח "ניהול משק בית משותף" נקבע בעבר כי שאלת קיומם של תנאים אלה ראוי שתיבחן על פי קריטריונים סובייקטיביים. דהיינו, כיצד ראו בני הזוג עצמם את מערכת היחסים ביניהם. עוד נקבע כי אין לחפש ואין לגבש קריטריונים נוקשים לדיבור "חיי משפחה" ולדיבור "משק בית משותף (ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' סוזן שוקרון, פ"ד לט(2) 690 (להלן: עניין שוקרון)). מאחר ואין מתכונת אחת של 'חיי משפחה' ב'משק בית משותף' המצויה אצל כל הזוגות הנשואים והדברים שונים מזוג לזוג בהתאם לגילם, השכלתם, השקפת עולמם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי, מצב בריאותם וכיוצא באלה, על בית המשפט לבחון את מרכיב המגורים במקרה הקונקרטי המובא להכרעתו, תוך שהוא בוחן את נסיבות הענין מנקודת מבטם הסובייקטיבית של בני הזוג. היינו, יש להתחקות אחר אומד דעתם של בני הזוג לעניין קביעות הקשר ומיסודו."

7. נטל ההוכחה להוכחת היות בני זוג "ידועים בציבור" מוטל על הצד הטוען לכך. במקרה בו אחד מבני הזוג הולך לעולמו יש לנהוג בזהירות רבה בהתייחס בית המשפט לעדותו של בן הזוג שנותר בחיים. פסיקה אף נקבע כי יש לדרוש "סיוע בלתי תלוי וללא דופי התומך בגרסתו" (וראו: ע"א 621/69 קרול נסיס נ' קוינה יוסטר (פ"ד כד(1), 617) וכן את עמ"ש (מחוזי תל אביב- יפו) 50602-01-22 פלונית נ' אלמוני (05.02.2023)).

    

   מן הכלל אל הפרט:

8. במקרה שבפניי, ישנן שלוש נשים, שכל אחת מהן טוענת, כי היא הייתה הידועה בציבור של המנוח במועד פטירתו. אף אחת מהנשים לא ניהלה חשבון בנק משותף עם המנוח. למנוח לא הייתה צוואה והוא לא היה נשוי ביום מותו לאף אישה, כך ששני התנאים הראשונים להכרה בידועה בציבור מתקיימים.

9. השאלה הנשאלת עם מי מהנשים הטוענות לכך, המנוח קיים חיי משפחה וניהל משק בית משותף? אם בכלל.

10. שלושת הנשים- הגרושה, נ. וא., טוענות, כי המנוח התגורר עימן תחת אותה קורת גג בשנים האחרונות לחייו. שלושתן הודו, כי ידעו שהוא מנהל קשרים עם נשים אחרות, אך כל אחת מהן טוענת שהקשרים עם הנשים האחרות היו קשרים זמניים, רומנים, ואילו הקשר של המנוח אם כל אחת מהטוענות, היה הקשר העיקרי, שמהותו היה ניהול משק בית משותף, וקיום חיי משפחה.

11. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששמעתי את כל בעלי הדין והעדים הרבים שהביאו, את החקירות הרבות המשתרעות על גבי פרוטוקולים של כ-300 עמודים, מצאתי שהיחידה שהצליחה להוכיח בהתאם לרמת ההוכחה הנדרשת בהליך האזרחי, קרי, מעל ל-50%, כי היא עונה על ההגדרה של "ידועה בציבור" כמשמעותו בחוק הירושה הינה נ.. להלן נימוקי מסקנתי.

    נ.:

12. עדותה של נ. לא הייתה חפה מקשיים. התייחסתי לכך שנ. העידה, כי שיקרה למוסד לביטוח לאומי; היו פעמים ששינתה את גרסתה בעניין מסוים (כמו למשל לעניין היכרותה עם א.). אולם, התרשמתי שלבסוף דבריה היו כנים, ומצאתי לקבל את מרביתם, כפי שאפרט בהרחבה להלן. גם עיקר דבריה חוזקו בעדויות וראיות חיצוניות שחיזקו ואישרו את דבריה.

    הקשר עם המנוח:

13. נ. טענה, כי היא הכירה את המנוח מזה שנים, ורק בשנת 2008 התחדש ביניהם הקשר. היא פגשה אותו בזמן שעבד במסגרת תפקידו בזמן עבודות שביצעו בכביש במגדל העמק. לטענתה באותה העת היה בקשר עם אישה בשם ס'. היא לא נענתה לו, אלא רק לאחר שנפרד מס' (עמ' 128-130 לפרוטוקול 25.02.2018).

14. לטענתה, היא ניהלה משק בית משותף עם המנוח משנת 2010 ועד לפטירתו. לטענתה המנוח התגורר עמה בדירתה, ויחד גידלו את בתם המשותפת (עמ' 2 ש' 1-4 לפרוטוקול מיום 09.11.2016).

15. לפני שנולדה ביתם המשותפת, סיפרה שהייתה בהריון אך עשתה הפלה בשל המצב הכלכלי הירוד של המנוח. אולם הוא כעס עליה מאוד, ולאחר מכן נכנסה להריון רצוי מהמנוח, והקטינה ש' נולדה (עמ' 130-131 לפרוטוקול). לטענתה היא לא הכניסה את ש' למעון, כי המנוח לא רצה. היא הניקה אותה עד גיל 4 כי המנוח רצה. לטענתה המנוח התגורר איתה בבית (עמ' 135 לפרוטוקול).

16. בבית התגוררו בזמנים הרלוונטיים גם הבן האמצעי של נ. מ', ואילו הבן הגדול שלה (להלן: "אל'") התגורר לפרק זמן קצר של כ-8 חודשים החל מינואר 2015, כאשר נטען, כי הוא ישן יחד עם אחיו מ' באותו החדר (עמ' 123-124 לפרוטוקול מיום 25.02.2018, עדות אל' בעמ' 240 לפרוטוקול 20.01.2019).

17. נ. תיארה קשר חם עם האחים של המנוח. בין השאר ציינה, כי לאחר שהקטינה נולדה, הגיעו אליהם הביתה האחיות של המנוח- ש' וח' (עמ' 133-134 לפרוטוקול). עוד ציינה, כי הייתה עם המנוח פעם אחת בחופשה באילת מטעם המשטרה ב-2014 בלאונרדו קלאב (עמ' 146).

18. לאחר אירוע הדריסה טענה, כי ביקרה את המנוח 3-4 פעמים בשבוע בבית החולים, בליווי שוטרי תחנת חיפה כמה שרק נתנו לה, וכמה שהתאפשר לה עם הילדה (עמ' 145 לפרוטוקול 25.02.2018). לאחר מכן ישבה שבעה בבית הסבתא ב****, יחד עם כל האחים והאחיות. לטענתה הייתה שם לאורך כל היום, ורק בערב הלכה לביתה. לקחה 7-8 ימי חופש מהעבודה (עמ' 146 לפרוטוקול).

19. לטענת נ., המשטרה הציעה לה להיות אפוטרופסית על המנוח אך לטענתה קיבלה איומים ולכן לא רצתה, וגם אחותו מונתה להיות אפוטרופסית (עמ' 147-148 לפרוטוקול 25.02.2018).

    החיים המשותפים של המנוח עם נ.:

20. כאמור, מצאתי שעלה בידי נ. להוכיח כי מרכז חייו של המנוח במועדים הרלוונטיים היה יחד עם נ. בביתה. נ. טענה, כי המנוח התגורר איתה בביתה, ויחד עם גידלו את ביתם המשותפת. גרסתה של נ. בעדותה קיבלה גם חיזוקים חיצוניים המאשרים את דבריה.

21. כך למשל לאחר שהמנוח נפטר, הנשק של המנוח מסוג 'גלוק' נלקח מדירתה של נ. ביום 08.06.2016 (בעניין זה ראו את הקבלה על נשק מופקד שצורף בנספח י"ד לתצהירה של נ., וכן את עדותו של מר ג' נ'). כך גם היו בידיה של נ. רישיונות הנשק של המנוח ואישורי תשלום אגרת הרישיון ששולמו ביום 25.06.2015.

22. גם ההתנהלות של משטרת ישראל, מקום עבודתו של המנוח במועד הדריסה, יש בה כדי לחזק את טענתה של נ. לכך שהיא הייתה בת זוגו של המנוח. כך למשל היא צירפה לתצהירה (נספח ט"ו) את ההודעה על העלאה בדרגה של המנוח לאחר פטירתו. כמו כן, כאשר נ. הייתה מגיעה לבקר את המנוח בבית החולים רמב"ם שם אושפז לאחר הדריסה, היא קיבלה ליווי משטרתי כדי שהגרושה לא תפגע בה.

23. כמו כן, נ. צירפה מסמכים שונים שיש בהם ובהצטברותם להעיד על כך שהשניים ניהלו חיים משותפים. כך למשל היא צירפה שתי תמונות שלה יחד עם המנוח ובני משפחה נוספים מאירועים (נספח ד' לתצהירה); צילום תעודה הערכה שניתנה למנוח מעבודתו במשטרה בחודש ינואר 2013 (נספח ה'); צילומי כרטיסים שונים שהיו שייכים למנוח כמו צילום של כרטיס ההטבות של המנוח מקרנות השוטרים, שבתוקף עד חודש מרץ 2016 (נספח ט'); כרטיס 'איפ"א קארד' של ארגון השוטרים הבינלאומי (נספח ט"ז); מסמכים שונים העוסקים בפתיחת חשבון בבנק הפועלים ע"ש המנוח בשנת 2013 (נספח ט"ז1).

24. כך גם נ. ידעה לספר בעדותה אודות הקשרים של המנוח עם ילדיו האחרים. בין היתר היא ציינה שס. וא. היו אצלה בבית (עמ' 136 ש' 28- עמ' 137 ש' 10 לפרוטוקול 25.02.2018):

    "ש. את אמרת עכשיו שגם ס. הייתה אצלך בבית וגם א. היה

    ת. הוא היה לוקח ממנו את מפתחות הסקודה.

    ש. תספרי לבית המשפט באיזה סיטואציה או מתי, כמה פעמים ס. הייתה אצלך בבית

    ת. היא הייתה אצלי פעמיים, שבוע לפני שאבא שלה נדרס, היא הייתה בקורס מחברת סלקום בנתניה, פעם השניה היא באה לקחת ממנו כסף ונסעה לנתניה. פעם הראשונה היא באה לקנות עם אבא של קניות, בגדים.

    ש. א. מתי היה אצלך

    ת. הוא היה בא לקחת את המפתח של הסקודה

    ש. הוא היה נכנס לבית

    ת. שהמנוח לא היה עונה לו, אני הייתי עונה לטלפון, הוא גם היה מגיע לבית.

    ש. כמה פעמים הגיע

    ת. איזה 3-4 פעמים

    ש. בכל המערכת יחסים

    ת. כן.

    ש. אם זה 3-4 פעמים את זוכרת מתי היו הפעמים, באיזה סיטואציות, הוא בא דפק בדלת, הצעת לו קפה?

    ת. קפה לא הצעתי לו, הוא דיבר עם אבא שלו בסלון. דיברו על סדרי עבודה שלהם בשכר, הם היו עובדים ביחד.

25. היא ציינה שא. היה מתקשר למנוח שהם עושים על האש והוא היה הולך לשם, וגם עשה פעם אחת את החג עם הגרושה וילדיהם. לטענתה, כאשר המנוח היה עובד ב*** הוא היה פוגש את הקטין ב', כאשר לטענתה אמר לה שהוא היה פוגש אותו בחוץ כאשר הוא היה משחק עם חברים שלו (עמ' 148 לפרוטוקול).

26. התרשמתי כי דבריה של נ. כנים ואמיתיים בעניין זה, וגם היכרותה עם יחסיו של המנוח עם ילדיו, מעידים על עומק היחסים ביניהם, וקיום חיים משותפים.

     

     

    התנהלות כלכלית:

27. נ. טענה, כי המנוח והיא ניהלו ביחד משק בית משותף, בין היתר, לטענתה המנוח שילם תשלומים שונים עבור אחזקת הבית, והשתתף בתשלום עבור הוצאות הבית לרבות קניות בסופר (עמ' 144 לפרוטוקול 25.02.2018).

28. לחיזוק דבריה היא צירפה לתצהירה מסמכים שונים מהם ביקשה ללמוד זאת. בין היתר צירפה קבלות על שם המנוח, וביניהם: רכישת מחשב נייד ביום 21.02.2014 (נספח ב' לתצהירה); העתק מסמך הזמנה של רכב מסוכנות צ'מפיון מוטורס בע"מ מיום 10.01.2013 וכן קבלות על תשלום הרכב ( נספח ו' לתצהירה).

29. לטענתה המנוח שילם מדי פעם את הוצאות החשמל באשראי, וקצת ארנונה ומים. לטענתה, קניות לבית היו עושים בכרטיס האשראי שלו מהמשטרה, היה קונה ב-2,000 ₪ ומחלק לתשלומים. עוד העידה, כי כאשר המנוח קיבל קרן השתלמות הוא שילם במזומן בסוכנות סקודה עבור רכב סופרב בשווי של כ-190,000 ₪. הרכב היה ברח' ***, ולטענתה היה בשימושם של המנוח ובנו א.. לטענתה ידעה שהוא משלם עבור השיפוץ בבית של הגרושה, וילדיו, והשיפוץ נעשה לטובת הילדים. כל השיקים ששילם לטענתה חזרו (עמ' 144 לפרוטוקול 25.02.2018).

30. נ. צירפה גם מסמכים שונים מהם ביקשה להוכיח, כי המנוח שילם עבור אחזקת הבית (נספח ח' לתצהירה). אציין, כי מחלק מהמסמכים שהוצגו לא ניתן להסיק בהכרח שהמנוח שילם עבורם, מכיוון שכל שמופיע עליהם הוא רישום בכתב יד שהחשבון שולם, אולם, מחלק מהמסמכים ניתן ללמוד, כי אכן המנוח שילם על חשבונות. כך למשל מעסקאות תשלום שוברים של תשלומי משכנתא שיצא על שם נ., ושולמו מחשבונו של המנוח בתאריכים: 03.02.2013, 02.07.2015, 10.09.2015.

31. ראו לעניין זה גם את דבריה של נ' מהפרוטוקול בעמ' 149 ש' 17- 150 ש' 30 לפרוטוקול 25.02.2018:

    "ש. את נתת לו כספים

    ת. לא, לי לא היה כסף

    ש. את קיבלת ממנו כספים

    ת. היה נותן לי 500 ₪ לקניות

    ש. הוא היה מפקיד לחשבונות בנק שלך כספים

    ת. אף פעם לא

    ש. הוא עשה הפקדה של 9 אלף

    ת. זה היה על המשכנתא, אני קיבלתי את זה מהעבודה שלי פיצויים והיה לי פיגור במשכנתא, אני הייתי עם תינוקת, הוצאתי את הכסף מהבנק ונתתי לו שילך לשלם.

    ...

    ש. אני מפנה אותך לסעיף 90-91 [בתצהירה- הח"מ], את מצהירה שהוא כל כך אהב אותך ונתן לך כספים וקנה לך ולבית שלך בכרטיסי אשראי, אני מקריאה לך...

    ת. שהיה לו הוא שילם.

    ....

    ש. יש פה חשבון מים, ביוב, כל מיני חשבונות שאני לא מבינה מי שילם אותם

    ת. הוא היה משלם

    ש. איך אני יכולה ללמוד שזה הוא שילם

    ת. רשום שם מספר.

    ...

    ש. ... איך אני יודעת שהוא שילם את זה.

    ת. רשום כרטיס אשראי, יש כתב שלו, הוא היה יושב דרך הטלפון והיה משלם את זה.

    ש. מכתב יד אני לא לומדת שזה הוא.

    ת. הישראכארט שלו, הוא היה משלם מהטלפון

    ש. הגעתי לחשבון חשמל של 487 ₪, מה זה הכתב יש לו 18.8 מה זה כתוב פה....

    ת. לא, הוא שילם בהוראה טלפונית.

    ...

    ש. מה כתוב פה נ.?

    ת. כן , כל פעם שהוא היה מגיע היה משלם בישראכארט

    ש. למה הוא שילם לך את החשבונות

    ת. הוא היה חי בבית והיה צריך לשלם גם חובות

    ש. למה שאני אאמין לך, שהוא שילם אם אין לי פה תשלום

    ת. אז מי שילם ואין לי ישארכארט ואף פעם לא היה לי.

    ש. נניח שאני אקבל את הגרסה שלך, למה הוא שילם את החשבונות

    ת. כל פעם שהיה בא חשמל הוא לא רצה שיהיה חובות, למה שהוא לא ישלם? אנחנו בני זוג והולכים ביחד לסופר.

    ש. ניהלתם חשבון בנק משותף

    ת. לא, כי היה לו חובות

    ...

    ש. ידעת מה מתנהל אצלו בחשבון בנק

    ת. לא, הוא היה מעביר את החשבוניות לבית.

32. בנוסף, נ. צירפה קבלות/ חשבוניות מס שונות בסכומים של מעל ל-32,000 ₪, שהוצאו על שם המנוח עבור רכישת ריהוט ומכשרים חשמליים. המסמכים הינם מחודש ספטמבר 2010, והכתובת המצוינת עליהם היא רח' *** - כתובת דירתה של נ. (נספח י"א לתצהיר נ.). בנספח י"ב לתצהירה צירפה נ. טופס הצטרפות לשירותי חברת YES עבור דירת נ.. המסמך מתאריך 07.09.2010. גם ממסמכים אלו ניתן ללמוד שככל הנראה המוצרים נרכשו עבור ביתה של נ..

33. בנספח י"ז צירפה חשבונית מס על רכישת מזגן עילי בסך של 2,050 ₪ ביום 12.11.12. החשבונית מוענה למנוח, כאשר מענו רשום בדירת הגרושה. חשבונית מס נוספת מיום 06.08.2012 על סך 1,850 ₪ גם כן על מזגן עילי, כאשר כתובת המנוח הינה דירת הגרושה. כנ"ל לגבי חשבונית מיום 20.02.2013 על סך של 1,950 ₪ וחשבונית מס מיום 04.02.2013 על סכום של 5,600 ₪. בחשבוניות מצוינת ס., כאיש קשר נוסף.

34. אולם גם בכך אין כדי לכרסם בגרסתה של נ.. כאמור, וכפי שעלה בעדויות, המנוח רכש גם מזגנים עבור ביתם של ילדיו- הדירה של הגרושה. כך שהדברים אינם מחלישים את המסקנה שהמנוח התגורר אצל נ. והמסמכים היו ברשותו במקום מגוריו-ביתה של נ., גם אם הרכישות היו עבור דירתה של הגרושה. נ. אף ציינה בחקירתה, כי היא ידעה שהוא משלם עבור השיפוץ בבית של הגרושה, וילדיו, והשיפוץ נעשה לטובת הילדים. לטענתה, גם כל הצ'קים חזרו (עמ' 144 לפרוטוקול 25.02.2018).

35. מחקירתה של נ. גם ניכר שהיא הייתה מעורה במצבו הפיננסי של המנוח, וגם בכך יש להעיד על קיומם של חיים משותפים. כך העידה על מצבו הכלכלי (עמ' 144 ש' 20- 35 לפרוטוקול 25.02.2018):

    "ש. אם המנוח בן זוגך, והוא קונה רכב בכמעט 200,000 ₪, ואת אומרת שהמצב הכלכלי שלכם היה מאוד קשה, איך את מאפשרת לו לקנות רכב בסכום כזה

    ת. אני אמרתי לו אל תכנס לחובות, הוא אמר שהוא רוצה, הוא קיבל קרן השתלמות, הוסיף את זה להלוואה.

    ש. את יודעת שבאותו פרק זמן, המנוח משקיע כמה מאות אלפי שקלים, עשרות אלפי שקלים בשיפוץ הביתה [כך במקור- הח"מ]

    ת. לא באותה תקופה, הוא עשה את זה בשביל הילדים, וכל השיקים שהוא שילם חזרו.

    ש. בעצם המנוח מוציא בפרק זמן מאוד קצר משהו בסביבות 350,000 ₪, עם הרכב, ואת אומרת אחרי הכל המצב שלנו היה קשה

    ת. הוא אמר שהוא יכול לעמוד בסכום של 2,000 ₪ לרכב. אז הסכימו לתת לו הלוואה.

    ש. המצב הכלכלי שלכם היה קשה

    ת. למונח לא היה אכפת, הוא היה אומר עוד חוב, לא משנה, היה לו משכורת של 13,000 ₪, היה לו הורדות של הקטין ב' 1,700 והלוואות שהוא לקח ולחגים הוא היה מוציא מקרן השתלמות 10,000 ₪ לבזבוזים. "

36. מכל אלה המסקנה המתבקשת היא, כי הצדדים חיו חיים משותפים וניהלו משק בית משותף. אמנם הם לא ניהלו חשבון בנק משותף, אולם אין בכך כדי לאיין את ניהול משק הבית המשותף. נראה, כי עלה בידי נ. להוכיח שהמנוח השתתף בתשלום הוצאות המחייה של הבית. בין אם מדובר בתשלומים שוטפים של שירותים בסיסיים (מים, חשמל, שירותי תקשורת וכו'), בין אם מדובר בתשלום על הדיור (משכנתא), ובין אם מדובר בתשלומים שונים נוספים כמו שיפוץ הבית, רכישת מוצרי חשמל לבית ועוד.

37. כאן המקום לציין, כי לא נעלמו מעיניי הצהרותיה של נ. לרשויות בדבר מצבה המשפחתי טרם מותו של המנוח, אולם, התרשמתי מכנותה של נ. בחקירות הנגדיות שנערכו לה בנושא באשר להתנהלותה, הן לעניין ההנחה בארנונה, שלטענתה קיבלה הנחה של 60-70% בארנונה ובמיסים (עמ' 138 לפרוטוקול 25.02.2018), כאשר לטענתה, ההנחה ניתנה לה על בסיס היותה גרושה בהתאם לתעודת הזהות.

38. בנוסף, נ. הודתה שהיא הצהירה דבר שקר בפני ביטוח לאומי בדבר היותה אם חד הורית ללא בן זוג שמתגורר עימה. לדבריה הדברים נעשו בהוראת המנוח, שאף הפריש ממשכורתו סכום מדי חודש בחודשו מזונות עבור הקטינה ש'. כשלטענתה הם התגוררו ביחד ולא לא הייתה זקוקה למזונות (עמ' 139 לפרוטוקול 25.02.2018). כך אמרה (עמ' 140 ש' 20-23 לפרוטוקול 25.02.2018):

    "ת. שיקרתי בעניין השלמת ההכנסה, שהייתי מקבלת שהייתי חד הורית והמנוח גם שיקר שם, הוא אמר, שאני אעלה אני אשב ככה מול החוקרים, אני אגיד שאני בא לבקר גם, אני קונה לילדה אוכל, אני ישן בבית בסלון, לפעמים אני ישן אצל כל מיני נשים וגם אותי הוא תדרך מה להגיד שם."

    בהמשך הודתה ששיקרה לביטוח לאומי משנת 2009, לבקשתו של המנוח (עמ' 143 לפרוטוקול 25.02.2018).

39. לראיות שהציגה נ., מצטרפים גם עדויות של אחרים, שיש בהם לחזק את המסקנה כי המנוח חיי חיים משותפים וניהל משק בית יחד עם נ.. כך למשל עדותו של מר ג' נ'- עובד בשיטור הקהילתי, שבתקופה הרלוונטית היה רכז הוצאה לפועל. לדבריו, הוא זה שלקח את הנשק הפרטי של המנוח מנ., מדירתה שברח' *** (עמ' 172 לפרוטוקול הדיון 25.02.2018). העד טען, כי הוא אינו זוכר את האיסוף עצמו, אלא הוא מעיד בהתאם לאמור בדו"ח.

40. העד מר ג' נ', עובד בשיטור הקהילתי, בתקופה הרלוונטית היה רכז הוצאה לפועל. לטענתו הוא זה שלקח מנ., מרח' ***, את הנשק הפרטי של המנוח, לאחר שווידא את המספר שרשום על הנשק. לטענתו, הוא לא זוכר אם הנשק היה בתוך כספת, והוא בכלל לא זוכר את האירוע, אלא מוזן ממה שכתוב בדו"ח. הוא זוכר שלקח את האקדח וזיהה לפי תעודת זהות ולא זכר איך נ. הציגה את עצמה. לאחר מכן, במענה שלאלות עוה"ד דמרי העיד, כי הכיר את המנוח במשך 10 שנים, עבד איתו באותה תחנה, ופעם אחת באותה ניידת (עמ' 173-176 לפרוטוקול 25.02.2018). כך אמר לגבי ההנחייה שקיבל (עמ' 177 ש' 12 לפרוטוקול 25.02.2018):

    "... הוא אמר לי תלך לכתובת של הבית של נ. הכתובת איפה שהוא גר, ולתפוס את הנשק."

41. העד ע' ו'- גם עד זה חיזק את גרסתה של נ'. העד עובד כטכנאי מזגנים. לטענתו, על אף שבמועד הרלוונטי (שנת 2010) היה מתקין כ-30 מזגנים בשבוע (עמ' 232 לפרוטוקול 20.01.2019), הוא זכר את ההתקנה אצל המנוח מכיוון שהוא עבד עם אבא שלו במשטרה.

42. הוא זכר שהמנוח רכש 2 מזגנים בכניסה לXXX, והוא התקין לו את זה כחבר. לאחר מכן הוא התקין לו עוד מזגן לחדר של הבן שנמצא ממול לחדרים ולאחר מכן בסלון ובסך הכל הוא התקין באותו הבית ארבעה מזגנים. במועד אחר הוא גם עשה שיפוץ אצל ס. וא.. פעם אחת הלך לתקן במספרה של בגרושה. לטענתו המנוח אמר לו שהיא אימא של הילדים. הוא ידע שהם גרושים (עמ' 233 לפרוטוקול 20.01.2019).

43. בהמשך הוא ציין כך אודות מערכת היחסים בין הצדדים (עמ' 234 ש' 26- עמ' 235 ש' 7 לפרוטוקול 20.01.2019):

    "אני אומר לך שכשהיית במספרה אצל הגרושההיא אמרה לך שהיא אשתו. נכון?

    ת. כן היא אשתו. אני יודע שהיא אשתו והם התגרשו.

    ש. אני גם אומר לך שהמנוחאמר לך להתקין מזגן או לתקן את המזגן, הוא אמר לך תתקן אצל אשתי.

    ת. לא. הוא אמר לך לאמא של הילדים. אני טכנאי מזגנים, לא נכנסתי לפרטיות.

    ש. אם אתה לא נכנס לעומק, למה בסעיף 7 אתה אומר המנוח היה קורא לנ. אשתי.

    ת. כי הוא אמר לי האישה בהריון.

    ש. הוא לא היה קורא לה אשתי.

    ת. הוא היה אומר האישה בהריון. שמעתי שהיה מזמין קפה היה אומר אשתי תעשי קפה. הייתי אצל המנוח כמה פעמים. אחרי הרכבת המזגן היה מזמין אותי לקפה.

    ש. מה הוא היה אומר אישה תביאי קפה, נ. תביאי קפה.

    ת. כן.

    ש. לא שמעת תביאי קפה

    ת. אמר אישה שלי תביאי קפה. בתור אישה, היא גם הייתה בהריון.

    ש. אסור לשקר.

    ת. אני לא משקר. הוא אמר לה אישה תכיני קפה.

    איך הוא אמר?

    ת. שמעתי שהוא אומר לה תכיני קפה."

    עוד הוא ציין שהמנוח שילם לו במזומן עבור התקנת המזגנים אצל נ. וכי המנוח אמר לו "אשה שלי בהריון", על נ. (עמ' 238 לפרוטוקול 20.01.2019).

44. העד מר ג' ב'- גם עד זה מחזק את גרסתה של נ.. ג' ב' הכיר את המנוח עוד מעת שעבדו יחד במסגרת שיתוף פעולה בין יחידות של המשטרה עד לשנת 1996. לאחר מכן היה שכן שלו בבניין בו מצויה הדירה של נ., לדבריו החל מ-2009 בערך (עמ' 253 לפרוטוקול מיום 20.01.2019).

45. לטענתו פגש את המנוח הרבה פעמים כשהוא היה עובד משמרת בוקר (פעמיים-שלוש בשבוע). לשאלת בית המשפט ענה כך (עמ' 254 ש' 20-23 לפרוטוקול מיום 20.01.2019):

    "ש. מספר פעמים לאורך כל התקופה

    ת. זה מתפזר

    ש. כמה פעמים?

    ת. לאורך כל התקופה של המגורים ראיתי אותו כמה פעמים."

    באשר לניהול משק בית משותף העיד כך (עמ' 255 ש' 1-20 לפרוטוקול 20.01.2019):

    "ש. מפנה לסעיף 8. מאיפה לך הביטחון שהם היו מנהלים משק בית משותף, איך אתה יודע?

    ת. הוא היה עולה עם קניות.

    ש. כמה פעמים ראית אותו עולה עם שקיות?

    ת. מלא פעמים, שתי ידיים עמוסות.

    ש. מה זה משק בית משותף את יודע?

    ת. אני עושה את זה עם אשתי בבית, חיים משותפים, משלמים יחד, קונים יחד.

    ש. איך אתה יודע שהם שילמו ביחד?

    ת. אני משער את זה. אני לא ראיתי את זה.

    ש. אם כך סעיף 8 לא נכון, זה השערה. לא ראית. ראית תדפיס חשבון בנק שלהם.

    ת. זה לא ראיתי.

    ש. ראית אותו משלם, קונה לה משהו?

    ת. לפי הקניות. לא ראיתי.

    ש. ראית מי שילם את החשמל?

    ת. לא.

    ש. מי שילם מים וארנונה?

    ת. לא.

    ש. כמה פעמים ראית אותם אוכלים ארוחת בוקר או צהריים.

    ת. ארוחת צהריים למטה, עושים על האש.

    ש. כמה פעמים בשבוע עשו על האש?

    ת. לא יכול להגיד. "

46. חיזוק חיצוני נוסף ומשמעותי לכך שנ. והמנוח היו ידועים בציבור, ניתן ללמוד דווקא מהתנהלותה של הגרושה כלפיהם. במה דברים אמורים? מהראיות שהוצגו בפניי, ניכר, כי הגרושה לא הסכימה עם הקשר של המנוח ונ.. מהראיות עולה באופן נהיר, כי הגרושה הייתה מודעת לקשר. כך למשל ניתן ללמוד מצילומי מסך בו מתועד פוסט שהגרושה פרסמה ברשת ה-'פייסבוק', בו היא מתייחסת לקשר של נ' עם המנוח, שמפאת כבוד הצדדים לא אחזור עליהם (נספח ט'2 לתצהיר נ').

47. נ' צירפה גם צילומי הודעות טקסט שהגרושה כתבה לה, בהן היא מקללת אותה. מפאת חשיבות הדברים, אביא חלקים מההודעות שהגרושה רשמה (נספח ט' 3 לתצהיר נ'):

    "אם הוא היה נורמלי הוא היה בבית שלו עם אישתו עם הילדים שלו... אם הוא היה בעל נורמלי היה במיטה שלי ולא שלך."

    בהודעה נוספת נרשם כך:

    "...ודרך אגב רציתי להבהיר לך אני והמנוח עוד נשואים אפילו שרשום גרוש הודעתי כבר לרבנות שאחרי שהתגרשנו חזרנו ישר הביתה וחיינו עוד שנה אז כך שגירושים מבוטלים תזהרי שלא אצהיר על הממזרה שלך שהבת שלך ממזרה...."

    בהודעה אחרת רשמה כך:

    "... כדאי לך להעיף אותו מהבית שלך למה אחרת זה לא יגמר בטוב..."

48. דברים דומים נאמרו בהודעות נוספות, שמפאת כבוד הצדדים מצאתי שאין מקום להביאם כאן. בהמשך, בנובמבר 2014 נ. הוציאה צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד הגרושה. במסגרת בקשתה ציינה נ., כי הגרושה מטרידה אותה, מאיימת עליה, ותקפה אותה כאשר הייתה עם ילדתה בידיה (נספח י' לתצהיר נ').

     

49. דברים אלו מחזקים אף הם את המסקנה שלנ' והמנוח היה קשר רציני, שגם הסובבים אותם ואף הגרושה, שהתנגדה לקשר זה, הבינה אותו ככזה, והתייחסה אליו כאל קשר משמעותי ורציני.

50. לא למיותר לציין, כי מהראיות שהוצגו עולה, כי המנוח קיים במקביל קשרים רומנטיים וזוגיים עם מספר נשים. נ' הודתה, כי גם במקביל לקשר שלהם הייתה מודעת לכך שהמנוח ניהל יחסים עם נשים אחרות. לטענתה בסוף תמיד היה שב אליה הביתה, ואף הציע לה נישואים (עמ' 187 לפרוטוקול 04.11.2018). בהקשר זה העידה כך (עמ' 146 ש' 28 - עמ' 147 ש' 1 לפרוטוקול 25.02.2018):

    "ש. אני רוצה להגיד לך שאת אמרת בתחילת הדברים, את אמרת שהוא הולך להרבה נשים

    ת. לא, הוא אמר בביטוח לאומי שיש לו הרבה נשים אבל הוא היה יישן רק בבית אחד אצלי ברחוב ה****

    ש. אז היו לו הרבה נשים

    ת. יכול להיות

    ש. את רואה פה כמה שנים [צ"ל נשים- הח"מ] , נכון

    ת. כן

    ש. ואת יודעת מה שאמרת קודם, שהוא אהב נשים ולהתעסק עם נשים

    ת. לא יודעת אם להתעסק עם נשים הוא אהב. אבל לדבר עם נשים זה משהו אחר

    וכך המשיכה והעידה (עמ' 185 ש' 10- 30לפרוטוקול 04.11.2018):

    "ש. את כותבת פה המון הודעות שקשורות למנוח על זה שהוא הולך בעצם לא. ואני מקריא לך מההודעות. למה אמרת שאת מתקשרת למנוח, ואז את כותבת לה "כלבה, זונה של ערבים, את לא עוזבת אותו, עכשיו אני רואה שאת רודפת אחריו, הוא לא צריך זונה כמוך, את מיואשת מהחיים, רווקה רקובה, בשביל זה תפסת טרפת על המנוח, בחיים לא יהיה שלך כלבה זונה"". האם את מאשרת שאת כתבת את זה?

    ת. אני לא כתבתי את המילים למספר שמסתיים ב-300. אלה כנראה טלפונים אחרים שיש אצלך. כתבתי את זה, אני לא מכחישה. באתי עם האמת שלי.

    ש. את מכחישה שזה הטלפון שלך, 603?

    ת. אני לא מכחישה. אמרתי שזה שלי.

    ש. ז"א ההודעות נשלחו מהפלאפון שלך.

    ת. אמרתי לך 4 פעמים שכן, מהפלאפון שלי, אין לי מה להכחיש.

    ש. מכיוון שאת מאשרת שאת קיללת את המנוח ומכיוון שמתוך הכתוב שלך אנחנו מבינים שהמנוח לא חי איתך באמת.

    ת. הוא חי איתי עד יום מותו, עוד ביום שיצא מהבית, הוא שם את הילדה בגן, קנה סיגריות, שם על השולחן. אפילו בגן ראו אותו כשהלכנו.

    ת. הוא היה בבית כל יום. ביום, בלילה, בחגים ובשבתות ובימי שישי.

    ש. אז למה את כותבת הודעות כאלה אם מדובר באחד שחי איתך באהבה?

    ת. המנוח היה אומר לי תרשמי מה שאת רוצה בהודעות ותשלחי למי שמטרידה אותך."

    [ההדגשה איננה במקור- הח"מ]

51. לאחר מכן אמרה כך בעדותה (עמ' 187 ש' 8-17 לפרוטוקול 04.11.2018):

    "ש. אם המספר הזה לא שלך, את כותבת כיוון שיש לך כמה מספרים, את אישרת שהמספר 603 בסוף זה המספר שלך.

    ת. זה הטלפון היחיד שלי, לא אלה שהראית לי

    ש. את כותבת לא. "אני מרחמת עלייך שאת רודפת אחריו, המנוח לא רוצה אותך יותר, אני גם ככה ישנה בחדר נפרד, רבתי איתו בגלל החדשה ששלחה לו הודעה לפני חצי שעה, טרק את הדלת והלך, שילך לעזאזל, מצדי התקשרתי אליו, היה תפוס, דיבר עם הזונה החדשה, את כולך מסכנה שלא יתחתנו איתך ורודפת אחרי גברים שלא שמים עלייך יותר, המנוח אוהב להחליף מאהבת, יחליף גם אותך, תמשיכי להתקשר אליו ולרדוף אחריו את לא מעניינת אותי..." את כתבת את זה?

    ת. המספר הזה שלי, כן. אני מאשרת שכתבתי את זה" .

    נ. טענה כי על אף שבהודעות שכתבה לא. היא רשמה שהיא נפרדה מהמנוח מספר פעמים, זה לא נכון והיא רשמה את זה סתם. לטענתה לא נפרדו אף פעם (עמ' 182 לפרוטוקול 28.02.2018). לאור התרשמותי מעדותה, מצאתי לקבל את הסברה כי ההודעות נרשמו לשם ההתרסה, ולא העידו על מצב הדברים האמיתי.

52. לא נעלמה מעיניי העובדה שנ. העידה תחילה, כי רק בדיונים היא ראתה לראשונה את א., וכי היא לא ידעה כביכול על הקשר של א. עם המנוח לפני קיומם של הדיונים (עמ' 149 לפרוטוקול 25.02.2018). אכן יש בכך כדי להפחית מאמינותה של נ., אולם ועל אף דברים אלו, לא מצאתי שיש בדברים אלו כדי לכרסם באופן משמעותי או לאיין את יתר דבריה, ששוכנעתי שיש בהם ממש.

53. לסיכום עניין זה, במארג הראיות הכולל, לרבות עדותה של א. והבעייתיות שעולה ממנה, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, לא מצאתי שאף אחד מהקשרים הנוספים שהיו למנוח, לרבות כאמור זה עם א., עלה לכדי קשר שיש לראותו כ'ידועים בציבור' לעניין חוק הירושה. כך גם לא הוכח בפניי, כי יש במי מקשרים אלו, כדי לפגוע במסקנה אליה הגעתי שהקשר בין נ. למנוח עולה לכדי 'ידועים בציבור', כפי שהוכח בפניי ברמת ההוכחה הנדרשת כאמור.

     

    עדות א.:

54. א. טענה, כי הכירה את המנוח עוד מנעוריה, אך היו ידידים בלבד. הקשר התחדש בשנת 2011. לטענתה לאחר כחודש מעת שהחל הקשר ביניהם היא התגוררה עם המנוח בדירה של אימו ברח' *** (להלן: "דירת הסבתא", עמ' 74-75 לפרוטוקול מיום 04.12.2017). לטענתה לעיתים ג', אח המנוח היה מגיע ולן בבית (עמ' 2 ש' 6-10 לפרוטוקול 09.11.2016). לטענתה כל הסביבה (משפחת המנוח, אחיו, חבריו לעבודה, שכנים ועוד) ידעה שהיא והמנוח מנהלים אורח חיים זוגי ומשק בית משותף כידועים בציבור.

55. העדים שהגיעו מטעמה של א' אישרו את העובדה שהיה בינה לבין המנוח קשר זוגי. כך למשל העידה חברתה הגב' מ' ד' כי א. והמנוח התגוררו יחד בדירת הסבתא, וכי היה ביניהם קשר זוגי אינטימי (עמ' 24 ש' 13-18 לפרוטוקול):

    "ש. וגם את יודעת מה קורה בחדר השינה שלהם

    ת. לא.

    ש. אז למה את מצהירה מה קורה בחדר השינה שלהם. מזה יחסי אישות

    ת. מנשקים אחד את השני, מחבקים הייתי רואה את זה, אבל בתוך החדר איך אני יכולה להגיד. פעם ישבתי עם המנוח וא. והמנוח אמר לה בואי נעשה הלילה ילד, אז ברור שיש ביניהם יחסי מין."

    כאשר לטענתה אף דיברו על מיסוד הקשר ביניהם ועל חתונה (עמ' 29 ש' 33- עמ' 30 ש' 2 לפרוטוקול):

    "ש. תסבירי לנו איך הגעת למסקנה בתצהיר שהם התכוונו להתחתן, מה ראית

    ת. הם התחילו לחשוב לעשות ילד, דיברו על זה ואפילו שהגיעו למסקנה שאולי יתחתנו אפילו לא בכנסיה הם אפילו שקלו לעשות נישואים אזרחיים לא כדת וכדין.

    ש. את שמעת אותם מדברים על זה

    ת. שמעתי שהם מדברים על חתונה, היינו יושבים ואני זוכרת את זה היטב."

56. גם מעדויות הנשים האחרות עולה כי המנוח וא. היו בקשר זוגי. כך כאמור עלה בעדותה של נ., שכאמור התברר כי רשמה הודעות לא. באשר לקשר הזוגי שלה עם המנוח. גם הגרושה לא הכחישה את קשרו של המנוח עם א.. משכך, אני נכון לקבל את הטענה שלא. היה קשר זוגי עם המנוח, יחד עם זאת יש לקבוע באם הקשר עלה לכדי ידועים בציבור? סבורני, כי התשובה לכך שלילית, ואפרט.

57. בחקירה הנגדית, ידעה א. לתאר את דירת הסבתא, אולם כאשר נשאלה על אורח חייה עם המנוח היא ציינה, כי כאשר המנוח היה עובד במשמרת לילה, ג' היה מגיע לישון עם הסבתא, והיא הייתה הולכת לישון בבית המשפחה בנצרת. כמו כן, לא ידעה להסביר מה הבעיות הרפואיות של האם, על אף שטענה שחיה איתה בבית במשך שש שנים (עמ' 76-77 לפרוטוקול 04.12.2017).

58. בחקירתה ציינה, כי לא הכירה את השכנים בבית הסבתא, הייתה רואה אותם, אך לא הכירה אותם. היא הייתה יוצאת ברבע לשמונה בבוקר וחוזרת בשש וחצי בערב וכי עבדה 6 ימים בשבוע. בימי ראשון, כשלא עבדה, הייתה הולכת לעשות סידורים בנצרת. לטענתה לא שילמה ועד בית, אלא המנוח או אחיו, ג' (עמ' 89-90 לפרוטוקול).

59. כך העידה בחקירתה לגבי ענייני המשפחה בבית הסבתא (עמ' 90 ש' 14 – עמ' 91 ש' 14 לפרוטוקול 04.12.2017):

    "ש. יש לנו בית יש לנו דירה, אישה שנמצאת חולת אלצהיימר נמצאת בתוך הדירה, קרה כמה אירועים לאישה שהוזמנו אמבולנס או הייתה בית חולים [כך במקור- הח"מ].

    ת. אני יודעת שהיא הייתה כמה פעמים בבית חולים, אני לא זוכרת, אני כל הזמן בעבודה.

    ש. את גם מתגוררת בבית שאת חוזרת הביתה יש אנשים שאת גרה איתם, יש אמא ויש את המנוח וג' נכון

    ת. כן

    ש. הרי את לא יושבת רק בחדר וסגרת על עצמך

    ת. כל הזמן הייתי יושבת בחדר שלי

    ש. את היית סגורה בחדר

    ת. הדלת פתוחה

    ש. כמה פעמים לא מצאת את האמא תקופה מסוימת שהיא לא בבית

    ת. לא זוכרת

    ש. אני יכול לספור על יד אחת, על שתי ידיים, יותר?

    ת. לא.

    ש. צריך לזכור, לפחות בערך, הרי את מתגוררת בבית ביום יום, לא יתכן דבר כזה שתגידי לי אני לא יודעת, את לא היית גרה שם? תגידי את זה

    ת. אני לא אמרתי ככה

    ש. אם את אומרת שאת היית גרה בבית את צריכה לדעת

    ת. אין לי תשובה לזה

    ש. את יודעת על מה זה מעיד מבחינתי ומבחינת כולנו? שאת לא דוברת אמת

    ת. ככה אתה אומר

    ש. את אומרת אנחנו רוצים ענייני משפחה נכון, במשך 4 שנים לא היו אירועים במשפחה?

    ת. היו

    ש. איפה את היית בכל זה

    ת. לא הלכתי אתו

    ...

    ש. אמרת ואם אני זוכר נכון, תתקני אותי אם אני טועה, אמרת שאת והוא הייתם כל הזמן ביחד נכון

    ת. כן"

60. א. גם לא זכרה מה מספר הדירה של דירת הסבתא (עמ' 94 לפרוטוקול). היא אף לא הביאה אף קרוב משפחה שלה להעיד על הקשר עם המנוח, שלטענתה הם לא הגיעו, כי לא ביקשה, ולא כי לא רצו (עמ' 93 לפרוטוקול).

61. נראה, כי מסתמן שא. שהתה בבית הסבתא, יחד עם המנוח. הדברים גם עולים בקנה אחד עם הדברים שהעידה העדה מטעמה, הגב' מ' ד' שטענה, כי לאחר הדריסה אחיו של המנוח אספו וזרקו לה את כל הציוד שהיה בבית הסבתא וכך העידה בחקירת עוה"ד חורי (עמ' 34 ש' 3- עמ' 35 ש' 5 לפרוטוקול):

    "ש. איפה הבגדים שלה היו, הבושם, הבגדים הנעליים והספרים כל הציוד שלה איפה היה קבוע

    ת. פעם התקשרה אליי ואמרה לי תבאי לבקר אותנו בבית חולים, שהוא נדרס הלכתי עם א.עם כל הדברים שלה ממש שקיות גדולות, שם לה את הדברים שלה אח שלו לא נתן לנו לעלות לדירה, זה היה בתקופה שהמנוח היה מאושפז ברמב"ם.

    ש. אח שלו החזיר את הציוד

    ת. הכל

    ש. איזה ציוד ראית

    ת. היה בגדים, נעלים אפילו תחבושות, חזיות, גופיות כל הבגדים שלה היו שקיות גדולות בצבע כתום היה בבגאז וגם מאחורה, לא זוכרת כמה שקיות."

62. אולם, המסקנה המתבקשת מכל הדברים האמורים היא שדירת הסבתא לא היה ביתה של א., והיא והמנוח לא ניהלו שם חיים משותפים, ובוודאי שלא משק בית משותף. כאמור, כאשר המנוח לא היה לן בדירה, גם היא לא הייתה לנה שם. היא אף לא הייתה בקשר עם בני הבית האחרים- אימו של המנוח, אחיו של המנוח. התנהלותה אינה התנהלות של מי שגר בביתו שלו.

63. מה גם שבהתאם לראיות שהוצגו, מרבית ימיו של המנוח היו בביתה של נ.. מטבע הדברים לא יכול היה להימצא בשני מקומות בו זמנית. משדבריה של א. לא גובו בראיות חיצוניות, ואילו גרסתה של נ. גובו בראיות חיצוניות, כפי שפורט בהרחבה לעיל, אני מבכר את גרסתה של נ. בעניין זה.

64. א. צירפה לתצהירה דפים בהם רשום בכתב יד סידור העבודה לכאורה של המנוח בשנים 2015-2016 (עמ' 12-35 לתצהיר א.). מבלי להיכנס לשאלה בדבר אמיתות המסמך, לא מצאתי שיש בו כדי להוכיח שהשניים ניהלו חיים משותפים העולים לכדי ידועים בציבור בהתאם לחוק הירושה.

65. כך גם ביתר המסמכים שא. צירפה אין כדי להעיד שהקשר בין השניים הגיע לכדי ניהול חיים משותפים ו/או משק בית משותף העולים לכדי מעמד של ידועים בציבור. מסמכי התשלום מעידים על כך שהמנוח שילם תשלומים לעירייה עבור בית הסבתא, שם התגוררה אימו, ויתכן ואף הוא התגורר שם, אולם אין בכך להעיד דבר על מעמדה של א..

66. מסמך נוסף שהוגש הוא בקשה של א. לביטול ההזמנה של הרכב בסמוך למועד הדריסה. שוב, גם במסמך זה יש כדי להעיד שהשניים היו בקשר, ואף יתכן והייתה ביניהם התנהלות כספית כזו או אחרת כפי שארחיב בהמשך, אך עדין, גם מסמך זה בצירוף יתר המסמכים לא מעיד על כך שהיחסים היו בעצימות כזו שניתן לומר שהם היו יודעים בציבור, במיוחד לאור הקשר של המנוח עם נ..

67. כך גם כאשר נשאלה האם הייתה עם המנוח בחופשות, טענה, כי לא נסעה איתו לחופשות על חשבון המשטרה, אלא היו נוסעים לבתי מלון על חשבונם. לטענתה לאורך השנים הוא לקח פעמיים את הילדים לאילת לחופשות על חשבון המשטרה (עמ' 99 לפרוטוקול מיום 04.12.2017). אולם לא הובאו כל ראיות המאשרות את דבריה.

68. עניין נוסף המחזק את המסקנה, כי יחסיהם של א. והמנוח לא עלו לכדי ידועים בציבור, הוא בחקירתה של א. בנוגע לקשריה עם ילדיו של המנוח, היא ציינה, כי לא השתתפה באירועים המשפחתיים של המנוח, כך למשל, במסיבה שנערכה לביתו ס. ובן זוגה היא לא השתתפה, חרף העובדה שציינה שס. והגרושה ידעו שהיא חיה עם המנוח (עמ' 96 ש' 9-17 לפרוטוקול):

    "ש. היה לס. אירוע מיוחד ולא.או למישהו מהילדים, היית עם המנוח איתו

    ת. היה מישהו מעכו שרצה להתחתן איתה ובאו אלינו הביתה וקנינו אוכל וכמה דברים הביתה למסיבה הזו.

    ש. איפה זה היה

    ת. בית של הגרושה

    ש. את הלכת אז

    ת. לא אני, המנוח הלך, היה מישהו רוצה להתחתן איתה וזה לא הסתדר בסוף

    ש. באיזה שנה זה היה

    ת. 2016 בסוף השנה, אני מתקנת, זה היה בסוף שנת 2015."

69. באשר לקשר של המנוח עם הנשים האחרות, היא טענה, כי המנוח הודה בפנייה שהוא בגד בה בקשר ארעי, חד פעמי עם נ., והיא נכנסה להריון. לטענתה, הייתה תקופה לא פשוטה ביניהם ואף עזבה את הבית לכמה ימים, אך הם יישבו את ההדורים, במעורבות אחותו ש', והקשר בינה לבין המנוח אף התהדק (עמ' 80 לפרוטוקול). דברים אלו אינם עולים בקנה אחד עם הראיות שהובאו בפניי, ומצאתי לבכרם על פני דברים אלו של א..

70. המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל היא שא. לא הצליחה להוכיח, כי היא והמנוח חיו חיים משותפים באופן כזה העולה לכדי כך שיש לראותם כידועים בציבור לעניין חוק הירושה. נראה, כי הם לא ניהלו משק בית משותף, ואף לא התגוררו יחד כל הזמן. יתכן וניהלו את קשרם הזוגי בבית הסבתא, אימו של המנוח, אך זהו לא היה ביתה של א., ומעדותה עולה, כי לא הרגישה בו ככזה על אף שטענה כך.

71. בהיבט הפיננסי, א. הציגה מסמכים לפיהם היא נדרשה לשלם את חובו של המנוח לבנק דיסקונט בסניף ***, בסך של 29,916 ₪ (ליום 22.09.2016), חוב לו הייתה ערבה בכתב ערבות מיום 04.06.2013 .

72. בין היתר, ביום 05.03.2017 הגישה לבית המשפט מכתב של התראה טרם הגשה לביצוע של תביעה על סכום קצוב מיום 26.09.2016). כמו כן הוגשו מסמכים שונים מהליך שהתנהל בין בנק דיסקונט לבין המנוח, ארבעת ילדיו, נ. וא. בתא"ק 3***-10-16.

73. אין במתן ערבות להלוואות כדי להוכיח קיום משק בית משותף, שהרי, גם בהתנהלות השגרתית בין אנשים, ישנם שערבים עבור הלוואות של קרוביהם או של חבריהם, אולם, ברי, כי הם אינם רואים זאת או מחשיבים עצמם כידועים בציבור.

74. כמו כן היא הגישה אישורים עבור הפקדות כספים במזומן שהיא ביצעה לטובת חשבונו של המנוח (עמ' 67-72 לתצהיר א.), והדברים גם גובו בעדותה של הגב' מ' ד' שהעידה מטעמה של א., שציינה כך (עמ' 26 ש' 12- 20 לפרוטוקול):

    "ש. מפנה אותך לסעיף 7- את מציינת שגם המצב הכלכלי של המנוח היה מאוד קשה מאיפה את יודעת

    ת. מא., כמה פעמים הלכנו לבנק והיא הייתה מעבירה לו כסף, העברה בנקאית והוא היה אפילו מגיע לעבודה והיא הייתה נותנת לו כסף במזומן.

    ...

    ש. המצב הכלכלי של המנוח ידוע לך מא.

    ת. כן אני שאלתי אותה."

75. אולם גם במסמכים אלו ובעדותה של העדה מ' ד' אין כדי לעזור לה להוכיח את טענתה. ראשית, לא הוכח מה מהותם של אותם כספים ולמי הם שייכים. יכול לעלות על הדעת, כי כספים אלו היו בכלל של המנוח, שביקש ממנה רק לבצע עבורו את פעולת ההפקדה. שנית, גם בהנחה ומדובר בכספים של א. שהיא הפקידה בחשבון המנוח, עדיין הפקדת הכספים אינה מהווה הוכחה להיותם ידועים בציבור.

76. הדברים לעיל נכונים גם באשר לתשלום שוברי המשכנתא לדירה של הגרושה ששולמו לכאורה על ידי א. (עמ' 73- 84 לתצהיר א.). תיתכן התנהלות כלכלית בין שני אנשים, גם אם הם בקשר זוגי, ואין הכרח שיוכרו כידועים בציבור במיוחד לאור הנסיבות המתוארות בתיק זה. הדברים מקבלים גם חיזוק בעדותה של א., כאשר ציינה שלמעשה עזרה למנוח לשלם את תשלומי המשכנתא בגלל הלחץ שהופעל עליו מצידה של הגרושה (עמ' 87 ש' 15-31 לפרוטוקול):

    "ש. את ציינת בתצהירך שאת שילמת תשלומים עבור המנוח לעזור לו ולגרושה ולעזור לילדים שלו שחיו עם הגרושה נכון

    ת. כן

    ש. את טענת מקודם וגם בתצהיר את טוענת על הסדרים שנכנסת צד להליכים, על מיני פנויות שבאו אליך ואת מציגה פה תדפיסים עם שוברים של בנק הפועלים של המשכנתא, את שילמת

    ת. כן אני שילמתי ויש לי את המקור

    ש. פועלים זה עבור הרכב הסקודה.

    ת. כן

    ש. אז למה את כותבת פה תשלומים עבור הגרושה והדירה ב4.15 סכום של 582 ₪ .... אני שואלת כזה דבר, למה את משלמת תשלומי משכנתא של מי שאת טוענת שאת גרה אתו עבור דירה של הגרושה שלו והילדים

    ת. כמו שעניתי קודם הגרושהשלחה לי הודעות ואיימה על המנוח שאם לא ישלם תעשה לו בלאגן.

    ש. הגרושה טוענת שהיא כל הזמן גרה אתו

    ת. שתטען מה שהיא רוצה

    ש. הגרושה ידעה שאת משלמת תשלומים שהולכים אליה

    ת. כן."

77. לא נעלם מעיני, כי העדה מטעמה של א., הגב' מ' ד' העידה גם היא, כי א. שילמה חשבונות מים, חשמל ואף תשלומי משכנתא עבור המנוח, אולם לא התרשמתי ממשקלה של עדות זו מכיוון שראשית לא ידעה לומר מה הכתובת עבורה השתלמה המשכנתא, וגם לא ידעה לכמת את הפעמים ששילמה. לא היו בידיה של א. מסמכים לאשש את דבריה ועל כן, לא מצאתי לתת להם משקל רב (עמ' 32 ש' 2-13 לפרוטוקול).

78. לסיכום, כפי שעולה מהראיות שא. הציגה בפניי, וכן מהעדויות שהושמעו שעיקר הקשר בין א. למנוח (מעבר לקשר הזוגי ככל שהיה) התבסס בעיקר על עניינים כלכליים ביניהם. דהיינו, לא הוכח, כי השניים ניהלו התנהלות פיננסית של ניהול בית, אלא המסמכים שהוצגו מעידים לכל היותר, כי א. שילמה עבור המנוח תשלומים שונים.

79. הדברים עולים גם בקנה אחד עם התמונה המצטיירת מהעדויות הרבות (לרבות זו של א.), שהמנוח היה במצב כלכלי רעוע, ולכן ככל הנראה א. סייעה לו כלכלית, אולם כאמור, אין בכך כדי להוכיח קיומם של יחסי ידועים בציבור, במיוחד כאשר, לטענתה המנוח אף הבטיח לה שהוא יחזיר לה את הכסף שנתנה לו מעל 150,000 ₪ (עמ' 84 לפרוטוקול 04.12.2017). היא אף העידה שהיא רוצה לקבל את הכסף שהלוותה לו בחזרה, כאשר לטענתה יש לה את כל האסמכתאות המקוריות לסכום זה (עמ' 95 ש' 18-29 לפרוטוקול מיום 04.12.2017):

    "ש. אמרת שאת הלוות לו 150,000 ₪ נתת לו מטובת לבך

    ת. שילמתי עבורו

    ש. אין לך כוונה לבוא ולדרוש את זה בחזרה

    ת. כן אני רוצה

    ש. את רוצה לדרוש את הכסף הזה בחזרה

    ת. כן

    ש. אם את מתכוונת לדרוש את זה יש לך אסמכתאות שאת שילמת את הסכום הזה

    ת. יש לי, הכל אצלי, המקור אצלי.

    ש. לפני כמה דקות את אמרת שנתת לו את זה כאישה ערביה טובה שעוזרת לבעלה.

    ת. אמרתי אני לא ביקשתי ממנו להחזיר הוא הבטיח לי שהוא יחזיר.

    ש. שאת נתת לו לא הייתה לך כוונה לבקש את זה חזרה.

    ת. לא ביקשתי".

80. גם דבריה אלו מעידים על כך שלמעשה הכספים שא. נתנה למנוח כביכול, לא היו חלק מהתנהלות כלכלית של ידועים בציבור, החולקים משק בית משותף ונוטלים חלק בהוצאות הכלכליות מתוך שיתוף בין השניים. העולה מהדברים הוא שמדובר בכספים שא. הלוואתה למנוח מתוך ציפייה כזו או אחרת שהכספים ישובו אליה.

81. עד נוסף שהגיע מטעמה של א., מר ת' ע', הצהיר בתצהירו כי הוא עבד עם המנוח במסגרת השיטור הקהילתי בנצרת. לטענתו המנוח סיפר לו על קשריו העמוקים והאינטימיים עם א.. הוא טען, כי שמע את המנוח מדבר עם א. ומתעניין בה באופן קבוע בטלפון ועוד. כמו כן הוא ציין שא. שילמה עבורו הוצאות ותשלומים שוטפים שונים כמו קניות, רכבים, ביטוחים. סיוע לבתו ס. ועוד.

82. חרף האמור לעיל, בחקירה הנגדית שנערכה לו התברר, כי הדברים שנרשמו בתצהיר, אינם כפי שהוצגו. הוא העיד, כי ידע שהמנוח מתגורר ב***, אך לא ידע היכן בדיוק, ועם מי התגורר (לאחר מכן ציין שהמנוח התגורר עם אימא שלו (עמ' 42 לפרוטוקול), זאת על אף שהקפיץ את המנוח ל*** בסיום המשמרות. לטענתו, זה היה בלילה והוא לא יודע בדיוק היכן (עמ' 37 לפרוטוקול מיום 17.10.2017).

83. בהמשך החקירה ציין, כי המנוח סיפר לו באופן כללי על א., וכי המנוח הראה לו תמונת של הבת שלו ושל נ.. לטענתו, לא ראה את נ. מעולם, מלבד כאשר ביקר את המנוח בבית החולים לאחר הדריסה (עמ' 39 לפרוטוקול).

84. לדבריו הוא ידע שיש לו ילד מאישה ב***, וכי הוא גרוש. הוא ציין שלא סיפר לו שהוא גר עם הגרושה (עמ' 44 לפרוטוקול). כך אמר בחקירה (עמ' 45 ש' 30- עמ' 46 ש' 7 לפרוטוקול):

    "ש. אתה יודע שבתצהיר שלך אתה מצהיר שאותו קשר התחזק ממש ב-2011 עד כדי ממש בני זוג לכל דבר ועניין עם כוונה להתחתן כשהיא אפילו עברה לגור איתו ב*** בבית שלא היית.

    ת. שמעתי ממנו.

    ....

    ש.אתה ראית אותם ביחד בבית

    ת. ב*** לא

    ש. אמרת שהם ניהלו משק בית משותף מה הקוונה

    ת. ראיתי אותם פעם אחת קונים. "

85. בהמשך עדותו ציין, כי העיד שהמנוח וא. ניהלו משק בית משותף, בהסתמך על השיחות שהמנוח ביקש מא. לשלם חשבונות שונים (חשמל, מים, משכנתא), אך הוא הודה, כי לא ראה את הכתובת על המסמכים, והניח שזה של הבית (עמ' 49 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט העיד, כי לא היה אף פעם באירוע שהמנוח הגיע עם בת זוג (עמ' 50 ש' 7-8 לפרוטוקול). לסיכום, נראה כי אין בעדותו של מר ת' ע' כדי לסייע לא. ולחזק את דבריה.

     

86. עד נוסף שהגיע להעיד מטעמה של א. הוא מר נ' ח'. בעל העסק בו א. עובדת. לדבריו, ידע כי המנוח וא. בקשר זוגי (עמ' 56 לפרוטוקול). לטענתו לא זכר מה הכתובת שהופיעה בתלושי השכר של א., אך ציין, כי תחילה היא התגוררה בשכונת ה*** , ולאחר מכן, גרה עם המנוח ב *** (עמ' 68 לפרוטוקול).

87. בהזדמנות אחרת אמר שא. אמרה לו שהיא מגיעה מ*** לעבודה ולא מהבית, אך זה לא היה כל בוקר (עמ' 59), אולם בפועל העיד, כי הוא לא משלם לה נסיעות בגלל שהיא מתגוררת ב***, כך שאין הרבה משקל לטענה, כי ידע שהיא מתגוררת ב***, שהרי לו כך היה המצב, חזקה עליו שהיה עליו לשלם לה נסיעות, דבר שלא עשה.

88. עוד הוא העיד, כי בשלב מסוים נתנו לא. פיצויים כאשר שינו את שם החברה. לטענתו, היא סיפרה לו כי היא העבירה את הפיצויים למנוח. כמו כן, ציין כי היא עזרה הרבה למנוח, וכל הזמן היה נותן לה כסף מכספו הפרטי, והיא הייתה מחזירה אחרי שקיבלה משכורת (עמ' 55 לפרוטוקול).

89. כמו כן התרשמתי מעדותו של העד ו' א' אשר העיד, כי הוא מכיר את המנוח היטב, מכיוון שהוא חבר של אחיו. כמו כן, הוא ציין שהוא מכיר את המשפחה, ואת דירת הסבתא ומי מתגורר שם. אמנם בעדותו הוא מציין, כי הוא שמע דברים, מה שמחליש מעט מעדותו מכיון שבחלקה היא עדות שמיעה, אך מדבריו עולה, כי מרבית הדברים ידועים לו מידיעה אישית (עמ' 86 ש' 27- 30 לפרוטוקול 07.12.2017):

    "ש. הוא התגורר עם מישהי ערביה ב***, שמעת דבר כזה

    ת. שמעתי פעם, ציפור אחת לחשה לי באוזן שהוא יצא עם ערביה

    ש. מי הציפור הזאת

    ת. יש שמועות"

    ובהמשך הוסיף כך (עמ' 91 ש' 13-26 לפרוטוקול 07.12.2017):

    "ש. אני מראה לך תמונה של א., אתה מכיר את הבחורה הזו

    ת. לא

    ש. אתה מכיר את אנשי השכונה

    ת. כולם

    ש. זאת אומרת שאם היא הייתה מסתובבת בשכונה היית מזהה אותה

    ת. בטח

    ש. יש ערביה שאתה יודע שגרה קרוב אליך

    ת. לא

    ש. אתה מכיר את אימא של המנוח טוב?

    ת. כן מאוד טוב

    ש. אתה גם אמרת שמישהו גר אתה, מי גר אתה

    ת. ג'

    ש. יש מצב שאולי המנוח היה גר עם מישהי אחרת בדירה הזאת

    ת. לא יכול להיות בחיים."

90. לסיכום עניינה של א., אדגיש ואציין, כי לא רק שכל אחת מהראיות שהוצגו בפניי אינה מוכיח קיומו של קשר העולה לכדי ידועים בציבור בין השניים, אלא שגם הצטברות המסמכים שהוצגו יחד, והעדויות שהובאו בפניי, אינן עולות לכדי הרף הנדרש כדי להוכיח ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי, כי קשרם של א. והמנוח עולה לכדי היותם ידועים בציבור לצורכי חוק הירושה.

91. ככל שא. טוענת, כי היא זכאית להיפרע מיורשיו של המנוח בגין סכומים שנתנה לו, עליה לעשות זאת בהליכים המתאימים לכך, ולא במסגרת הליך זה.

    הגרושה:

92. כאמור האישה השלישית שטענה, כי היא הידועה בציבור של המנוח היא הגרושה, גרושתו של המנוח ואם שני ילדיו הגדולים. לטענתה, היא והמנוח חיו יחד את חייהם במשך 29 שנה, מאז שהתחתנו בשנת 1988. לטענתה, היא והמנוח הלכו לאירועים שונים יחד גם של חברים מהעבודה של המנוח. לטענתה נסעו יחד לחופשות, גם בשנת 2012-2013 (עמ' 112-113 לפרוטוקול).

93. אמנם חייהם ידעו עליות ומורדות, והמנוח בגד בה עם נשים אחרות, ואף היו ילדים נוספים לא ממנה, אך הם חיו יחד (עמ' 101-102 לפרוטוקול הדיון מיום 04.12.2017). כך העידה על הליך הגירושין (עמ' 105 ש' 29- עמ' 106 ש' 12 לפרוטוקול 04.12.2017):

    "ש. אז למעשה את לא דיברת אמת לרבנים שם

    ת. אני ובעלי נכנסו לחובות מפה עד הודעה חדשה, הבית שלי נכנס לעיקול, היה לנו חובות של ידענו איך לצאת מזה, בעלי בא והצהיר ואמר דבר זה, בואי נלך להתגרש ונחיה ביחד. כי אם תהיי גושה ההוצאה בפועל לא יוכל לפגוע בך, הוא היה עובד הוצאה לפועל, הוא ידע מה זה, אז מה שעשינו באנו לרבנות שנינו, פתחנו תיק וביקשנו שיש לנו כבר הסכם הכל מוכן, אתה יכול לראות את ההסכם. תראה שבתוך ההסכם הזה שבהסכם הזה הוא כל כך שקרי שלא תדע איך זה.

    ש. למעשה אתם פניתם כדי להוציא משהו פיקטיבי בבית דין בגלל החובות, אני מסתכל על המסמכים שהגשת לגבי החובות, אני מנסה לאמוד מהם החובות שם, זה מגיע לכמה אלפי שקלים, יש לנו כתב תביעה משנת 2000 שזה נגד משכן... לא יותר מ 5,000 ₪, איפה שאר החובות שאת מצהירה עליהם שגורם לך לפנות לבית דין רבני

    ת. אני הגשתי מלא חובות, הגירושים שלי קרו בשנת 97-98 אתה חושב שאני יודעת איפה המסמכים האלה

    ש. אז למה לא פירטת שהיו לכם חובות ככה וככה ובגלל זה ברחנו לבית דין רבני כדי לקבל גט.

    ת. היה לנו הרבה חובות בכל פינה, הצטברו שלא ידענו לאיזה כיוון ללכת עד למצב כזה שהוצאה לפועל גם הייתה בבית עד למצב כזה שאני התמוטטתי והזמינו לי אמבולנס, הגירושים היו פיקטיביים.

    ש. שאת פנית לבית הדין את השתמשת בבית הדין

    ת. כן אני מודה ומצהירה. "

94. היא הודתה בעדותה כי למנוח היה קשר זוגי עם נ., חברתה מילדות, אולם לטענתה המנוח ונ. מעולם לא התגוררו יחד (עמ' 102-103 לפרוטוקול 04.12.2017). בהמשך ציינה כך לגבי נ. (עמ' 111 ש' 1-12 לפרוטוקול מיום 04.12.2017):

    "ת. ... שכנה באה וטענה שאמרה לי שבעלי בלילות עולה לבית של נ., אני לא האמנתי, אני עקבתי אחרי בעלי, שראיתי שהוא עולה לבלוק של נ., דפקנו בדלת, איך שהיא פתחה את הדלת, ראיתי את בעלי, הוא קפץ מהבית ואני ונ. והבת שלי מריבה ואז אני הזמנתי משטרה על בעלי ועוד ירדתי ולקחתי אבן גדולה מהרצפה, זרקתי על האוטו של בעלי ושברתי על הזכוכית ואמרתי לו עוד פעם התחלת לבגוד? וכל השכנים בחוץ הוא נכנס לאוטו וברח, היא לא רצתה להתלונן במשטרה כי הבן שלי עובד במשטרת *** , היא הלכה והתלוננה ב*** ואמרה שאני שלפתי נשק. מאיפה בדיוק היה לי נשק כדי לירות בה? אחר כך הלכתי לביטוח לאומי אני ידעתי שהיא מקבלת ביטוח לאומי על הילדים שלה ואני ידעתי שאישה שמקבלת קצבה מביטוח לאומי והולכת עם גבר. אני הלכתי לביטוח לאומי על מנת להתלונן עליו שהוא עולה לבית שלה בלילות, שיתפסו אותם ביחד כי הוא אמר לי שאני לא עולה אליה יותר, ידעתי שהיא מקבלת ביטוח לאומי ויעצרו לה את זה. ברגע שיש לה גבר היא לא יכולה."

95. לטענתה, כאשר גילתה על נ. היא כבר עבדה בעסק שלה בקריות, והיא ברחה לשם, ושכרה דירה. לטענתה הוא הגיע אליה כל יום והתחנן שתחזור לבית, והבטיח לה שישפץ לה את הבית ויחליף לה את כל מוצרי החשמל. ולכן הוא שיפץ לה את הבית. לטענתה זה היה בשנת 2013-2014, כאשר לטענתה זה היה כחודש וחצי לאחר שהייתה שריפה (עמ' 108 לפרוטוקול), והשיפוץ לא היה בגלל השריפה (עמ' 109 לפרוטוקול).

96. הגרושה לא הביאה כל ראייה לכך שהמנוח שיפץ את הדירה על מנת לרצותה, נהפוך הוא, בכל העדויות שהיו בנושא, נטען כי השיפוץ נערך בעקבות השריפה (ראו את העדויות שיובאו להלן).

97. בעדותה היא ציינה שכאשר היא הייתה רבה איתו, הוא היה אומר לה שהוא הולך לישון אצל אימא שלו (עמ' 108 לפרוטוקול 04.12.2017), כאשר המרחק בין הבית שלה והבית של הסבתא, הוא מרחק של כ-80-100 מטר והיא רואה אותו, ומעולם לא ראתה את א.. היא הכירה אותה, כי נהגי מוניות הביאו אותה אליה הביתה (עמ' 109 לפרוטוקול).

98. כמו כן היא הודתה, כי למנוח גם היה קשר רומנטי עם א.. כאשר הגרושה נשאלה מדוע היא והילדים שלה התעצבנו על א., היא השיבה כך (עמ' 110 ש' 16-29 לפרוטוקול):

    "ת. היא הולכת עם בעלי מאחורי הגב שלי, באים מספרים לי, היא מטרידה אותנו בטלפון כל יום, אני אוציא לך את כל הפירוט ואראה לך כמה היא מטרידה אותנו, בעלי אמר לה תעזבי את אשתי והילדים שלי בשקט.

    ש. אם היית כל כך מוטרדת ממישהו שמטריד אותך

    ת. ניסיתי להתלונן במשטרה, בעלי לא הסכים הוא אמר שיסבכו אותו

    ש. איך את יודע שהיא הייתה מטרידה את בעלך בטלפון

    ת. אני יושבת ליד בעלי ואני רואה

    ש. כמה שנים היא הטרידה אותך

    ת. אני לא זוכרת, בתקופות האחרונות גיליתי עליה, לפני שבעלי נפצע, שנה בערך גיליתי עליה וגם את זה גיליתי שהוא וסיפר לי שהוא הסתבך אתה, שהיא אובססיבית ולא עוזבת אותו ועושה לו בלאגן, המפקד העלה אותו לשיחה ואמר לו אם לא תפסיק עם הבחורה הזאת אתה תעלה לשיחה."

99. לטענתה של הגרושה, ס' היא חברה שלה ומעולם לא היו לה יחסים זוגיים עם המנוח. הם היו חברים טובים, וכאשר יום אחד הם רבו המנוח יצא מהבית וביקש מס' ללון אצלה חודשיים שלושה (עמ' 116 לפרוטוקול).

100. באשר להתנהלות הכספית בין השניים, הגרושה טענה, כי המנוח הוא זה ששילם את כל ההוצאות עבור הבית. לטענתה היא לא שלמה מעולם חשמל, ולא עשתה קניות, הכל המנוח היה עושה עד לפטירתו (עמ' 108). כך היא העידה בעניין זה (עמ' 117 ש' 4-19 לפרוטוקול 04.12.2017):

     "ש. לפי ההסכם גירושים עשיתם שם הסדר שהוא לא צריך לשלם לך מזונות ואת מוותרת אבל הוא ממשיך לשלם את המשכנתא

     ת. את המשכנתא והוצאות הבית

     ש. בפועל מה עשיתם, הוא המשיך לשלם את תשלומי המשכנתא וכל הוצאות הבית

     ת. הוא שילם הכל, אני דאגתי רק לכלכלה

     ש. שהוא לא יכל לשלם היו כאלה שעזרו לו לשלם

     ת. אני לא יודעת מי זה, הוא אל [צ"ל: "לא"- הח"מ] היה אומר לי מהפחד

     ש. אבל מתאים לך שישלמו ואין חובות

     ת. אני לא יודעת ממי הוא לקח כסף, בעלי היה אדם מסתורי שאת לא יודעת מה קורה איתו, הוא לא היה מוציא הגה מהפה מרוב הקשיחות שהיה לו.

     ש. האם זה נכון שאת באופי שלך שרצית לדעת פרטים הגעת לבית של נ., הגעת לבית של א. וכן התעמת עם א. שרצית לדעת פרטים ידעת

     ת. נכון

     ש. וחובות לא עניינו אותך

     ת. עניין אותי אבל מאיפה אני יודעת מאיפה הוא מביא כסף הוא אמר שהוא לוקח הלוואות מהמשטרה.

101. הגרושה טענה, כי לאורך השנים היו מעקלים למנוח את המשכורות בשל החובות שלו. לטענתה היה להם חשבון בנק משותף בזמן שהיו נשואים, אך עיקלו את החשבון. כשנה שנתיים לאחר מכן הם סגרו את החשבון, עוד בטרם התגרשו (עמ' 120 לפרוטוקול 04.12.2017).

102. הגרושה צירפה לתצהירה מיום 04.06.2017 מסמכים שונים. בין היתר היא הגישה מסמכים הקשורים למשכנתא של הצדדים (כתב תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש הבנק בשל אי עמידה בפרעון תשלומי ההלוואה שהוגש כנגדה וכנגד המנוח בשנים: 1995, 1996, 2001. דו"ח שנתי לשכירים לשנת 1994 (נסרק ואינו קריא). עוד היא הגישה מסמכים הקשורים לרכב טויוטה שנת 2003 מ"ר *** טופס רישיון רכב הרשום על שם המנוח: רישיון רכב, חשבונית מס על טיפול ע"ש המנוח. צורפה כרטסת של חנות בשארת לכלים סניטאריים על שם המנוח על רכישות בסך 19,000 בחודשים מאי- יוני 2014 וכן צורפו העתקי קבלות על סכום זה בשני תשלומים- 15,000 ₪ ו-4,000 ₪.

103. בנוסף צורפו חשבוניות מס של טרקלין חשמל על שם המנוח בו נרכשו מסך LCD ביום 24.12.2011, מיקרוגל ביום 11.07.2014, מסך LED וזרוע ביום 02.07.2014, מכונת כביסה ביום 26.06.2014, תנור אפייה ביום 30.06.2014, מקרר ביום 24.06.2014, קומקום חשמלי ביום 25.06.2014, כיריים ביום 25.06.214, מסך LED ביום 17.06.2014, שואב אבק ביום 23.03.2015, מזגן עילי ביום 12.11.2012, ומזגן עילי ביום 04.02.2013.

104. יצוין, כי על כל החשבוניות רשום יום הדפסה 26.07.2016 והטלפון הנוסף המצוין בחשבונית הוא של ס. בתו, כך שחשבוניות אלו אינן מעידות על קיומם של יחסים או ניהול משק בית משותף עם הגרושה. ההפך הוא הנכון, ציון שמה של הבת כאשת קשר נוספה ולא של הגרושה, עשויה להעיד על היעדר קשר, ורכישת המוצרים עבור הדירה בגלל ובעבור הילדים ולא עבור הגרושה.

105. דא עקא אין במסמכים אלו כדי לחזק את טענתה של הגרושה. לעניין המשכנתא, גם בהתאם להסכם הגירושין בין הצדדים המנוח התחייב לשלם את המשכנתא. כך שעצם קיומם של מסמכים על שמו בנושאי המשכנתא בדירה של הגרושה אינה מעידה או מחזקת את טענת הגרושה על קשר זוגי בין השניים. הדברים נכונים גם לעניין מסמכי הרכב והתשלום עבור השיפוץ. מדובר בדירה בה התגוררו גם שני ילדיו הגדולים של המנוח. עצם העובדה שהוא ערך בבית זה שיפוץ אינו מעיד על קיומו של קשר זוגי בינו לבין הגרושה. הדברים נכונים גם לעניין המסמכים הנוגעים לרכב על שמו, שכאמור ידוע כי ילדיו עשו שימוש ברכביו, ואין חולק על כך.

106. ראו למשל את עדותה של הבת ס. שהעידה שהיא עשתה שימוש ברכב הטויוטה (עמ' 106 ש' 13-19 לפרוטוקול 07.12.2017):

     " אבא שלך היה לו שלושה רכבים נכון

     ת. כן, פיאט, טויוטה וסקודה

     ש. הרכבים האלה בבעלות מי

     ת. טויוטה קיבלתי מתנה, שאחי קיבל את האוטו שלו אני אמרתי שאני רוצה אוטו, היה לנו שברולט, היא הייתה אוכלת הרבה דלק וביקשתי מאבא את הטויוטה, כל מה שהייתי מבקשת מאבא שלי הוא היה נותן באותו רגע וקיבלנו את הטויוטה לאחר שלושה ימים. אבא נסע בשברולט, נתקע באמצע הדרך, הלך וקנה לעצמו פיאט פונטו אחרת."

107. הגרושה ניסתה לחזק את טענתה בדבר הקשר בינה לבין המנוח בכך שטענה, כי גם לאחר הדריסה של המנוח הם אלו שסעדו אותו (עמ' 103-104 לפרוטוקול) והם אלו שהיו מטופלים על ידי משרד הביטחון (עמ' 123 ש' 11-14 לפרוטוקול 04.12.2017):

     "ת. ... שירה הקצינה כל הזמן הייתה אצלי, בתאל הייתה אצלי בבית כל יום, רועי הקצין היה כל יום אצלנו בבית רק כדי להרגיע אותנו.

     ש. נערך דוחות על ידי העו"ס שהיו באים אליך

     ת. אני לא טיפלתי בכלום. מי שטיפל בזה היה הבן שלי."

108. אולם גם לעניין זה, אין משקל בשאלת הקשר הזוגי בין הגרושה למנוח, ברי, כי לאור הסיטואציה החריגה שנוצרה בעקבות הדריסה, מצבו הרפואי הקשה של המנוח, זכאים היו ילדיו, ויתכן ואף גרושתו לסיוע ועזרה של גורמי רווחה.

109. לסיכום, נראה כי לגרושה היה קשר עם המנוח, שהרי היה הוא אבי ילדיה, קשרים אלו התבטאו בדרכים שונות. בין השאר ניתן להתרשם כי המנוח סייע באופן כספי, סיוע שחלקו היה בהתאם למוסכם ביניהם במסגרת הליך הגירושין, וחלקו לא. אך מטבע הדברים, ומכיוון שמדובר בילדיו ובביתם, התנהלות זו אינה חריגה, ובוודאי שאין בה להצביע בהכרח על קיומו של קשר זוגי.

110. הדברים נכונים גם לגבי הימצאותו של המנוח בביתה של הגרושה. כאמור, מדובר בבית בו גרים ילדיו. הימצאותו של המנוח בבית זה הינה הגיונית. לא נטען, כי המנוח היה ביחסים לא טובים עם הגרושה, למעט בעניין קשריו הזוגיים עם נשים אחרות, אולם, גם אם הקשר ביניהם לא היה טוב, אין זה אומר שהיא מנעה ממנו להגיע לבית ילדיו, במיוחד כאשר היא העידה בעצמה שהיא לא התגוררה בדירה במשך כשנה.

111. הגרטשה ניסתה גם לחזק את גרסתה באמצעות עדים חיצוניים, אולם לא היה בידי עדים אלו כדי לסייע לה בכך. העד א' א' הינו שוטר שעבד עם המנוח באותה תחנה, והכיר אותו במשך 10 שנים. הוא לטענתו ידע שהמנוח נשוי ויש לו שני ילדים. הוא חתם לו על ההלוואה שלקח דרך תלוש המשכורת, ושמע מהמנוח שהכספים נועדו לשיפוץ בית הגרושה (עמ' 74-76 לפרוטוקול 07.12.2017). מכיוון שאין מחלוקת שהמנוח שיפץ את דירת הגרושה, אין בעדות זו כדי לסייע לגרושה, ואין בה כדי להעיד שהיה בינה לבין המנוח קשר זוגי.

112. עד נוסף מטעמה הינו העד מ' ע', שגם הוא עבד עם המנוח במסגרת השיטור העירוני החל משנת 2011. הוא ציין שפגש את ס. ואת הגרושה כשנסע עם המנוח לחנות מוצרי חשמל. לטענתו מעולם לא ראה את נ.. כמו כן העיד, כי היה פוגש את הגרושה וס. באירועים שונים (עמ' 77 לפרוטוקול 07.12.2017), אולם לאחר מכן ציין כי הוא היה ב-3-4 נשפים של התחנה, ועד כמה שזכור לו המנוח היה מגיע לבד (עמ' 80 לפרוטוקול). וכך אמר בעדותו לגבי קשריו של המנוח עם נשים (עמ' 77 ש' 21-23 לפרוטוקול 07.12.2017):

     "ש. אף פעם לא סיפר לך המנוח שיש לו קשרים עם גברת נ.

     ת. המנוח היה מכיר הרבה בחורות, כל מי שהיה מצליח להיות בקשר רומנטי איתה אין לו בעיה."

     ובהמשך (עמ' 78 ש' 20-21):

     "ת. ספציפית לא היה מספר לאף אחד על הקשרים שלו אבל אני יודע שהוא היה בקשר עם הרבה בחורות."

     וכך השיב לעניין מקום מגוריו של המנוח (עמ' 78 לפרוטוקול ש' 2-6 לפרוטוקול 07.12.2017):

     "ש. הוא אמר לך שהוא מתגורר אצל אמא שלו

     ת. מה שאני יודע שהוא היה מתגורר עם הילדים שלו ואשתו, גרושתו, אני לא יודע, מבחינתי זה מוזר לי שהוא עם אשתו וגרושתו ביחד

     ש. את לא יודע בדיוק איפה הוא גר

     ת. לא יודע."

113. דהיינו גם עד זה לא חיזק את גרסתה של הגרושה. נראה, כי הוא ידע שלמנוח נשים רבות ולא הייתה לו כל ידיעה ממשית על חייו של המנוח, או על יחסיו עם הגרושה.

114. עד אחר שהגיע הינו מר ו' א', השכן בדירה של הגרושה, ומתגורר מתחתיה. הוא אישר שאכן אירעה שריפה בדירת הגרושה אך לדירתו לא נגרם נזק (עמ' 82 לפרוטוקול 07.12.2017). העד אמר, כי הוא מכיר טוב את המנוח מכיוון שהוא חבר של אחיו. לטענתו בבית הסבתא התגוררו הסבתא וג' (עמ' 85 לפרוטוקול 07.12.2017).

115. באשר לאורח חייו של המנוח העיד כך (החל מעמ' 85 ש' 7- 86 ש' 8 לפרוטוקול 07.12.2017):

     "ש. היה מתגורר המנוח אצל אמא שלו

     ת. אף פעם לא ראיתי דבר כזה, לא היה מצב כזה

     ש. באיזה תדירות הוא התגורר בבית שלו

     ת. אף פעם לא היה דבר כזה ומצב כזה שהוא היה גר שם

     ש. כמה זמן הוא גר בבית של גרושתו

     ת. אני לא יכול להעריך מה זאת אומרת

     ש. איפה המנוח התגורר

     ת. אני יודע שהמנוח היה מתגורר בהרבה מקומות (ההדגשה אינה במקור- הח"מ)

     ....

     ש. אתה יודע שהיא הייתה בקשרים עם המנוח [הכוונה לנ.- הח"מ]

     ת. אני יודע שהמנוח היה בקשרים מפה עד לאילת, אני יודע שהוא היה בקשר עם הרבה בחורות

     ש. אתה יודע ספציפית על נ.

     ת. כן אני יודע

     ש. איזה קשר זה היה

     ת. לא התחתנו, אני יודע שהיה ביניהם זוגיות

     ש. אתה ראית שהייתה בזוגיות עם המנוח?

     ת. הייתי רואה ואתם לפעמים פה ושם

     ש. אבל לא ראית שהוא התגורר אצלה או היא אצלו

     ת. לא, **** היא שמועה, זו חיה עם זה וזו חיה עם זה. ...

     ...

     ש. מה זה אומר זוגיות מבחינתך

     ת. אם יש להם ילדה ביחד אז הם כן קיימו יחסי מין

     ש. הם גרו ביחד

     ת. אני לא אישית יודע, אני יודע שהם היו חיים ביחד, יוצאים ביחד והוא היה מתגורר אצלה בבית, יש שמועות בעיר.

     ש. אתה אמרת שהוא היה מתגורר אצלה בבית

     ;

     ש. אתה ראית שהוא התגורר אתה במו עינייך

     ת. אני שמעתי שהם חיים ביחד, אני שמעתי

     ש. ראית

     ת. לפעמים פה ושם שהוא הולך עם הילדה.

116. לאחר מכן העיד שישב עם המנוח בבית שהגרושה התגוררה, העריך כ- 20 פעמים. לעיתים גם היו עושים על האש יחד (עמ' 87 לפרוטוקול 07.12.2017). בהמשך העיד כך (עמ' 88 ש' 25-30 לפרוטוקול 07.12.2017):

     "ש. אתה יכול להגיד לי, המנוח בא לגרושתו או בא לבקר את הילדים שלו

     ת. המנוח היה יוצא עם גרושתו, עושה קניות, גם לילדים שלו ולכל המשפחה שלו, הייתי רואה את זה במו עיניי, כל מוצאי שבת היה בא לקחת את הילדים והולך עם גרושתו לבלות. בסוף שבוע המנוח הלך לצימר עם גרושתו ועם הילדים שלו.

     ש. אם אתה יודע שהם הלכו לצימר מתי זה היה

     ת. לא זכור לי, אני יודע שבוודאות הלכו."

117. מדברים אלו עולה המסקנה, כי המנוח לא התגורר בביתה של הגרושה באופן קבוע, וגם אם היה לן שם, או מבלה שם מזמנו, אין זה מעיד בהכרח על קשר זוגי ובוודאי לא על קיומם של חיים משותפים או ניהול משק בית משותף כפי שנדרש לקיים כדי להוכיח את היותם של הגרושה והמנוח ידועים בציבור לעניין חוק הירושה.

118. לא נעלמו מעיני עדויותיהם של ילדי הגרושה והמנוח- ס. וא., אך מצאתי לתת לעדויות אלו משקל נמוך מכיוון שמדובר בעדים שמטבע הדברים יש להם אינטרס לסייע לאמם ולתמוך בגרסתה. כך למשל ס. העידה שהגרושה והמנוח התגוררו יחד במשך 23 שנים, שהיא כלל לא ידעה שהוריה גרושים. לטענתה, היו מריבות אך לא משהו קיצוני, למעט כאשר גילו על ילדיו האחרים (עמ' 92 לפרוטוקול 07.12.2017).

119. כאשר נשאלה לגבי אחיה למחצה, בנה של ר. וביתה של נ., ניכר היה שס. לא הסכינה עם עובדת קיומם וכך השיבה לשאלות בנושא (עמ' 94 ש' 19- עמ' 95 ש' 2 לפרוטוקול 07.12.2017):

     "ש. תספרי לי קצת על ב', את מכירה את ב' הבן של ר. שהוא גם הבן של אבא את מכירה

     ת. אני לא מכירה, לא מעוניינת להכיר, לא הכרתי עד היום ואני לא מכירה בו, וגם אבא שלי לא הכיר בו

     ש. את יודעת מתי ב' נולד

     ש. הוא נולד בחודש מאי 1999

     ת. שיבושם לו

     ש. בת כמה את היית

     ת. 4-5

     ש. על קטינה בשם ש', הבת של נ. שמעת?

     ת. שהתגייסתי לצבא, גיליתי שנולדה ילדה, היא לא אחותי, יש לי אח אחד א., גיליתי ולא דיברתי עם אבא שלי קרוב לחודשיים, רבתי איתו הוא בא אליי לעבודה וקנה לי תכשיטים, הוא חיבק אותי והוא אמר שהוא אוהב אותי, לא הייתי מעוניינת לקבל את זה. אני השם של אמא שלי לא הייתי מוכנה לקבל שלאבא שלי נולדה ילדה, אני לא יודעת אם היא בכלל שלו.

     ש. אבל הוא גרוש

     ת. הוא לא גרוש, אני מבחינתי הוא לא גרוש

     ש. לא יכלת לקבל את מה

     ת. שלאבא שלי נולדה ילדה, ואנחנו רגילים להיות מקום ראשון, אני רגילה לקבל תשומת לב מלאה ממנו"

120. גם א., אחיה של ס. ובנם של הגרושה והמנוח, טען כי ההורים שלו חיים וישנים יחד. גם הוא ציין שבכל השנים הללו היו שני פיצוצים רציניים, כאשר הגרושה גילתה על הילדים הנוספים של המנוח (עמ' 107 לפרוטוקול 07.12.2017). כאשר באותם מקרים המנוח עזב את הבית לתקופה מסוימת לכאורה, וכך העיד על כך (עמ' 107 ש' 25-30 לפרוטוקול 07.12.2017):

     "ש. שהוא עזב את הבית איפה הוא היה מתגורר

     ת. הייתה בפיצוצים שהיו להם הייתה בחורה בשם ס' שהוא היה ישן אצל, בתקופה האחרונה שהוא לא היה הולך לישון אצל ס' הוא היה הולך לישון אצל סבתא שלי, היו פעמים שהוא היה ישן במשרד ב****. היה איזה חודש אחד שבאתי והוא רב עם אמא שלי ואמרתי לו אתה רוצה שאני אשכיר לך דירה הוא אמר לי ממש לא, את הבית הזה אני לא עוזב, עד היום האחרון הוא היה חי בבית שלנו."

121. בהמשך העיד כך (עמ' 110 ש' 22-29 לפרוטוקול):

     "ש. אם אני מסכמת, מה שאתה אומר שעד לשנה שעברה ב2016 במועד אירוע הפטירה של אבא ז"ל, למעשה המקום שאבא היה יוצא ממנו כל בוקר וחוזר אליו בסיום יום העבודה זה בבית שאמא גרה

     ת. נכון. אבא שלי היה יוצא מהבית לעבודה, זה בן אדם שהיה אוהב את העבודה בצורה שהיא מטורפת שהוא היה עובד עוד 70 שעות כל חודש בשכר. היינו עובדים גם לפעמים ביחד.

     ש. היית רואה תלושים

     ת. ברור, הוא היה עובד בעבודות בשכר, לפעמים היו לו עבודות שהיינו עובדים ביחד אבל לישון בבית הוא היה בא לישון בבית, מקלחת הייתה בביית, היה יישן בבית במיטה שלו."

122. כאשר א. נשאל מי החברים מהעבודה היו מגיעים לביתו של המנוח, לא הצליח לזכור. הוא ענה שהיה בחור בשם פארז שהיה מגיע אליהם לשתות קפה, והיה למנוח עוד חבר שהיה שיפוצניק אבל לא זכר את שמו (עמ' 114 לפרוטוקול 07.12.2017).

123. באשר לנשים האחרות א. טען שהמנוח היה אומר על נ. שהיא שרמוטה, ולא הכיר בפני בני הבית שהבת שלה היא גם שלו (עמ' 111 לפרוטוקול 07.12.2017). כך העיד בקשר להיכרותו עם נ. וא. (עמ' 111 ש' 31- עמ' 112 ש' 10 לפרוטוקול 07.12.2017):

     "ש. אתה ראית את אבא שלך מתלווה לנ.

     ת. לא

     ש. פעם הזמין אותך לבית שהוא התגורר אצלה, ראית אותו שם

     ת. לא, לא הייתי אצלה בחיים

     ש. מאיפה אתה מכיר אותה

     ת. מהשכונה, היא ניסתה להרוס לנו את החיים, היה לנו פיצוץ בבית בגללה

     ש. את א. מאיפה אתה מכיר

     ת. פעם ראשונה שהיא נכנסה אלינו הביתה

     ש. זה היה לפני כמעט שנתיים

     ת. לא זוכר

     ש. כמה פעמים שוחחת עם א.

     ת. פעם אחת בבית חולים וביקשתי ממנה שהיא לא תגיע, שאנחנו לא רוצים לראות אותה ואם היא תמשיך להגיע אנחנו נוציא צו.

     ש. אבא שלך אמר לך שהוא בקשרים איתה

     ת. לא. "

124. דברים אלו מחזקים את מסקנתי שעדותו של א. מגמתית ונועדה לטובת הגרושה. הדברים אינם עולים בקנה אחד עם יתר העדויות בהם הובהר, כי המנוח לכל הפחות התגורר וחילק את זמנו בין מספר בתים. דברים אלו הותירו בי רושם של עדות המוטה לטובת האם- הגרושה, בדומה לעדותה של ס. אחותו.

125. בנוסף לכל אלה, מצטרפת גם העובדה שהגרושה לא זימנה את ארבעת אחיותיה ואחיה למתן עדות. לטענתה, חשבה שעדות של זרים תהיה אמינה יותר על בית המשפט מאשר עדותם של קרוביה (עמ' 119 לפרוטוקול 04.12.2017). אינני מקבל עניין זה, במיוחד לאור העובדה שמדובר בסכסוך משפחתי וחקירת האחים והצלבת עדותם הייתה יכולה לסייע בחקר האמת.

126. משכך ומכל האמור לעיל, מצאתי, כי גם הגרושה לא הצליחה להוכיח, כי היא והמנוח חיו חיים משותפים כבני זוג וכי קיימו משק בית משותף בשנים לפני פטירתו. על כן היא איננה יכולה להיחשב כ'ידועה בציבור' של המנוח בהתאם לחוק הירושה.

127. כאמור, הגרושה ציינה בעדותה, כי היא והמנוח היו חוגגים את החגים יחד עם אחיותיה, כך שהיה בידן לאשר זאת. כמו כן, מכיוון שהיו בקשר משפחתי, הייתה משמעות לכך שהיו מעידים על יחסי המשפחה בין הגרושה למנוח. אכן עדויות של בני משפחה קרובים, יש לבחון בזהירות, אך אין הן חסרות משקל לחלוטין. משכך, במקרה זה חל הכלל הידוע במשפטנו, שאי הבאת עד עומד מבחינה ראייתית כנגד בעל הדין שהיה עליו להביאו.

128. לסיכום, לא עלה בידי הגרושה להוכיח כי היא והמנוח קיימו משק בית משותף ו/או ניהלו חיים משותפים. משלא הוכחו שני יסודות אלו, יחסיהם, ככל שהיו כאלה, אינם עולים לכדי מעמד של 'ידועים בציבור' בהתאם לנדרש בחוק הירושה.

     עדות ר.:

129. בדיון שהתקיים ביום 16.05.2017 הודיעה ב"כ של ר. כי לאחר שעיינו בבקשה לצו הירושה, היא מבקשת להצטרף רק להליך ולרשום את הבן הקטין ב' כיורש חוקי של המנוח. הובהר כי לר. אין שום דרישה וטענה כלפי המנוח (עמ' 6 לפרוטוקול).

130. בחקירה הנגדית שנערכה לה בדיון שהתקיים ביום 03.10.2017 היא ציינה, כי היא והמנוח היו בני זוג בשנת 1997, ובשנת 1999 נולד בנם הקטין ב'. לטענתה היא בטוחה שהוא לא היה נשוי בזמן שניהלו את מערכת היחסים שלהם. לטענתה, לאחר שהבן נולד, הם לא ניתקו ישר את הקשר, אלא ניתקו וחזרו להיות בקשר לסירוגין. הקשר היה רק עם הילד, וגם חודש לפני שנפטר הוא הגיע לראות את הילד (עמ' 11-12 לפרוטוקול).

131. לטענתה, לאחר שהמנוח נדרס, היא ביקרה אותו בבית החולים, שם ראתה כל פעם את הגרושה. פעם אחת את נ. ופעם אחת את א. (עמ' 12). לטענתה, קיבלה מזונות מביטוח לאומי, והמנוח שילם לביטוח לאומי. הבן שלהם ידע שיש לו שני אחים, ובעקבות ההליך נודע לו שיש לו שלושה אחים (עמ' 13).

132. לטענתה בחודשי ההיריון המתקדמים שלה היא קיבלה טלפון מהגרושה שביקשה ממנה לעשות הפלה. לטענתה הגרושה הציגה את עצמה כגרושתו של המנוח (עמ' 17 לפרוטוקול).

     האחים של המנוח ואחיות של המנוח:  

     הקדמה:

133. אתחיל ואציין, כבר בשלב זה, כי על אף שגם גרסת האחים והאחיות לא הייתה נקייה מסתירות, בעיות וקושי, וגם בעדות נ. בכל הקשור לאחים, יש בעדויות של כל אחד מהם והצטברותם ביחד, לתמוך בגרסת גב' נ. ולחזק את מסקנת ביהמ"ש, לפיה נ. היחידה שהצליחה להוכיח, במבחן ההסתברות, כי היא הייתה הידועה בציבור של המנוח.

134. הצדדים השונים העלו טענות כלפי אחיו של המנוח, כי הם ניסו לערוך הסדרים עם הנשים הצדדים להליך זה, על מנת שיעידו לטובתן בתמורה לקבלת חלק מהכספים. כאשר לטענתם המנוח היה חייב להם כסף (עמ' 157 ש' 3-4 לפרוטוקול 25.02.2018). נ. טענה כי תחילה האחים ביקשו לערוך איתה הסכם, והיא התנגדה לכך (עמ' 161 לפרוטוקול 25.02.2018).

135. לאחר מכן נטען כי האחים פנו לא. להגיע איתה להסדר דומה, אך גם זה לא צלח. לבסוף העידו האחים לטובתה של נ.. נ. נחקרה על שינוי גישתה כלפי האחים לאורך ההליך, כאשר תחילה בתצהירה התנגדה להם, ובמהלך הדיון השתנתה גישתה אליהם ובמקביל, הם העידו לטובת גרסתה. בשל חשיבות הדברים, ועל מנת שניתן יהיה לעמוד על הדקויות בניסוח הדברים, אביא אותם כלשונם מהחקירה הנגדית (עמ' 161 ש' 35- עמ' 163ש' 25 לפרוטוקול 25.02.2018):

     "ש. שאת כתבת את זה בבית, בוא נאמר בתחילת 2017 נכון?

     ת. כן

     ש. עברו מאז ועד היום שנה ו-5 חודשים נכון. את רוצה לחזור בך ממה שאמרת

     ת. לא

     ש. הם עדיין בלי רחמים ובלי בושה

     ת. לא אמרתי ככה. אמרתי בלי בושה

     ש. מי

     ת. שהם רוצים את הכספים שלהם.

     ש. מי זה שביקש את הכספים, ז'?

     ת. שעליתי לאוטו שאני אחתום ואחזיר להם את החוב של המנוח

     ש. הם עכשיו מרחמים עליו

     ת. הם כן

     ש. שערכת את התצהיר אמרת בלי בושה ובלי רחמים

     ת. זה לא אומר שהם לא ריחמו עליו

     ש. אז מה שאת אומרת פה זה נכון

     ת. אני כתבתי, נכון. כל אחד היה בבעיה שלו נפשית

     ש. יש להם בעיה נפשית

     ת. לא, בעיה שהמנוח היה פצוע. כל אחד היה בראש אחר

     ש. את ציינת שהם בלי בושה ובלי רחמים, עכשיו את חוזרת במילים שלך

     ת. כן, הם רוצים את ההלוואות שהוא לקח

     ש. עכשיו הם עם לב ועם רחמים או לא?

     ת. לא אמרתי שאין להם לב, יש להם לב.

     ש. תחליטי, עכשיו הם יבואו ויעידו לטובתך נכון

     ת. מה שהם יחליטו

     ש. נניח שאת מקבלת את הירושה שלו, את רוצה להחזיר להם כסף נכון או לא נכון

     ת. אני לא מחזירה לאף אחד כסף כי אין לי כסף להחזיר לאף אחד.

     ש. אני שואל אותך שאלה, אם את תקבלי את התיק הזה, א. לא תקבל שום דבר, לא הבנים שלו ולא הגרושה, כמה הבטחת להחזיר להם כסף

     ת. אני לא הבטחתי כלום לאף אחד ....

     ש. אז למעשה...[כך במקור- הח"מ]

     ת. אח שלהם לקח להם כספים והם רוצים את הכספים

     ש. על איזה סכום דיברו שהם דיברו איתך

     ת. לא אמרו לי

     ש. שהם עכשיו באו מרצונם כדי לעזור לך, פנו לעו"ד שלך מבלי שאת יודעת על זה נכון

     ת. כן

     ש. מה הם למעשה מבקשים

     ת. הם לא דיברו איתי על כסף ולא על לחתום ולא לעשות עסקה. מה שאז היה. היה.

     ש. אז למעשה ז' ועוד הרבה אנשים דודים ודודות.

     ת. כלום, הם רצו את הכספים שלהם. אולי סלחו לו

     ש. את לא הבטחת להם כלום

     ת. לא

     ש. עו"ד שלך הבטיח להם משהו

     ת. לא הייתי שם ועו"ד לא יבטיח להם כלום

     ש. את תזכי בפסק דין לטובתך, את תתני להם כסף כן או לא

     ת. אין לי שום הסכם עם אף אחד.

     .....

     ש. כשנפגשת איתם איתם בבית חולים

     ת. כן זה דובר שם, ואחר כך לא דובר על כסף. פעם ראשונה ואחרונה בבית חולים

     ש. ז' ומי עוד רצו שתלכי לעו"ד שתחתמי על מסמכים. תנקבי בשמות מי זאת ש'

     ת. אחותו זה היה בנסיעה לבית חולים באוטו מאז לא דובר על שום כסף ושום עסקה."

     עדות חנ' כ' (אחות המנוח):

136. בעדותה ציינה, כי היא לא הכירה את א., אלא רק כאשר המנוח היה מאושפז. לטענתה א. מעולם לא גרה עם אחיה, ולטענתה המנוח היה גר עם נ. משנת 2010 ועד למותו. לטענתה לא ידעה על מריבות ספציפיות, למעט כאשר הגרושה הגיעה אליהם הביתה והרביצה כאשר הילדה הייתה בידיים (עמ' 189 לפרוטוקול 04.11.2018).

137. ח' טענה, כי היא לא ידעה שהמנוח חי עם אישה אחרת מלבד נ. ( עמ' 190 ש' 16) וציינה, כי היא לא הייתה עם א. אצל שום עו"ד (עמ' 190) בהמשך אמרה כך (עמ' 190 ש' 32- עמ' 191 ש' 15 לפרוטוקול 04.11.2018):

     "ש. את אומרת שא. מבחינתך הייתה עוד עדה שאין לה שום קשר לאחיך

     ת. היא סיפרה לי בבי"ח שהיא בקשר עם אחי והיא נתנה לו כל מיני הלוואות ושיש לה הוכחות, אבל לא מעבר לזה. היא שיתפה את מה שכואב לה ובזמנו סיפרה שהגרושה של אחי לא נותנת לה להגיע לבית החולים ושהיא סילקה אותה ולנו כאב הלב שמסלקים אותה מבית החולים ואני לא חושבת שצריך לגרש מי שמגיע, זה מקום ציבורי וכולם זכאים להגיע לשם. אם זה מה שהיה עוזר שאחי היה קם ומחלים, לא אכפת לי מי יגיע.

     ש. בינך לבין א. יש המון תכתובות, יותר מצדך לא..

     ת. א. שאלה אותי לגבי המצב שלו וכל פעם רצתה לדעת מה קורה, מה היה, האם יש רופאים, מה אמרו, היו הרבה התכתבויות בנושא הזה ואני גם שלחתי לה תמונות של אחי עם הזונדה וכל הזמן היא רשמה לי שהיא אוהבת אותו והוא החיים שלה.

     ש. למה את בעצם מתחילה להתכתב עם א. ולנסות לחקור ממנה מה קורה בחשבון בנק של אחיך? למה זה מעסיק אותך ולמה את לא פונה לנ.?

     ת. לא. היה הרבה מידע, אני לא יודעת אם זה היה אמין, הייתה גם הזמנה של סקודה ומי שנתן לי את הנתונים זו א. ורכב הסקודה החדשה הגיע לחברה ב*** והיא אמרה לי שהיא בקשר איתם ושהרכב הגיע ובגלל שאחי היה במצב הזה אז היא נתנה לי עצה לבטל את ההזמנה הזו או להשהות אותה. אני בן אדם מאוד חברותי, אין לי בעיה עם אינטראקציה ואני יכולה לשבת גם איתך ולדבר על החיים."

     ובהמשך (עמ' 191 ש' 29- 193 ש' 21 לפרוטוקול 04.11.2018):

     "ש. בשלב מסוים אני אומר לך שאתם מנסים לשדל את א. להגיע לעו"ד מלול, את נמצאת שם עם שני האחים שלך ביחד אצל עו"ד מלול, המצלמות של עו"ד מלול יגיעו לפה. את בטוחה שלא היית שם?

     ת. לא זכור לי. אני לא זוכרת. ..... יש מצב שהיא הייתה עם אחים שלי אצל עו"ד מלול, יכול להיות, א. רצתה את הכספים שלה בחזרה, אני לא הייתי איתם, אבל א. רצתה אותם בחזרה ויעול להיות שעל זה הם הלכו לדון, כל אחד רצה לברר על הזכויות שלו ומה שמגיע לו, א. כנראה רצתה לדעת על מה שמגיע לה מבחינת הזכויות שלה אחרי שהיא שילמה כל מיני כספים לאחי.

     ....

     ש. לגבי א., היית שם?

     ת. יכול להיות שבזמן שהייתי עם ו' (אחות נוספת – הח"מ), גם הנושא של א. עלה ויכול להיות שזה היה במקביל.

     ש. את סיפרת לבית המשפט שהאחים שלך הלכו לעו"ד מלול לעניין כספים. את מאשר את זה?

     ת. אמרתי שהם הלכו לבדוק כל אחד מה הזכויות שלו, לא אמרתי ענייני כספים. כמו שאני יכולה להתייעץ עם עו"ד על כל עניין.

     ש. למה בעצם הסתכסכת עם א.?

     ת. כי גברת א. בשלב מסוים הפכה את עורה והיא אמרה שהיא הולכת לטעון בבית המשפט שהיא הייתה בת הזוג של אחי ושהיא גרה אצל אמא שלי, היא אמרה לי את זה וגם בהודעות זה כתוב, ושהיא הולכת להגיד את זה ושהיא חיה איתו שנים והכל טוב ויפה ואני לא קיבלתי את זה ואני יכולה להראות לך גם את ההודעות.

     ש. אני מקריא לך הודעה שא. שלח לך- "לא ציפיתי להתנהגות ברמה זאת אחרי שנים שהתייחסתי אליכם כמו אחים שלי ואתם אמרתם גם אני כמו אחות שלכם.... והוספתם הרבה כאב על האובדן שלי שהיה כל החיים שלי ובסוף אפילו זרקתם אותי מהבית שהיה הקן שלי ושל המנוח, אפילו בלי לתת לי להיכנס לקחת מה שהיה דברים שלי ושל המנוח... " ....

     ת. אני מקריאה הודעה שאני שלחתי לא. בתשובה להודעה שהקראת. "גב' א.היקרה המשחק שלך מלוכלך, לעולם לא גרת אצל אמא שלי ואני לא יודעת מה את מקשקשת, כל השיחות שלנו מוקלטות ויש לי הוכחות שהכל משחק ואת בעצם רוצה לנקום בילדיו ובגרושה שלו ובנ. בת הזוג שלו ב-8 שנים האחרונות ותכננת לקחת מהם את הכסף של אחי. לא הכרנו אותך לפני שאחי נפצע וראינו אותך לראשונה בבית החולים ששיחקת אותה כאילו אחי באמת חשוב לך. ייתן להוכיח שהקשר בינינו נרקם רק לאחר התאונה של אחי וכנראה שמההתחלה הכל מבחינתך היה משחק. כמעט הצלחת לשכנע אותנו שזה הדבר הנכון לקחת מהם את הכסף ששייך לילדים שלנו ולבת הזוג הנוכחית שלו נ. כי טענת שהם מיררו לו את החיים והרסו אותו אבל לשמחתנו גילינו את הפרצוף האמיתי שלך שמה שאת רוצה זה כסף ומעמד. אנחנו לא נעשה משהו כנגד החוק והכל ניתן להוכיח בבית המשפט. חבל מאוד שאת מתנהגת בצורה כזו, יום טוב ובהצלחה."

     הערת בית המשפט: ההודעות הן מיום 20.07.16

     ש. אחרי מש שכתבת נוצר קרע משמעותי שאחריו יש נתק בינך לבין א.. אם אני מסתכל על התאריך 20.7.16 משום מה התאריך הזה מתאים למה שקרה יומיים שלושה לפני כן אצל עו"ד מלול. איך את מסבירה את הקשר בין שהיה אצל עו"ד מלול לבין ההודעות?

     ת. אין קשר בין הסמכויות, יש קשר אחר. אנחנו מבחינתנו נ.היא בת הזוג שלו ולא חשבנו שיש על מה להתווכח, בית המשפט היה צריך לפסוק שנ. היא בת הזוג ותו לא. לא חשבתי שצריכה להיות התערבות של נשים נוספות. בעצם הבנו שאנחנו צריכים להיכנס לכותלי בית המשפט והדבר שהדליק לנו נורה ושאנחנו צריכים להעיד את האמת ואת הצדק בבית המשפט זה כשאחי סיפר לנו שא. האחיין שלי הגיע לבקש משני האחים שלי שהיו באותו זמן ביחד שנבוא להעיד לטובת אמא שלהם שהיא בעצם בת הזוג שלו למרות שהיא הגרושה שלו. א. בשיחה הזו איים על אחים שלי שאם לא נעשה את זה אין לו מה להפסיד והוא ינקוט בדברים קשיים והוא איים ברצח."

138. בעדותה מציינת ח', כי המנוח התגורר בבית של נ., הוא שיפץ את הבית הזה, קנה ריהוט ומוצרי חשמל. לטענתה ניהלו משק בית משותף והיא ראתה אותו שם. היא ביקרה את המנוח ואת הקטינה ש' אצל נ. (עמ' 194 לפרוטוקול 04.11.2018).

     לטענתה לא הייתה אף פעם בחגים אצל נ., אלא נ. הייתה אצל אחותה (של ח'). לטענתה על א. המנוח לא סיפר לה כלל. על ס' כן (עמ' 196 לפרוטוקול).

139. באשר לעו"ד מלול וא., לפני כן היא העידה כך (עמ' 190 ש' 17-25 לפרוטוקול 04.11.2018):

     "ש. אז מה עשית עם א. אצל עו"ד מלול?

     ת. אני לא הייתי אצל עו"ד מלול

     ש. את בטוחה? את רוצה לנסות להיזכר?

     ת. לא זכור לי

     ש. את יודעת על מישהו שהיה עם א. אצל עו"ד מלול?

     ת. אין לי שמץ

     ש. למה שאמרתי על עו"ד מלול הבנת על מה אני מדבר?

     ת. אני לא הייתי עם א. אצל שום עו"ד. את עו"ד מלול את [צ"ל: "אני"- הח"מ] מכירה מהתביעה שאחותי ו' עשתה תאונה והוא ייצג אותה בתאונה והייתי אצלו עם אחותי."

140. ח' העידה כי היא שמעה מא. שהיא יודעת על ענייני כספים וחובות של המנוח. כאשר לטענתה ידיעותיה של א. אינן מעידות על קשרים קרובים, לשאלת בית המשפט השיבה כי א. הציגה את עצמה כידידה של המנוח, ואמרה שהמנוח ביקש ממנה עזרה בכספים, ושהיו לו חובות, והיא שילמה לס. על חוב כלשהו, והוא היה אמור להחזיר לה (עמ' 198 לפרוטוקול).

141. לטענתה של ח', היא כעסה על נ. שהיא לא התעקשה להגיע לבית החולים למרות שקיבלה שם מכות מהגרושה, אלא רק בליווי שוטרים. לטענתה, נ. הייתה צריכה להיות שם בכל מצב. לטענתה האחים שלה פנו אליה לעניין התצהיר, לאחר מה שקרה עם א. (עמ' 200 לפרוטוקול).

     עדות הגב' ש' ב' מ' (אחות המנוח):

142. לטענתה לא ידעה על קשר בין המנוח לנשים מסוימות מלבד נ.. על א. גילתה רק בבית החולים. לטענתה הכירה את המשפחה של נ. מהשכונה, אך אותה הכירה משנת 2010 כשהמנוח הביא אותה לבית והציג אותה בתור בת הזוג שלו. מאז הן חברות טובות שמדברות כל יום על הכל (עמ' 201 לפרוטוקול 04.11.2018)

143. לטענתה האמור בסעיף 102 לתצהירה של נ. הוא שקר. היא מעולם לא פנתה אליה עם הצעה כזו. לטענתה, א. התקרבה אליה בשלושה חודשים שהמנוח היה מאושפז ברמב"ם לאחר הדריסה. היא ביקשה ממנה להצטרף אליה לעוה"ד מלול, והיא אמרה שאין לה בעיה לכך. לטענתה, היא לא יודעת מה א. אמרה שם. היא אישרה שגם האחים שלה היו שם. אבל לטענתה, היא התלוותה לא. בשל ללוות אותה. היא לא דיברה על כספים. לטענתה אחיה היה שם, כי רצה לדעת מה הזכויות של אם שכולה (עמ' 202).

144. לטענתה אימא שלה מזהה אותה ואת הילדים שלה ואתה כולם. לא שיתפו אותה במה שקורה, אבל היא מכירה אותם. הם פנו לעו"ד מלול כי האימא סיעודית והם משלמים את ההוצאות והטיפולים שלה. לטענתה רק רצו לברר זכויות של האימא וגם א. ביקשה לשאול שאלות בנוגע אליה. לטענתה בשל מצבה הכלכלי היא לא יכולה לעזור לאם כלכלית כרגע. ולטענתה אימא שלה לא צריכה עזרה יותר ממה שיש לה (עמ' 203 לפרוטוקול).

145. על נסיבות עריכת התצהיר העידה כך (עמ' 204 ש' 4- 205 ש' 7 לפרוטוקול 04.11.2018):

     "ש. את אמרת לעו"ד ג'בארין מה רצית לכתוב בתצהיר והוא כתב?

     ת. ממש לא. אני אמרתי את הכל, הוא לא הספיק לרשום, זה עוד בקטנה. זה ממש תצהיר קטן. יש לי עוד הרבה מה להגיד.

     ש. אבל כל מה שכתוב בתצהיר...

     ת. אמרתי והוא רשם. הוא עמד בקצב שלי.

     ש. אם אני אגיד לך שיש פה סעיפים חוזרים ונשים שמה שאת אמרת, העתק הדבק לתצהירים שלך.

     ת. אני לא יודעת מה אחים שלי הצהירו. אני הצהרתי והלכתי, זה היה ביום שישי ויום לפני א. פנה לאחים שלי ז' וג'. באותו יום שהצהרתי כל אחד הגענו באופן פרטני לעוה"ד, כולנו הגענו באותו יום. כולנו הגענו באותו יום, לרבות האח ג'. אני יודעת שכולנו תכננו לבוא באותו יום.

     ש. מי היה איתך?

     ת. יום לפני ההצהרה...

     ש. מי היה איתך באותו יום?

     ת. אחותי ח' הייתה וז' הגיע בדיוק שיצאתי. אני פשוט נתתי את ההצהרה ויצאתי כי זה היה יום שישי.

     ש. וז' הגיע לתת תצהיר.

     ת. ז' הגיע כשאני כבר יצאתי. הגשתי, מסרתי, ערכתי את התצהיר וחתמתי עליו.

     ש. ז' אמר לך שהוא חתם על התצהיר?

     ת. כן. ז' הגיע אחרי שהלכתי אבל ראיתי אותו ויצאתי.

     ש. ז' חותם על התצהיר ביום 23.2...

     ת. אבל הוא הגיע לתת הצהרה.

     ש. אני מתקן, ג' היה איתך?

     ת. אני זוכרת את ח' ואת ז' כשיצאתי. את ג' אני לא וזכרת שיצאתי. אני יודעת שהוא אמור להגיע, אני לא יודעת אם הוא הגיע אחריי.

     ש. איך זה יכול להיות שאלה אותן מילים את והאחים שלך.

     ת. אני לא יודעת. אני יודעת בהצהרה שלי מה נתתי.

     ש. את הכנת את האחים שלך?

     ת. ממש לא. שום דבר.

     ש. אז כל אחד ענה מעצמו?

     ת. כן.

     ש. וכולם אמרו אותו הדבר?

     ת. אני לא יודע. לא קראתי את התצהירים שלהם עד היום. אני רוצה להגיד שיום לפני שבאנו להצהיר אחי ג' התקשר אליי בשעות הערב והוא היה נוכח עם ז' באותו מקום, א' ראה אותם ברחוב, פנה לאחי כדי ואמר לו "תקשיב, אמא שלי מתכוונת ללכת לבית המשפט ולהגיד שהיא הייתה בת הזוג של אבא שלי ואני מבקש מכם לא להתערב".

     ש מי אמר לך את מה שאת אומרת עכשיו?

     ת. ג' סיפר לנו. הוא עדכן אותנו. הוא התקשר אליי . לא ידענו עד אותו יום שהגרושה שלו מתכוונת לדרוש דבר שהוא לא נכון ולא מגיע לה."

146. בהמשך ציינה, כי נפגשה עם נ. 2-4 פעמים בחודש, ולא כפי שהצהירה בס' 6 לתצהירה "כמעט יום יום". לטענתה, בתקופה שהמנוח היה בחיים הקשר היה יותר הדוק, והייתה תקופה שנפגשו יום יום (עמ' 205 לפרוטוקול).

147. היא פירטה על החדרים בבית של נ., ומי התגורר בכל חדר. לטענתה הילדה ישנה איתם, ושני החדרים הנוספים היו לבנים הגדולים. כאשר הבן הגדול התגורר בבית בחלק מהזמן (עמ' 207 לפרוטוקול).

148. באשר לגרושה, היה הצהירה שיש לה ריב איתה ועם הילדים שלה (עמ' 208 ש' 32-33) והעידה ככה (עמ' 208 ש' 1-4 לפרוטוקול):

     "ת. ב-20 שנים האחרונות מאז שאחי גרוש ממנה הם לא חזרו לחיות ביחד מעולם. תמיד היו לי איתה יחסי כבוד, תמיד היא אמרה לי שלום, היו תקופות שאהבנו אחת את השנייה והיו תקופות שרבנו והיו לנו סכסוכים כמו כל בן אדם. בסה"כ כיבדתי אותה ואת הילדים ולא היה לי שום דבר נגדה."

149. לטענתה הייתה בקשר טוב עם האחיינים שלה (א. וס.) עד לתאונה. כשלטענתה הגרושה הסיתה אותם (עמד 208 לפרוטוקול).

150. לטענת ש', נ. הייתה מגיעה כל הזמן בליווי משטרתי. לטענתה, היא אפילו הייתה יורדת לעיתים ללוות את נ. עם הליווי המשטרתי (עמ' 209 לפרוטוקול).

151. על התמריץ לפנות לעו"ד ג'אבר ענתה כך ( עמ' 209 ש' 20-30 לפרוטוקול 04.11.2018):

     "ש. איך את פנית לעו"ד ג'אבר כדי להגיד לו את האמת שלך?

     ת. אף אחד לא פנה. אחים שלי אמרו איפה הוא נמצא.

     ש. אז למעשה את ואחייך החלטתם ללכת אחרי האמת שלכם ולפנות לעו"ד.

     ת. בגלל שא. אמר לנו שאמא שלו הולכת לשקר ביית המשפט ואיים עלינו ואמר לנו לא להתערב. א. איים עלינו, א. היה איש משטרה והיום הוא נמצא בחקירה של המשטרה. הוא תמיד לקח את החוק לידיים והוא חשב שאם הוא שוטר הוא יכול לאיים עלינו.

     ש. הגשת תלונה למשטרה?

     ת. לא הגשנו תלונה בכתב. אנחנו כן עדכנו את המפקד שלו על זה שהוא משתמש במדים לטובת הצרכים של אמא שלו.

     ש. אז למעשה את ואחייך רציתם לעשות סדר כמו שצריך ופניתם לעו"ד ג'אבר

     ת. כן רצינו שהאמת תצא לאור."

     עדות מר ג' י' (אח המנוח):

152. האח ג' העיד בחקירה הנגדית כי הוא היה בקשר רצוף מאוד עם המנוח. לטענתו הוא לא מקבל נכות נפשית, אלא פיזית ונוירולוגית בגלל כאבי ראש וסחרחורות (עמ' 211 לפרוטוקול 04.11.2018). לטענתו, למנוח הייתה הכנסה טובה, אך המצב הכלכלי שלו לא היה טוב בגלל הגרושה והילדים המשותפים שלהם. לטענתו הוא נתן למנוח למעלה מ-150,000 ₪ במצטבר (כ-1,500-2,000 ₪ כל חודש) והוא לא דרש בחזרה (עמ' 212). לטענתו, את כל הכספים הוא העביר לגרושה ולילדים (עמ' 213).

153. כך ענה כשנשאל לגבי משק הבית המשותף (עמ' 213 ש' 22- עמ' 214 ש' 4 לפרוטוקול 04.11.2018):

     "ש. איך בדיוק אתה מצהיר שהוא ונ. ניהלו משק בית משותף, מאיזה כסף הוא ניהל את משק הבית?

     ת. אני לא נכנסתי איתו לנושא הזה. לא שאלתי אותו. אני יודע שהכסף שלו הלך לאיפה שהוא תמיד היה אומר, שהרסו אותו ואין לו כוח לעבוד והוא עובד בלית ברירה.

     ש. למה התכוונת שאמרת שהם ניהלו משק בית משותף?

     ת. שאלת אותי על זה? לא דיברנו על משק בית משותף.

     ש. אז לא הצהרת שהוא ניהל משק בית משותף.

     ת. לא . הוא בחור גדול, שיעשה מה שהוא רוצה.

     ש. ברור לגמרי שאמרת שאתה זוכר את התצהיר ומה כתבת וכל מה שכתבת זה לעצמך, אז למה בסעיף 10 כתבת כך? אני מקריא לך. אז ניהלו משק בית משותף או לא?

     ת. הם חיו ביחד מעל 6 שנים אולי יותר יכול להיות שלא זכרתי בדיוק. ברגע שהוא חי איתה בבית הם ניהלו איזה מצב. 

     ש. יש מצב שאתה לא זוכר מה כתבת?

     ת. אני זוכר וחצי.

     ש. הכל?

     ת. יש דברים שכרגע בגלל שאתה לוחץ, אני לא כמוך ממולח ואני לא כל יום בדיונים, אני אזרח פשוט, אז מה שאני זוכר אני עונה בבירור ויכול להיות שלא זכרתי ב-100% אבל זה לא אומר שבאתי לשקר. באתי לומר את האמת."

154. הוא ציין, כי היה בבית של נ. אולי פעמיים, ואצל הגרושה אולי פעמיים-שלוש, מכיון שהוא לא אוהב ללכת לבתים של אחרים (עמ' 214). עוד הוא ציין כך (עמ' 214 ש' 22- עמ' 215 ש' 1 לפרוטוקול 04.11.2018):

     "ש. אז אתה מכיר את אחיך ואת נ. טוב.

     ת. אני מכיר את נ. ואת (הגרושה) טוב.

     ש. האם כל מה שאתה יודע על אחיך אלה דברים שאחיך שיתף אותך?

     ת. שיתף אותי.

     ש. סיפורים

     ת. לא סיפורים, החיים.

     ש. לא נפגשת עם המציאות הזו, רק ממה שהוא סיפר לך.

     ת. כן.

     ש. יש אמירה חז"לית- "אין החי מכחיש את המת, הכי לא יכול להכחיש את המת" במילים אחרות אתה אומר שאם אליך היה חי היית יכול לאמת את הדברים, כעת אמרת שלך הוא סיפר ואתה לא יודע אם סיפר לאחרים.

     ת. הוא סיפר לי. אני אומר לך שהוא סיפר לי מה שאני יודע. יכול להיות שהוא סיפר לעוד מיליון אנשים

     ש. אז כל הפרשה הזו היא מסיפורים.

     ת. למה סיפורים? סיפורים של אחי, המציאות שלו."

155. לטענתו הכיר את א. רק לאחר אירוע הדריסה. כמו כן הוא ציין שהיא באה לשבעה של המנוח. לטענתו לא הלך איתה לשום עו"ד. ולטענתו גם לא היה מעולם לא היה במשרד של עו"ד מלול (עמ' 215).

156. כאשר נשאל איפה הוא מתגורר אמר שיש לו שתי כתובת האחת *** בה הוא גר עם אשתו והילדים. והשנייה *** בה הוא מתגורר יחד עם הסבתא. כאשר רוב הזמן הוא בדירה עם הסבתא, שלטענתו היא אדם מבוגר, אבל מזהה את כולם (עמ' 216 לפרוטוקול).

157. וכך המשיך והעיד לעניין מגוריו ומגורי בני משפחתו (עמ' 217 ש' 1- ש' 15 לפרוטוקול):

     "לשאלת בית המשפט:

     ש. באיזה תדירות את נמצא בבית האמא?

     ת. רוב היום. לפעמים אני ישן עם אמא ביחד. אני ישן בשתי הבתים. הדירה בבעלותי למעלה מ-5 שנים. לפני כן חייתי עם האישה והילדים בבית של האמא והאישה רצתה פרטיות עם הילדים אז אני עברתי עם הילדים למטה. אנחנו גרנו אצל אמא שלי כולנו עד בערך שנה וחצי לפני שאחי נפטר, עד שנתיים.

     המשך חקירה נגדית:

     ש. לי זה נשמע זוגיות קצת מוזרה שאתה לא חי עם אשתך.

     ת. זה עניין שלי, זכותי.

     ש. אתה אומר שככה החיים שלך מתנהלים.

     ת. לאשתי אין בעיה עם זה? לך אין זכות להיכנס לזה.

     ש. אבל אתה לא חי אצל אשתך.

     ת. אני חי עם אשתי. אמרתי שגם וגם. אני הולך לעזור לאמא שלי. עד המעבר לבית החדש היו מגיעים האחים והאחיות ומעבר לכך אף זר לא היה נוכח בבית של אמא שלי."

158. ג' הכחיש, כי מי מהאחים שלו אמר לנ. שיעשו יד אחת ויוציאו מהקופה את הכסף ויתחלקו בו חצי-חצי (עמ' 217 לפרוטוקול 04.11.2018).

159. לגישתו, אם נ. חיה איתו אז מגיע לה את הכסף. לטענתו לא היא ולא מישהו אחר פנו אליו בשום שלב לעזרה עבורה, אך אם הייתה עושה זאת היה עוזר לה. הסיבה שהגיש תצהיר לביהמ"ש היא האיום של א. (עמ' 218 לפרוטוקול).

160. לטענתו היה מגיע לבית החולים פעם- פעמיים ביום לבקר את המנוח לאחר התאונה. ראה שם את נ. מספר פעמים, וכל פעם זה היה בליווי משטרתי. ציין כי גם על א. הם גוננו ועזרו לה (עמ' 220 לפרוטוקול)

     עדות ז' י' (אח המנוח):

161. לטענתו היה לו קשר מצוין עם המנוח. הם עזרו אחד לשני. כאשר ז' עזר לו בכספים (עשרות אלפי שקלים) אין לו הוכחות לכך, אך לטענתו המנוח הבטיח לו שיחזיר לו כשיצא לפנסיה. (עמ' 222 לפרוטוקול 04.11.2018).

162. הוא אישר כי הוא מקבל קצבת נכות מביטוח לאומי, בין היתר על מצב נפשי. כאשר לטענתו יש לו בסך הכל 51% נכות (עמ' 223 לפרוטוקול 04.11.2018).

163. באשר לנסיבות עריכת התצהירים העיד כך (עמ' 223 ש' 20- עמ' 224 ש' 4 לפרוטוקול 04.11.2018):

     "ש. מכיוון שעו"ד ג'בארין המציא את התצהיר הזה, תספר לנו איפה חתמת על התצהיר?

     ת. לפני שחתמתי על התצהיר... חתמתי אצל עו"ד ג'בארין במשרד.

     ש. איפה המשרד שלו?

     ת. במרכז.

     ש. ומי אמר לך להגיע למשרד?

     ת. אחרי שהבן של הגרושה איים עלינו ברצח, החלטנו... ... אז א. ביקש לעשות את זה בשבילו.

     ש. איך ידעתם כל האחים להגיע לעו"ד ג'בארין?

     ת. תיתן לי להיזכר. אחד האחים, אחותי או מישהו שהיה בקשר עם נ. וכביכול התייעצנו למי לתת את התצהיר אז הם הפנו אותו לעו"ד ג'בארין.

     ש. כשהגעת לעו"ד ג'בארין התצהיר היה מוכן ואתה חתמת עליו.

     ת. אני לא חתמתי עליו, סיפרתי מה שהיה.

     ש. הגעת למשרד של עו"ד ג'בארין, נכנסת, עו"ד ג'בארין הגיש לך את התצהיר.

     ת. הוא לא הגיש לי שום תצהיר, אני אמרתי לו מה קרה. אני אמרתי לעו"ד ג'בארין מה לכתוב, הוא כתב ולאחר מכן חתמתי על זה.

     ש. עם מי הגעת באותו היום?

     ת. נראה לי שהגעתי לבד. יכול להיות שאחי היה שם לפני.

     ש. מי עוד היה שם?

     ת. עו"ד ג'בארין. לא ראיתי מזכירה או משהו. אני הייתי לבד עם עו"ד ג'בארין. אחי כבר סיים, יצא ואני נשארתי."

164. העד הכחיש את האמור בסעיף 103 לתצהירה של נ., לטענתו לא אמר דבר כזה בחיים. לטענתו הוא חי עם נ. במשק בית משותף בכלל זה קנו יחד, אכלו יחד. "היה מביא לילדה שלה אוכל ולחמנית לגן." לטענתו הוא לא דאג רק לילדה אלא לכל הבית, כי הוא הביא בשר ו"ילדה בת שנתיים שלוש לא אוכלת בשר" (עמ' 225 לפרוטוקול 04.11.2018).

165. הוא ציין שבבית של נ. הבן לא היה גר, אלא רק בסוף שהייתה לו מצוקה כלכלית, וכי המנוח התגורר עם נ. במשך 7-8 שנים (עמ' 226 לפרוטוקול 04.11.2018).

166. לשאלת בית המשפט השיב העד כי המנוח ונ. התגוררו כ-8 שנים יחד. כאשר הופנה לכך שבסעיף 5 לתצהירו ציין 6 שנים, טען כי הוא לא טוב בתאריכים ושנים (עמ' 227 לפרוטוקול 04.11.2018).

167. אין חולק כי קיימת סתירה בין עדות נ. והאמור בתצהיר שהוגש מטעמה לבין עדויות האחים של המנוח בכל הקשור לסוגיית פנייתם אליה ועריכת הסכם שתשלם להם כספים מהכסף שיגיע לה מהמנוח בתורה לתמיכה בגרסתה. יחד עם זאת וחרף האמור לעיל, כל האחים והאחיות , וללא יוצא מן הכלל, היו תמימי דעים, כי נ. היא זאת שניהלה מערכת יחסים עם המנוח וניהל משק בית משותף עם המנוח מאז שנת 2010 ועד למותו.

168. התרשמות ביהמ"ש היא, כי לא ניתן ליתן אמון מלא בעדות הגרושה ועדיה וגם לא בעדות גב א. ועדיה. גרסתן לא היו אמינות ולא סדורות. עדות העדים אינה תואמת ואינה מתיישבת עם עדותן של הגרושה ושל א.. עדותן כאמור לה היו עקביות וסדורות והיו בהן הרבה סתירות. היחידה שהצליחה להציג גרסה הגיונית וסבירה, על אף הליקויים והפגמים שהיו, הייתה גב' נ. שגרסתה נתמכה בעדויות חלקם הגדול של העדים.

סיכום:

1. סוף דבר, מכל האמור לעיל, עולה כאמור, כי היחידה שהצליחה להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, כי היא קיימה חיים משותפים, וניהלה משק בית משותף עם המנוח היא נ.. אשר על כן, התוצאה המתקבלת בהתאם לחוק הירושה, היא שנ. זכאית לרשת מחצית מעיזבונו של המנוח. מחצית העיזבון השנייה של המנוח תתחלק באופן שווה בין ארבעת ילדיו, כך שכל אחד מהילדים זכאי לשמינית מעיזבון המנוח.

2. צו ירושה יינתן בהחלטה נפרדת.

3. באשר להוצאות, לאור התוצאה אליה הגעתי, ראוי היה לפסוק הוצאות לטובת נ., אולם, לאור ההתנהלות החריגה ביותר של בא כוחה, לרבות עיכוב רב ומשמעותי בניהול ההליך, לרבות הגשת בקשות סרק רבות, וכאשר ביהמ"ש, אף נאלץ לחייב את ב"כ בהוצאות אישיות, הן לגרושה והן לאוצר המדינה, לא מצאתי לחייב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו שלו.

4. המזכירות תמציא פס"ד זה לב"כ הצדדים ותסגור את שני התיקים שבכותרת.  

   מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

    

   ניתן היום, ו' תמוז תשפ"ג, 25 יוני 2023, בהעדר הצדדים.